פסוק א:על היאור. בר״ה העולם נידון, ר״ה דף ט״ז … ואז הוה ר״ה, שפע של הקב״ה על הטבע נקרא נהר, כמ״ש רבינו ז״ל במורה ח״א וח״ב פי״ד, ועיין בהך דברכות דף נ״ז, ע״א גבי נהר בחלום, ומכאן רמז מה שאנו הולכין לנהר ר״ה, ומשום דאף דזה בליל ר״ה, כמבואר כריתות והוריות, מ״מ צריכין להמתין על קידוש ב״ד ר״ח, משא״כ עצם הטבע אין צריך לזה לקידוש ב״ד, פרעה ב״נ, זה ר״ל כאן.
פסוק ב:שבע פרות יפות המראה והבריאות וגו׳. [כאן הקדים מראה לעצם ובסיפור הפך] עיין בירושלמי פ״ו דיומא מי קודם לקרבן, משובח בגופו או משובח במראה, וע״ש דף כ״ה, ע״ב בבבלי דזה הוה גדר מחלוקת דשמן או גדול בבשר ע״ש בזה, ובשבלים בהפך בריאות וטובות [וע״ש בירושלמי דמביא מן יבש מחובר ולח קצור ע״ש בזה], ונ״מ גבי כחוש בקדשים, עיין מנחות דף ס״ד, ודף ס״ט, ודף פ״ד, ע״ב, ועיין תוס׳ שבועות דף ט״ו גבי פרה אדומה נאה כו׳, וביומא דף [ס״ב] ודף ס״ד, ע״ב גבי מובחר, וא״כ י״ל דגבי מנחה עדיף בגופו, דשם עיקר של הקטרה קומץ, אבל בקרבן רק גדר הקרבה לפחתך, דהא הקטרה לא מעכב [אך מאימתי ירשו … מן עומר ע״י] ועיין נדה דף י״ט, ע״ב גבי דם, ועיין שבת דף כ״ג, ע״א צליל, ועיין מנחות דף פ״ו גבי ראשון שבשני, ובירושלמי יומא פ״ג ע״ש גבי פליטין והנדיין, וביומא דף ל״ט גבי סגן לכה״ג, וביבמות דף ל״ט גבי חליצה ויבום, וכ״מ בזה ואכמ״ל.
פסוק ב:ויגלח. ובתרגום אונקלוס וספר, לא כמו בכל מקום גבי גילוח, עיין פ׳ נשא משום דס״ל דיוסף הוה נזיר [דאין נזיר מגלח, והוא הוה נזיר עולם] ומיקל בתער ליב״ח, ואז הוה ר״ה, כמבואר ר״ה דף י״א ודף ל״א, ע״ב, וירצהו שיבא עבר החדש ונעשה אלול מלא, והוה ר״ה למחר ולא חלל י״ט.
פסוק יח:שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר וגו׳. שינוי הלשון כך, דכבר כתבתי דזה פלוגתא מה עדיף בשר שמן או הרבה בשר, עיין יומא דף כ״ה, ע״ב, וכן זה בעיא דאיפשטא בירושלמי פ״ו דיומא מי קודם טובת מראה או משובח בגוף עדיף. והנה קודם מתן תורה הוה מראה עדיף מן שמן ושמן מן הרבה בשר, אבל לאחר מ״ת אז מעשה עדיף, וכן סיני עדיף קיי״ל, כרב יוסף ולא רבה ועיין בכורות דף נ״ג ע״ב טובה חכמה כו׳, וכן הוה אצל יוסף קודם סיבה של פוטיפר הוה אצלו מראה עדיף, וריח, פלפל התורה [וכן אף נזיר הוה כמ״ש לעיל בזה]. אבל אח״כ לאחר שנעשה סיבה דסוטה דף ל״ו, ע״ב, אז נתעלה אצלו גדר מעשה המצוות בפועל ממש יותר מן גדר שכל ומחשבה, ולכך נקט תחילה בריאות בשר, ואח״כ יפה תאר, דזה ג״כ עדיף דהוה שומן, אבל יפות מראה זה נאה, ועיין שבועות דף י״א, ע״ב גבי פרה אדומה, ודף ט״ו ע״ש בזה ואכמ״ל. ועיין ברמב״ם רפ״ז מהל׳ אס״מ ע״ש, ועיין בהך דשבת דף כ״ג גבי משהא דשמשמין (דצליל) [דמשיך] טפי ושמן זית (דמשיך) [דצליל] טפי וע״ש בזה, ועיין ביצה דף ט״ז גבי שמאי ע״ש בזה.
פסוק כה:את אשר האלקים עשה וגו׳. עושה, ר״ל נמשך, לא עבר ולא להבא, ורמז הרמב״ם ז״ל במורה גבי ידיעה, דאצלו הזמן כחוט השערה … מבואר תוספ׳ עדיות … וכן ס״ל דין … דהשגחה פרטית אף … בהל׳ שחיטה … גבי פ״ב בהל׳ מא״ס (ו)גבי תולעים של בשר, דשחיטה נמשך, ועמ״ש בהל׳ אה״ט גבי שחיטות ב״נ דהוה פועל, וגבי מגדף ב״נ דצריך קריעה, ולכך ס״ל יוסף דב״נ מוזהר על כישוף, דזה הכחשה בהנהגה עליונה, ולכך עשה עם הגביע דזה מותר גם לישראל. וכן גדר מעשה מנורה דפ׳ בהעלותך, ר״ל דזה נמשך חינוך של מנורה לא פועל עבר.
פסוק כח:אשר האלקים עשה הראה את פרעה. ר״ל אף דבפסח נידון על התבואה, מ״מ חוזר מזכיר בר״ה, כמ״ש התוס׳ ר״ה דף ט״ז, ע״א.
פסוק לה:ויקבצו וגו׳ ויצברו. עיין ב״ב דף צ׳, ע״ב דלצורך שביעית ומוצאי שביעית מותר, וה״נ בשביל שידעו שיהי׳ רעבון מותר.
פסוק לט:אין נבון וחכם כמוך וגו׳ רק הכסא אגדל ממך. ר״ל כי כבר כתבתי דלאחר מעשה של פוטיפר ירד יוסף מן מדרגה שלו שהי׳, שהי׳ בעצם חכמה, הוד ונצח בב״א, נזיר, יפה תאר ומראה בעצם, לא ע״י מקבל ומשפיע, קלוע מן ג׳ אבות ביחד, וזה קלועה, גדר בכל הרואה, חכמת אדם תאיר פניו, ואפיי נהירין, וזה גדר (נצח), חכמה, זה מנורה של אהרן שעשה מעלות בעצמן מבואר בספרי בהעלותך ג׳ מעלות, זה יוד ג׳ נקודות, ועיין במרדכי [ותוס׳] מנחות דף כ״ט, וזה כסא כמבואר בירושלמי שבת פ׳ כירה דג׳ מעלות [כסא], וכעת ירד יוסף, ואמרה תורה רק מיעט, כסא אגדל ממך.
פסוק מו:ויוסף בן שלשים שנה בעמדו וגו׳. ירושלמי סנהדרין פ״ז לית ארחא דגברא רבא כו׳ פחות מן ל׳.
