מי זה עומד אחר כתלנו

בגבור הרעב בארץ כנען משתכנע יעקב לשלוח את בנימין עם האחים מצרימה:

אִם־כֵּ֣ן ׀ אֵפוֹא֮ זֹ֣את עֲשׂוּ֒... וְאֶת־אֲחִיכֶ֖ם קָ֑חוּ... וַאֲנִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר שָׁכֹ֖לְתִּי שָׁכָֽלְתִּי׃
(בראשית מג יא,יג,יד)

ואמרו חז"ל:

וַאֲנִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר שָׁכֹ֖לְתִּי בחורבן ראשון, שָׁכָֽלְתִּי בחורבן שני. כַּאֲשֶׁ֥ר שָׁכֹ֖לְתִּי בחורבן ראשון ובשני לא אשכל עוד.
(בראשית רבה צב ג)

בתקופת מלחמת העולם השנייה, שהה הרב הראשי, הרב הרצוג זצ"ל, בארה"ב בענייני היישוב. כשגמר עיסוקיו וביקש לחזור, יעץ לו שר החוץ האמריקאי להישאר בארה"ב, שכן סכנת חיים מרחפת על היישוב היהודי בארץ מפני הכיבוש הגרמני. הרב הרצוג סירב ואמר שמקובלים אנו שחורבן שלישי לא יהיה, וחזר ארצה בשלום.

לימים שאלתי את הרב נריה זצ"ל, שבימים אלו חל יום הזיכרון שלו, מה היה מקור בטחונו של הרב הרצוג. הרב סיפר לי, שאף הוא התעניין בזה, ושאל בזמנו את בנו של הרב הראשי, יעקב הרצוג ז"ל, והוא סיפר לו שאביו הצביע בשעתו על המדרש שהובא לעיל, שרק פעמיים יהיה שכול ו"לא אשכל עוד".

בימינו, כאשר הויכוח על ירושת הארץ מתחדש במלוא עוזו, ושוב מאיימים עלינו בפוגרומים ואינטיפאדות אם נעמוד בתוקף על זכותנו בארץ, כדאי שמדרש זה יהיה נר לרגלנו.

פתגם חכם אומר: ההיסטוריה של האנושות מלמדת, שהאנושות לא לומדת מן ההיסטוריה. אולם לנו יש מצווה מיוחדת, "זְכֹר֙ יְמ֣וֹת עוֹלָ֔ם בִּ֖ינוּ שְׁנ֣וֹת דֹּר־וָדֹ֑ר שְׁאַ֤ל אָבִ֙יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ זְקֵנֶ֖יךָ וְיֹ֥אמְרוּ לָֽךְ׃"(דברים לב ז), חובה עלינו להתעניין בתולדות הימים;

כדאי לזכור את שאירע בשנת תרפ"ט. בשנה זו סערו הרוחות בארץ, והחל המאבק הגלוי בין היהודים והערבים, כשבמרכז העימות עמד הכותל המערבי. כל מחיצה, ספסל, הדלקת נר וכדומה שימשו עילה לפרץ של אלימות. בשבת המפורסמת י"ח באב נשחטו עשרות יהודים בחברון, במוצא, בהר טוב ועוד. הוקמו ועדות שונות ולבסוף הוצע, כי היהודים יודיעו שהבעלות על הכותל שייכת לערבים, והערבים יודו שיש ליהודים זכויות תפילה במקום. המופתי הגיב מיד, שאין שום מקום לפשרה בין הערבים ליהודים. הוא חזר והצהיר:

א. בידי המוסלמים הבעלות המלאה על אזור הכותל.
ב. ליהודים אין שום זכויות שם.
ג. הערבים הסכימו רק לביקור יהודים ברחבת הכותל, בלי שישאו קולם בתפילה ובלי תשמישי פולחן.

דבר לא השתנה מאז בדעת הערבים, אך כיוון שדעתם של היהודים הולכת ומשתנה, כדאי להזכיר כאן את דעתם של המנהיגים הרוחניים של היהודים באותה תקופה.

כך כתב הרב קוק זצ"ל בקשר ליחסנו להר הבית ולכותל:

א. כל ישראל מאמינים באמונה שלימה, שמקום המקדש והר הבית כולו, הוא המקום הקדוש הנצחי של עם ישראל, וגם אם יארכו ימים וזמנים, והמקום יהיה תחת יד זולתנו, סוף כל סוף יבוא לידינו, ויד ה' תגלה את הפלא הגדול, שעליו יבנה בית המקדש בתפארת גדולה, כאשר הבטיחו הנביאים.
ב. מה שאין אנו נכנסים לפנים מן הכותל, הוא לא מיעוט זכויותנו ומיעוט קישורינו אל המקום הקדוש הזה, אלא מפני רוב הקישור שלנו אליו ואל רוממות קדושתו וכו' ואין לנו עתה האמצעים הדתיים שנוכל על ידם להכשיר את עצמנו.
ג. הכותל המערבי נשאר לנו לפליטה לאות ולמופת על גאולתנו ועל הבטחון של שובנו אל המעמד הקדוש שהיינו עליו בימים מקדם וכו', אין לנו עסק על דבר האבנים מאיזו תקופה הם. העיקר הוא המקום והאוויר הקדוש שכנגדו עד רום שמים וכו'.

בעניין ההצעה המעשית על ההכרזה בדבר הבעלות הערבית על המקום הייתה תשובתם של הרב קוק זצ"ל והרב יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, מנהיג העדה החרדית, זהה. "אין אנו רשאים לחתום בידינו על דבר שכזה וכו'", הייתה תשובתו של הרב זוננפלד, והוסיף שאין הוא יכול להתכחש להבטחת הקב"ה, והוא לא יוותר על אף שעל מאדמת ארץ ישראל. 

באותו נוסח ענה הרב קוק זצ"ל: "חלילה לנו! אין לנו שום רשות לכך! עם ישראל לא ייפה את כוחנו לוותר בשמו על הכותל המערבי וכו'"(מובא בספר "מלאכים כבני אדם", עמ'  178), וכל זאת למרות איומי המנהיגות היהודית, שהמופתי מאיים בפוגרומים ויש בזה סכנת נפשות. העתונות החילונית ציינה אז, ששני הרבנים הצילו את כבודו של עם ישראל.

המשא ומתן הביא בסופו של דבר לנוסחת הפשרה, "לעת עתה אין היהודים תובעים בעלות על הכותל". בנוסח המקורי נכתב ש"אין אנו דורשים בעלות על הכותל". הרב זוננפלד ביקש לתקן, והסביר שהפועל דורשים מופנה כלפי רבונו של עולם, וממנו אנו דורשים זאת גם כיום, אך מאומות העולם אין אנו תובעים זאת "לעת עתה". הרב קוק קיבל את דבריו והסכים לנוסח המתוקן. 

לאחר פרסום הספר הלבן – שבו הגבילו הבריטים את מספר הרשיונות לכניסת יהודים לארץ – פרסם הרב קוק מחאה ונחמה, והנה כמה משפטים: 

עמי הגדול, עם א-להים חיים ומלך עולם. אם יד רשעה ולשון תרמית נגעו כעת עד לבבך, והרבו פצעיך חינם על ידי הבגידה הגדולה אשר הממשלה הממונית של עכשיו בגדה בך, אחר ההצהרה החגיגית שהצהירה באזני כל העולם להיות לך לעזר בבניין ביתך הלאומי על ארץ ירושתך הקדושה – אל תבהל עמי, ואחור לא תיסוג וכו'. 
ידעו כל באי עולם כי לא איזה ממלכת גויים, נתנה לנו יד ושם על אדמת הקודש, כי רק יד קדוש ישראל א-להי כל הארץ וכו' היא אשר נתנה לנו את אדמת הקודש לירושת עולם וכו'. ואם איזו ממשלה שהיא, אחרי אשר עליה נפל הגורל מאת ההשגחה העליונה להיות מעוז ומחסה לעם נרדף וכו', היא תבגוד במשלחתה, ולא די מה שתחת חסותה נשפך דם נקיים קדושים וטהורים, ונעשו דברי טומאה, שערוריות ונבלות, אשר תצלינה כל אוזניים לשמוע, ועוד תתכחש לדברי א-להים חי, ותחרף מערכותיו בדברי כפירה בתקומת ישראל על אדמת קדשו, בניגוד לכל חזון הקודש וכו' - הנה ידענו נכונה מהו הכח של מנאצי ה' המחרפים והמגדפים, ואנחנו בשם ה' א-להינו נדגול ונתעודד, ונדע נאמנה כי לא יעלה בידה להפר את עצת ה' הנצחית וכו'.