פסוק ב:הודע. ר״ל אמור להם תועבותיהם להתווכח עמהם:
פסוק ג:מכורותיך ומולדותיך. ארץ מגורך ומקום תולדתך המה מארץ הכנעני ר״ל ברוע מעשיך אתה ניכרת שארץ מגורך ומקום תולדתך המה מארץ הכנעני כי מעשיך דומים למעשיהם כאלו מהם למדת:
פסוק ג:אביך האמורי. וכאלו אביך היה מאנשי האמורי וכאלו אמך היתה מבנות חת כי מעשיך מורים כאלו כן הוא:
פסוק ד:ומולדתיך וגו׳. כאומר הלא אין מהראוי לבגוד בי כי אני הטבתי עמך כי מולדותיך ר״ל התולדה שלך ולתוספת ביאור אמר ביום הולדת אותך הנה אז לא נכרת שרך כדרך הנהוג לכרות המעי היוצא מן הטבור ולא רחצו אותך במים להחליק את הבשר ולא מלחו את בשרך כי הדרך הוא למלוח את בשר הגוף להקשותו ולאמצו:
פסוק ד:והחתל לא חתלת. לא כרכו אותך בבגדים ליישר האיברים וכדרך שעושים בתקון הולד (המשיל את ישראל בהיותם במצרים והגאולה מהם לילדה שנולדה בשדה מקום שלא מצאה מי יחמול עליה לעשות לה תקון דת הילדים בעת הוולדם וכמו שיצאה מבטן המלאה מוגעלת בדם הלידה כן הושלכה ע״פ השדה ועבר עליה אדם נכבד וראה אותה בענין רע וחמל עליה לשלא תמות ואמר לה בהבטחה שתחיי עם שאת מוגעלת בדם ותהיה עוד לרבבה כי תולדי בנים ובנות ובהיותה ע״פ השדה גדלה עד שהגיע לפרקה להיות ראויה לנשואין ועבר עליה שוב האדם הנכבד הזה וראה כי כן הוא לקחה לו לאשה ושטף ממנה לכלוך הדם והלבישה וקשטה א״כ החומל הזה עשה עמה תכלית ההטבה והחסד וכן עשה המקום עם ישראל כי אחרי מות יוסף ואחיו היו עם בני ישראל כילד שאין בו כח לפרנס עצמו ולא מצאו חונן וחומל והושלכו ע״פ השדה לעבוד עבודתם ובא הקב״ה וחמל עליהם והבטיח׳ על הגאולה והפרם והרבם ובבוא הזמן הוציאם ממצרים וקרבם לפני הר סיני ונתן להם התורה כאלו לקחם לו לאשה בכתובה וקדושין והביאם לארץ הקדושה ועשה א״כ עמהם חסד הרבה):
פסוק ה:לא חסה עליך עין. שום עין אדם לא חסה עליך לעשות לך אחת מאלה התקונים שעושים לולד ביום הולדו:
פסוק ה:לחומלה עליך. להיות חומל עליך להתעסק עמך וכפל הדבר במ״ש לתוספת ביאור:
פסוק ה:בגועל נפשך וגו׳. ר״ל ביום שנולדת הושלכת ע״פ השדה כמו שהיה גופך מוגעל ומלוכלך בדם הלידה:
פסוק ו:מתבוססת בדמיך. מתגלגלת ורמוסה בטנוף דם שיצא עמך בעת הלידה:
פסוק ו:בדמיך חיי. ר״ל אף שאתה מוגעל בדם לידה עכ״ז תחיי ולא תמות בעבור הגעול והלכלוך וכפל הדבר לחזק הענין ור״ל בעוד עבדו ישראל במצרים את כל עבודתם בשדה מעונים בפרך היה משפיע נבואתו על אהרן והבטיחם הגאולה כמ״ש ואודע להם בארץ מצרים וכו׳ (לקמן כ׳):
פסוק ז:רבבה. החומל הזה הבטיחם שתהיה לרבבה להרבות בנים ובנות כצמח השדה ר״ל המקום הפרם והרבם במצרים כמ״ש ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד (שמות א׳:ז׳):
פסוק ז:ותרבי. בהיותך ע״פ השדה היית מגודלת ומאומנת ותגדלי בקומה ובאת לזמן הראוי להתקשט בקשוטים יפים הם ימי הנערות:
פסוק ז:שדים נכונו. השדים שלך היו גדולים כל צרכן ושער במקום בית הערוה היה מצמיח והם סימני נערות:
פסוק ז:ואת ערום ועריה. ועוד היית ערומה מבלי כסות כעת שנולדה ר״ל שהיו מרובים באוכלוסין וגדולים בכח ובא זמן הגאולה אבל היו ערומים מבלי זכות ומע״ט:
פסוק ח:ואעבור. ואז עברתי עליך וראיתי שכבר את בעת הראוי להראות לך אהבה וידידות ר״ל לקחת אותך לאשה:
פסוק ח:ואפרוש. ופרשתי עליך כנף בגדי לחסות בצילי והוא ענין נשואין וכן ופרשת כנפיך (רות ג׳):
פסוק ח:ואכסה ערותך. לבל תהיה ערומה בגלוי ערוה:
פסוק ח:ואשבע לך. שלא אבגוד בך:
פסוק ח:ואבוא. כרתי עמך ברית על זאת:
פסוק ח:ותהיי לי. ר״ל והנה כן היה כי היית לי לאשה ר״ל בעת בוא זמן הגאולה לקחתיך ממצריך לחסות בצילי ועשיתי עמך נפלאות כאלו היית ראויה להם ונתתי לך התורה ונשבעתי לך וכרתי עמך ברית להיות לי לעם וכן היית עמי:
פסוק ט:וארחצך. עד לא לקחתיך לאשה רחצתי אותך במים להסר ממך הגעול והלכלוך ושטפתי ממך דם הלידה וסכתי אותך בשמן ר״ל עד לא קבלת התורה צויתי אותך להתקדש ולכבס השמלות כמ״ש וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם (שמות י״ט:י׳):
פסוק י:ואלבישך. לבשתי אותך בגדי רקמה ושמתי ברגליך נעלים מעור תחש וחגרתי אותך באזור משש וכסיתי אותך במלבושי משי:
פסוק יא:ואעדך עדי. קשטתי אותך בקשוטים ונתתי על ידיך צמידי הזרוע ורביד נתתי על גרונך:
פסוק יב:ועגילים. הם נזמי האוזן:
פסוק יב:בראשך. נתתי על ראשך ר״ל אז נתתי לך מצות וחוקים טובים ומשפטים ישרים:
פסוק יג:ותעדי. קשטת עצמך עם העדי שנתתי לך ומלבושך היה שש ומשי ורקמה ואכלת סולת ודבש ושמן ונעשית יפה עד מאד והיית מצלחת עד הגעת למלכות ר״ל מתחלה קיימת המצות והמשפטים ואני נתתי לך ארץ זבת חלב ודבש ומאד נתגדלת להעמיד מלכים אדירים:
פסוק יד:ויצא לך. בין העכו״ם נתפרסם שמך במרבית יפיך:
פסוק יד:כי כליל הוא. ר״ל היופי שבך היה כל היופי שאפשר להיות:
פסוק יד:בהדרי. בסבת ההוד וההדר אשר שמתי עליך במרבית העדי ורוב התענוגים ר״ל נתפרסם שמך במרבית הצלחתך שהיה בך בשעור מרובה בסבת ההדר ששמתי עליך לתת בך כח לעשות חיל:
פסוק טו:ותבטחי ביפיך. ר״ל חשבת שלא אמאסך כי בטחת ברוב יפיך ובעבור זה זנית על בטחון שם היופי שיצא לך שאין מהדרך להיות נמאס יופי כזה:
פסוק טו:ותשפכי. גלית תאות זנותיך כדבר הנשפך הגלוי לעין כל:
פסוק טו:על כל עובר. על כל מי שעב׳ עליך היה לו תאות זנותיך כי לכולם חשקת ר״ל בטחת במרבית הצלחתך ופרסום שמך וחשבת שלא תסור ממך ולכן עבדת עכו״ם בגלוי ולכל מין עכו״ם שראית:
פסוק טז:ותקחי מבגדיך. מן הבגדים שעשיתי לך מהם לקחת ועשית לך מקומות גבוהות במקום פרסום ומהבגדים ההם עשית עליהם מכסאות מנומרות חלופי הגוונים ועליהם זנית ר״ל העמידו העכו״ם במקום פרסום וציפום בכסף וזהב אשר נתתי להם ושם עבדו לו:
פסוק טז:לא באות ולא יהיה. מעשים כאלה לא באו עדיין בעולם ולא יהיו נעשים עוד דוגמתן:
פסוק יז:כלי תפארתך. כלי הקשוט:
פסוק יז:ותעשי לך. מהם עשית דמות צלמי זכר וזנית עמהם כדרך זונה מופלגת בתכלית הזנות וההפקר ר״ל מהכסף והזהב אשר הרביתי להם עשו צלמי עכו״ם להשתחוות להם:
פסוק יח:ותכסים. בהם כסות הזונים עמך:
פסוק יח:ושמני וקטרתי. השמן והקטרת שנתתי לך נתת לפני הזונים:
פסוק יט:האכלתיך. אשר נתתי לך למאכל:
פסוק יט:ונתתיהו. אתה נתת את כל אחד מהם לפני הזונים להיות להם לריח טוב ולנחת רוח ר״ל מה שנתתי לך הבאת לקרבן לפני העכו״ם:
פסוק יט:ויהי. ר״ל כן היה באמת לא תוכלי להכחישו כי אני היודע ועד:
פסוק כ:ילדת לי. ילדת ממני:
פסוק כ:להם לאכול. להזונים להיות להם למאכל:
פסוק כ:המעט. וכי מעט בעיניך ממה שהלכת אחר הזנות עד שגם עשית את זאת:
פסוק כא:ותתנים. נתת אותם להם במה שהיית מוליך אותם להם למאכל רצה לומר בניך המיוחדים לי ללמוד בבית הספר אותם שחטת לעכו״ם:
פסוק כב:ואת כל וגו׳. עם כל התועבות והזנות שעשית לא זכרת בעת ההיא הטובה שעשיתי עמך בימי נעוריך כשהיית ערומה מבלי לבוש והיית מתגלגלת ורמוסה בטנוף הדם שיצא עמך בעת הלידה ר״ל לא זכרת הטובה שעשיתי עמך בהוציאך ממצרים מעבודת פרך:
פסוק כג:ויהי. ר״ל ומה א״כ יהיה אחר כל רעתך מהו הגמול שתקבל הנה אוי אוי יהיה לך רבת פעמים לפי מרבית הרעה:
פסוק כד:ותבני. כי הנה בנית לך מקום גבוה להיות נראה לכל הזונים לבוא שמה:
פסוק כד:רמה. בנין רם עשית בכל רחוב להיות מקום מוכן לזנות בכל מקום:
פסוק כה:אל כל ראש דרך. בכל ראש דרך מהדרכים בנית בנין רם ונשא לזנות למען יהיה נמצא לכל עובר ושב:
פסוק כה:ותתעבי. את היית מתעב וממאס יפייך להראות לכל מי שירצה ולא היית מסתיר אותה כדרך שמסתירים דבר נחמד ויקר:
פסוק כה:ותפשקי. הרחבת רגליך זה מזה לכל עובר להיות מוכן לו לזנות ומאד הרבית בזנות ר״ל עשית מזבחות לעכו״ם בכל מקום ובפרסום רב ואת בעצמך תעבת הצלחתך כי ע״י מעשיך תהיה נלקחת ממך כי כל העכו״ם שראית עבדת:
פסוק כו:ותזני. זנית עם בני מצרים הקרובים לארצך על כי המה גדלי בשר גדלי אברי המשגל וכן נאמר בהם אשר בשר חמורים בשרם (לקמן כג) כי כן דרך אשה זונה התאוות להבעל לגדלי בשר ר״ל עבדתם פסילי מצרים:
פסוק כו:להכעיסני. ר״ל מרבה היית בזנות עד שא״א שתהיה הכל לתאבון כ״א הכוונה היתה להכעיסני ויאמר כן על כל העכו״ם:
פסוק כז:נטיתי ידי. להכות בך:
פסוק כז:ואגרע. חסרתי ממך חוק המזון שקבעתי לך ומסרתי אותך ברצון שונאיך לעשות בך רצונם והשונאים היו בנות פלשתים אשר המה נכלמות ומתביישו׳ מדרכך דרך זמה כי כן דרך נשים צנועות שהנה מתביישות כשרואות הפלגת הפקר הזונות וכאומר והנה בנות פלשתים הנם טובות וכשרות ממך ר״ל חסרתי מישראל רוב הטובה שהשפעתי להם מאז ומסרתיך ביד פלשתים הטובים ממך במעשיהם:
פסוק כח:ותזני. עכ״ז לא לקחת מוסר וזנית את בני אשור על כי לא היית שבעה מזנות בני מצרים:
פסוק כח:ותזנים. ועמהם זנית וגם בהם לא שבעת:
פסוק כט:ותרבי. והרבית לזנות עם אנשי ארץ סוחרים וחוזר ומפרש שהמה הכשדים שהיו אנשיה סוחרים וכן נאמר בהם ויביאהו אל ארץ כנען בעיר רוכלים שמו (לקמן יז):
פסוק כט:וגם בזאת. אף בזנות הזא לא שבעת וחשקת עוד לזנונים אחרי ר״ל אף שמסרתיך ביד פלשתים לא עזבת דרכך ועבדת לפסילי אשור וכשדים וחשקת עוד לפסילי יתר העמים:
פסוק ל:מה אמולה לבתך. מה מאד נגזרה לבתך ונפרדה ממני במה שתעשי את כל אלה שהמה תעשה אשה זונה המושלת בביתה שאז עושה זנותה בפרסום רב על כי לא ימצא מי ימחה בידה:
פסוק לא:בבנותיך. במה שתבני לך מקום גבוה בראש כל דרך מהדרכים למען יהיה נמצא לכל עובר ושב מקום ניכר לזנות עמך ובנין רם עשית לך בכל רחוב להיות מקום מוכן לזנות בכל מקום:
פסוק לא:ולא היית. כזונה ר״ל לא היית כשאר הזונות המלעגת על מיעוט האתנן למען ירבו לה וכאלו אין חמדתה על הזנות כ״א על שכר האתנן כי אתה לא שאלת אתנן כי חמדתך על הזנות לבד ר״ל הנה מהראוי הוא שהאלהים הנעבד ישפיע טובה לעובדיו ואתה הנה על חנם עבדת להם:
פסוק לב:האשה המנאפת. ר״ל אתה היא המנאפת בעצם אשר תנאף מאהבת הניאוף ויותר מזה שגם בהיותך יושבת תחת הבעל ואינך חסירה מתשמיש עכ״ז תקח את זרים לזנות עמהם:
פסוק לג:לכל זונות. הדרך הוא אשר נותנין אתנן לזונות ואתה נתת אתנן משלך לכל האוהבים אותך:
פסוק לג:ותשחדי. נתת להם שוחד לבוא אליך מסביב לזנות עמך:
פסוק לג:בתזנותיך. בעבור מרבית חשק הזנות שיש בך:
פסוק לד:ויהי בך. הדרך שבך הוא בהפך משאר נשים זונות וזהו בעבור מרבית חשק הזנות שיש בך:
פסוק לד:ואחריך. בזמן שיבוא אחריך לא יהיה זנות בזה האופן:
פסוק לד:ובתתך. עתה יפרש במה הוא ההפך ואמר במה שתתן אתנן להזונים ולא נתן לך אתנן מהם ובזה תהיה בהפך משאר הזונות ר״ל מהראוי הוא שהאלהים הנעבד ישפיע טובה לעובדיו ואתה היית בהפך כי אתה מקריב להם קרבנות ומייפם בכסף וזהב משלך:
פסוק לה:לכן. הואיל וכן עשית מאהבת הזנות לכן את הקרויה זונה אמיתית שמעי דבר ה׳:
פסוק לו:יען השפך נחושתך. בעבור שתחתיתך היא ערות אשה שהיא בתחתית הנה אותה גלית לכל כדבר הנשפך שהוא המגולה ונראה:
פסוק לו:ותגלה ערותך. כפל הדבר במ״ש לתוספת ביאור:
פסוק לו:בתזנותיך. בעבור חשקת הזנות שהיה בך על מאהביך:
פסוק לו:ועל כל. ובעבור כל התועבות המאוסים שעשית:
פסוק לו:וכדמי. ר״ל בעבור הגמול הראוי להיות כשעור עון דמי בניך אשר שחטת להם למאכל:
פסוק לז:אשר ערבת עליהם. אשר נעמת עליהם וקבלו הנאה ממך:
פסוק לז:על כל. עם כל אשר שנאת:
פסוק לז:וגליתי ערותך. זהו הבזיון שעושים לזונות להעמידה ערומה בגלוי ערוה לפני כל ור״ל אקבץ עליך כל העובדי כוכבים האוהבים והשונאי׳ והם יחריבו ארצך:
פסוק לח:משפטי וגו׳. תקבל גמול עון הנאוף ועון הדם של הבנים ששחטת להם למאכל:
פסוק לח:ונתתיך. אתן בך שפיכת דם בחמה וקנאה:
פסוק לט:בידם. ביד הבאים עליך:
פסוק לט:והרסו. הם יהרסו הבניינים הגבוהים שעשית להיות מוכן לזנות:
פסוק לט:ונתצו. כפל הדבר במ״ש:
פסוק לט:עירום ועריה. ערומה ובגלוי ערוה כאשר היתה מאז כשלקחה ר״ל האויב יהרוס בתי הבמות ויקח ממך כל חמדת העושר:
פסוק מ:והעלו. הבאים יעלו עליך קהל רב וירגמו אותך באבן ויבקעו גופך עם החרב:
פסוק מא:שפטים. משפט פורעניות:
פסוק מא:לעיני נשים רבות. למען יהיה לך לכלימה:
פסוק מא:והשבתיך. אסיר אותך מהיות עוד זונה כי לא יפנה עוד מי אליך:
פסוק מא:לא תתני. כאומר אם תהיה מאוסה בעיני הכל תחדל מלתת אתנן הואיל ולא יועיל ר״ל בהיותך גולה ומטולטל לא תלך עוד אחר עכו״ם ולא תקריב להם קרבנות:
פסוק מב:והניהותי. וכאשר אשלם הגמול תנוח חמתי אשר היתה בך ותסור כעסי ממך ואשקוט מן הכעס:
פסוק מג:ימי נעוריך. הטובה שעשיתי עמך בימי נעוריך:
פסוק מג:ותרגזי לי. הכעסת אותי בכל אלה הדברים:
פסוק מג:וגם אני. כמו שעשית אתם אעשה כן גם אני והנה גמול דרכך נתתי בראשך:
פסוק מג:ולא עשית. אמר דרך תימה וכי לא עשית את הזמה ההיא נוסך על כל שאר התועבות שעשית:
פסוק מד:כל המושל. כל הממשיל משלים יאמר עליך בדרך משל כמעשה האם כן המה מעשה בתה ר״ל כמעשה אנשי כנען שנגרשו מן הארץ כן מעשה ישראל שנשארו במקומה:
פסוק מה:בת אמך את. במעשיך את ניכרת שאת בת אמך אשר הקיאה את אישה ובניה הם מלכם ויתר העם ר״ל דומה אתה במעשיך לאנשי הכנעני אשר בעונם גלו מן הארץ כמ״ש ותקיא הארץ את יושביה (ויקרא י״ח:כ״ה):
פסוק מה:ואחות אחותך את. במעשיך את נכרת שאת אחות אחותיך והיא סדום ובנותיה אשר בעוונם הקיאו אנשיהן ובניהן כי ספו תמו:
פסוק מה:אמכן חתית. בתועבותיך נראה כאלו אמכן היתה מבנות חת וכאלו אביכן היה מאנשי האמורי:
פסוק מו:ואחותך. והנה אחותך שומרון הגדולה ממך ברבוי שבטים ואוכלוסין היא יושבת בשמאלך בפאת הצפון ואחותך סדום הקטנה ממך במספר האוכלוסין היא יושבת בימינך בפאת הדרום וא״כ אתה באמצעיתן סדום לימין ושומרון לשמאל:
פסוק מז:ולא וגו׳. רצה לומר לא למדת מהן ולא הלכת בדרכיהן ולא עשית רק כשיעור תועבותיהן אשר היו בשיעור מעט וקטן למולך אבל השחת יותר מהן בכל הדרכים והעניינים:
פסוק מח:אם עשתה וגו׳. כ״כ מהתועבות:
פסוק מט:הנה זה וגו׳. ר״ל זה לבד היה עון סדום ולא השחיתו יותר:
פסוק מט:גאון וגו׳. ר״ל התגאה בעבור השובע והשלום שהיה לה ולא החזיקה יד עני לתת מחסורו:
פסוק נ:ותגבהינה. בעבור רוב הגאוה לא חששה במצותי ועשתה הדברים התעובים לפני והוא הניאוף המגונה:
פסוק נ:ואסיר. ובעבור אלה לבד הסרתי אתהן מן העולם כמו שהיה נראה לי מה הוא הגמול הראוי להן:
פסוק נא:ותצדקי. במרבית התועבות שעשית הצדקת את שומרון כי למול מעשיך נחשבת היא לצדקת:
פסוק נב:גם את שאי. כמו שסבלה שומרון כלימת השבי והגלות כן סבלי גם את הכלימה אשר שפטת על שומרון כי בהיות שומרון בשלוותה שפטה ירושלים אותה לגמול כלימה מרובה לכן אמר שהכלימה ההיא בעצמה סבלי את על כי בחטאתיך אשר התעבת יותר משומרון תהיה היא נחשבת לצדקת יותר ממך וכאומר ואם להן שפטת כלימה מרובה א״כ כ״ש שראוי לך כלימה מרובה:
פסוק נב:וגם את בושי. ר״ל הלא תבושי ותכלמי בכל מה שראוי לך גם בעבור אשר הצדקת במעשיך את אחיותך כי הלא באמת הרשיעו גם הנה ועכ״ז נחשבת למולך לצדקת:
פסוק נג:ושבתי. אולם אשוב לארצם את השבויים מאנשיהן:
פסוק נג:את שבות. את בני השבי:
פסוק נג:ושבות שביתיך. בני השבי של השבויים עמך:
פסוק נג:בתוכהנה. אחר שתגלה ותלקה כמותן חשוב בתוכן ר״ל בעת שישובו הן וזה יהיה בימי המשיח אבל לא תקדם להן כי לא טובה אתה מהן:
פסוק נד:למען. ר״ל כל הימים הללו תשבי בגולה למען תשאי הכלימה הראויה לך ותכלמי מכל אשר עשית במה שהיית מנחמת אותן להיות להן פתחון פה לומר הלא למולה אנו צדיקות:
פסוק נה:ואחותיך. ר״ל ובזמן שתשוב סדום ושומרון לקדמותן להיות מיושבות באנשים כשהיו אז תשובי גם את ולא קודם לכן הואיל ולא טובה את מהן:
פסוק נו:ולא היתה וגו׳. ר״ל וכי לא זכרת בפיך בעת ממשלתך את השמועה ששמעת מהפיכת סדום וכאומר ומדוע א״כ התעבת מהן:
פסוק נז:בטרם וגו׳. מוסב למעלה לומר יום גאוניך היה עד לא נתגלה רעתך לעשות בפרהסיא עוד היית מחזיק בדבר ה׳ לעין הרואים והיית מייסר אנשים בגמול עונש סדום:
פסוק נז:סמו עת. ר״ל עד לא נתגלה כמו שנתגלה בעת שחרפוך ארם ופלשתים בקחת אותך בגולה בימי אחז כמ״ש ויתנהו ה׳ אלהיו ביד מלך ארם ויכו בו וישבו ממנו וגו׳ (דה״ב כ״ח) ונאמר ופלשתים פשטו בערי השפלה וכו׳ (שם) כי אז הרעו לעשות בגלוי יותר מבראשונה כמ״ש (במ״ב ובד״ה ב):
פסוק נז:השאטות. המבזות אותך מסביב לקחת הערים ולהגלות האנשים:
פסוק נח:את זמתך. את גמול הזמה שעשית וגמול התועבות הנה תשא ותסבול:
פסוק נט:ועשיתי אותך. אעשה עמך גמול רעה כפי המון אשר עשית אשר בזית האלה שנשבעת בחורב על קבלת התורה להפר הברית שכרתי אז עמך:
פסוק ס:וזכרתי. ר״ל אבל לא לעולם אקצוף כי אזכור את הברית אשר כרתי עמך בימי נעוריך במעמד הר סיני להיות לך לאלהים לעזור ולהושיע:
פסוק ס:והקימותי. אקיים לך את הברית להיות לנצח:
פסוק סא:וזכרת. וכאשר תזכור את דרכיך תכלמי וזה יהיה בעת שתקח תחת ממשלתך העכו״ם הגדולות ממך לצרף אל הקטנות ממך להיות אלו כאלו משועבדים אז תכלמי בראותך שאתה גמלתני הרע ואני גמלתיך הטוב:
פסוק סא:ונתתי. אני אתן אתהן לך לבנות להיות נטפלות אליך להיות נקראות בנות ירושלים אבל אין זה בגמול משמרך את בריתי כי באמת לא שמרת בריתי אבל בחסד אעשה מה שאעשה:
פסוק סב:והקימותי. אקים בריתי אשר אתך ואז תדע שאני ה׳ הנאמן בהבטחה:
פסוק סג:למען תזכרי. כשאקים בריתי אתך תזכרי שאתה לא קיימת הברית ויהיה לך מזה בושת וכלימה ומפני הכלימה ההיא לא יהיה לך עוד פתחון פה להתרעם על הצרו׳ שעברו עליך כי תכלמי להתרע׳ הואיל ואקיים הברית עם שאת לא קיימת:
פסוק סג:בכפרי לך. בעת אכפר לך על כל אשר עשית מן הרעות אז תראה שאני מקיים הברית ואז תבושי ותכלמי:
