פסוק א:ויהי דבר ה' אלי לאמר ואתה בן אדם שא על צור קינה עד בן אדם אמור לנגיד צור. צוה השם לנביא (ב) שעל החרבן והכליון הנמרץ הזה שיבא על צור באחרונה יקונן ודרך הקינה היא לספר את כבודה ואת גודלה אשר נעדרה ממנה, (ג) ולפי שצור היתה עתה נבנית בתוך הים לכן קרא לצור היושבת על מבואות ים כי היתה בנינה בים לא באמצעיתו כאיים אלא בסופו והיה הים סובב אותה מכל צד וגם היום נראין יסודותי' ובנינה כשישפך הים ויושפלו המים, וקראה רוכלת העמים רוצה לומר סוחרת כל העמים שמביאים אליה סחורתם, וכן היו מוציאים משם להוליך אל האיים הרחוקים ועל זה אמר אל איים רבים את אמרת אני כלילת יופי רוצה לומר את היית משבחת עצמך באומרך אני כלילת יופי רוצה לומר שהמדינה בעצמה בהנחתה וחוצתיה ורחובותיה היו ביופי עצום ונמרץ, ואמר כלילת יופי מלשון כל ע"ד כולך יפה רעיתי (שיר השירים ד, ז) וגומר, (ד) עוד שבחת מדינתך לפי שבלב ימים גבולך רוצה לומר שהיית נבנית בים והים סובב אותך מכל צד ולא היית מפני זה נשחתת ונהרסת מפאת הים כי הנה בוניך כללו יופיך רוצה לומר הם השלימו כל היופי הראוי לך על תמותו.
פסוק א:ולפי שהיו לצור אניות ודוגיאות רבות שבחה גם כן בזה גם שהמשיל את צור כאלו היא ספינה או דוגיא יפה ועשירה בכל חלקיה וזהו שאמר (ה) ברושים משניר בנו לך את כל לחותים שהיו לחותים או לוחות האניות והדוגיאות שלה מברושים ומארז שהם העצים היותר משובחים, ולפי שהברושים אשר בשניר הם היותר טובים לכן אמר ברושים משניר בנו לך את כל לחותים כלומר לוחת האניות וכן ארז מלבנון לקחו לעשות תורן עליך, וזכר הארז בלשון יחיד והברושים בלשון רבים וכן האלונים לפי שהברושים היו לעשות מהם לוחות האניות שהם רבות והארז לעשות ממנו תורן שהוא יחיד, והראב"ע פירש לחותים שהיו בצור ספינות עשויות משתי לוחות זו על זו מפני חזקם והתורן הוא העץ הגבוה הנשא בספינה שמשימין הנס בראשו, (ו) וכן אמר אלונים מבשן עשו משוטיך ואלונים הם ערמונים שהוא עץ קשה וחזק והיותר טובים הם מן הבשן, ולכן אמר שעשו מהם המשוטים והם העצים הארוכים שמנהיגין בהן הספינות או הדוגיאות, קרשך עשו שן והקרש הוא הלוח החזק שמשימין באחורי הספינה שבה מנהיגין אותה אל הצד שירצו הוא הנקרא בלעז טימו"ן ולכבוד ולתפארת אמר שעשו אותו משן והוא שן הפיל, ואותו שן היו מביאים בת אשורים רוצה לומר עדת אשורים מאיי כתיים רוצה לומר מהאיים שהיו נכנעים לכתיים שהם הרומיים.
פסוק ז:עוד זכר מענין הוילון שהיו באניה פורשים עליה שהיה שש ורקמה הבא ממצרים וזהו היה מפרשך כי ממצרים מביאים הפשתן הטוב וממנו היו עושים המפרש והוא הוילון שפורשים על התורן כמו שאמר בל יחזקו כן תרגם בל פרשו נס, ומגדולת צור היה שוילוני הספינות היו מיריעות שש עשויות מעשה רוקם ותכלת וארגמן, מאיי אלישה היה מכסך ר"ל שגם כן היתה לספינה הזאת מכסה אחת לכסות את אנשי הספינה שלא יכם שרב ושמש וישמרם מזרם וממטר ושהוא היה נעשה וצבוע בתכלת וארגמן שהיו מביאים מאיי אלישה ות"י מאיי אלישה ממדינות איטלי"א.
פסוק ח:עוד זכר מכבוד הספינה או הדוגיא ההיא שלא היו אוחזי המשוטים המנהיגים אותה אנשים רקים ופוחזים כי הנה יושבי צידון וארוד היו שטים לך רוצה לומר אוחזי המשוטים והם האנשים הפחותים שבדוגיא, וידוע שיושבי צידון היו סוחרים נכבדים, ואמנם המלחים שהם יותר נכבדים מהשטים היו בזאת האניה שהיא צור חכמים גדולים ובעלי תבונה רבה וזהו חכמיך צור היו בך המה חובליך רוצה לומר לא היו באים אליך החכמים מארצות אחרות כי חכמיך צור באמ' היו בך והמה היו חובליך המנהיגים את הספינה כי החובל הוא המושך חבלי הוילון כמשפט, ולכן יקראו המלחים חובלים וראוי שיהיו חכמים כדי שידעו לקבל הרוח.
פסוק ט:ולפי שצריך באניה אומן וחרש חכם לתקן את בדק האניה ולהחזיקה בעת הצורך לכן אמר זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בדקך וזקני גבל היו בנאים וכן נאמר בבנין שלמה (מלכים א' ה, לב) והגבלים. הנה א"כ בהמשל הזה מהספינה או הדוגיא זכר ראשונה לוחותים ואחר כך התורן ואחרי כן המשוטים ואחר כך הקרש הנקרא טימו"ן ואחר כך מפרשי הנס ואחר כך המכסה ואחר כך השטים ואחר כך החובלים ואחר כך הבנאים ומחזיקים הבדק, וראוי לדעת על מה יורו שמונת הגברים ההמשליים האלה, ויראה שלוחותים הם משל לחומות העיר, והתורן היא משל למגדלים, והמשוטים משל לכלי המלחמה אשר ראוי שיהי' בעיר לשמירתה, והקרש הוא משל לנגיד או מנהיג המדינה, והנס הוא משל לאנשי המלחמה, והמכסה הוא משל על הממון שבו יכסו ערות הארץ וימלאו חסרונה, והשטים הוא משל לעם הארץ בעל אומניות ועובדי האדמה, והחובלים המלחים הם משל לחכמי העיר ויועציה, ומחזיקי הבדק הוא משל לשרי הצבא. הרי לך שהמשיל צור בספינה ועל מה יורו כל הדברים שזכר בה ואמר על כל זה כל אניות הים ומלחיהם היו בך לערוב מערבך להגיד שגם יש להמשיל בספינה ענין הסוחרים והסחורות המובאות לה ועל זה אמר שכל אניות הים ומלחיהם ימצאו בתוך צור לערוב מערבך, ומערבך הוא לשון סחורה ונקראת הסחורה מערב והסוחרים עורבים לפי שהסוחרים עורבים זה לזה סחורתם במקחם ובממכרם.
פסוק י:ולפי שהיתה צור כולה עיר סחור' וסוחרים לכן אמר פרס ולוד ופוט היו בחיליך אנשי מלחמתך כלומר שבעת היות צור צריכה למלחמה היו באים אליה שכירים מחוץ מהאומות האלה שזכר והוא אומרו היו בחילך אנשי מלחמתך כלומר המה היו בעבור חילך וממונך שילחמו בעבורך, והמה מגן וכובע תלו בך ובזה נתנו הדרך כי היו מיפים ומהדרים את העיר בכלי מלחמה יפים והיה המנהג לתלות אותם על המגדלות כמו שאמר אלף המגן תלוי עליו (שיר השירים ד, ד), (יא) וככה בני ארוד שהיא אומה אחרת וחילך שהיא החיל שלך היו על חומותיך סביב בבוא האויב עליך, ואומרו וגמדים במגדלותיך היו שלטיהם הם אנשי מדה קטנה מן גומד ארכא, ויונתן תרגם קפוטקאי, והענין שהגמדים ההם בעבור שהיו אנשים קטנים לא היו נראין על החומות אבל היו נכנסין במגדלות והיו שלטיהם שהם לשון מגנים כמו כל שלטי הגבורים תלויים על החומות סביב ובזה כללו יופיך כי זה היה יופי גדול למדינה.
פסוק י:ואחרי ששבחה בענין האניות ובענין המלחמה וכליה נעתק לשבחה בסחורות שהיו באים אליה מכל פאה וע"ז אמר (יב) תרשיש סוחרתך רוצה לומר מביאה סחורה אליך מרב כל הון רוצה לומר שסחורתם היתה סחורה עשירה כמו שביאר באומרו בכסף ברזל בדיל ועופרת כי היו בתרשיש מחצבים שהיו יוצאים מהם אלו המתכות, ואומרו נתנו עזבוניך ענינו סחורתך רוצה לומר עזבו בתוכך כל המתכות האלה וי"ת יהבו בבית גנזיך.
פסוק יג:יון תובל ומשך המה רוכליך רוצה לומר סוחריך, ויתכן שהיו מביאים משם בשמים הרבה ולכן אמר המה רוכליך, ולפי שמשם שמביאים הבשמים מביאים גם כן עבדים ושפחות בדרך סחורה לכן אמר בנפש אדם וכלי נחושת נתנו מערבך ואין ספק שהיו מביאים העבדים והשפחות והבשמים ממשך ותובל אמנם הנחשת היה מיון, (יד) וגם ביאר שמבית תוגרמה היו מביאים לצור סוסים ות"י מבית תוגרמה ממדינת גרמני"א, ויותר נכון לומר שבית תוגרמה היא ארץ הטורק"י שיש שם סוסים הרבה, ואמר סוסים ופרשים ענינו אצלי שבאים משם סוסים ופרשים עמהם למכור אותם ולרכוב עליהם להראות את גבורתם, (טו) וכן אמר בני דדן רוכליך רוצה לומר סוחריך או מביאים בשמים אליך, ובכלל אמר איים רבים סחורת ידך כלומר שמאיים רבים היו מביאים סחורה לצור וסחורתם היא קרנות שן שהם שיני הפילים, ומפני גודלם ודמותם לקרני שור אמר קרנות, והובנים פירשו בו שהוא העץ הנקרא בערבי אוינוס שמביאים גם כן מארצות המזרח, וי"ת וטוסי' הוא העוף שקורין בלעז פאוונ"י, ואמר השיבו אשכרך שהוא לשון מנחה שיביאו לצור מהם מנחה לפי שהם יפות מאד והוא מלשון מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו (תהלים עב, י), (טז) ואמר ארם סחרתך מרוב מעשיך להגיד שאנשי ארם היו באים לצור לקנות מהמלאכות היקרות העושים שמה ומביאים תמורתם אבנים יקרות ובגדי רקמה כי נופך הוא שם אבן יקרה וכן כדכד, ועזבוניך כבר פירשתיו.
פסוק יז:וכן זכר שמיהודה ומארץ ישראל היו באים לצור רוכלים וסוחרים בחטי מנית והם החטים הנעשים בארץ ישראל בעיר מנית שהם יפים מאד ומנית הוא שם מקום כמו עד בואכה מנית, ואמנם פנג פירש יוסף בן גוריון שהוא שמן אפרסמון הנקרא בלסמ"ו והיה נמצא ביריחו כי לכך נקרא יריחו מענין ריח, וכן דבש ושמן וצרי שהוא הנטף וכל אלה הדברים נתנו מערבך רוצה לומר עשו סחורתם בך, (יח) וכן דמשק היה סוחרתך רוצה לומר סוחר שלך ברב מעשיך שהיה קונה מצור מריבוי הדברים והמלאכות הנעשים בו והיה מביא שמה יין חלבון וצמר צחר וחלבון הוא שם מקום בדמשק שיינו טוב שהיו מביאים מדמשק, וכן היו מביאים משם צמר לבן ומשובח והוא אשר קרא צחר מלשון רוכבי אתונות צחורות (שופטים ה, י) שרוצה לומר לבנות, (יט) וכן דן ויון מאוזל בעזבוניך ומאוזל הוא מלשון אזל ובא בבנין הפעול להתמדת ההליכה כאלו אמר ודן ויון מתהלך תמיד בסחורותיך, נתנו ברזל עשת רוצה לומר שהיו מביאים ברזל זך ומזוכך מן עשת שן והוא הברזל שקורין אלהינד"י, וכן קדה וקנה שהם בשמים יקרים במערבך היה כלומר בסחורתך היה זה גם כן, (כ) גם דדן היה רוכלתך וסוחרך בבגדי חפש לרכבה רוצה לומר בגדים יקרים הראויים לחפשים ולבני חורין לרכוב בהן על הסוסים או לתיקון המרכבה, (כא) וכן ערב וכל נשיאי קדר המה סוחרי ידך שהיו מביאים אליך כרים שהם כבשים ואילים ועתודים, (כב) וכן רוכלי שבא ורעמה המה רוכליך בסוחרך שהיו מביאים ראש כל בושם רוצה לומר היותר מובחרים וראשיים שבבשמים וכל אבן יקרה וזהב, ומהדברים הנכבדים האלה נתנו עזבוניך ומזה תדע שהבשמים והאבנים היקרות והזהב כולם יתילדו ויתהוו בפאה אחת, (כג) וכן חרן וכנה ועדן שהם רוכלי שבא והם מאשור כלמד רוכלתך רוצה לומר כאילו למדו רכלתך כלומר כל כך היו רגילים לבוא בך בסחורה כאלו הם כבר למודים בסחורתך, (כד) ולכן המה רוכליך וסוחריך במכלולים פירשו בו בכל דברים משובחים, ובגלומי תכלת ורקמה שהם לבושים צבועים ומרוקמים ובגנזי ברומים שהם ארגזים העשויים מעור לגנוז בהם הבגדים הנאים בחבלי חבושים שהארגזים ההם הם קשורים בחבלים לשמירתם, וארוזים במרכולתך פירושו ארוזים כמו חרוזים מן צוארך בחרוזים שהם ענקים תלויים בגרון, כל זה היה במרכולתך רוצה לומר בסחורה הבאה אליך.
פסוק כה:וזכר איך היו באים כל אלה לסחורה באומרו אניות תרשיש שרותיך מערביך ושרותיך הוא מלשון שיירות כלומר אניות תרשיש היו השיירות ההולכות לסחורתך, ולפי שהיו באות ספינות רבות באגודה אחת לכן קראם שיירות, ותמלאי ותכבדי מאד בלב ימים כלומר ובזה האופן נמלאת ונתכבדת מאד מעת שנבנית בלב ימים באמצע הים, ואמר ימים בלשון רבים לפי שהיו באים שמה מים אוקינוס ומים סוף ומים מערבי.
פסוק כו:ואחר ששבח את צור בכל השבחים והיתרונות האלה סיפר מפלתה באומרו במים רבים הביאוך השטים אותך ומלת השטים היא בלא אל"ף, וענינו ענין בזה ושלל כאילו אמר במים רבים וצרות עצומות הביאוך השונאים והמשטינים אותך, ולפי שהמשילה לספינה המיוקרת אמר עליה רוח קדים שברך בלב ימים והוא רמז לאלכסנדרוס מוקדון שהחריבה, (כז) הונך ועזבונך ומערבך רוצה לומר ממוניך וגנזיך וסחורתן מלחיך וחובליך שהוא משל למנהיגים ויועצי ארץ מחזיקי בדקך שהם שרי הצבא ובכלל כל אנשי מלחמתך אשר בך וכל קהלך שהוא עם הארץ שבתוכך יפלו בלב ימים ביום מפלתך, לפי שאלכסנדרוס שמר עת שפלות הים והשפכת מימיו ועשה פרצות גדולות בצור ברב גדודיו שהביא עליה באניות, וכאשר חזרו המים למלאת וישב הים לאיתנו שטף את צור וכל אשר בה ולא נשאר ממנה שריד ופליט, ומשל הים על כל העיר וכל אנשיה צללו כעופרת במים אדירים וע"ז אמר כאן יפלו בלב ימים ביום מפלתך, (כח) לקול צעקת חובליך ירעשו מגרשות רוצה לומר שהיו צועקים מנהיגי העיר ושרי הצבא ולכן מגרשי העיר רעשו ופחדו, (כט) ואומרו וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט ענינו שהאניות מהאוהבים והסוחרים שהיו על צור בבוא האויב עליה ירדו מהאניות כל אנשיהם ועמדו על הארץ לעזור אל צור במלחמה, (ל) וכאשר ראו במפלתה היו משמיעים קולם וצועקים מרה ומעלים עפר על ראשם באפר התפלשו רוצה לומר התגלגלו מלשון התפלשי באפר (מיכה א, י) (לא) ויקרחו קרחה בראשם, (לב) והמה ובניהם ישאו קינה ויקוננו ויאמרו בקינתם מי כצור כדומה בתוך הים רוצה לומר מי היתה כצור במעלה בתוך העיר ומי דומה לה באיים אשר בתוך הים, והמפרשים פירשו כדומה בתוך הים ומי כמוה שהיא דומה ונכרתת בתוך הים מלשון שכנה דומה נפשי (תהלים צד, יז), (לג) עוד יאמרו בקינתם בצאת עזבוניך מימים השבעת עמים רבים רוצה לומר בימים הראשונים כשהיו יוצאות הסחורות ממך שבעת עמים רבים ברב הוניך ובמערביך בסחורתיך העשרת מלכי ארץ, (לד) אבל עתה עת שהיית נשברת מימים כלומר שהים שטפך והטביעך בתוכו בא במעמקי מים מערבך וכל קהלך אנשים ונשים וטף בתוכך נפלו, (לה) ולכן כל יושבי האיים שממו עליך לפי שהיית יושבת בתוך הים שבעבור זה היו חושבים שלא יבא אויב בשערי צור, וגם מלכיהם שערו שער רעמו פנים כי פחדו על עצמם שלא יקרם כמקרה צור ושער הוא כמו סער ורעמו פנים ענינו רעם וכעס מלשון בעבור הרעימה, (לו) ואחרי שזכר שממון עם הארץ ויושבי האיים ומלכיהם, זכר גם כן מהסוחרים באומרו סוחרים בעמים שרקו עליך בלהות רוצה לומר הסוחרים שהיו בעמים באשר הם שם שרקו עליך מאשר מתוך בלהות היית ואינך עד עולם רוצה לומר ולא תהיה עד עולם: