פסוק א:וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:
פסוק ב:וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט, האם תרצה לשפוט אֶת־עִיר שופכי הַדָּמִים ירושלים, וְהוֹדַעְתָּהּ, גלה לה אֵת כָּל־תּוֹעֲבוֹתֶיהָ?!
פסוק ג:וְאָמַרְתָּ לה: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: אַת עִיר אשר שֹׁפֶכֶת דָּם בְּתוֹכָהּ כדי לָבוֹא עִתָּהּ, לקרב את קִצהּ במעשיה, ואשר עָשְׂתָה גִלּוּלִים עָלֶיהָ לְטָמְאָה, להיטמא בהם.
פסוק ד:בְּדָמֵךְ אֲשֶׁר־שָׁפַכְתְּ אָשַׁמְתְּ, וּבְגִלּוּלַיִךְ אֲשֶׁר־עָשִׂית טָמֵאת, נטמאת, וַתַּקְרִיבִי יָמַיִךְ, הבאת את ימייך אל קצם, וַתָּבוֹא עַד־שְׁנוֹתָיִךְ, הגעת לסוף שנותייך. עַל־כֵּן, נְתַתִּיךְ, אתן אותך חֶרְפָּה לַגּוֹיִם, וְקַלָּסָה, ביזיון לְכָל־הָאֲרָצוֹת –
פסוק ה:הארצות הַקְּרֹבוֹת וְהָרְחֹקוֹת מִמֵּךְ יִתְקַלְּסוּ־בָךְ, יתלוצצו עלייך, טְמֵאַת הַשֵּׁם, בעלת השם הטמא, רַבַּת הַמְּהוּמָה, העיר הפרועה, מלאת המהומות.
פסוק ו:הִנֵּה נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, מלכי יהודה, שכל אִישׁ מהם פונה לכוח זְרֹעוֹ, הָיוּ בָךְ. מלכייך כוחניים ודורסניים לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם.
פסוק ז:אָב וָאֵם הֵקַלּוּ, זלזלו בָךְ. לַגֵּר עָשׂוּ, עם הזרים התנהגו, לחצו או נטפלו בַעֹשֶׁק בְּתוֹכֵךְ. יָתוֹם וְאַלְמָנָה, לא רק שלא תמכו בהם, אף הוֹנוּ, הציקו ורימו בָךְ.
פסוק ח:אַת, העיר ירושלים, אֶת קָדָשַׁי בָּזִית, וְאֶת־שַׁבְּתֹתַי חִלָּלְתְּ,
פסוק ט:אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפֹךְ־דָּם, על ידי לשונות רעים שאמרו על אדם, גרמו לשפוך את דמו. וְאֶל, על הֶהָרִים אָכְלוּ בָךְ זבחי עבודה זרה, שכרגיל הייתה נעשית על הרים רמים. חטאייך החמורים אינם מסתכמים בשפיכות דמים ועבודה זרה – גם זִמָּה, פריצות בעריות עָשׂוּ בְתוֹכֵךְ:
פסוק י:עֶרְוַת־אָב גִּלָּה־בָךְ, אנשים חטאו עם נשי אביהם, טְמֵאַת הַנִּדָּה עִנּוּ־בָךְ, בעלו נשים בנידתן.
פסוק יא:וְאִישׁ אֶת, עם אֵשֶׁת רֵעֵהוּ עָשָׂה תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת־כַּלָּתוֹ טִמֵּא בְזִמָּה, וְאִישׁ אֶת־אֲחֹתוֹ בַת־אָבִיו עִנָּה־בָךְ. לעתים חטאים אלה נעשים בביתו של אדם באונס, כגון אחות צעירה הנופלת קרבן לפגיעת אחיה המבוגר, או נידה המצויה עם בעלה האלים. שמא משום כך בשתי אלו נאמר לשון עינוי.
פסוק יב:שֹׁחַד לָקְחוּ־בָךְ שופטייך לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם, כדי שיגֵנו על רוצחים או יצדיקו רציחות. נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, ריבית לָקַחַתְּ, וַתְּבַצְּעִי, הענקת בצע כסף לרֵעַיִךְ בּממון שמקורו עֹשֶׁק. או: שברת את רעייך כשעשקת אותם. וְאֹתִי – שהזהרתי אותך על כל אלה – שָׁכַחַתְּ. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.
פסוק יג:וְהִנֵּה הִכֵּיתִי בכַפִּי לביטוי צער וכאב אֶל, על בִּצְעֵךְ אֲשֶׁר עָשִׂית, וְעַל־דָּמֵךְ, שפיכות הדמים אֲשֶׁר הָיוּ בְּתוֹכֵךְ.
פסוק יד:הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ?! האם לבך יחזיק מעמד?! האִם־תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִךְ, כוחך לַיָּמִים, ימי הנקם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אוֹתָךְ, מכין לך?! הרי תיהרסי כולך עד היסוד. אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי, וכך אעשה.
פסוק טו:ואז – וַהֲפִיצוֹתִי אוֹתָךְ בַּגּוֹיִם, וְזֵרִיתִיךְ, אפזר אותך בָּאֲרָצוֹת, וַהֲתִמֹּתִי, אכלה את טֻמְאָתֵךְ מִמֵּךְ, אולי עקב הגלייתך ופיזורך בכל העולם.
פסוק טז:וְנִחַלְתְּ בָּךְ, תיווכחי שאת מחוללת לְעֵינֵי גוֹיִם, ואז – וְיָדַעַתְּ כִּי־אֲנִי ה'.
פסוק יז:וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:
פסוק יח:בֶּן־אָדָם, הָיוּ־לִי בֵית־יִשְׂרָאֵל לְסִיג, חומר זר המעורב במתכת יקרה. כֻּלָּם כנְחֹשֶׁת וּבְדִיל וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת בְּתוֹךְ כּוּר, תנורכּוּר, היתוך סִיגִים בכֶּסֶף הָיוּ. ישראל נעשו יסוד מזייף או מלכלך.
פסוק יט:לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: יַעַן הֱיוֹת כֻּלְּכֶם לְסִגִים, לָכֵן הִנְנִי קֹבֵץ אֶתְכֶם אֶל־תּוֹךְ יְרוּשָׁלִַם,
פסוק כ:את קְבֻצַת, אוסף הכֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת וּבְדִיל, אֶל־תּוֹךְ כּוּר, שבו מפרידים את הסיגים, לָפַחַת, לנפוח, לנשוב, ללבות עָלָיו אֵשׁ, לְהַנְתִּיךְ, להתיך. ירושלים תהפוך לכור מַצְרֵף, שבו האש תלהט ותפריד את הסיגים. כֵּן אֶקְבֹּץ אאסוף אתכם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי, וְהִנַּחְתִּי וְהִתַּכְתִּי אֶתְכֶם. המבנה החברתי של העיר, שלטונה ושאר מוסדותיה יתפוררו לגמרי.
פסוק כא:שוב – וְכִנַּסְתִּי אֶתְכֶם וְנָפַחְתִּי עֲלֵיכֶם בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי וְנִתַּכְתֶּם בְּתוֹכָהּ.
פסוק כב:כְּהִתּוּךְ כֶּסֶף בְּתוֹךְ כּוּר כֵּן תֻּתְּכוּ בְתוֹכָהּ, וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה', שָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עֲלֵיכֶם.
פסוק כג:וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:
פסוק כד:בֶּן־אָדָם, אֱמָר־לָהּ – לירושלים: אַתְּ אֶרֶץ שלֹא מְטֹהָרָה, מנוקה הִיא, שלֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם. לא ירד עלייך גשם ושטף את זוהמתך. כלומר, נשארת בטומאתך גם כשקיבלת עונשך.
פסוק כה:קֶשֶׁר, חֶבֶר נְבִיאֶיהָ חבורה – לאו דווקא מאורגנת – של נביאי שקר שוקדת בְּתוֹכָהּ על חיזוק המצב הקיים. נביאים אלו אומרים הן לשלטון ולדעות הרווחות בעם, ובכך נעשים כַּאֲרִי שׁוֹאֵג כשטֹרֵף טָרֶף. נֶפֶשׁ אָכָלוּ, הם הורסים את הנפשות, חֹסֶן, רכוש ועושר וִיקָר, כבוד יִקָּחוּ, אַלְמְנוֹתֶיהָ הִרְבּוּ בְתוֹכָהּ, שכן בעטיים נהרגים בעליהן.
פסוק כו:כֹּהֲנֶיהָ, שבאופן מסורתי הם אלו המלמדים את העם תורה, חָמְסוּ, השחיתו, או עשקו מהעם את תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי – בֵּין־קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין־הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ, וּמִשַּׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם, כל אלה לא נחשבו בעיניהם, וָאֵחַל, התחללתי בְּתוֹכָם. הכהנים נעשו חבורה של תאוותנים וחמדנים, והם מבזים את הקודש בהתנהגותם.
פסוק כז:שָׂרֶיהָ, המנהיגים הפוליטיים בְקִרְבָּהּ כִּזְאֵבִים טֹרְפֵי טָרֶף תאבים לִשְׁפָּךְ־דָּם, לְאַבֵּד נְפָשׁוֹת, באופן ישיר או עקיף לְמַעַן בְּצֹעַ בָּצַע.
פסוק כח:וּנְבִיאֶיהָ של ירושלים, במקום להצביע על הבקיעים ולעורר על הפרצות, טָחוּ לָהֶם, כיסו אותם בתָּפֵל, טיח שאינו מתקיים, חֹזִים חזונות שָׁוְא וְקֹסְמִים לָהֶם כָּזָב, שקר. הם אֹמְרִים: "כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים", וַה' לֹא דִבֵּר.
פסוק כט:לא רק המנהיגים הרוחניים והפוליטיים, אלא גם עַם הָאָרֶץ, האנשים הפשוטים עָשְׁקוּ עֹשֶׁק וְגָזְלוּ גָּזֵל וְעָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנוּ, רימו וציערו, וְאֶת־הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט.
פסוק ל:וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם, חיפשתי בתוכם אִישׁ שיפעל בכיוון הפוך – גֹּדֵר־גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ, מגונן לְפָנַי בְּעַד הָאָרֶץ לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ – וְלֹא מָצָאתִי. לא היה אדם אחד בירושלים שזכותו תגן על העיר.
פסוק לא:וָאֶשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי, בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי, כעסי כִּלִּיתִים, גמול דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.
