פסוק ב:כאשר כלו, כד שיציאו. כן גרס רש"י. ועמ"ש לעיל כ"ד י"ט על ההבדל שבין פסק לשיצי.
פסוק ג:הָעֵד הַעִד. אסהדא אסהיד. הוא כמ"ש רש"י שהוא ל' התראה, שסתם התראה היא בפני עדים, ושרשו "עוד".
פסוק י:לולא, אלולא פון. כמו אלו פון (במדבר כ"ב כ"ט) ובאיזה תרגומים היא תיבה אחת. כמו "לולי כעס אויב" (דברים ל"א כ"ב) ומה שת' התמהמנהו "בדא אתעכבנא" הוא רק להטעים הענין.
פסוק יא:אפוא, הוא. ובנוסחאות המדויקות הכא, מזה נראה שהת"א מחלק בין אפוא בא' בסוף, לאיפה בה"א בסוף, שלעיל (ל"ז ט"ז) ת' איכא, ודלא כרש"י שכללם יחד.
פסוק יב:וכסף משנה, וכספא על חד תרין. הוא דלא כהראב"ע שפי' משנה הוא השני, ורק כפרש"י "פי שנים כראשון".
פסוק יד:ושלח לכם, ויפטר לכון. מוסב על שמעון שיפטרהו מבית האסורים, וכמ"ש רש"י.
פסוק טו:לקחו בידם ואת בנימין, נסיבו בידיהון ודברו ית בנימן. היא כמ"ש רש"י לפי שאין לקיחת הכסף ולקיחת האדם שוה בל' ארמית.
פסוק יז:בצהרים בשירותא. ר"ל אכילת הצהרים, ושירותא הוא מל' "בוצע" כמו שמצינו בש"ס (ברכות ל"ט ב') "בצע אכולא שירותא" ע"ש בפרש"י ותחלת הוראת הפעל "שרי" בל' ארמית היא מל' התחלה, כמו שת"א (לקמן מ"ט ט') "שלטון יהא בשרויא" וכן "אתה החלות" את שרית, וכ"ה בתלמוד בכמה מקומות.
פסוק יח:להתגלל עלינו, לאתרברבא עלנא. ערש"י שפי' מל' גלת הזהב, ועי' לקמן (במדב' ט"ז י"ג)שת' השתרר, אתרברב".
פסוק יח:ולהתנפל ולאסתקפא. ערש"י, ואפשר שצ"ל ולאתעקפא בע' מל' "עקיפין".
פסוק יח:ולקחת, ולמקני. לא ידעתי כווגתו, כי למה יקנה אותם?
פסוק כג:מטמון, סימן. ר"ל אוצרות בל"ר, וכן ומטמני מסתרים" (ישעיה מ"ה ג') ת' "וסימן דמטמרן" ועי' ערוך ערך סם ב', ובחומשי הח' רוו"ה כתוב, סימא בל'
פסוק ל:ויבא החדרה, ועאל לאדרון בית משכבא. עי' במס' מנחות דף ל"ג שאכסדרה נקראת אידרינא וכן בשופטים ג' כ"ד "בחדר המקרה" ת' "באדרין בית קייטא" ומדכתיב "החדרה" בה"א הידיעה בתחלתה ש"מ שהוא החדר הפנימי הידוע, או שיש גם פה ערבוב ב' פירושים, הא' הוא "לאדרון" והב' הוא "בית משכבא" ואפשר שמלות "בית משכבא" נכתבו בצדו לפרש מלת "אדרון" ובטעות הכניסוהו המדפיסים בפנים.
פסוק לא:ויתאפק, ואתחסין, עמ"ש (לקמן מ"ה א') והוא ל' חוסן וחוזק כמ"ש רש"י.
פסוק לב:כי תועבה הוא למצרים, ארי בעירא דמצראי דחלין ליה עבראי אכלין. ר"ל בהמה שמצרים עובדין לה, ולקמן (מ"ו ל"ד) "תועבת מצרים" ת' "מרחקן" וכמ"ש בהקדמה כוללת שלא גנה בעיניהם את הע"ז שעבדו, וכן הוא בשמות (ח' כ"ב) וערש"י פה ולקמן מ"ו ל"ד ובשמות ט' כ"ב ושם פירש"י ב' פירושים.
פסוק לד:וישכרו עמו, וחויאו עמה. הוא טעות דמוכח, וצ"ל ורויאו עמה, וכ"ה בחומשי רוו"ה.