התשפט התשפט את עיר הדמים
בתחילת פרקנו (מתחילת הפרק עד פסוק טז) מתנבא יחזקאל נבואת זעם, שבה מודיע הנביא את כל תועבות עיר הדמים, היא ירושלים. "וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם הֲתִשְׁפֹּ֥ט הֲתִשְׁפֹּ֖ט אֶת־עִ֣יר הַדָּמִ֑ים וְה֣וֹדַעְתָּ֔הּ אֵ֖ת כָּל־תּוֹעֲבוֹתֶֽיהָ׃"?(יחזקאל כב ב). ואכן רוב פסוקי הפרק הם רשימה מופרטת של חטאים הכוללים את כל גווני קשת הרשע: בין אדם לחברו ובין אדם למקום; חטאי יחיד וחטאי חברה. מנה גדושה של אזכור פשעים, וגם אודות העונש הצפוי: "עַל־כֵּ֗ן נְתַתִּ֤יךְ חֶרְפָּה֙ לַגּוֹיִ֔ם"(יחזקאל כב ד), "וַהֲפִיצוֹתִ֤י אוֹתָךְ֙ בַּגּוֹיִ֔ם"(יחזקאל כב טו).
בגלל האזכורים הרבים של החטא נאמר במשנה המדברת בקריאת פרשות המטילות דופי באישים שונים:
ר' אליעזר אומר: אין מפטירין ב"הודע את ירושלים".
(מגילה כה.)
בגמרא מובאת דעה אחרת:
"הודע את ירושלים את תועבותיה" נקרא ומתורגם. פשיטא (=למה לא?) לאפוקי מדרבי אליעזר דתניא: מעשה באדם שהיה קורא למעלה מר' אליעזר "הודע את ירושלים את תועבותיה". אמר לו (ר' אליעזר לאדם): עד שאתה בודק בתועבות ירושלים צא ובדוק בתועבות אמך. בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול.
(מגילה כה:)
נבואה זו משמשת (לחלק מהשיטות ורק בחלק מהשנים) כהפטרת פרשת קדושים. ואכן כל החטאים והפשעים שמתאר יחזקאל בנבואה זו מוזכרים כמצוות בפרשת קדושים:
| הנבואה בפרקנו (יחזקאל כב) | פרשת קדושים (ויקרא יט-כ) |
|---|---|
| תּוֹעֲבוֹתֶֽיהָ(ב); לְטָמְאָֽה׃(ג) | קדושים תהיו(יט ב) |
| ועשתה גילולים(ג) | אל תפנו אל האלילים(יט ד) |
| עיר הדמים(ב); עיר שופכת דם(ג) | לא תעמוד על דם רעך(יט טז); מזרעו למולך(כ כב) |
| אב ואם הקלו בך(ז) | איש אמו ואביו תיראו(יט ג) |
| לגר עשו בעשק בתוכך(ז) | גר בארצכם לא תונו אותו(יט לג); לעני ולגר תעזוב אותם( יט י) |
| יתום ואלמנה הונו בך(ז) | לא תשקרו איש בעמיתו(יט יא) |
| קדשי בזית(ח) | פגול הוא(יט ז); ומקדשי תיראו(יט ל) |
| ואת שבתותי חללת(ח) | ואת שבתותי תשמורו(יט ג; יט ל) |
| אנשי רכיל היו בך(ט) | לא תלך רכיל בעמך(יט טז) |
| ואל ההרים אכלו בך(ט) | אל תפנו אל האלילים(יט ד) |
| זמה עשו בתוכך(ט) | ואיש אשר ינאף(כ י) |
| ערות אב גילה בך(י) | ערות אביו גילה(כ יא) |
| טמאת הנדה ענו בך(י) | ואיש אשר ישכב את אשה דווה(כ יח) |
| ואיש את אשת רעהו(יא) | ואיש אשר ינאף... את אשת רעהו(כ י) |
| ואיש את כלתו(יא) | ואיש אשר ישכב את כלתו(כ יב) |
| ואיש את אחותו בת אביו(יא) | ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו(כ יז) |
| שחד לקחו בך למען שפך דם נשך ותרבית(יב) | לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול, בצדק תשפוט עמיתך(יט טו) |
| ותבצעני רעיך בעשק... בצעך(יב) | לא תעשק(יט יג) |
| ונחלת בך לעיני גויים(טז) | וחללת את שם א-להיך(יט יב) |
ראינו שכל חטאי הנבואה מוזכרים בפרשה, לא רק ברמז, אלא במקרים רבים גם בלשון הכתוב עצמו.