פסוק א:ויהי מקץ שנתים ימים וגו'. למה אמר ימים, לפי שהצדיקים שמחים ביסורין ואינם קצים בתוכחות לזה אמר ימים, לומר שאע"פ שנגזר עליו לשבת שתי שנים יותר על מה שישב הוא קבלם מאהבה כאילו היו שני ימים וקבלם בשמחה כמו שאז"ל הצדיקים נעלבים ולא עולבין זה יוסף שהיה נעלב מאחיו ומאדוניו, שאחר שנתברך ביתו בגללו שמו בבית הסהר, והוא לא עלבם אלא ויכלכל יוסף את אחיו וינחם אותם וידבר על לבם, שומעים חרפתם שאמרו הנה בעל החלומות וכו' ולא השיב להם, שמחים ביסורין זה יוסף עשרה מיני יסורין בא לו לאותו צדיק בגללם ועמד בכלם, אחד ששיסו בו הכלבים, בטשו בו במנעליהם כמאמר הזוהר, השליכוהו הבור, ישמעאלים, מדינים, סוחרים, פוטיפר, אשתו, בית הסהר, והעשירית כשבאו השלוחים והריצוהו מן הבור לא אמרו למה, שארורים הרשעים כשאמר שר המשקים נער שוטה עבד, לזה השלוחים לא לקחוהו בכבוד אלא במרוצה בחשבם שהוא שוטה כמו שאמר, ולזה נצטער צער גדול כי לא ידע למה מריצים אותו, א"כ עשר פעמים נצטער, וכנגדם עשרה הרוגי מלכות כל אחד מיתתו משונה ממיתת חבירו, שמחים ביסורין כמו שאמרו, ועליו נאמר כצאת השמש בגבורתו זה יוסף שנאמר ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבור בכל ארץ מצרים, ולזה אמר ויהי לשון, צער לומר שזה הצער העשירי היה קשה מכולם עד שאמר וי:
פסוק א:ופרעה חולם. כבר אמרו שהחלום טוב בא מבריאות הנפש, כמו ותחלימני ותחייני, וזה הארור נפשו טמאה מאין בא לו הבריאות עד שחלם, ולזה הקדים ופרעה לחולם, כי היה לו לומר ויחלם פרעה, אלא אמר ופרעה כאלו מתמיה ופרעה חולם, חלומות יש לו, ולזה חל"ם כתיב, ולז"א ופרעה, לא אמר פרעה, וקרינן חולם, הורה שעדיין הוא חולם שלא בא לו החלומות שהוא הבריאות:
פסוק א:והנה עומד על היאור. איתא בזוהר ז"ל דא חלמא דיוסף הוה בגין דכל נהר יוסף הצדיק איהו ורזא דא הוי האי מאן דחמי נהר בחלום חמי שלום דכתיב הנני נוטה אליה כנהר שלום ע"כ, ולזה כתיב עמ"ד וקרי עומד שהוא ראה עצמו שעמד אבל אנו אומרים עומד שלא עמד עדיין ויוסף הבין הדבר ולא גילה לו פתרון היאור שהוא יוסף, שכן שם הנהר נילו"ס בגימט' יוסף, אלא אמר לו ברמז ועתה ירא פרעה וכו' וישיתהו על ארץ מצרים, אמר לו ע"ל ברמז והשיב לו אתה תהיה על ביתי לבד רק הכסא אגדל, כמו שראיתי עצמי עומד על היאר. ולפי שהחלום הוא ליוסף לזה לא פתרו אלא יוסף אע"פ שהפתרון הוא גלוי ומפורסם שהפרות הם סימן החרישה והשבלים הם החטה, כי מיד שאמר פרעה בחלומי הנני עומד על שפת היאר הבין יוסף שהוא היא"ר והוא האר"י שמתגבר עליו והוא הראי פי' הרואה והוא מזרע אברהם שאמר ה' יראה, והביא ראי"ה לדבריו שאמר הנה שבע שנים באות שבע וכו' ולא אמר ובאו כמו שאמר וקמו שבע שני הרעב, א"כ כל החלום ליוסף כדי להעלותו ולא היה הפתרון נקל, וכן היא"ר באי"ק בכ"ר גי' נק"ל, וכן שבע פרות עולות מן היאר הכל ליוסף, וכן אמר בזוהר מנהרא דא מתברכין כל דרגין דלתתא, ת"ח מההוא נהר שבע דרגין אשתקיין ואתברכן מיניה, ואלין אינון יפו"ת מראה ובריאו"ת בשר, ותרעינ"ה באח"ו באחוותא דלא אשתכח בהו פרודא וכלהו לשבחא קיימין דהא כל הני שבע דקאמר רזא איהו כמא דאתמר את שבע הנערות הראויות וכו', ועל דא שבע פרות יפות מראה, לקבל דא כתיב שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך. רבי יצחק אמר שבע פרות הטובות אינון דרגין עילאין ושבע פרות הרעות אינון דרגין תתאין אלין מסטרא דקדושא ואלין מסטרא דמסאבא ע"כ. עלות שבע פרות, ר"ת שפע שבא להם שפע מן היאר כמו שאמר הזוהר, והיל"ל והנה שבע פרות עולות כדי שיבא שפע כסדר, אלא לפי שאינו ראוי לא ראה בשלמות, ולזה אמר בפרות הטובות עלת חסר, שמרוב עלויין לא יכול לראות כל צרכו, אבל בפרות הרעות אמר עלות מלא שראה והביט בהם. ומה שהיה פרות ושבלים ממה שאמר הזוהר תלמדהו שאמר שבע פרות הטב"ת רזא איהו כמא דאתמר שבע הנערות וכו' ולקבל דא שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך שהם חיצונות ולזה קראם סריסים משרתים את פני המלך, א"ת דייקא ולא פני, ולזה אמר הטב"ת חסר שאין בהם טובה שלמה, ולזה הפסיק ביניהם שאמר ויישן ויחלם שנית:
פסוק ט:וידבר שר המשקים את פרעה לאמר את חטאי וגו'. כוונתו לומר באומרו את חטאי שפרעה הוא שחטא ודבר דרך כבוד לתלות החטא עליו, וזהו לאמר את חטאי כלומר אני אומר חטאי, אבל הכוונה על פרעה שחטא בשנים, ולזה אמר חטאי בלשון רבים, ואמר פרעה קצף על עבדיו כמו שאמרו חז"ל שחטא שר המשקים הוא שנמצא זבוב בכוס וחטא שר האופים שנמצא צרור בלחם וי"א שרץ. אמר שר, המשקים הכוס קודם שיגיע לידי אחד מוזג ואחר לוקחו מן המוזג ונותנו לידי, ואני מגיעו לידי פרעה, כל זה דרך כבוד ומעלה, א"כ הקצף הוא על עבדיו על המוזג ועל המקבלו מיד המוזג ונותנו לידי, ואפשר שהזבוב נפל כשהיה ביד האחרים כי הקצף על עבדיו כמו שאמר על המוזג ועל הנותנו לידי, כי אחר שהגיע לידי אי אפשר ליגע בכוס המלך להסיר הזבוב ולא להחזירו למי שנתנו לי ולא לשפכו. ואמר את חטאי בלשון רבים לפי שהוא חטא שכשראה פרעה מצטער על פתרון החלום וקרא לכל חרטומי מצרים ולכל החכמים מיד יאמר לו יש פותר בבית הסהר, לזה אמר חטא אינו עון לפי שזה הוא נער שוטה ואומר הפתרון כמו שבא לפיו לפי שעה ולזה לא אמרתי מיד אבל עתה שאין פותר אולי יוכל זה לפותרו. לזה אמר פרעה קצף על עבדיו ותלה הדבר בי, זהו ויתן אותי במשמר שאפי' שהדבר תלוי בי לא היה כדאי שתתן אותי במשמר ולא די זה אלא שהשוית חטאי לחטא שר האופים, ולזה אמר אותי ואת שר האופים. ואמר ויתן אותי במשמר ולא פירש מי הנותן, לומר שהקב"ה ראה בעלבונו ואין בו עון אשר חטא ושם בלבו של פרעה שישים אותו במשמר לא בבית הסהר עם גדולי המלך, וכן נאמר אותי השיב על כני ולא פירש מי המשיב שהוא חוזר על הקב"ה:
פסוק יד:וישלח פרעה ויקרא את יוסף וירצהו כתיב שנתרצה לו הקב"ה בקבלת היסורין. מן הבור, מעת שהשליכוהו בבור הזמין לו אנשים מדינים וכו' הולכים להוריד מצרימה לעלותו ולהמליכו ולזה אמר מן הבור ולא אמר מבית הסהר, כי לא נזכר ששמוהו בבור אלא בבית הסהר:
פסוק יד:ויגלח ויחלף שמלותיו. במדרש וירצהו מן הבור מתוך צרה רוחה מתוך אפילה אורה מתוך נבולן של צדיקים נשיאות שנאמר אם נבלת בהתנשא, שכן שנינו בחנניה מישאל ועזריה שנתרוממו מתוך נבולן שנאמר כפיתו בסרבליהון וגו' ורמיו לגו אתון נורא וכתיב באדין מלכא הצלח לשדרך מישך ועבד נגו, דניאל הושלך לגוב אריות ונצול ונתרומם שנאמר ודניאל הצלח במלכות דריוש, במרדכי כתיב ביה וילבש שק ואפר ונתרומם שנאמר ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, אף כאן ביוסף וירצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלותיו וכתיב כי מבית הסורים יצא למלוך ע"כ. ומה שאמר מתוך ג"פ, אמר מתוך צרה רוחה זה על חנניה מישאל ועזריה, ודניאל שנתן להם רוחה שנאמר באדין מלכא הצלח לשדרך מישך ועבד נגו ודניאל הצלח. במלכות דריוש, מתוך אפילה אורה זה על מרדכי שנאמר ליהודים היתה אורה ואין אורה אלא מתוך אפילה, מתוך נבול נשיאות זה על יוסף נאמר ולזה אמר מתוך נבולן של צדיקים נשיאות ולא אמר מתוך צרתן של צדיקים ולא מתוך אפילתן של צדיקים. לא נזכר צדיקים אלא בנבול שהוא נאמר על יוסף שנקרא צדיק ולזה נאמר אף כאן ביוסף וירצהו מן הבור שבית הסהר מנוול מוסרח וכתיב מבית הסורים היל"ל מבית האסורים ואמר מבית הסורים תרגום ויבאש וסרי, כי ודאי מי שישב י"ב שנה בבית הסהר ודאי זוהמתו נודפת א"כ היינו נבול, ולהודיעך שיוסף הצדיק לא היתה לו זוהמא כלל לפי צדקתו אדרבא היה לו ריח טוב כי אילו היה לו זוהמא היה להם להרחיצו ולסוכו ולא אמר אלא ויגלח ויחלף לבד, אלא כשהריחו ריחו הטוב לא רצו להרחיצו, יוס"ף הצדי"ק גימט' ריח"ו נוד"ף, לכך וירצהו כתיב שנתרצו בריחו הטוב, וכן וירצה"ו גימטריא פח"ה ריח"ו, ולזה לא הרחיצוהו כי פחדו שלא ילך אותו הריח. ואמר ויגלח ויחלף כו' ולא אמר ויגלחוהו ויחלפוהו או וילבישוהו בגדים אחרים, אלא שמלותיו והוא בבית האסורים י"ב שנה מאין היו לו בגדים להחליף עד שאמר שמלותיו. אלא כיון יוסף להראות גבורתו של הקב"ה ונפלאותיו שעושה עם חסידיו ועושי רצונו, מה עשה החליף לבוש התחתון ולבשו עליון ולא נתלכלכו ולא הסריחו מחמת מלמולי זיעה אלא אדרבא יש להם ריח טוב והם ראויים לבא בהם לפני מלך ועשה כן לפרסם נסיו של הקב"ה, לזה אמר ויחלף הוא בעצמו שמלותיו ממש שהוא לבוש בהם החליף התחתון ולבשו עליון, ועליו הוא אומר וריח שלמותיך כריח לבנון, לבנו"ן גי' יוסף בהחליפך ב' בכ' באו"ק בכ"ר. וכן אירע לישראל במדבר כמו שאז"ל שמלתך לא בלתה וכו' וכל מה שאירע לאבות סימן לבנים שנקראו על שמו שנאמר אולי יחנן ה' שארית יוסף, והקב"ה נתן לו חן וחסד בעיני כל רואיו, וכן וירצה"ו מ"ן הבו"ר בגי' ה' נת"ן ל"ו ח"ן. ועוד יכולים לומר ויגלח ויחלף המלאך שהיה עמו ולמדו ע' לשון הוא גלחו והחליף שמלותיו, ולזה הוא אומר בלשון נסתר, וכן שמלותיו גי' עה"מ הבי"א ל"ו המלא"ך בגדי"ם מג"ן עד"ן והלביש"ו, וירצהו כתיב אמרו בזוהר שהוא רצון כמו יעתר אל אלוה וירצהו אתפייסו ליה ואהדרו ליה מלין דחדוון מלין למחדי לבא בגין דהוה עציב מן בירא, ת"ח בקדמיתא נפל בבירא בבירא אסתלק לבתר ע"כ. עוד נאמר וירצהו מן הבור כל הרצון והכבוד והמעלה והשררה שבאה לו היה מן הבור לפי שהפילוהו אחיו בבור, כמו שאז"ל עתיד היה יעקב לירד בשלשלאות של ברזל אלא שחס הקב"ה עליו והורידו בכבוד, זהו ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ חם, יאמר כשירד יעקב למצרים ירד בשררה לזה הזכירו בלשון ישראל, אבל אח"כ ויעקב גר, נעשו בו עקבות וגרות שהתחיל הגלות, א"כ כל הרצון שבא לו סיבתו הבור שאל"כ היל"ל מבית הסוהר:
פסוק טו:ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופותר אין אותו. לפי שאמר לו הארור נער שוטה עבד לזה אמר ופותר אין אותו רמז לו שהוא ג"כ לא יוכל לפתרו, ולזה אמר ואני שמעתי עליך לאמר, באמירה בעלמא תשמע חלום לפתור אותו, לא אמר תשמע חלום ותפתור אותו אלא לפתור שאתה שומע השמיעה ודאית והפתרון ספק:
פסוק טז:ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי. כלומר דבר זה תאמרהו לאחר לא לי, לבלעדי, ולזה בלעדי מוטעם, כי אני יש לי כח לא בחכמתי אלא בכח אלהים יענה, ומה שאמר לאמר, לומר שלא אמר דבר זה בפירוש למלך כי אין כבוד לדבר זה למלך ולזה אמר לאמר, כלומר שלא אמר לו אלא ברמז. ואמר יענה ולא אענה כי כן דרך המדברים לפני המלך לדבר שלא לנוכח. או נאמר שאמר אלהים יענה שלום פרעה כההוא מעשה דההיא אתתא דכד הות חזיא חלמא הוה רגילא דאתת קמי דרבי יוחנן והוה אמר לה שלמא להוון יומא חד אתת ולא הוה רבי יוחנן בבי מדרשא אמרו לה תלמידוי מה בעית אמר רבי יוחנן בעינא דחזאי חלמא אמר לה ומאי חזית אמרה חזאי משקופא דתרעי נפל אמרו לה בעלה ימות כי אתא רבי יוחנן אמר קטלתון גברא הוה לכו למקדם שלם אדהכי שמעו כו', כלומר מת, וזה מה שאמר יוסף השלום שצריך להקדים לך אלהים יענה לא אני שאני הדיוט אלא אלהים לפי כבודך. או נאמר אלהים יענה אמר יוסף חלום המלך הוא על כל העולם ואם זה הרשע חלומו להמשך מלכותו ה' יענהו ויכניעהו. ולזה אמר יענה שיש לו ב' הבנות, מלשון עניה ומלשון ענוי והכנעה:
פסוק יז:וידבר פרעה אל יוסף בחלומי הנני עומד על שפת היאור. לא אמר על היאר כמו שחלם, אמר ולא ידע מה שאין לו העמדה וקיום אלא על פי, וזהו הנני עומד על שפת, על פי שפתותיך, היאר הוא יוסף כמו שאמרתי, וספר החלום ואמר ואיקץ וארא בחלומי והנה שבע שבלים וכו', ולא אמר ויישן ויחלום שנית כמו שהיה, אלא הוא רצה לכסותו כמו שאמרו ז"ל על פסוק אחר כן בכאן לא. אמר לו שחלם שנית אלא ואראה בחלומי א"ל יוסף על השנות החלום שני חלומות הם ואתה מכסה ממני:
פסוק כד:ותבלען השבלים. בחלום אמר ותבלענה ובספור אמר ותבלען. אמר ולא ידע מה אמר שלא יהיו שני הרעב רצופין, וזהו ותבלען שהם בעצמן יבלעו ולא אחרים:
פסוק כז:ושבע הפרות הרקות והרעות שבע שנים הנה ושבע השבלים וגו' יהיו שבע שני רעב, שגזר אומר ואמר יהי רצון שיהיו שבע שני רעב כדי שיבא אביו, וראה יוסף שכשיבא אביו יפסק הרעב וימצא כזבן, לזה אמר יהיו שבע, אבל יותר טוב שיהיו שני כלומר שנים. ולזה אמר וכלה הרעב שיהיה רעב של כליה, לא כמו רעבון של שאר שנים ששנה ראשונה אינה כמו שאחריה אבל זה הרעב יהיה של כליה כמו שנה אחרונה שנה ראשונה שנתרקבה כל התבואה שבשתי שנים יהיה שיעור הרעב של ז' שנים, זהו ותחלינה שבע שני הרעב לבא כאשר אמר יוסף ואמר כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשותו, למה ב"פ אלהים, אלא אמר לו שמא עלה בדעתך ששתי רשויות יש ואחד החלימך בפרות ואחד החלימך בשבלים, לא כן אלא כי נכון הדבר מעם האלהים שהחלימך בפרות שאתה מלך ושור מלך בבהמות, ומה. שהחלימך בשבלים כי ממהר האלהים, והשבלים מלשון שבילים שהולכין בהם כדי לקצר הדרך, והכל מאת האלהים בה"א הידיעה, והכל אחד ב"ה א' לא כמו שעלה בדעתך שהם שתי רשויות ח"ו:
פסוק כז:יהיו שבע שני רעב. למה לא אמר בשבע הפרות הטובות יהיו שבע שני שבע, ולמה אמר יהיו יאמר הם שבע שני רעב. אלא החלום הולך אחר הפתרון ואמר שיהיו אם אינם עתידין להיות שיהיו כדי שיבא אביו ואחיו:
פסוק לג:ועתה ירא פרעה איש נבון. שיבין כמה אוכלין אוכלים בכל יום ממיני תבואה וקטנית ופירות ולפי אותו ערך יקבצו מאוכל השנים הטובות, וזה צריך בינה להעריך כמה אוכל שבע שנים מיום אחד. וחכם שידע לשמור התבואה שלא תרקב כמו שאמר אוכל בערים ושמרו והיה האוכל לפקדון, וידע יוסף שהם בני נבל טמא טפש ואין בהם תבונה כי אין בינה ואין חכמה אלא בישראל שנאמר ואמר רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, אם כן ירא פרעה, לא אמר יבקש אלא ירא, רמז לו מי שהוא עומד כנגדך ואתה רואהו איש חכם ונבון. ואמר והיה האוכל לפקדון לשבע שני הרעב אשר תהיינה בארץ מצרים, שאמר יהי רצון שלא יהא הרעב בא"י ששם אביו ואחיו, ולזה אמר ולא תכרת הארץ ברעב, כוון על ארץ ישראל, ולזה אמר הארץ בה' הידיעה:
פסוק לח:ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה. כדי שלא יונו אותו היום ומחר לומר המלכת עלינו עבד אמר להם זה אינו עבד כי העבד הוא אכזרי וזה רחמן שאמר ולא תכרת הארץ ברעב, וזהו אומרו אש"ר רו"ח אלהי"ם בו ס"ת רח"ם, רוח אלהים ברמ"ח איבריו, ויראה לי שהוא מזרעו של אברהם שהיה מאכיל לכל עובר ושב ומרחם עליהם כן זה נותן עצה של רחמנות, שאמר ועתה ירא פרעה ויקבצו את כל אוכל, כמו אברהם שהיה מאכיל מכל מאכל שנאמר ויקח חמאה וחלב ובן הבקר כן זה אמר כל אוכל, אם כן יודע לכם שאינו עבד, ולזה כששמע פרעה שבאו אחי יוסף אמר והקול נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו:
פסוק לט:ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך. מלא, קרי ביה אותך, כלומר אוותך, כמו שאמר אתה תהיה על ביתי וכו' ואמר אין נבון וחכם כמוך, אמר אחר שאתה יושב בבית הסוהר י"ב שנה ומי שהוא בבית הסוהר הוא בבכי ובעצבון ובתמהון לבב אין לו בינה לפי שאין החכמה והבינה שורה אלא מתוך שמחה ואתה יש לך כל כך בינה לפתור החלום וחכמה לתת עצה לקבוץ אוכל לפקדון וכו' אין נבון וחכם כמוך, ודאי שהחכמה והבינה היא לך בטבע משא"כ בשאר בני אדם, אם כן אתה תהיה על ביתי להכין צרכי הבית, ועל פיך ישק לתת לכל אחד מכל בני החיל כפי גבורתו, וזה צריך חכמה לדעת כל אחד ואחד מבני החיל, ועל פיך ישק כל, ר"ת פי"ך רמז למה שאז"ל הפה שלא נשק בעבירה ישק כל עמי, ולזה פיך פיך שתי פעמים:
פסוק מה:ויתן לו את אסנ"ת, בגימ' ז"ו הי"א ב"ת דינ"ה, ויתן לא פירש מי נתן, אסנ"ת גימ' ע"ה הו"א נת"ן וכבר ידעת למי רומז הו"א, אסנ"ת אין סוף נת"ן. אסנ"ת בא"ת ב"ש תחט"א רמזו לו כי עולה למלכות ואם הוא שרוי בלא אשה ודאי יחטא כי המלך מרבה נשים לכך אמרה תורה ולא ירבה לו נשים. תחט"א בגימ' חי"ת השדה השלמה לך, כשהאדם שרוי בלא אשה מזדמנת לו לילית, ועתה השלמה לך שלא תחטא, ומה שאמר אביך חיה רעה השלמה לך, הושלמה ונעשית שלמה וראויה, א"כ תחטא קרי ביה תחטא פירש תטהר בך אע"פ שבאה מאותה טומאה של שכם בן חמור אותה קליפה טיהרוה בני יעקב שנאמר ובני יעקב באו מן השדה, א"כ חית השדה בני יעקב שהם נמשלים לחיות השדה השלמה לך. או נאמר תחט"א בגימ' ח"י הנשמ"ה כמ"ש יעקב כי עודך חי. או נאמר תחטא רמז לו שעתידין לצאת ממנו חוטאים ירבעם ואחאב ויהוא, ורמז לו שאינם מצדו כי הצדיק מוליד צדיק כמוהו אלא מצד אסנת:
פסוק נא:ויקרא יוסף שם הבכור מנשה כי נשני אלהים את כל עמלי. יאמר כי בהיסח הדעת באו אלי הבנים ושכחני ה' עמלי שהן הבנים כמו שאז"ל ואת עמלנו אלו הבנים שכחני להולידם מאשה הגונה לי:
פסוק נב:ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי. י"א כפי ערכי שאיני בארץ כפי אותו ערך ניתן לי הזווג:
פסוק נד:ויהי רעב בכל הארצות וכו'. למה בכל הארצות הביא רעב יביא רעב בארץ כנען כדי שיבאו בני יעקב כי זאת היא הכוונה של הרעב, אלא מפני כבודן של ישראל כדי שלא יאמרו ממלכה שפלה שלטה עליהם שכן נקראת מלכות מצרים ממלכה שפלה לפי שהם מבני חם שנאמר בו עבד עבדים וכו' לזה הביא רעב לכל הארצות וכל ממלכה וממלכה לא היה נותן לה תבואה אם לא תקבל מלכותו עליהם וכל מלך ומלך הביא כתרו ונתנו לו כלומר שהוא כפות תחת ידו ג"כ. עוד שאם היה הרעב בארץ כנען בלבד לא היו יורדים למצרים והיו יורדים למדינה אחרת והכוונה היתה שירדו לארץ מצרים דוקא כדי להראות כחו וגבורתו לכל העולם למען ספר שמו בכל הארץ. וכן תמצא בילקוט פ' ויהפך לבב פרעה וכו' ז"ל מגיד כשיצאו ישראל ממצרים בטלה מלכות מצרים. גם אילו היה מביא רעב בארץ כנען לבד היו אומרים מעון בני יעקב שהרגו אנשי שכם ולא תבעו דמי אחיהם הכנעני והפרזי ועוד הביא רעב בכל העולם כדי שיבאו כל כסף וזהב למצרים ויקחוהו ישראל לקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ובמדרש כיון שיצאו ישראל ממצרים יצאו המצריים לרדוף אחריהם אמר להם פרעה יודע אני שנטלו כספיכם וזהביכם אל תתנו דעתכם, בזה מה. עשה פתח להם אוצרות של יוסף אמר להם טלו לכם כסף וזהב ונטלו ועטרו סוסיהם לפיכך קשרם הקב"ה זה בזה כדי שיהנו ישראל בביזה שנאמר סוס ורוכבו רמה בים, וכן לעתיד כל מה שהעכו"ם מסגלים מישראל הוא לישראל שנאמר והיה סחרה ואתננה קודש וגו':
פסוק נד:ותחלינה שבע שני הרעב לבוא, ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם, וכתיב ותרעב כל ארץ מצרים ויזעק העם אל פרעה, ללחם אם היה להם לחם כמו שנאמר ובכל ארץ מצרים היה לחם למה ותרעב ולמה יצעקו, הול"ל ויהי רעב בארץ מצרים ויצעק העם, ומהו ללחם, ובמדרש לכו אל יוסף הלכו המצריים אצל יוסף אמרו לו תנה לנו לחם א"ל אלהי אינו זן ערלים מצריים לכו ומולו עצמכם ואתן לכם לחם הלכו אצל פרעה ואמרו לו ובכו לפניו אמרו לו הלכנו אצל יוסף והוא מדבר לנו דברים ריקים ואמר לנו מולו עצמכם אמר להם פרעה למה לא הנחתם תבואה של שלש שנים או של ארבע שנים, אמרו לו כל התבואה שבביתנו הרקיבה, אמר להם לא נשתייר לכם מאתמול, אמרו לו אף פת שהיה בסל הרקיבה, אמר להם לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו, הרי גזר על התבואה והרקיבה אם יגזור עלינו ונמות ע"כ. א"כ לזה אמר ותרעב כל ארץ מצרים שהיה להם תבואה ולחם ולא היו יכולין לאכול ולזה ויצעק העם ללחם שהיה להם לחם ולא היו יכולים לאכלו והיו רוצים ממנו לחם הנאכל, כמו שאז"ל ותחלינה נכנסו חליות שחלתה התבואה, א"כ לזה לא אמר והרעב היה בארץ מצרים אלא והרעב וכו'. והרעב היה על פני כל הארץ, אמר על פני ג"כ יובן על דרך המדרש שהיה הרעב לפנים לבד שהיה להם תבואה אלא שהיו רואים שהיא נרקבת, א"כ על פני, לפנים היתה נראית תבואה וכשבאין לאכול לא היו יכולין לאכול:
פסוק נו:ויפתח יוסף את כל אשר בהם. האוצרות שלהם שהרקיבה, אותם בעצמם פתח ומכר להם, להראות גדולתו של הקב"ה שבעיניהם היתה מורקבת וכשהיה מוכרה להם היתה מתוקנת שנאמר וברכות לראש משביר, שנתברכה התבואה ונתקנה וכשכלו האוצרות שלהם אז ויחזק הרעב בארץ מצרים, וז"ש ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות ויצברו בר תחת יד פרעה אוכל בערים ושמרו, כלומר אם יהיו תחת יד פרעה יהיה שמור שלא תרקב התבואה, ואם לא יהיה תחת יד פרעה תרקב ותחלה, וזהו ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף, שיוסף גזר אומר שכל תבואה שאינה תחת יד פרעה שתרקב, א"כ ויפתח יוסף את כל האוצרות, כל לרבות אפילו התבואה שאצרו הם לעצמן, ולזה וימכור למצרים בדמים יקרים כמו שאירע במים שכל המים נהפכו לדם, אפילו המים שביד ישראל כשהיה בא המצרי לשתות היה שותה דם וכשהיה לוקח בדמים היה שותה מים, גם כן כאן כשהיו נותנין דמים היו לוקחים תבואה וכשאינן נותנין דמים היתה נרקבת כדי שיביאו כל הכסף ליד יוסף ויקחו אותו ישראל לקיים מה שנאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, שאל"כ היו הורגים אותו מחמת זלעפות רעב, אבל כשראו שכשפורעין דמים היו לוקחים תבואה ואם לאו לא, לפיכך שתקו על כרחם ולקחו בדמים יקרות, ואמר וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף היל"ל לשבר מן יוסף מהו אל יוסף אלא אל יוסף ממש שהביא הקב"ה רעב לעולם כדי להשיב אבידה לבעליה, זהו אל יוסף:
פסוק נז:וכל הארץ באו מצרימה. לא אמר וכל הארצות אלא וכל הארץ ולא אמר כמו שאמר ויהי רעב בכל הארצות ולא אמר וכל אנשי הארץ כפירוש המתרגם שאמר וכל דיירי ארעא, אלא וכל הארץ לומר אותם שהם כל הארץ שלא נבראה הארץ אלא בשבילם שהם בני יעקב שזו היא כוונת הרעב אע"פ שנכתב קודם וירא יעקב שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ולמה אמר להם יוסף מולו עצמכם הואיל ואינם מתגיירים מדעתם ומרצונם, אלא כשראה יוסף שבא הרעב בכל הארצות ידע שמה שאמר הקב"ה לאברהם אבינו כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם הוא בארץ מצרים, ולפי שהמצריים הם מתעיבים העבריים יהיו מתרחקים מהם לכך מלן כדי שלא יהיה הריחוק והשנאה כ"כ. ועד"ה ידעת כי המדה שלו נקראת יסוד גימ' מילה, ולז"א אלהי אינו זן את הערלים, לפי ששם לא יש ערלה שיוסף נולד מהול, ורצה שלא תהיה השפעתו לחוץ אע"פ שהוא בחוץ להודיעם שמצד שהם אטומים נאטמה פרנסתם, ובני יעקב לא ירדו מפני הרעב אלא כמו שאמרו במדרש ויאמר יעקב לבניו למה תתראו לא תראו עצמכם שבעים בפני בני עשו ובני ישמעאל וכה"א ויבאו בני ישראל לשבר בתוך הבאים, נתערבו עמהם כי היה הרעב בארץ כנען ולא בהם, ראיה לזה שלא באו אלא כדי שלא להראות שהם שבעים בפני בני עשו וישמעאל שהרי הם שבעים נפש מלבד תאומותיהם ומלבד הטף א"כ משא חמור אחד ולא שנים כדלקמן מה מספיק לו ולביתו ולחמורו ולצדה לדרך, אלא הם אמת ודבריהם אמת. וגם מלן שראה שהקליפה רוצה לקלוט הפרי לתוכה והחליש כחה ולזה לא שלטו על נשותיהם כי החליש כחה במילה. ובמדרש כל העבדים שמל אברהם לא נתקיימו לא הם ולא זרעם ולמה מלן בשביל הטהרה שלא יטמאו אדוניהם במאכל ובמשתה ע"כ, כן גם לפי שאחיו ביניהם כדי שלא יטמאו מהם מלן: