פסוק א:הנבואה השישית תחילתה בן אדם הודע את ירושלם את תועבותיה וכו' עד ויהי דבר ה' אלי לאמר מה לכם אתם מושלים את המשל הזה על אדמת ישראל לאמר אבות יאכלו בוסר. ויש בנבואה הזאת תשע פרשיות. הראשונה, בן אדם הודע את ירושלם את תועבותיה. השנית, כה אמר ה' יען השפך נחשתך. השלישית, ושומרון בחצי חטאתיך. הרביעית, כי כה אמר ה' ועשיתי אותך. הה', ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם חוד חידה. הו', אמור כה אמר ה' אלקים התצלח. הז', ויהי דבר ה' וגומר אמור נא לבית המרי. השמינית, לכן כה אמר ה' אלקים חי אני. התשיעית, כה אמר ה' אלקים ולקחתי. ויש בפסוקי הפרשה הזאת לשאול שש השאלות:
פסוק א:השאלה הראשונה באומרו מכרותיך ומולדותיך מארץ הכנעני אביך האמורי ואמך חתית, כי הנה הכנעני היא אומה בפני עצמה והאמורי היא אומה אחרת נבדלת ממנה ואם היו מכורותיה ומולדותיה מארץ הכנעני איך היה אביה אמורי ואמה חתית כי כנעניים היו כולם ואם היה אביה אמורי ואמה חתית לא היו אם כן מולדותיה מארץ הכנעני כי ארצותיהם מתחלפות, ויונתן תרגם מולדותכון מארע כנענאי תמן אתגליתי לאברהם אבוכון בין בתריא והודעתיה דאתון נחתין למצרים ובדרע מרמם אנא פרקי יתכון ובזכות אבהתכון אנא מתמיך מן קדמיכון ית אמוראי ואשצי ית חתאי, וזה כולו דרך דרש הוא ואני לפרש הכתוב על פשוטו באתי:
פסוק א:השאלה השנית באומרו וארחצך במים ואשטוף דמיך מעליך, כי הנה אם אמר זה כפי המשל על מה שעשה לילדה כשמצאה מושכלת על פני השדה מתבוססת בדמיה היה ראוי לכתוב הפסוק הזה למעלה סמוך לאומרו בדמיך חיי, אבל אחרי שנזכר איך נתגדלה באומרו ותרבי ותגדלי ושבאה בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צמח ושעבר עליה והנה עתה עת דודים וכסה את ערותה ולקחה לו לאשה למה חזר לדבר בענין התולדת וארחצך במים ואשטוף דמיך מעליך:
פסוק א:השאלה השלישית באומרו ותעדי זהב וכסף ומלבושך משי ושש ורקמה, והיא כי הנה כבר זכר כל זה למעלה באומרו ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי ואם כבר זכר זה שעשה לה למה זכרו שנית:
פסוק א:השאלה הרביעית באומרו ותרבי את תזנותך אל ארץ כנען כשדימה, וזה כי ארץ כנען אינה כשדימה ולא כשדימה ארץ כנען כי הנה כשדימה היא בבל וכל ארץ כשדים והיא נבדלת מארץ כנען ונהר פרת הוא המבדיל בין ארץ כשדים, וגם אומרו ארץ כנען הוא מאמר בלתי הגון כי מעת שמשלו בני ישראל עליה נקראת ארץ ישראל לא ארץ כנען והיה לו לומר ותרבי את תזנותיך אל ארץ לא אל ארץ כנען כי כבר היתה ארץ ישראל לא ארץ כנען:
פסוק א:השאלה החמישית באומרו וזכרת את דרכיך ונכלמתי בקחתך את אחותיך הגדולות ממך אל הקטנות ממך ונתתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך, והיא כי מה הנה האחיות הגדולות ומה הנה האחיות הקטנות והנה למעלה קרא אחותה הגדולה שמרון ואחותה הקטנה קרא את סדום ואם על אלה אמר כאן יקשה אומרו גדולות וקטנות ולמעלה אמר גדולה וקטנה, ועוד יקשה אמרו ונכלמת בקחתך כי אם היתה הלקיחה להיות לירושלם לבנות נכנסות במלכותה כמו שפירשו המפרשים לא היה ראוי שיאמר ונכלמת בקחתך כי אין הלקיחה מכלל הכלימה כי הכלימה היא זמן הגלות והלקיחה לבנות היא מזמן הגאולה העתידה, ויקשה גם כן אומרו ולא מבריתך כי אף שיצדק על סדום שלא היה מברית אלקים איך יצדק על שומרון ולא מבריתך:
פסוק א:השאלה השישית באומרו חי אני נאם ה' אם לא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפר ונתתיו בראשו, כי הנה צדקיהו לא הפר ברית אלקים כי אם ברית נבוכד נצר ולא בזה אלת אלקים כי אם אלת נבוכד נצר ואיך א"כ ייחס יתברך והאלה לעצמו באומרו אם לא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפר: והנני מפרש פסוקי הנבואה הזאת באופן יותרו השאלות האלה כולם:
פסוק א:הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להגיד שצוה השם לנביא שיודיע את ירושלם את תועבותיה ושהנביא עשה להם משל ודמיון מילדה אחת שנולדה בשדה והושלכה שמה מתבוססת בדמיה כמו שיצאה מבטן המלאה ולא היה שם חונן וחומל עליה ולא משגיח בענינה, וקרה שעבר שמה איש נכבד ומצא את הילדה ההיא יחידה וחמל עליה והכינה ותיקנה כראוי וגדלה עד שנעשה אשה ובהגיע תורה להיות עתה עת דודים לקחה לו לאשה ופרש כנפיו עליה וכסה ערותה וקדשה וישבע לה וקשטה בתכשיטין ומלבושים ועדי זהב וכסף ועטרת זהב בראשה עד שצלחה למלוכה ויצאת שמה בגוים, ואחר כך בטחה ביופיה וזנתה על בעלה ותתן מנותיה ועריה לזונים אתה וגם בניה ובנותיה שהיו לה מבעלה נתנה לזונים, שאין ספק שהאשה אשר כזאת היא ראויה לכל העונשים ובכל ד' מיתות בית דין ראוי שתמות, כן היתה כנסת ישראל שמצאה הקדוש ברוך הוא ערום ועריה בגלות מצרים אחרי מות יוסף וכל אחיו ושלקחם הקדוש ברוך הוא לו לעם והציאם במסות באותות ובמופתים ונתן להם את התורה והמצות והניחם הארץ הנבחרת, והמה מרו ועצבו את רוח קדשו וזנו אחרי אלהי נכר הארץ, ובעבור זה באו עליה האויבים ושרפו אותה באש כי הנה גדלה עון בית ישראל מחטאת סדום ומחטאת שומרון ולכן היה משפטה כמשפטיהן, וביאר מה יהיה משפטה בנבואת הנשר שעלה בלבנון הרומז לנבוכד נצר בעלותו על ירושלם והחריבה על רשעת צדקיהו האמנם הבטיח השם שמזרע המלוכה ההיא ישוב עוד מבני בניו של יהויכין יושב על כסא יהודה בירושלם וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:
פסוק א:ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם הודע את ירושלם את תועבותיה וכו' עד ותבטחי ביופיך:
פסוק ב:צוה השם את הנביא שיודיע את ירושלם את תועבותיה והתועבות הם החסדים שקבל מהקב"ה ומה שחטאו נגדו ומה שנגזר עליהם בעד חטאתם, (ג) ועשה להם משל ודמוי מהנערה וילדותה שהיתה ילדותה במקום שלא היה לה חומל ומשגיח עליה לעשות לה כמשפט הבנות שנולדו בבית אביהן, ואמר בתחלת הדברים לירושלם מכורותיך ומולדתיך מארץ הכנעני כי עם היות שהיה הנביא יושב בבבל צוה לו שינבא עליהם כן או שישלח לאמר אליהם שמה התוכחה הזאת, ומכורתיך הוא כמו מגורותיך ורצה בזה שהנה האדם במדותיו ותכונותיו יתדמה אם לארץ אשר הורגל בה וכמו שאמר כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו (ויקרא יח, ג), ואם שיתדמה לאביו ואמו המולידים אותו ולכן היה אומר כנגדם מכורותיך רוצה לומר הארץ אשר גרת בה, ומולדותיך והם האב והאם שהולידוך אגיד לך מי המה אלה אם הארץ אשר גרת בה שעליה אמר מכורותיך באמת היא ארץ הכנעני ושם הרגת ולכן לקחת אמונותיהם ועבודותיהם ככנענים עצמם, ואמנם מולדותיך נראה שהיה אביך אמורי ואמך חתית כי הנה במעשיך הרעים והמגונים אליהם נמשלת ודמית רוצה לומר לכנעני מצד אחד ולאמורי ולחתי מצד אחר, והותרה בזה השאלה הראשונה כי הנה לא אמר שהיו מארץ הכנעני ושהיה אביה אמורי ואמה חתית להיות הדבר כן אלא שכפי מעשיה ועבודתה נתדמה אם לארץ אשר גרה בה ואם לאמורי ולחתי כאלו הם אביו ואמו.
פסוק ד:והנה לזמן שילדוך אביך ואמך ביום הולדת אותך לא תקנוך ולא עשו עמך מה שרגילים בני אדם לעשות לילד בהולדו והוא אומרו לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי שהילד בהולדו יכרתו את המעי אשר לו בטבורו שהיה קשור במעי אמו שממנו היה מקבל מזונו והוא שקרא וכן הילד רוחצים במים להסיר ממנו הזוהמה היוצאת עמו מהבטן ולפי שמשימים מלח בתוך אותם מים כדי להשקות גופו ולאמצו לכן אמר והמלח לא המלחת וכן החתל לא החתלת שהוא הכסוי בבגדי' שמכסים בו הילד אחרי תיקונו ורחיצתו כאילו נולדת בשדה שבכל הגיעול והדם שיצאת מהבטן השליכוך שמה על פני האדמה, ואומרו למשעי ענינו להחליק הבשר כי הרחיצה במים החמין מחליקה את הבשר ומעדנת אותו. וענין המשל הזה הוא שאם אדם נכבד מצא על פני השדה ילדה אחת שהושלכה שמה כמו שנולדה באותו גיעול ודם כמו שיצא מן הבטן, וחמל עליה לשלא תמות ותקנה וקשטה וגדלה ופרנסה עד שהגיע לפרקה בימי הנערות וקשטה בעדי עדים כמשפט הבנות הראויות להנשא והחומל ההוא לקחה לו לאשה ונשבע לה וכתב לה כתובה זהו תכלית ההטבה ותכלית החסד, כן אחרי מות יוסף וכל אחיו ויקם מלך חדש על מצרים (שמות א, ח) היה עם בני ישראל כילד שאין בו כח לפרנס עצמו ולא היה שם חונן וחומל עליו והיה על פני השדה מעבידים בהם המצריים עבודת פרך בכל מיני ענוים עד שהיו קרובים למות, ובא הקדוש ב"ה וחמל עליהם והוציאם משם במסות באותות ובמופתים והביאם להר סיני ונתן להם את התורה כאילו לקח את האומה לו לאשה בקידושין וכתובה והביאם לארץ הקדושה זהו ענין הנמשל דומה למשל. ולכן אמר (ה) לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך רוצה לומר שאפילו אחד מהתיקונים שזכר לא עשו לה כשנולדה לפי שלא היה שם חונן וחומל אבל השליכוה אל פני השדה בגעל נפשך רוצה לומר במיאוס נפש, (ו) ובהיותך באותה מדרגה מהגיעול והמיאוס עברתי עליך וראיתיך מתבוססת בדמיך רוצה לומר מגוללה בדמים הרבה ואמרתי לך בדמיך חיי, רוצה לומר אף על פי שאת מגוללת בדמים עם כל זה תחיי ותנצלי, והיה הנמשל בזה כמו שאמר ואודע לכם בארץ מצרים שהשפיע נבואתו על מרים אהרן ומשה לגאלם, וחכמים ז"ל דרשו (שמו"ר יט, ו) בדמיך חיי על דם פסח ודם מילה שבזכות שתי המצות ההם יצאו מהגלות ואפשר שלכן אמר שני פעמים בדמיך חיי.
פסוק ז:ואמר רבבה כצמח השדה נתתיך להגיד שהשפיע עליהם ראשונה בהתרבותם רבוי נפלא כמו שאמר ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד (שמות א, ז) ר"ל ברוביים ובעצמותם וכחם שעל אחד מהם אמר רבבה כצמח השדה נתתיך שהוא הכמות ועל השנית אמר ותרבי ותגדלי, ואמנם אומרו ותבואי בעדי עדים ענינו שהגיע זמן הגאולה כפי מה שנגזר בין הבתרים ולכן המשיל זה לנערה שהגיע פרקה להנשא בהיות שדיה נכונו ושעריה של בית הערוה צמח, אבל היתה ערום ועריה בלא זכות ובלא מעשים טובים, ואמר ערום בלשון זכר ועריה בלשון נקבה לפי שהוא הוא עם יעקב והוא הוא כנסת ישראל ולכן פעם יכנה אותה בלשון זכר ופעם בלשון נקבה, (ח) ולכן כשעברתי עליך וראיתי שהיה עתך עת דודים פרשתי כנפי עליך ובעבור שהיית ערומה כסיתי ערותך, והיה הנמשל בזה ששלח אותות ומופתים בארץ מצרים בעבורם באופן שבמקום שהיו חושבים המצריים שלא היה אלוה חונן וחומל עליהם עתה ראו כי יד השם נקרא עליהם, ואמר ואשבע לך ואבוא בברית אתך וגומר הוא ענין מתן תורה שנשבע השם להיות לו לעם והברית הוא שנכרת על התורה, ואמר ותהיי לי שלקחה לו לאשה ובנמשל מה שאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שם יט, ו).
פסוק ט:ואומרו וארחצך במים ואשטוף דמיך מעליך אין זאת הרחיצה ולא שטיפת הדם במשל הזה שעשה לו בראשונה כשנולדה כי כבר זכר שגדלה, אבל זכר כאן כפי המשל מה שעשה לה בעת שלקחה לאשה והוא שרחץ אותה במים ועשה לה טבילה כמנהג הכלות קודם הכנסת לחופה ואם היתה בנדתה שטף הדם מעליה וסך אותה בשמן, והוא רמז למה שאמר במתן תורה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם, (שם יט, י) וכנגד בגדי הכלה אשר נתן לה אמר ואלבישך רקמה ותרגם יונתן רקמה לבושי ציורין, ואנעלך תחש שעשה לה מנעלים מעורות תחשים המשובחים, ואחבשך בשש שהיא החגורה שמשימים על המתנים, ואכסך משי שהוא המעיל שבו תכסה גופה, ומלבד המלבושים האלה (יא) זכר עדי הזהב והכסף שהם הנקראים עדי באמת והם הצמידים שמניחי' על הידים והרביד שמשימים על הגרון (יב) והנזם על האף והעגילים על האזנים ועל הראש עטרת תפארת, והמשל בכל זה יהיה למצות עשה ולא תעשה שנתן להם בסיני כי הם היו עדים באמת והותרה בזה השאלה השנית.
פסוק ט:ובאיכה רבתי (הובא בילקוט יחזקאל שנ"ה) דרשו הפסוקים האלה באופן יפה וארחצך במים אמר רבי תנחומא כשיצאו ישראל ממצרים קישטן הקדוש ברוך הוא בשלש עשרה קשוטין הדא הוא דכתיב וארחצך במים מן טנופת ע"ז ואשטוף דמיך מעליך דם פסח ודם מילה, ואסוכך בשמן זה שמן המשחה, ואלבישך רקמה בשעה שאמרו נעשה ונשמע ירדו ששים רבוא של מלאכי השרת והלבישום, דבר אחר ואלבישך רקמה זה מעשה המשכן שהיה מרוקם ואנעלך תחש זו תרומת תחשים ואחבשך בשש אלו בגדי כהונה ואכסך משי אלו ענני כבוד שהיו מקיפים אותם שנאמר (שמות יג, כב) לא ימיש עמוד הענן, ואתנה צמידים על ידך אלו שני לוחות הברית, ורביד על גרונך זו נבואה ואתן נזם על אפך זה ספר תורה שנאמר עליו (שיר השירים ז, ה) אפך כמגדל הלבנון, ועגילים על אזניך אלו עשרת הדברות ועטרת תפארת בראשך זו השכינה שנאמר (מיכה ב, יג) ויעבר מלכם לפניהם והשם בראשם וכתיב (ישעיה ס, יט) ואלקיך לתפארתך, עד כאן.
פסוק יג:ואמנם אומרו אחר זה ותעדי זהב וכסף ומלבושך שש ומשי ורקמה יראה מיותר וכפול כי כבר נאמר למעלה ואלבישך רקמה ואחבשך בשש ואכסך משי, אבל יתרון זה מבואר לפי שלמעלה אמרו כנגד התורה והמצות שנתן להם בסיני שהם העדיים שנתן לכלה, ומפני שיש כלות שלא קשטו עצמן עם אותם הכלים ועדיים שיתנו להן בעליהן לכן הוסיף לומר כאן ותעדי זהב וכסף ומלבושך שש ומשי ורקמה רוצה לומר והנה אותם המתנות שנתתי לך קשטת עצמך תמיד בהם והם עדי הזהב והכסף ומלבושי שש ומשי והוא רמז לזמן הטובה והחסידות שהיו מקשיטים עצמם בתורה ומצות, ומפני זה תראה שבראשונה אמר ואלבישך רקמה ואחבשך בשש ואכסך משי ואעדך עדי ואתנה צמידים הכל מיוחס לבורא יתברך שנתן לה אותם המתנות אבל כאן ייחס הדבר ההוא לעצמה ותעדי זהב וכסף ומלבושך וגומר לפי ששבח אותה בשהיא היתה מתקשטת תמיד באותם העדיים והמתנות שנתן לה בעלה, ולכן תרגם יונתן ותעדי זהב וכסף ויהבית משכני ביניכון מתכן בדהב וכסף ויריען בוץ וגומר, כי היה המאמר הראשון מדבר במתן תורה והמאמר השני הזה מדבר במעשה המשכן שעשו ישראל והותרה בזה השאלה השלישית.
פסוק יג:ואומרו ודבש ושמן אכלת רצה בו שנכנסו לארץ ישראל ארץ זבת חלב ודבש ששם האכילה דבש מסלע ושמן מחלמיש צור, וכנגד הגבורות והתשועות שעשו בכיבוש הארץ אמר ותיפי במאד מאד שהוא היה יפיה וכבודה עד שהגיעה למלוך מלכים דוד ושלמה וכל השאר ועליו אמר ותצלחי למלוכה (יד) ויצא לך שם בגוים ביפיך כי כליל הוא בהדרי אשר שמתי עליך ר"ל שבמלכות דוד ושלמה שהיא היתה המלוכה האמתית יצא לישראל שם בגוים כי כליל ושלם הוא אבל היה כל זה בסבת ההוד וההדר ששם עליו הקדוש ברוך הוא, ובזה השלים לספר חסדי השם אשר גמלם:
פסוק טו:ותבטחי ביפיך וגומר עד כה אמר ה' אלקים יען השפך נחשתך. עתה יספר כמה היתה העלמה הזאת כנסת ישראל כפויית טובה כי בטחה ביפיה רוצה לומר שבטחה בהצלחתה הגדולה ותזני על שמך כלומר שזנית מעל אלהיך בעבדך אלקים אחרים בבטחך על השם שהיה לך בגוים, ותשפכי את תזונותיך ר"ל השלכת את זנותך על כל עובר כן ישראל זנה אחרי אלהי כל האומות אשר סביבותיו, ואמר לו יהי ר"ל כל עובר לו יהי הזנות כי תחשקי בכל עובר יהיה מי שיהיה, (טז) ותקחי מבגדיך ר"ל שלקחה מבגדיה החמודות ועשתה במות טלואות ר"ל במות מכוסות מבגדים עקודים וטלואים בצבעונם ותזני עליהם בעבודתם, ואומרו לא באות ולא יהיה רוצה לומר שלא היו ולא באו בעולם במות טלואות כמו הנה ולא יהיה כה בעתיד כי הם עשו במות שלא נעשו ככה מעולם ולא יעשו אחריהם, (יז) ותקחי כלי תפארתך מזהבי ומכספי שנתתי לך ותעשי לך מהם צלמי זכר כי להיותך חפצה בזנות תעשי לך צלמי זכר ולא צלמי נקבה, (יח) וגם כן תקחי בגדי רקמתך ותכסים ר"ל ותכסה אותם, ושמני וקטרתי שהיה להם ממני ומהארץ שנתתי לכם אותם נתת לפני הצלמים ההם, וכתוב ונתתי וקרי נתת והקרי נדרש לנקבה כאילו את נתת לפניהם והכתב שהוא נתתי ענינו ושמני וקטרתי האם נתתי לפניהם רוצה לומר האם נתתי אותם אני לפני הצלמים באמת לא נתתים לשום לפניהם, וה"ר דוד קמחי פירש אני גרמתי לך זה שתכעיסני לפי שנתתי לך שמני וקטרתי, (יט) וכן אמר ולחמי אשר נתתי לך סלת שמן ודבש שהאכלתיך אתה נתת אותו לפניהם לריח ניחוח כי מה שנתתי לך לשתאכל נתת אותו לפני הצלמים לקרבן ולחם כבר ידעת שהוא שם כולל לכל מאכל ולכן כלל בכאן בשם לחם סלת ושמן ודבש, ומה שאמר על זה ויהי נאם השם אלקים ענינו ויהי כל זה באמת לא תוכלי להכחישו כי אני היודע ועד, ואחרי שזכר שנתנה לפסילים המלבושים והעדים וזכר אחר כך שנתנה להם המזונות (כ) זכר עוד שגם הבנים והבנות אשר ילדתי לי רוצה לומר בעבודתי עשית מהם זבח לפסילים לאכול, ואמר זה על עבודת המולך שהיו שורפים בניהם ובנותיהם באש וכן אמרו במדרש (איכה רבה א, לח) אשר ילדת לי מי שהיו לו חמשה בנים נותן מהם ארבע לעבודה זרה ואחד מקצה לבית הספר בא להקריב אחד מבניו למולך מקריב לו את זה שהקצה ללמוד תורה, ולפי שהיה זה תכלית הרוע אמר עליו המעט מתזנותיך רוצה לומר המעט בעיניך תזנותך אחרי הצלמים (כא) אלא שגם תשחטי את בני ותתנים להעביר אותם להם רוצה לומר לצלמים הנזכרים כי זו היא עבודת הזבחים שזכר למעלה הבנים והבנות, (כב) ואת כל תועבותיך ותזנותיך רוצה לומר עם כל התועבות וזנות אשר עשית לא זכרת את ימי נעוריך ואת רוב החסדים אשר עשיתי עמך בהיותך עירום ועריה מתבוססת בדמיך היית בגלות מצרים.
פסוק כג:ואומרו ויהי אחרי כל רעתך אוי אוי לך נאם השם להגיד כי כמו שהם חטאו ופשעו נגדו יתברך כן אחרי כל רעתם ופשעיהם בא עליהם אוי אוי פעמים רבות שהוא רמז לרעב ולחרב ולדבר שבא עליהם, (כד) וכן היה ראוי כי אתה בנית לך גב ותעשי לך רמה בכל רחוב והגב הוא הבמה והרמה גם כן, (כה) והנה הפליג הנביא במליצתו באומרו אל כל ראש דרך בנית רמתך כי זהו גם כן על הבמות נאמר והוא כפל הענין אשר זכר, ופירושו ובכל ראש דרך מהדרכים בנית רמתך והיא הרמה והבמה שזכר שהיו בונים בראש הדרכים כדי שיהיה גלוי ונמצא לכל עובר ושב, ואותו הוד והדר שנתתי עליך שבעבורו יצא לך שם בגוים אתה תעבת אותו שלא רצית להתמיד בו כ"א לזנות ותפשקי את רגליך ומלת תפשקי הוא מלשון גילוי השוקים כדרך הנשים הזונות, ותרבי את תזנותיך לפי שלא לבד עם עבודת זרה אחת היו זונים וכמו שאמר כי מספר עריך היו אלקיך יהודה, (כו) וזהו שביאר ותזני אל בני מצרים שכניך גדלי בשר רוצה למר מפני שהיו גדולי איברי המשגל וכמו שאמר על מצרים אשר בשר חמורים בשרם (להלן כג, כ), והענין שהיו עובדים אלהי המצריים כמו שעשתה בת פרעה בירושלם, (כז) ומפני זה נטיתי ידי עליך להענישך כראוי ואגרע חוקך רוצה לומר סלת ושמן לחם ודבש ושאר ברכותי שהייתי נותן לך לקחתי אותם ממך, ולא די זה אלא שעדיין אתננה בנפש ורצון שונאותיך בנות פלשתים שהיו שונאות אותך לקדם ועתה רואים נקמה בך שגם הם עם היותך שונאותיך הן נכלמות מדרכיך שהיו דרך זמה, (כח) וג"כ תזני אל בני אשור רוצה לומר עם בני אשור מבלתי שבעתך רוצה לומר שלא שבעת עם מצרים ועם אלהיהם אבל גם זנית עם אלהי אשור בעובדך אותם.
פסוק כט:ואומרו ותרבי את תזנותך אל ארץ כנען כשדימה הוא קשה לפי שאין ארץ כנען כשדימה ולא כשדימה ארץ כנען, גם שהיה לו לומר מארצך לא אל ארץ כנען כי כבר לא היה ארץ כנען אלא ארץ ישראל, אבל ענינו שעשתה כתועבות ארץ כנען שהיו עושים הכנענים בשבתם עליה כמעשיהם עשית, וכן בכשדימה רוצה לומר וכן זנית עם הכשדיים שעבדת אלהי הכנענים ואלהי הכשדים והוא על דרך מה שנאמר במנשה מכל אשר עשה האמרי אשר לפניו (מלכים ב' כא, יא). או יהיה פירושו ותרבי את תזנותך אל ארץ כנען שהרבה וגדלה תזנותה יותר ממה שהיה בארץ כנען וכשדימה, כי הנה ארץ ישראל גדולה בחטאה יותר משתיהן יחד כנען וכשדימה וגם בזאת לא שבעת כי עוד היית מבקש אלהים אחרים לעבדם והותרה בזה השאלה הרביעית:
פסוק ל:ואומרו מה אמולה לבתך הוא כתרגומו מה תקיף הנה רשע לבך עשה אמולה מלשון אלמות, והמפרשים פירשוהו מלשון כריתה כמו ורבת בנים אומללה יושבת השבעה (שמואל א' ב, ה), ואם נפרש אומללה כתרגומו ראוי לפרשו כך מה אמולה וחזקה לבתך בעשותך את כל אלה כי הנה הזונה כשתזנה אחרי שתגמור פעולתה תתחרט ותתעצב וכן האיש הזונה, ואין אתה כן כי בעשותך את כל אלה אתה תמיד כאשה זונה שלטת ומעשיך מוכיחים עליו, ואמר לבתך בלשון נקבה לגריעותא שהלב שלה עם היותה נקבה שראוי שתהיה חלושה היא אמולה וחזקה ושלטת מאד, ואם נפרש אמולה מלשון כריתה יאמר הכתוב בעשותך את כל אלה כבר יראה לבתך אמולה וכרותה שלא תקוה עוד לשוב אל האלקים כי היא מתיאשת ונכרתת מהקישור והדבוק שהיה לה עם אלקיה, ולפי שדמה אותה כאשה זונה שלטת (לא) ביאר ענין שלטנותה באומרו בבנותיך גבך בראש כל דרך רוצה לומר שבראש כל הדרכים כמו שנזכר למעלה עשית גב שהוא במה שהיית עובד שמה, וכן עשית רמתך שהיא גם כן הבמה בכל רחוב ולא היית כזונה לקלס אתנן ר"ל ולא היית את כשאר הזונות שמקלסין האתנן כדי שיתנו להן מתנות ואת לא היית כן (לב) כי בהיותך אשה מנאפת ותחת בעלה תקח את זרים שמפני זה יהיה ראוי שיתנו לך מתנות, (לג) הנה בהיות שלכל הזונות יתנו נדה שהוא מתן הזונה ומזה הלשון נדוניא בדברי חכמים זכרונם לברכה, את לא היית כן אבל נתת את נדניך לכל מאהביך ותשחדי אותם שנתת להם שוחד לבא אליך, (לד) ובזה היה לך הפך כל הנשים הזונות שהיו לפניך ויהיו אחריך אם בהפלגת הזנות ואם בתתך אתנן לאוהביך ואתנן לא ניתן לך, וכן אמרו בויקרא רבה (עו"ז יז, א) ואתנן לא ניתן לך אמר רב חסדא כל זונה שנשכרת סוף שוכרת שנאמר ובתתך אתנן ואתנן לא ניתן לך וכן הוא אומר כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישוב, והענין הנמשל בכל זה הוא שישראל עבדו אלהים אחרים שלא הטיבו להם לא נתנו להם בנים ובנות ולא רב תבואות אבל היה בהפך שהם היו נותנין לאלהיהם בניהם ובנותיהם הלחם והדברים הנזכרים, (לה) לכן מפני זה שנזכר מחסדי האל שעשה עמך וממה שאת פשעת והרשע' נגדו את הזונה שמעי דבר השם:
פסוק לו:כה אמר השם אלקים יען השפך נחשתך עד ושומרון כחצי חטאתיך. אחרי שסיפר החסדים שעשה הקדוש ברוך הוא עם האומה ומה שהיא פשעה נגדו, ביאר עתה העונש אשר גזר השם להביא עליה, ואמר יען השפך נחשתך ותגלי ערותך והוא כפל ענין במלות שונות כי השפך הוא כמו תגלה יען הדבר הנשפך נגלה ונראה ונחשתך הוא כמו ערותך כי תחתית האשה היא ערותה ונחשתך ענינו תחתך, וכן בדברי חכמים נחשתו של תנוך שפירושו תחתיתו, יאמר יען גלית ערותך ותחתיתך בתזנותיך על מאהביך שרוצה לומר אל מאהביך ועל כל גלולי תועבתיך שעשית בעבודת הצלמים ובדמי בניך אשר נתת להם לשרפם, (לז) לכן בעבור זה הנני מקבץ את כל מאהביך והם מצרים ואשור וכשדים אשר ערבת עליהם רוצה לומר שלקחת ערבות ועידון עמהם ואת כל אשר אהבת על כל אשר שנאת רוצה לומר ואקבץ את כל הגוים אשר אהבת עם כל אשר שנאת שכולם אלו ואלו האוהבים עם השונאים אקבץ עליך מסביב להחריב את ארצך וזהו גלוי הערוה שזכר וראו את כל ערותך, (לח) ושפטתיך משפטי נואפת ר"ל אעשה לך המשפט שעושים לנשים הנואפות ומשפט שופכות דם ר"ל שיעשה בה שני משפטים משפט הנאוף ממה שנאפה ומשפט שפיכות דמים מהבנים ובנות שהמית לע"ז ולכן מדה כנגד מדה אתן בך דם חמה וקנאה דם חמה מפני השפיכות דמים וקנאה מפני הנאוף, (לט) ונתתי אותך בידם של האויבים שזכר והרסו גבך ונתצו רמותיך שהם הבמות והפשיטו אותך בגדיך שהוא רמז על הארץ הנבחרת ושאר הטובות שהיו להם על אדמת הקדש וגם בית המקדש והקדושות שהיו שמה שהם היו כלי תפארתך והניחוך ערום ועריה כלומר בגלות ועבדות פרך וחוסר כל כמו שמצאתי אותך במצרים, (מ) והעלו עליך אותם האוהבים והשונאים שנזכרו קהל גדול מהאויבים שילחמו בך, ואמר והעלו לפי שא"י גבוהה מכל הארצות (קידושין סט, א) ורגמו אותך באבן כמשפט המנאפות רומז שיהרסו חומת ירושלם באבני קלע ודיק שישלכו שם, ואמר ובתקוך בחרבותם להגיד שיכרתום הכשדיים בחרבותם איברים איברים וכן תרגם יונתן ויבצענך בסייפיהון, (מא) ושרפו בתיך באש רומז לב"ה ובית המלך ובתי כל השרים אשר בירושלם, ועשו בך שפטים כמו סקילה שריפה הרג וחנק שנעשו בירושלם, ואמר לעיני נשים רבות ר"ל לעיני האומות ההם והשבתיך מזונה כי כאשר תהיה מאוסה מהכל לא תזני עם שום אחד מהם עוד, ולענין הנמשל שכאשר ילכו בגלות לא יהי' להם עוד ע"ז, וגם אתנן לא תתני עוד שלא תשרוף עוד בנים ובנות ולא תקריבי עוד עולות וזבחים לעבודה זרה, (מב) ובזה הדרך תנוח חמתי בך ותסור קנאתי ממך ושקטתי ולא אכעס עוד כי אחרי שהגליתיך מארצך והחרבתים הנה לקחתי נקמתי ממך ונחה ושככה חמתי, (מג) יען אשר לא זכרת רוצה לומר ויהיה כל הרעה הזאת בעבור שלא זכרת כל החסדים שעשיתי עמך בימי נעוריך כשמצאתיך עירום ועריה ותרגזי לי בכל אלה שהרגזת והכעסת אותי בעבודת אלהים אחרים, וכבר אמרתי שבא בפרשה הזאת יו"ד נוספת בכמה תיבות כמו שאמר נתתי לפניהם שהוא כמו נתת, וכן ולא הייתי כזונה לקלס אתנן שהוא כמו היית, וכן אומרו לא זכרתי את ימי נעוריך ענינו לא זכרת, הוא אשר דברתי אליכם שירמיהו ויחזקאל לא היו מדקדקים הרבה בכתיבתם, עם היות שכבר נתנו המפרשים טעם מה אל ונתתי לפניהם ושאר היודי"ן היתרות. ואומרו וגם אני הא דרכך בראש נתתי נאם ה' רוצה לומר וכמו שאתה עזבת אותי והכעסתני גם כן אני זה דרכך בראש נתתי רוצה לומר שעזבתי והכעסתי אותך כמו שאתה עזבת והכעסת אותי הנה באתי עליך מדה כנגד מדה שבאותו דרך שהלכת עמי הלכתי אני עמך אתה עזבתני ואני עזבתיך אתה הרגזתני ואני הרגזתיך, וזהו אומרו וגם אני הא דרכך בראש נתתי כי הא כמו זה מלשון הא לכם זרע (בראשית מז, כג), ויאמר וגם אני זה דרכך מהעזיבה והרוגז נתתי בראשך אבל עם היות שאליך נמשלתי בה הנה לא נמשלתי בעשיית הזמה כי אתה עשית זמה על כל תועבותיך ואני לא עשיתי אותה חלילה, ויהיה לפי זה עשיתי כפשוטו מהמדבר בעדו ולא תהיה היו"ד נוספות, ואם נאמר שיו"ד עשיתי היא על כל פנים נוספת כשאר היודי"ן שזכרתי יהיה זה המאמר בתמיה כאומר וכי לא עשית אתה הזמה על כל תועבותיך באמת אתה עשית אותה, זהו הנראה לי בפירוש הפסוק הזה.
פסוק לו:אמנם הרב רבי דוד קמחי פירש באופן אחר וגם אני הנה ראיתי שנתתי את דרכם בראש ולקחתי נקמתי ממך ולא עשית את הזמה על כל תועבותיך ועוד שהיית עושה התועבות ואני הייתי מעיד בך יום יום שובי מדרכך הרעה ולא עשית את הזמה רוצה לומר המחשבה שהיה עליך לעשות כי לא נתת אל לבך איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים שהוציאני ממצרים ונתן לי ארץ נחלה ועשה לי כמה טובות, ועל דרך הזה תרגם יונתן לא עבדת לך עצה למיתב מכל תועבותיך. ומה שפרשתי אני הוא היותר מתישב במלות הכתוב כי זמה לא נאמרה כאן כ"א על הניאוף וכן אמרה התורה בענין הניאוף זמה עשו באש (ויקרא כ, יד) וגומר, ועם היות שהמחשבה נקראת מזמה הנה לא נקראת זמה בלא מ"ם אלא הניאוף וכן נאמר אחר זה את זמתך ואת תועבותיך ומפני רשעתך, (מד) הנה כל המשל רוצה לומר ממשל משלים והוא המדבר במשל ומליצה עליך ימשול רוצה לומר יעשה משלו לאמר כאמה בתה רוצה לומר כאמה שהיא ארץ כנען בתועבותיה ככה היא הבתה שהיא כנסת ישראל נתדמה אליה במעשיה, (מה) עד שיאמרו עליך בת אמה היא והנה יצדק זה המשל עליך לפי שאת גועלת אישה ובנים ונראה לי שאמר אישה כנגד הקדוש ברוך הוא שהוא בעלה וכמו שאמר כי בועליך עושיך (ישעיה נד, ה), ואמר ובניה כפשוטו שהיו שורפים בניהם ובנותיהם לעבודה זרה ולכן את כאשה גועלת אישה ובניה. והרב רבי דוד קמחי פירש שכמו שהארץ קאה את הגוי הכנעני אשר לפניהם כן יקיא אתכם והגיעול והקיא הוא ענין אחד, ואישה ובניה משל על המלך והעם דרך פרט כי ע"ד כלל העם הוא כנסיה והיא הבת כן בת ירושלם געלה מלכה ועמה, ואינו נכון בעיני. ואומרו ואחות אחותך את אשר געלו אנשיהן הנה זה אמר על סדום כמ"ש אחר זה הנה זה היה עון סדום אחותך, יאמר כמו שצדק משל כאמה בתה עליך כן יצדק עליך שאחות אחותך את כי גם במעשיך נדמית את סדום כאילו היא אחותך במעשים כי גם המה סדום ובנותיה געלו אנשיהן ובניהן בחמס ושאר עבירות שהיו עושים ביניהן ואת במעשיך אליהן נמשל' כאילו היא אחותך, וגם בתועבותיך נראה שאמכן היתה חתית ואביכן אמורי לפי שעשית כמעשיהן ובמקום שהיו אביך ואמך צדיקים וטובים אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ונשיו את לא למדת ממעשיהם הטובים אלא מדרכי האמורי והחתי, וכן תרגם יונתן הפסוק הזה למה הוית ברתא לארעא דכנען למעבד כעובדי עמה ויתרבו אבהן עם בנין ואחתא לסדום ועמורה דאשתצי עמהון אבהן עם בנין הלא אמכון שרה ביני חתאי הוה ולא עבדת כעובדיהון ואבוכון אברהם ביני אמוראי הוה ולא הליך בעצתהון.
פסוק מו:והפליג הנביא בספור רשעת ירושלם ותועבותיה עד שאמר שהיה מלכות אפרים בהיותה גדולה ממלכי יהודה שהיו בה עשרת השבטים היושבת על שמאלך כי היה חלק יוסף לצפון וחלק יהודה לדרום, הנה היא אחותך הגדולה שומרון ראש מלכות אפרים גדולה ברבוי השבטים ואכלוסין היא יושבת על שמאלך, ואחותך הקטנה שהיא סדום ובנותיה היא יושבת בימינך וא"כ אתה באמצעיתן סדום לימין ושומרון לצפון, (מז) ולא בדרכיהן הלכת בפשעים ולא כתועבותיהן עשית בע"ז אלא יותר רע מהן והוא אומרו וכתועבותיהן עשי' כמע' קט ר"ל ולא כדרכיהן הלכת בהבדל מועט וזהו כמעט קט אבל תשחתי מהן בכל דרכיך רוצה לומר ששחת דרכך מהן יותר ויותר בכל דרכי תועבותיך, והרד"ק פירש כמעט קט על הזמן שעמד ירושלם אחרי גלות שומרון ואינו נכון.
פסוק מח:ולזה אמר עוד חי אני נאם ה' אם עשתה סדום אחותך וגומר כי זהו ביאור מ"ש שהשחיתו את דרכם יותר מסדום ומשומרון ולכן ביאר כל אחת מהן, ועל סדום אמר שהיא לימין חי ה' אם עשתה סדום אחותך היא ובנותיה כאשר עשית את ובנותיך, (מט) ולזה ביאר מה היה ענין סדום וחטאתו באומרו הנה זה היה עון סדום אחותך וגומר רוצה לומר שכל עון סדום היה נכלל בשלושה דברים. הראשונה גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה רוצה לומר שהיה לה גאה וגאון מפני שהיה ארצו שבעת לחם והיה לה שלוה והשקט לא מלחמה ולא קטטה עם ארץ אחרת ולכן היתה מחשבתה לכלות רגל העוברים מארצם לשלא יאכלו טובתם. הב' שיד עני ואביון לא החזיקה שלא היה מדרכם לתת צדקה לעניים.
פסוק נ:והשלישית ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני רוצה לומר שבאותם של סדום ושל בנותיה כל הערים ההמה עשו תועבה לפני בניאוף המגונה שזכרה התורה בהם, ומפני זה ואסיר אתהן כאשר ראיתי רוצה לומר שסרתי אותם הערים מלפני והשחתי אותם מן העולם כאשר ראיתי רוצ' לומר כמו שנראה לי שהיה ראוי להיות משפטם, ומזה התבאר שהיה עון ירושלם יותר חמור מחטאת סדום כי הנה סדום לא חטאה כי אם בגאוה וברכילות והעדר הצדקה והניאוף המגונה אבל ירושלם חטאה בכל זה ועוד העבודה זרה והשפיכות דמים שהיה ביניהם וכן אמר ירמיהו ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום (איכה ד, ו):
פסוק נא:ושומרון כחצי חטאתיך וכו' עד בן אדם חוד חידה ומשול משל: עתה יבאר שהיתה חטאת יהודה וירושלם גדולה מאד מחטאת שומרון ומלכות אפרים וזהו ושומרון כחצי חטאתיך לא חטאה כי אתה הרבית את תועבותיך מהנה רוצה לומר מחטאת שומרון, ותצדקי את אחותך בכל תועבותיך רוצה לומר שכל כך היו תועבותיך אשר עשית שבערכם נראית שומרון צדקת וטובה, ואמר ותצדקי לפי שירושלם בהרבותה את תועבותיה היתה מסיבה שבערכם יצדקו בני אדם את מעשה שומרון, וגם במלת עשיתי באה היו"ד מיותרת כאותם שזכרתי למעלה, (נב) גם את שאי כלמתך אשר פללת לאחותך רוצה לומר וכמו ששומרון נשא כלמתה וחרבנה וגלותה אשר פללת ושפטת לאחותך שומרון שהיית אומרת ושופטת שתחרב בעבור חטאתיה אותם שאת התעבת מהן והתועבות ההם בשומרון תצדקנה ממך ראוי הוא שגם תבוש ותשא כלמתך רוצה לומר שתחרב כמו שנחרב שומרון בצדקתך אחותך רוצה לומר כמו שצדקת הדין בשומרון אחותך כן תצדיקהו בך, (נג) וכן לעתיד לבוא אשיב את שבותיהן רוצה לומר את שבות סדום ובנותיה ואת שבות שומרון ובנותיה וגם שבותך בתוכהנה כי כמו ששלשתכן סדום ושומרון וירושלם תבואו לחרבן והפסד גדול ככה לעתיד לבוא תבנה ותכונן סדום וישובו עשרת השבטים על אדמתם לשומרון ולבנותיה וכן ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ, (נד) למען תשאי כלמתך רוצה לומר והנה יהיה זה ששלשתכן תלקו ושלשתכן תשובו כדי שתשאי כלמתך בחרבנך וגלותך, ולפי שאתה הרשעת מהן הן ימצאו נחמה בך והוא אומרו בנחמך אותן, (נה) ולפי שאמר ושבתי את שבותהן ביאר איך יהיה זה באומרו ואחותיך סדום ובנותיה תשבנה לקדמתן רוצה למר שחרבתה תסור ותתישב הארץ ההיא וכן שומרון ובנותיה תשבנה לקדמתן וכן את ובנותיך תשובינה לקדמתכן והייעוד הזה אין ספק שהוא לימות המשיח שעד עתה לא נתקיים, (נו) ולא היתה סדום אחותך לשמועה בפיך רוצה לומר ולא תהיה עוד סדום אחותך לשומעה בפיך שלא תספר מה שקרה להן על גאותן ביום גאוניך שגם אתה התגאית ממנה, ויהיה לפי זה היתה עבר במקום עתיד, והמפרשים פירשוהו מלשון עבר רוצה לומר ביום גאוניך לא זכרת בפיך השמועה ששמעת מהפכת סדום שהיתה מפני גאותה שהיה ראוי לך לחשוב שסוף הגאון הוא שבר, (נז) ואומרו בטרם תגלה רעתך פירשו המפרשים שחוזר למעלה ולא היתה סדום אחותך לשמועה בפיך ביום גאוניך בטרם תגלה רעתך שזה היה בימי אחז, וזהו כמו עת חרפת בנות ארם כי בעת ההיא שעלה רצין מלך ארם על ירושלם נגלתה רעת יהודה והיה חרפה בערי ארם כי הלכו שם שבי בני יהודה כמו שכתוב (דברי הימים ב' כח, ה) ויתנהו ה' אלקיו ביד מלך ארם ויכו בו וישבו ממנו שביה גדולה ויבא דמשק:
פסוק נא:וכל סביבותיה בנות פלשתים השאטות אותך מסביב שכן הפלשתים בזזו ושללו אותם ולקחו עריהם כמו שכתוב (שם יח) ופלשתים פשטו בערי שפלה והנגב ליהודה וילכדו את בית שמש ואת אילון ואת הגדרות ואת שכה ובנותיה ואת תמנה ואת בנותיה וישבו שם, והשאטות הוא מלשון בזה וכן וכל השאטים אותם והאל"ף נחה כמו וקאם שאון.
פסוק נח:וחתם הדברים באומרו את זמתך ואת תועבותיך את נשאתים רוצה לומר הנה אם כן זמת הניאוף ושאר התועבות אשר עשית את סבלת ונשאת ענשם כמו שנזכר ויו"ד נשאתים היא גם כן מיותרת וענינו נשאתם, (נט) כי כה אמר ה' ועשיתי אותך כאשר עשית רוצה לומר את גרמת מה שעשיתי לך שבזית אלה להפר ברית רוצה לומר שעברת על השבועה ועל אלות הברית שכרתי עמך בנתינת התורה, ומלת ועשיתי הוא בכתב ועשית ובקרי ועשיתי וכפי הכתב יהיה פירוש כמו שבארתי אתה עשית לעצמך מה שעשית כי אתה גרמת הרעה לעצמך לפי שבזית אלה להפר ברית, אמנם כפי הקרי ועשיתי יהיה פירושו ועשיתי אותך רוצה לומר לך כאשר עשית אתה לי כי אתה בזית אלה להפר ברית גם אני אפר את בריתי אתך, (ס) אבל לא יתמיד הגלות והרעה כל הימים כי הנה אני אזכור את בריתי אשר כרתי אותך בימי נעוריך במעמד הר סיני והקימותי לך ברית עולם שיקיים אותו ברית שיהיה לנצח, (סא) וזכרת את דרכיך ונכלמת מתועבותיך, ואומרו בקחתך את אחותיך הגדולות ממך אל הקטנות הוא קשה לפי שאחותה הגדולה היה שומרון והקטנה היה סדום ואיך יאמר שיקח אותן בלשון רבים, וה"ר רבי דוד קמחי פירש שאמר הגדולות על מלכות אפרים שומרון ובנותיה והקטנות אמר על בנימין ושמעון שהיו בתוך נחלת בני יהודה, ולפי שמלך יהודה ימלוך על כל השבטים יחד לימות המשיח לכן אמר בקחתך שיקחם תחת ממשלתו, ואמר ונתתי אתהן לך לבנות כי כל הארצות יהיו בנות ירושלם, אבל יקשה על זה אומרו ולא מבריתך כמו שזכרתי בשאלה, וגם יקשה אומרו וזכרת את דרכיך ונכלמת בקחתך וגומר כי אין הלקיחה מכלל הכלימה. ולכן נראה לי שאמר אחותיך הגדולות על שומרון ובנותיה והקטנות סדום ובנותיה, ויאמר שתזכור את דרכיה ותכלם מאשר לקחה את שומרון ואת סדום לאחיות כי בעשותה כמעשיהם לקחה אותן לעצמה ונעשו לה כאחיות והוא אומרו ונכלמת בקחתך את אחותיך, אמנם לעתיד לבוא לא יהיו לך לאחיות אבל יהיו לבנות רוצה לומר נכבשות לירושלם לא כאחיות כמו שהיו בזמן התועבות, ואמנם אומרו ולא מבריתך אפשר שאמרו בבחינת סדום ובנותיה שלא היו מברית ישראל, ויונתן תרגם בו פירוש נאה שאמר ואף לא עבדת אוריתא, ויהיה לדעתו פירוש ולא מבריתך מה שאעשה עמך מהחסד והרחמים לא יהיה מסבת הברית שקיימת אותו כי לא עשית דברי התורה ולא קיימת הברית אלא למעני אעשה, ובדרש אמרו ולא מבריתך לא מפטרמוניאה שלך לא נתתים לאברהם אביך בברית בין הבתרים אבל עם היות שאתה לא קיימת את בריתך עמי (סב) אקים אני את בריתי אתך (סג) למען תזכרי ובשת כשאני אקים בריתי אתך תזכרי שאתה לא קיימת אותו לי ויהיה לך מזה בשת וכלמה, ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך כי עד אותו זמן יהיה לך פתחון פה מצער הגלות שתהיה סובל בין הגוים והיית אומרת נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת, אבל בהקימי לך את בריתי ובכפרי לך רוצה לומר בהיותי מכפר לך על כל אשר עשית מהתועבות אז לא יהיה לך פתחון פה, והותרה בזה השאלה החמישית:
