פסוק א:ומפני שהיה לאומר שיאמר אם היה שרבת בני עמון היתה חייבת מיתה והריגה כירושלם למה אם כן סבב השם שילך חרב נבוכד נצר ראשונה על ירושלם לכן באתהו הנבואה הנמשכת לזאת (ב) ואתה בן אדם התשפוט התשפוט את עיר הדמים והודעתה את כל תועבותיה רוצה לומר אם אתה רוצה לשפוט את ירושלם על פי מעשיה באר והגד לה את כל תועבותיה, ולא זכר בפרשה הזאת ענין העבודה זרה שהיו עובדים לפי שכבר הוכיחם עליה בנבואות שעברו, אבל הוכיחם בשאר העונות שהיו ביניהם והתחיל בגדול שבהם שהוא שפיכות דמים ועליו אמר (ג) עיר שופכת דם בתוכה לבא עתה רוצה לומר זאת העיר שבעבור שהיו שופכים דם בתוכה זה סבבה לבוא עתה, ומלבד שפיכות דם עוד עשו גלולים לטמאה, (ד) בדמך אשר שפכת אשמת שהיא האשמה הגדולה שפיכות דמים, ובגלולך שהם שאר העונות אשר עשית טמאת, ומפני זה כולו ותקריבי ימיך רוצה לומר את הקרבת את ימיך לשיכלו ותבא לחרבן וגלות, ותבוא עד סוף שנותיך שהוא כפל הענין במלות שונות ומפני זה נתתיך חרפה בגוים שהם מחרפין אותך על עזבך תורת אלקיך והם לא עזבו תורת אלקיהם, וכן נתתיך קלסה בכל הארצות שהוא לשון לעג כמו והוא במלכים יתקלס ורוזנים משחק לו (חבקוק א, י), (ה) כי הנה בכל הארצות הקרובות והרחוקות ממך יתקלסו בך האומות ותהיה בפיהם טומאת השם רבת המהומה רוצה לומר שיהיה שמך ביניהם מעם טמא ומגואל ושלכן תהיה בקרבך מהומה רבה, (ו) כי הנה נשיאי ישראל איש לזרועו רוצה לומר כפי יכולתו וגבורתו היו בך למען שפוך דם כי לא היתה גבורתם כי אם בשפיכות דמים, (ז) ואף על פי שהתורה צותה איש אמו ואביו תיראו הנה הם לא עשו כן כי אב ואם הקלו בכבודם בתוך ירושלם לגר עשו בעושק רוצה לומר כל מה שהיו עושים עם הגר היה בעושק ובגזל יתום ואלמנה הונו בך שההונאה היא עון פלילי כל שכן ליתום ולאלמנה (ח) ואמנם במצות שבין אדם למקום קדשי בזית ואת שבתותי חללת (ט) ומלבד זה אנשי רכיל היו בך למען שפוך דם רוצה לומר אם היו אנשים שלא היו שופכי דמים היו למעט רכילים בין אדם לחברו למען יבאו לשפוך דם, ואמנם בענין הע"ז אל ההרים אכלו בך וכמו שנאמר למעלה באיסור הע"ז אל ההרים לא אכל, ואמנם בענין הניאוף זמה עשו בתוכך מכל העריות.
פסוק י:והתחיל בחמורה שבהן שהיא ערות האב לרמוז אל אמון מלך יהודה ששכב עם אמו וכן הנדה בטומאתה ענו בך, (יא) וכל שכן בערות אשת איש שאיש את אשת רעהו עשה תועבה וכן זכר כלתו ואחותו, וחזר לדבר משאר העבירות (יב) ואמר שהשופטים שוחד לקחו בך למען שפוך דם כי מפני השוחד היו הורגין בני אדם הנקיים נשך ותרבית לקחת שאסרו התורה, ותבצעי רעיך בעושק ופירשו המפרשים שאמר רעיך על אשור ומצרים שהיו נותנים להם שוחד מן העושק שהיו עושקים מבני ישראל החלושים ושלכן אמר ואותי שכחת נאם ה' רוצה לומר ולא בקשת עזר ממני אלא מן האומות, (יג) והנה הכתי כפי אל בצעך רוצה לומר הנה הכתי כפי כאדם המצטער על בצעך שהוא הגזל שעשית, ועל שפיכות הדמים שהיה בתוכך לפי שעל שניהם נחתמה גזר דינך וכדברי חז"ל (קה"ר א, לג) כ"ד חטאות סדר יחזקאל ומכולם לא חתם אלא בגזל שנאמר הנה הכתי כפי אל בצעך.
פסוק יד:ומפני זה כולו אם יעמוד לבך אם תחזקנה ידיך לעמוד בצרות שאני מביא לימים אשר אני עושה, ואל תחשוב שבתפלה ותחנונים אחזור מגזרתי כי אני ה' דברתי ועשיתי וקיימתי כל ייעודי, (טו) וכן עתה אקיים זה שאפיץ אותך בגוים וזריתיך בארצות בענין שאתום ואכלה טומאתך ממך, (טז) ונחלת בך לעיני גוים רוצה לומר אחלל אותך בעיני הגוים, או יהיה ונחלת לשון נחלה רוצה לומר שידעו הגוים ויראו בעיניהם שאתה נחלתי בהיותי שופט ומעניש אותך על כל חטאתיך כאשר ייסר איש את בנו וגם אתם תדעו כי אני ה' נאמן לקיים דברי וייעודי.
פסוק יז:ומפני שהיה להם לישראל לומר ואיך יספו הכהנים והלוים החסידים ואנשי המעשה אשר בירושלם עם הרשעים שבה והיה כצדיק כרשע לכן באה לנביא נבואה אחרת להודיעו שכל אנשי ירושלם היו רעים וחטאים לה' מאד, (יח) והוא אומרו היו לי בית ישראל לסיג שהוא פסולת הכסף כולם רוצה לומר כל בית ישראל היו כן וזכר המתכות שהם פחותים מהכסף נחשת ובדיל וברזל ועופרת כי כמו שאם היו כולם בתוך כור להתיכם לא ישאר מהם כי אם סיג כן היו לי סיגים לא כסף בית ישראל. כך פירשו הפסוק הזה המפרשים ולי נראה בפירושו שאמר הנה בית ישראל היו לפני ככסף נבחר וכאשר שמתי אותו בתוך כור לצרפו ולטהרו נמצא כולו סיגים ולא נשאר בכור כי אם נחשת ובדיל ועופרת וזהו שאמר היו לי בית ישראל לסיג, ואם תאמר מה סיג הם דע שכולם נשארו נחשת ובדיל וברזל ועופרת בתוך הכור נתראו סיגים אף על פי שכסף היו בתחילתם, והיה זה משל מתיחס אליהם כי הם בתחילה כשיצאו ממצרים וקבלו את התורה היו כסף נבחר וכאשר נכנסו בארץ הנבחרת היא היתה להם ככור הברזל כי שם ברוב הטובה בעטו באלהיהם ונשארו כולם סיגים ומתכות פחותים, וזהו פירוש ישר ולא נצטרך לפרש סיגים סיגי כסף היו או סיגים בכסף היו בחסרון בי"ת השמוש כדרכי המפרשים.
פסוק יט:ומפני שכל המתכות ניתכין באש זולת הזהב והכסף המזוקקים לכן אמר יען היות כולכם לסיגים מה צורך לי בסיגים לכן הנני מקבץ אתכם אל תוך ירושלם כאילו הוא הכור, (כ) קבצת כסף ונחשת ברזל ועופרת ובדיל לפחת עליו אש כדי שיתכו כל סיגים והוא אומרו להנתיך כלומר להתיכם, וביאר הנמשל באומרו כן אקבץ אפי וחמתי והנחתי אתכם רוצה לומר שיבאו האויבים על ארץ יהודה ויתקבצו בני יהודה בירושלם והוא הכור שיניחס שמה ושמה יתיכם, (כא) והוא אומרו עוד וכנסתי אתכם רוצה לומר אכניס אתכם בכור ההוא ונפחתי עליכם באש עברתי כמו שיעשה הצורף הנופח באש פחם ונתכתם בתוכה, (כב) כמו שיתוך הכסף בתוך הכור ואז תדעו כי אני ה' שפכתי חמתי עליכם.
פסוק כג:ואם תאמרו על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת על זה באה לו נבואה אחרת (כד) בן אדם אמור לה את ארץ לא מטוהרה רוצה לומר אמור לה לירושלם שהיה זה מפני שהיא ארץ לא מטוהרה רוצה לומר שלא טהרה עצמה מטומאותיה שלא עשתה תשובה מעונותיה, ומפני הע"ז אשר עבדו בתוכה נעצרו ממנה הגשמים כמו שייעד בתורה (דברים יא, טז) פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר ועל זה אמר ולא גשמה ביום זעם, וחז"ל (זבחים קיג, א) אמרו שהיה זה תואר כבוד לא"י שלא ירדו עליה מי המבול שהוא הזמן שזעם השם על בני אדם ויהי הגשם על הארץ אבל לא היה בארץ ישראל, (כה) וזכר הנביא מה שיאמר לירושלם והוא קשר נביאיה בתוכה רוצה לומר שנביאי השקר קשרו בתוכה שהתחברו בקשר ובמעל לומר שלום שלום ולא בדבר השם, והם היו כארי שואג טורף טרף נפש רוצה לומר כארי שהוא שואג ואח"כ הוא טורף טרף כן הם היו מבהילים האנשים בקולם ודבריהם ובזה היו מסיתים וטורפים אותם לא שיטרפו ממונם אלא נפשם ודעתם, והוא אומרו טורף טרף נפש אכלו חוסן ויקר יקחו רוצה לומר הנביאים ההם אכלו חוסן וכח ישראל וחזקם כי בהשענם על דבריהם אבדו הכל וכן יקרם וכבודם לקחו כי הם גרמו להם לאבדם, וגם אלמנותיה הרבו בתוכה כי הם היו סבה לשנהרגו האנשים ונשארו נשיהם אלמנות, (כו) וכהניה שהיה מוטל עליהם להורות המשפט חמסו תורתי כי הם גלו פנים בתורה שלא כהלכה וכן חללו קדשי ולא הבדילו בין הקדש ובין החול ובין הטמא לטהור לא הודיעו את בני ישראל ומשבתותי העלימו עיניהם לפי שהיו רואים את ישראל מחללים את השבת ולא היו מוכיחים אותם ואחל בתוכם רוצה לומר נעשיתי חולין ביניהם והיו מחללים קדשי:
פסוק כג:ואחרי שזכר רשעת הנביאים ורשעת הכהנים זכר רשעת השרים והסגנים וזהו (כז) שריה בקרבה כזאבים טורפי טרף והיתה הטרפה אם בשפיכות דמים שהיו טורפים האנשים מן העולם הזה וזהו אומרו לשפוך דם וגם היה לאבד נפשות שהיו מאבדים את נפשותיהם מן העולם הבא, וגם היו טורפים טרפה שלישית והיא בגוזלם ממונם וע"ז אמר למען בצוע בצע, ולפי שכבר ביאר חטאת הכהנים והשרים וחטאת הנביאים שזכר בראשונה לא נזכרה עדיין במה היה הוצרכה עתה לבאר אותה ולכן שב לדבר בהם ולומר (כח) ונביאיה טחו להם תפל וכבר בארתי זה למעלה, וכן חוזים שוא וקוסמים להם כזב ויותר רע מזה שאומרים כזביהם בשם ה' וה' לא דבר, ואחרי שהשלים להגיד חטאת הנביאים והכהנים והשרים בשלמות ביאר חטאת עם הארץ אנשי העיר ועובדי האדמה ואמר (כט) עם הארץ עשקו עושק וגזלו גזל רוצה לומר אין בהם דין ומשפט אבל כל מאן דאלים גבר ועני ואביון שהיה ראוי לתת לו צדקה הונו לקחת את אשר לו ואת הגר עשקו וצותה תורה ואהבתם את הגר וכל זה נעשה ביניהם בלא משפט רוצה לומר בסבת העדר המשפט, (ל) ובקשתי מהם איש גודר גדר ועומד בפרץ לפני רוצה לומר אם המצא ימצא בירושלם איש שיהיה גודר גדר ועומד בפרץ וזה אם לעבודתי ולקיום תורתי והוא אומרו לפני או בעד הארץ לבלתי שחתה אבל זה בקשתי ולא מצאתי, (לא) ומפני זה אשפוך עליהם זעמי באש עברתי כליתים כמו שזכרתי בתוך הכור, ואין בזה עוות הדין ולא עול כי דרכם בראשם נתתי נאם ה' אלקים: