פסוק ב:ויהי דבר ה' אלי לאמר. התשפוט את עיר הדמים. ירושלים:
פסוק ב:והודעתה. מפיק ה"א והודעתה אותה:
פסוק ג:עיר שופכת דם בתוכה לבוא עתה. הרי זה מקרא מסורס וזהו פיר' עיר שופכת דם בתוכה אמר ה' אלהים לבוא עתה:
פסוק ג:ועשתה גילולים. כמו ואשר עשתה גלולים וגו':
פסוק ד:עד שנותיך. גזירת ונושנתם (דברים ד) בגי' שאמר משה:
פסוק ד:וקלסה. דבה שהכל נדברים ביך פרלרי"ץ בלע"ז:
פסוק ה:יתקלסו בך. ומה היא הקלסות טמאת השם זו היא שטמאת את שמה שהיו נקראים עם קדוש בנים ליוצרם וגרמו עצמם להקראו' עם טמא שפתים (ישעיהו ו׳:ה׳):
פסוק ו:איש לזרועו. כל דאלים גבר:
פסוק ז:אב ואם הקלו בך. כל התועבות שבפ' קדושים תהיו שהוזהרו עליהם נמנו כאן:
פסוק ח:קדשי בזית. ולא כמו שאמרתי לרצונכם תזבחו (ויקרא י"ט):
פסוק ט:ואל ההרים אכלו בך. ובטוריא פלחו ביך לטעותא:
פסוק ט:זמה עשו. עצות של רשעה:
פסוק יב:ותבצעי רעיך בעושק. העשרת את אוהביך בעושק שעשקת מן העניים לשון אחר ותבצעי לשון גזל כמו ובוצע ברך נאץ ה' (תהלים ו') וכה פתרונו ותגזלי לרעיך בעושק:
פסוק יג:הכיתי כפי. צעקתי ווי וקינה:
פסוק יג:אל בצעיך. כאן למדנו שהגזל קשה מן הכל שעליו נתחתם גזר דין:
פסוק יד:אשר אני עושה אותך. פועל לך כפעלך:
פסוק טו:והתימותי. וכליתי:
פסוק טז:ונחלת בך. תתחלחלי בעצמך על מה שעשית:
פסוק יח:לסיג. תערובת פסולת המעורב בכסף וזהב וצריך להתיכו באש לצורפו:
פסוק יח:כור. שצורפין בו זהב:
פסוק כ:קבוצת כסף. כאשר יקבוץ הצורף את כל הסיגים אל תוך כור:
פסוק כ:להנתיך. ויצקת מתרגם ותתיך:
פסוק כד:לא גושמה ביום זעם. לא נתן גשם הראוי לה לטהר ביום זעם ופירוש הדבר כתרגומו לא איתעבידו בה עובדין טבין דיגנון עלה ביום לווט:
פסוק כה:קשר נביאיה. נקשרים יחד בעצה רעה:
פסוק כה:נפש אכלו. שהיו נוטלין שוחד ומחזיקין ידי מרעים להרוג ולשלול ולבוז ונבאין להם שלום:
פסוק כו:חמסו תורתי. עליהם היה להוכיח ולהורות ולהודיע חק ומשפט ולא עשו הרי זה חמס שחמסוה מן הצריכין ללמוד:
פסוק כז:למען בצוע בצע. לחטוף ממון:
פסוק כח:טחו להם תפל. דומין לטחי בנין בטיט שאינו מעובד כל צרכו שאין בו תבן והוא נפשר מאליו בבא עליו גשמים ולשון תפל כל דבר המחוסר תקון: