אולי משגה הוא - לסימן נתנוהו על פי האמתחות להכיר כל אחד איזה אמתחת שלו, לפי חשבון הכסף ושכחוהו לחזור ולקחתו.
פסוק יד:
כאשר שכלתי שכלתי - כמו: וכאשר אבדתי אבדתי. כלומר, על הספק אני שולחו מה שיארע יארע.
פסוק יט:
וידברו אליו פתח הבית - קודם שנכנסו.
פסוק כג:
ואלהי אביכם - הכל היו יודעים שמלומדים בניסים היו.
פסוק כה:
ויכינו את המנחה - כי בדרך בשקים הוכחש יופי הפירות.
פסוק לב:
כי תועבה - וכיחוי ובזוי היא למצרים לאכול עם אנשי עבר הנהר כי נבזים היו בעיניהם ואנשי מצרים גסי רוח היו, כדכתיב: קראתי לזאת [רהב] הם שבת. וכן: כי תועבת מצרים כל רועה צאן. מבזים היו בעיניהם הרועים. כי הצאן היה מאוס בעיניהם. כדכתיב: הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו. דבר המשוקץ למצרים ומאוס נזבח לעיניהם לצורינו ולא יבזו אותנו לסוקלנו באבנים, דרך בזיון כמו שמצינו בשמעי בן גרה יצא יצוא [ומקלל] ויסקל. קילל דוד וסיקל בעפר דרך בזיון.
פסוק לג:
וישבו לפניו - צוה יוסף להושיבם כך.
פסוק לג:
ויתמהו - שהרי כולם נולדו בשבע שנים ואין להבחין איזה קודם לזה.
פסוק לד:
ותרב - כמו: ותרבה נתרבתה מתנתו. וכן ותכל כל עבודת משכן אהל מועד. נשתלמה.