ונִחַלְתְ בך לעיני גויים
וְנִחַלְתְ בך לעיני גויים וידעת כי אני ה'
(יחזקאל כב טז)
הפועל "וְנִחַלְתְ" קשה להבנה, ועל כן לא ברור מהו המסר אותו מבקש הנביא להנחיל לנו. נראה שהפועל סובל שלושה פירושים שונים, כאשר כל אחד מהם מדגיש רעיון אחר.
הפירוש הראשון
רש"י מפרש: "תתחלחלי בעצמך על מה שעשית". כנראה, בדומה ל"ותתחלחל המלכה מאד" (אסתר ד ד), שפירושו פחד ורעדה. וכן "חיל אחז יושבי פלשת"(שמות טו יד), וגם "מלפני אדון חולי ארץ"(תהילים קיד ז) . ההבדל בין פסוקנו לשאר המובאות הוא, שבהם הרעד והחרדה הם תוצאה של פחד ואימה מגורם זר, מפני כח חיצוני שעלול להרע ולהזיק, ברם לפי פירוש רש"י נובעת החלחלה בפסוקנו מהרגשת הבושה העצמית של העם בזוכרו את חטאיו הנוראים.
הפירוש השני
פירוש שני נמצא בדעת מקרא:
ונחלת - משמעותו של הביטוי הזה מתפרשת על פי שאר הנבואות של יחזקאל העוסקות בעונש ובתוצאתו החיובית לגבי ישראל, המתבטאת בפסוקים: "וזכרת את דרכיך ונכלמת" (יחזקאל טז סא); "למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלימתך"(יחזקאל טז סג)... אף כאן "ונחלת בך" תהיי מחוללת בתוכך, בתודעתך, בעיני עצמך, על דרך "ונקוטתם בפניכם"(יחזקאל מג).
לפירוש זה כתב בדעת מקרא: "ונחלת משרש ח.ל.ל כמו "אל מקדשי כי נחל"(יחזקאל כה ג), "ונחלו מקדשיהם"(יחזקאל ז כד).
כדאי לציין שהבושה לסוגיה היא חלק חשוב מאד בתהליך התשובה, כמו שפירט רבינו יונה בשער ראשון מספרו שערי תשובה. ורבותינו אמרו: "כל העושה דבר ומתבייש בו מוחלין לו כל עוונותיו"(ברכות יב:). לפי הפירושים ש"ונחלת בך לעיני הגויים" מדבר על חלחלת ובושת עם ישראל מחטאיו, מובן המשך הפסוק "וידעת כי אני ה'", כי אכן זוהי תכלית החזרה בתשובה הנגרמת ע"י הבושה .
כעין זה יש מפרשים שהפועל "ונחלת" משמעו חִלוּל דהיינו, הפיכת הקדש לחול, והקדושה לחולין, אבל לא כבושה עצמאית אלא כלפי הגויים. כך כתב מהר"י קרא:
ונחלת בך - תהיו מח[ו]ללים לעיני האומות בגלות וכמו "ואל מקדשי כי נחל"(יחזקאל כה ג).
וכן במצודת דוד:
תהיי מחוללת בעוונך בפני הגויים.
ההדגשה "ונחלת לעיני הגויים" תואמת לפסוק הקודם "והפיצותי אותך בגויים וזריתיך בארצות". הנביא מנבא שגם בגלות תמשיכי לחלל את שם ה' ולהפוך את קדושתו - קדושתך, לחולין: "ונחלת בך לעיני הגויים". יש לציין שהיציאה לגלות מהווה חילול ה' כשלעצמה, גם בהתנהגות הולמת כמו שאמר הנביא "ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו"(יחזקאל לו כ).
לפירוש זה הסיומת "וידעת את ה'" באה לחומרה, להזהיר על העונש הנורא: "ואז תדע שאני ה' הנאמן לשלם גמול" (מצודת דוד). אמנם ייתכן שהיגד זה בא לרמוז גם על קידוש ה' שיעלה מתוך החילול הזמני של השם בגלות: "וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגויים אשר חללתם בתוכם, וידעו הגויים כי אני י-הוה"(יחזקאל לו כג). "וידעו הגויים כי אני י-הוה", הוא כמובן תוצאה של "וידעת כי אני י-הוה".
הפירוש השלישי
הפירוש השלישי רואה ב"ונחלת" לשון נחלה. "נחלה" זו, יש הרואים בה עונש ויש הרואים בה ברכה. רד"ק פירש "נחלה" כעונש: "תהיי ננחלת בעצמך, כי עד עכשיו היית נחלתי, ומעתה אין את נחלתי" . והמלבי"ם רואה בנחלה גמול טוב: אחרי שתקויים נבואת יחזקאל בפסוק הקודם "והתמותי טומאתך ממך - ששם תקבל ענשך ושם תשוב בתשובה. 'ונחלת בך' - אח"כ תנחול בעצמך, שנחלתך מאבותיך היה, שהיית עם קדוש וה' הוא נחלתך, שזה הנחלה תלוי בך, בעצמך תשוב אל הנחלה הזאת, ומפרש מהו הנחלה? 'וידעת כי אני י-הוה' - שתשוב לדעת את ה' שהוא נחלתך מימי קדם".
"נחלה" היא אחד המושגים שעליהם חל הכלל השכיח ביחסי ה' ועמו, "אני לדודי ודודי לי", אנו נחלתו והוא נחלתנו. בתורה נאמר: "והם עמך ונחלתך"(דברים ט כט), הנביאים הרבו להשתמש בתואר הזה: "אל תתן נחלתך לחרפה"(יואל ב יז); "קצפתי על עמי חללתי נחלתי"(ישעיהו מז ו), ובכתובים: "העם בחר לנחלה לו"(תהילים לג יב); "עמך ה' ידכאו ונחלתך יענו" (תהילים צד ה); "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" (תהילים צד יד).
בה בשעה נחשב ה' לנחלת העם. כך נאמר לגבי הכהנים "אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל"(במדבר יח כ), ולגבי שבט הלוי כולו נאמר "ה' הוא נחלתו" (דברים י ט); "אני נחלתם" (יחזקאל מד כח). ואם לכהנים יש נחלה בה' מבחינת הלכות מתנות כהונה, לכל העם יש בחינה רוחנית של "אני נחלתם" - "ונחל ה' את יהודה חלקו" (זכריה ב טז).