פסוק ב:הודע. פיישבויי"ר בלע"ז:
פסוק ג:מכורותיך. כמו מגורותיך ומנחם חברו לשון תולדה וכן פי' כלי חמס מכורותיהם (בראשית מ״ט:ה׳) איש מאת מכרו (מלכים ב י״ב:ו׳) לבד ממכריו (דברים י״ח:ח׳) כולם לשון תולדות:
פסוק ג:אביך ואמך. אברהם ושרה משם נטלו גדולתם ובני חת נתנו לה קבר:
פסוק ד:ביום הולדת אותך. פושניא"ה בלע"ז כשבחרתי בך במצרים היית בלי שום תיקון ולפי שדימה הדבר ללידה הזכיר כאן תיקוני הולד:
פסוק ד:למשעי. לצחצוח צחיח הסלע תרגומו שעיעות כיפא אפלצמנ"ט בלע"ז ומנחם חבר למשעי לשון שעשועים:
פסוק ד:לא המלחת. מכאן שמולחין את הולד כדי שיתקש' בשרו:
פסוק ד:והחתל. לשון כריכה בבגדים וכן (איוב ל״ח:ט׳) וערפל חתולתו הוא שמלפפין את הוולד:
פסוק ה:בגועל. אנבורישמנ"ט בלע"ז:
פסוק ו:מתבוססת. נרפסת כמו יבוס קמינו:
פסוק ו:בדמיך חיי. אף בנווליך זה לא תמותי וששינה לומר שני פעמים לפי שבדם פסח ודם מילה נגאלו ל' אחר מתבוססת שוייליא"ה בלע"ז:
פסוק ז:רבבה כצמח. כמו שנאמר ובני ישראל פרו וישרצו וירבו:
פסוק ז:בעדי. לשון מכלול ומנחם פי' בעדי עדיים לשון עד כמו בטחו בה' עדי עד אנגוק"א אשיגל"א בלע"ז אבל דונש פתר אותו לשון עדי ומשקל עדי עדים הוא מן י' שמות ארי אריים צבי צביים גדי גדיים:
פסוק ז:נכונו. פורינ"ט אפייטיאש בלע"ז:
פסוק ז:ושערך צמח. סימני נערות:
פסוק ח:דודים. אמיטיא"ש בלע"ז:
פסוק ט:ואסוכך. לשון משיחה: וכל הענין אינו אלא לשון משל ויונתן פי' את כולה ואין להוסיף על התרגום וכן פירשה:
פסוק ט:מכורותיך ומולדותיך וגומר תותבותכון וילדותכון מארעא כנענאי תמן איתגליתי אל אברהם אבוכון בין בתריא ואודעתיה דאתון נחתין למצרים ובדרע מרומם אנא פריק יתכון ובזכות אבהתכון אנא מתריך ית אמוראי ומשיצי ית חתאי:
פסוק ט:ומולדותיך ביום הולדת אותך וגו'. ואף כד נחתו אבהתכון למצרים תותבון בארעא דלא דילהון משעבדין ומענן להון הות כנישתא דישראל דמיא לולדא דרטיש על אפי ברא דלא איתפסק שוריה ובמיא לא אישתטיף לאיתנקהא ובמלח לא איתמלח ובאיסורין לא איתאסא:
פסוק ט:לא חסה עליך עין וגו'. לא חסת עליכון עינא דפרעה רשיעא למעבד לכון טבא חדא לאנחא לכון משעבודכון לרחמא עליכון וגזר עליכון גזירת גמירא למרמי ית דכוריכון בנהרא לאבדא יתכון בעידן דהויתון במצרים:
פסוק ט:ואעבר עליך וגו'. ועל דוכרן קים אבהתכון קדמי איתגליתי למפרקכון ארי גלי קדמי ארי אתון מענן בשיעבודיכון ואמרית לכון בדמא דמהולת' אחוס עליכון ואמרית לכון בדם פסחא אפרוק יתכון.
פסוק ט:רבבה כצמח השדה נתתיך. ריבבת כצמחי חקלא יהבתיכון וסגיתון ותקיפתון והויתון לזרעין ולשבטין ובעובדי אבהתכון תקניא עידן פורקן כנישתכון מטא ארי אתון משעבדין ומענן.
פסוק ט:רבבה כצמח. כמו שנא' ובני ישראל פרו וישרצו וירבו (שמות א׳:ז׳):
פסוק ט:ואת ערום ועריה. מן המצות:
פסוק ט:ואעבור עליך ואראך. ואיתגליתי על משה באסנא וארי גלי קדמי ארי מטא זמן פורקנכון ואגנית במימרי עליכון ואעדיתי חוביכון וקיימית במימרי למפרק יתכון כמה דקיימית לאבהתכון אמר ה' אלהים למהויכון עם משמש קדמי.
פסוק ט:ואפרוש כנפי. כנף בגדי:
פסוק ט:ואשבע לך. לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם (שם ו) ואין לכן אלא שבועה כמו שנאמר (שמואל א ו) לכן נשבעתי לבית עלי:
פסוק ט:ואבא בברית אותך. הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם:
פסוק ט:וארחצך במים. ופריקית יתכון משעבוד מצראי ואעדיתי תקוף מרוותא מנכון ודברית יתכון בחירותא:
פסוק י:ואלבישך רקמה. ואלבישית יתכון לבושי ציורין מחמדת סנאיכון:
פסוק י:ואנעלך תחש. איקאלצייטוי"י טיישו"ן בלע"ז ויהיבית מסן דיקר ברגליכון:
פסוק י:ואחבשך בשש. איפוציינישטוי בלע"ז וקדשת מנכון כהניא למהוי משמשין קדמי במצנפן דבוץ:
פסוק י:ואכסך משי. שווייא"ה בלע"ז וית כהנא רבא בלבושי צבעונים ומ"א ואכסך משי אלו שבעת ענני כבוד דכתיב לא ימיש עמוד הענן יומם (שמות י״ג:כ״ב):
פסוק יא:ואעדך עדי. איפאריטו"י בלע"ז ותקנית יתכון תיקון פתגמי אורייתא כתיבין על תרין לוחי אבניא:
פסוק יא:ואתנה. על ידי משה:
פסוק יא:צמידים. חברתי' דבור כנגד חברו חמשה כנגד חמשה:
פסוק יב:ואתן נזם על אפיך. ויהבית ארון קיימי ביניכון:
פסוק יב:ועגילים על אזניך. לשון נזם וענן יקרי מטל עלויכון על שם שהיו מוקפין בעגול:
פסוק יב:ועטרת תפארת בראשך. ומלאך שליח מן קדמי מדבר ברישיכון שנאמר ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם (מיכה ב׳:י״ג):
פסוק יג:ותעדי זהב וכסף. ויהבי' משכני ביניכון מתקן בדהב וכסף ויריעת בוץ וצבעונין וציורין ומנא דטב כסולתא וכדבש וכמשח אוכלית יתכון ועתרתון ותקפתון לחדא ואצלחתון ושלטתון בכל מלכוות':
פסוק יג:סלת ודבש ושמן אכלת. המן שהיה משתנה לכל הטעמים לסלת ודבש ושמן אכלת, ומ"א י"ג דברים יש כאן וכנגדן אמר להם הקב"ה להביא י"ג דברים המנויין בתרומת המשכן ואף על פי כן הוא פורע להם כנגדם לע"ל י"ג דברים וברא ה' על מכון הר ציון וגו' וסוכה תהיה לצל יומם מחורב מזרם וממטר וגו' (ישעיה ד):
פסוק יג:ותיפי. לשון יופי:
פסוק יד:כי כליל הוא. לשון מכלול ד"א כי כליל הוא כי שלם היה ד"א כי כליל קרונ"א בלע"ז כמו נזר דמתרגמינן כלילא:
פסוק טו:ותזני על שמך. בטחת על שם היופי שיצא לך:
פסוק טו:ותשפכי את תזנותיך. הראית יופיך לכל עובר עד נשפכה עליהם תאוות זנותך לפתות אותך לזנות עמם:
פסוק טו:לו יהי. ומשנתאוו לך אתה הפקרת להם עצמך ולכל אשר שאל זנותך לו היה, וי"ת ולא כשר ליך למעבד כן כאלו היה כתיב לא יהי וכל משל הזה על עגל המדבר ועל שאר עכו"ם שעבדו שבטו של דן במדבר כמו שכתוב כל הנחשלים אחריך (דברים כ״ה:י״ח) ומצינו בפסיקתא זה שבטו של דן שהענן פולטו שהיו כולם עובדי עכו"ם:
פסוק טז:במות טלואות. מכוסות בבגדים מנומרין של מיני צבעונין פלטריא"ש בלע"ז:
פסוק טז:לא באות. לא היתה ראויה זאת לבא, נו"ן אבני"ר אינו"ן אייטר"א בלע"ז:
פסוק יז:צלמי זכר. לפי שדימה אות' לנקבה זונה דימה את הגלולים לזכר הנואף עמה:
פסוק יט:ולחמי אשר נתתי לך וגו'. יום שעשו את העגל ירד להם המן ונתנו ממנו לפני העגל ואעפ"כ ויהי ביום מחר ולא פסק ואף כן מפורש בספר עזרא (נחמיה ט׳:י״ח) אף כי עשו להם עגל מסכה וגו' ואתה ברחמיך הרבי' לא עזבת' וגו' ומנך לא מנעת מפיהם כדי הוא למנוע מהם ולא מנעת אף כאן ויהי נאם ה' אלהים היה הלחם ולא פסק מלירד ליום מחר כך דרש רבי תנחומא:
פסוק כ:אשר ילדת לי. היו לו חמשה בנים ד' מהם לעבוד עכו"ם ואחד מוקצה לבית הספר ובא להקרי' אחד מבניו למולך מקרי' לו את זה שהקצה ללמוד תורה במדרש רבי תנחומא, ואני אומ' אשר ילדת לי אלו הבכורו' וכן הוא אומר בספר הזה (לקמן כ') ואטמא אותם במתנותם בהעבי' כל פטר רחם:
פסוק כב:את ימי נעוריך. את חסדי אשר עשיתי עמך במצרים:
פסוק כג:אוי אוי לך. וי ליך על דחבת ווי ליך על דלא תבת:
פסוק כד:ותבני לך גב. גובה כעין בימוס ומזבח, ותבני לשון בנין:
פסוק כה:ותפשקי את רגליך. לפי שדימה אותה לזונה דבר בלשון תשמיש שיש פיסוק הרגלים איאקיישמ"ש בלע"ז:
פסוק כו:גדלי בשר. בעלי אבר תשמיש:
פסוק כז:חוקך. מזונותיך בימי שפוט השופטי':
פסוק כז:ואתנך בנפש שנאותיך. בימי שמשון:
פסוק כז:הנכלמות מדרכך זמה. תרגם יונתן דאילו שלחית לוותהון נביי איתכנעו, ולא היו הולכים בדרך זמתך:
פסוק כח:מבלתי שבעתך. מתוך שלא שבעת בתועבות מצרים:
פסוק כח:ותזנים. לשון זנות אהאנשאר"ה אאל"ש בלע"ז:
פסוק כט:אל ארץ כנען כשדימה. כשדים לא מארץ כנען הם וכך פירושו הוספת צלמי כשדים על של כנענים שהיו סמוכים ליך וזנית להם כבר ויונתן תרגם ותרבי תזנותיך כשדימ' ונדמי' לכנעני' השטופים בעכו"ם ואסגית ית טעוותך לאתחבר' לעמא דכנען למהך בנימוסי כשדאי ולי נראה כנען כמו סוחר כמו כנען בידו מאזני מרמה (הושע יב) שכן קורא ארץ כשדים ארץ סוחרים כמו שנאמר (לקמן יז) ויביאהו אל ארץ כנען בעיר רכלים שמו:
פסוק ל:מה אמולה. מקולקלת וכן היהודי' האומללי' (נחמיה ג) וכן כי אומלל אני (תהילים ו׳:ג׳):
פסוק ל:שלטת. שיצרה שליט עליה:
פסוק לא:בבנותיך גבך. כמו בבנותך לשון בנין:
פסוק לא:לקלס אתנן. לדבר ולהתהלל באתנן יפה שנותנין לה וכן כל לשון קלס לשון דבור פארלי"ץ בלע"ז:
פסוק לא:אתנן. הוא לשון שכירות לויאי"ץ בלע"ז:
פסוק לב:האשה המנאפ'. את האשה המנאפת:
פסוק לב:תחת אישה וגו'. בהיות' תחת בעלה נותנת עיניה באחרים:
פסוק לג:בתזנותיך. מרוב זנות שהיה ביך עשית כן:
פסוק לד:לא זונה. לא נזנה לכל זונה כזנותך:
פסוק לו:השפך נחושתך. הוא לשון שולים שקורין פונ"ץ בלע"ז וכן הרבה בסדר טהרות נחושתו של תנור, השפך נחושתך מרוב תאות זנות היה מקורך זב:
פסוק לו:ועל כל גלולי תועבותיך. ויען כל גלולי תועבותיך:
פסוק לו:וכדמי בניך. ובעון דמי בניך אעשה לך הרעה הזאת המפורשת בענין הנני מקבץ וגו':
פסוק לז:ערבת. מאלא"ש בלע"ז:
פסוק לח:ונתתיך דם חמה וקנאה. ואסגירך להורגי בחימה וקנאה וכעס:
פסוק לט:והרסו גבך. בנייני גובהי נימוסיך:
פסוק לט:רמותיך. לשון במות:
פסוק מ:ובתקוך. אין לו דמיון וי"ת ויבזעוניך איטרופ"ר נרונטו"י בלע"ז:
פסוק מא:והשבתיך מזונה. מהיות עוד זונה:
פסוק מג:ולא עשית. את הזימה אף על פי שאני נתתי דרכך בראשך לא עשית עצה לתת לב על תועבותיך לשוב מהם, כל זימה שבמקרא לשון עצה הוא יש לטובה ויש לרעה:
פסוק מד:כל המושל. לשון משל וחידה הוא:
פסוק מד:כאמה בתה. ה"א של כאמה אינה מפיק ה"א לפי שאינה משמשת כלום אלא כאם כן בת:
פסוק מה:בת אמך. אומה של כנען אשר ירשתם את ארצם:
פסוק מה:גועלת אישה ובניה. אשר הרבו תועבותם עד כי געלה והקיאה הארץ את יושביה האבות והבנים יחד:
פסוק מה:ואחות אחותך. סדום הסמוכה לארץ ישראל:
פסוק מה:אמכן חתית וגו'. ת"י הלא אמכון שרה ביני חתאי הוות ולא עבדת כעובדיהון ואבוכון אברהם ביני אמוראי ולא הליך בעיצתהון:
פסוק מו:על שמאולך. לפי שנחלת יהודה בגבול דרומי של ארץ ישראל היה נמצאו כל שאר השבטים על שמאלם:
פסוק מז:ולא בדרכיהן הלכת. והלואי בדרכיהן הלכת ולא התעבת יותר מהם וכן ולא יותן נא לעבדיך (מלכים ב ה) וכן ולא אם עודני חי דיהונתן (שמואל א' י"א) אפליי"אוט בלע"ז:
פסוק מז:כמעט קט. היו תועבותיך לפני אילו לא התעבת מהן אבל את ותשחיתי מהן וכן ת"י, ויש פותרין ולא בדרכיהם הלכת כמשמעו כמעט קט היו תועבותיהם בעיניך ותשחיתי מהן, קט פיקו"ט בלע"ז:
פסוק נ:ותגבהינה. היא ובנותיה כמו שמפורש באיוב ארץ ממנה יצא לחם וכל הענין עד שאמרו נשכח תורת רגל מארצינו שאין באים אלא לחסר:
פסוק נ:ואסיר אתהן כאשר ראיתי. דרכן כענין שנאמר בסדום ארדה נא ואראה וגו' (בראשית י״ח:כ״א):
פסוק נא:ותצדקי את אחותך. קודם שהתעבת יותר מהן היו נדונים לחובה וכיון שהרשעת יותר מהן עשית אותן כצדקניות ונתת להן פתחון פה לומר יש שהכעיסוך יותר ממני:
פסוק נב:אשר פללת. אשר שפטת להם קודם שהרשעת מהן היית אומרת עליהן ראויות הן לפורענות:
פסוק נג:את שבות סדום. ארפא את הארץ מגפרית ומלח ואושיב בה יושבים:
פסוק נג:בתוכהנה. כמו בתוכן:
פסוק נד:בנחמך אותן. כשהרשעת מהן ונתת להן פתחון פה ד"א בנחמך אותן כשתבא עליך הרעה ינוחמו הנה לומר לא לבדנו לקינו:
פסוק נו:ולא היתה סדום אחותך וגו'. בתמיה:
פסוק נו:לשמועה בפיך. להוכיח רבים ולומר הזהרו שלא תהפכו כסדום כאילו היתה לך שמועה חדשה:
פסוק נו:ביום גאוניך. כשהיית בגדולתך:
פסוק נז:כמו עת חרפת בנות ארם. כמו שנגלית בעת מסרתי אתכם ביד מלכי ארם שבאו על אחז בעת ההיא החל ה' להשליח ביהודה את גדודי ארם וגו' (מלכים ב ט״ו:ל״ז) ובדברי הימים (ב' יא) ויתנהו ה' ביד מלכי ארם וגו' ופלשתים פשטו בערי הנגב והשפלה וגו':
פסוק נז:השאטות. לשון בזיון ולא קרי' אל"ף ויבז מתרגמי' ושט:
פסוק נח:נשאתים. נשאת אותם ולשון נקבה היא בכמה מקומות בספר זה:
פסוק נט:ועשיתי אותך וגו'. עשיתי לך רעה כגמולך אשר עשית:
פסוק נט:אשר בזית אלה וגו'. אותה שקבלת עליך בחורב לעברך בברית ה' אלהיך וגו' (דברים כ"ט) אך לא אפיר אני את הברית מלזוכרו כי אין אני כמותך:
פסוק ס:וזכרתי אני את בריתי. אשר היה עמך בימי נעוריך:
פסוק סא:וזכרת. בהטיבי לך את דרכיך הרעי' ונכלמת מלפני על שגמלת לי רעה ואני גומלך טובה:
פסוק סא:בקחתך את אחותיך. כשתכבשי לירש את מקומות אשר סביבותיך הקטנות והגדולות:
פסוק סא:לבנות. לפרוורים לך משועבדים לך כמו סדום ובנותיה וכפרנהא:
פסוק סא:ולא מבריתך. ולא משמרך את הברית אשר כרתי אתך אלא בחסדי וברחמי שאני שומר את בריתי, ומדרש אגדה דרבי תנחומא ולא מבריתך לא מפטרמוני"א שליך לא נתתיה לאברהם אביך בין הבתרים וזה הלשון קרוב ללע"ז שכן קורין עתה לקרבות פטרא"מוניא בלע"ז וכן קורין כל דבר שיש לו לאדם מנחלת אבותיו:
פסוק סג:למען תזכרי. דרכך בהטיבי לך:
פסוק סג:ובושת. להרים פניך אלי:
פסוק סג:בכפרי לך. בסלחי לך, את אשר עשית תבושי ותדעי כי לא מגמולך הטוב הטיבותי לך: