יחזקאל מטיל על הגולים לכפר על העבר
בשנה החמישית לגלותו התחיל יחזקאל בפעילותו הנבואית. (תשע) [שש] שנים לאחר מכן אישש חורבן ירושלים את אמתות נבואתו, ובכך העניק לו את המפתח אל לבם ורוחם של הגולים. על המשך תולדותיו יודעים אנו אך מעט. רק זאת אנו יודעים, כי נבואותיו נמשכו עד לשנת העשרים וחמש לגלותו, השנה הארבע עשרה אחרי החורבן. נבוכדנאצר נהג בגולים ברכות, "ויתן [א-להים] אותם לרחמים לפני כל שוביהם"(לפי תהילים קו מו). ביתו של יחזקאל הפך לבית הוועד לזקני ישראל, למועצת העם, לבית מדרש והוראה ראשון בישראל (יעבץ, תרס"ו). נראה שכאן נתקבלה ההחלטה לקבוע בכל מועדי החורבן ימי תענית, שבהם ייזכרו האסונות והחטאים הלאומיים מתוך הרהורי תשובה. הגיע הזמן לשוב ולנטוע בלבבות את התקווה לעתיד, לממלכה חדשה, להחיות את נבואותיהם של ישעיהו, מיכה וירמיהו ולהכין את העם לשעת הגאולה.
ברם, את העבר הישן אסור היה להמשיך ולפאר בתהילת פאר מזוייפת. בפתיחות בלתי מתפשרת מאפיין הנביא את בגידתו של העם, שקרע את הקשר השמימי שקשר בינו לבין א-להיו כביכול בברית נישואין, בדומה לאישה זנתה והפירה את בריתה עם בעלה (יחזקאל טז ח-נט), ונבוכדנאצר וצבאותיו לא היו אלא עושי השפטים, שביצעו את גזר הדין של סקילה ושרפה (יחזקאל טז מ-מא). ברית נישואין זו בין ישראל ובין ה' הפסיקה להניב את הפירות שביקש ה'. לא נשאר ממנה אלא עץ יבש אשר לא יצלח כי אם לשריפה כפי שנראה בפרק הבא (יחזקאל יז ט-י).
יחזקאל מעביר לנגד עיני העם את כל תולדותיו של עם ישראל: כיצד דאג ה' לעם העזוב והמנודה, המשועבד והמרוד, כתינוק בן יומו שהושלך, והוא מתבוסס בדמו (יחזקאל טז ד-ו), אולם העם גמל לה' שהשגיח עליו כאב על בניו – רק בבגידה, בפזילה לצדדים, בפסיחה של הנפש היהודית על שתי הסעיפים (לפי מלכים א יח כא); הוא מתאר כיצד קשר ה' כביכול את כבודו בישראל כאשר עם זה נתקדש לעם האמונה, ואילו הם שבו חיללו את כבוד ה' (כפי שנראה בפרק כ'). תפקיד גדול ונשגב מוטל עכשיו על הקהל הגולה, לכפר על העבר ולהתחדש.
באדיבות הוצאות תבונות, מתוך ספרו של הרב 'שלושת הנביאים הגדולים: ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל'