פסוק א:רש"י ויהי מקץ כתרגומו מסוף: יש מקשין מ"ש שפרש"י כאן ולא פירש עד הנה בכל קץ הנאמרים כבר מקץ ימים מקץ עשר שנים כו' והרא"ם השאירו בקושיא ונ"ל שאין זו קושיא כי רש"י ז"ל כיון כאן להשלים פירושו שסיים בו בפרשת וישב בסופה על וישכחהו וז"ל לאחר מכאן מפני שתלה בו יוסף לזכרו הוזקק להיות אסור שתי שנים כו' וטעם הב' שנים אמרו במדרש מפני שתי המלות שאמר והזכרתני והוצאתני לכך הוצרך רש"י לפרש כאן מקץ מסוף לומר שהכתוב אומר שנשלם עונשו בשביל שתי המלות ולא נטעה לומר שפי' כאן מקץ שנתים מקץ השנה השנית כלומר מתחלתו כמו מקץ שבע שנים פירושו לפי דעת קצת מתחלת השנה השביעית ולא יהיה א"כ עונשו של יוסף רק שנה אחת ודלא כדעת המדרש לכך אמר כאן שפירושו מסוף כמו כל לשון קץ לקיים דברי המדרש דאל"כ מקץ שנתיים ל"ל או מהיכן התחילו אלא מעת שאמר יוסף השתי מלות אבל גבי מקץ ימים או מקץ עשר שנים לא הוצרך לפרש דמאי נ"מ אם הוא בתחלת או בסוף נ"ל:
פסוק יג:רש"י השיב על כני פרעה כו' הרי מקרא קצר כו' יש להתיישב כאן בדברי רש"י ז"ל דממ"נ אם השר המשקה כך היו דבריו לפני פרעה ולא אמר בפירוש אותי השיב פרעה על כני אלא השיב על כני מפני שסמך על תחלת דבורו שהתחיל לדבר פרעה קצף על עבדיו אין זה נקרא מקרא קצר שכן היו דבריו של שר המשקה והכתוב מספר העניין כמו שהיו ואס שר המשקה הזכיר בדיבורו פרעה ואמר השיב פרעה על כני והכתוב קצר בלשונו משום שכן דרך המקרא לקצר ולסמוך על מי שעליו לעשות כן כו' אם כן למה כתב רש"י בתחלת פירושו פרעה הנזכר למעלה כו' הא לא הוי משום דנזכר למעלה אלא משום דדרך המקראות לקצר ואי קצר הכתוב משום שנזכר למעלה אין זה דומה לשאר המקראות המקצרין אפילו לא נזכר שום דבר למעלה אלא סתומין הדבר לפי שאין צריך לפרש כו' לכך נ"ל לגרום ד"א הרי מקרא זה קצר כו' דשני פירושים הם נ"ל ועוד יש לפרש שאין כאן חסרון ד"א וה"פ כי בתחלה הוצרך רש"י לפרש מי הוא המשיב ואמר שהוא פרעה שלא נטעה בפי' הפסוק לומר שהנסתר של השיב הוא כמו הנסתר של פתר דנסתר של פתר קאי על הנער עברי שהוא יוסף כלומר כאשר פתר הנער כן היה כן הנסתר של השיב ג"כ קאי על הנער כאילו אמר אותי השיב הנער על כני לכך פירש שהמשיב הוא פרעה ולא הנער ולפי שהנער הוזכר קודם זה סמוך למלת השיב יותר מפרעה ויש כאן מקום לטעות לכך אמר רש"י פרעה הנזכר למעלה שאמר פרעה קצף על עבדיו הוא המשיב ולפי שלפי פשוטו של כתוב יכולין לטעית ולומר דקאי השיב על הנער עברי דסמוך לו ק' לרש"י כיון שיש כאן מקום לטעות היה לו לכתוב לומר בפי' השיב פרעה על כני שלא נטעה לומר הנער השיב וזה רוצה רש"י לתרץ ואומר הרי מקרא זה קצר לשונו ולא חש שמא נטעה לומר שהנער הוא המשיב כי סמך הכתוב דודאי נפרש אותו על מי שבידו להשיב שהוא פרעה שהכל יודעים שהנער אין בידו להשיב ולא אתו למיטעי בפירש הכתוב וכן דרך כל המקראו' שסומכין על כיוצא בזה אעפ"י שיש שם מקום לטעות הוא סומך על המבין אבל אי הוה קאי הנסתר של השיב על הנער לא היינו אומרים מקרא קצר הוא שכן דרך לשון כל המקראות דקאי הנסתר למעלה על הסמוך לו ואין צריך לפרש כיון שהוא סמוך לו נ"ל:
פסוק ל:רש"י ונשכח כל השבע הוא פתרון הבליעה ולא יודע השבע הוא פתרון ולא נודע כי באו אל קרבנה ע"כ יש מקשין שתי פתרונות אלו למה לי דהא הכל אחד ועוד דלמא ונשכח הוא פתרון הבליעה ולא יודע הוא פתרון ולא נודע ולא אפכא ונ"ל דלא דייקי אילו בלישנא כי הפרש גדול יש ביניהם דונשכח כל השבע פירושו הוא כל השובע שהיה בשבע שנת השובע ישכח ולא יזכרוהו כדרך בני אדם הזוכרים טובם ועושרם שהיה להם מכבר ודרכם לספר אותו ולזוכרו בסיפורים בעת דוחקם ויתהנו בו שהיה להם זה ע"ד זכרה ירושלים ימי עניה וגו' אבל בכאן כ"כ יהיה זלעפות הרעב שלא יזכרו את השובע כי ישכחוהו כאלו לא היה וזהו פתרון הבליעה שכן הוא דבר הנבלע אין לבולע שום הנאת החיך ממנו ולא יזכרנו עוד ולא יודע השובע הוא עניין אחר והוא שלפעמים אדם שהיה לו הרבה ונשאר לו דבר מועט עד עת דוחקו ובעת דוחקו אף אם ישכח עושרו שהיה לו כבר מ"מ הוא מתהנה בזה הדבר מועע ויאכל ממנו מעט מעט ואף אם לא ישביענו מ"מ הוא מפקח בו לפעמים רעבונו ויתפרנס וישבע ממנו שעה מועטת על כן אמר בכאן ולא יודע השבע ר"ל אף אם בעת הרעב יאכלו מאותו המועט שנשתייר מן השובע לא יודע בתוכו כי לא ישביענו בעת הרעב אפי' יאכל ממנו כי מארה תבא במיעים וזהו ולא נודע כי באו אל קרבנה כי אף אם יבא בקרבם במיעיהם לא ירגישו בו וכאלו לא אכלו כלום:
פסוק לב:רש"י בפסוק ועל השנות החלום פעמים כי ממהר אלקים כו' שמעתי מקשין א"כ למה בא החלום ברוב עניין בשני מיני פרות ושבלים היה לו לבא בעניין אחד פעמים או ב' פעמים פרות או ב' פעמים שבלים ויהי' פתרונו כי ממהר אלקים לעשותו כו' אבל לי נראה שאין זה קושיא כי ב' חלומות בעניין אחד לא היה פתרונו סימן למהירות כי היה פותר אומר החלום השני אינו סימן לכלום כי לא בא שנית רק מכח שרעיוניו על משכבו סליקו כן בעת הקיצה מן החלום הראשון ואחר כך כשישן שנית בא לו חלומו זה מכח מחשבותיו שחשב ותפעם רוחו עליו בעת קיצתו אבל הואיל ובא אחר כך חלומו שנית בעניין אחר דומה בפתרונו לעניין הראשון זהו הוא סימן למהירות כו' נ"ל:
פסוק לו:רש"י והיו האוכל הצבור כשאר פקדון הגנוז לקיום הארץ: ז"ל הרא"ם פי' גם זה גנוז כמוהו לא לפקדון ממש דאם כן הוה לי למימר והיה האוכל לפקדון ביד פקידי פרעה לשבע שני הרעב כי הפקדון הוא ממאמר המצטרף שהפקדון לבעל הפקדון ואחר שהזכיר האחד ושני המצטרפין מן המחוייב בהכרח שיזכיר גם האחד עד כאן לשון הרא"ם וכתב הרג"א וז"ל והרא"ם לא הבין דברי רש"י בעניין זה כי לא דקדק רש"י רק לתרץ לשון לפקדון ולכך פי' כשאר פקדון שאם היה פירושו שיהיה האוכל פקדון לא הוה ליה למכתב לפקדון בלמ"ד עכ"ל הרג"א אבל אני אומר מי יתן והיה הוא מבין את רש"י כמו שהבינו רא"ם אז טוב לו כי אשתמיטתיה מיניה דרג"א מאמר הכתוב ויבן את הצלע לאשה שפירושו להיות אשה וכן ויעש אותו לאפוד להיות אפוד ואם כן ה"נ אם לא היה ק' לרש"י רק יותר הלמ"ד דלפקדון למה לא נפרש אותה ג"כ והיה אוכל לפקדון להיות פקדון אלא מחוורתה שכוונת רש"י כדברי הרא"ם רק שצריכין ביאור יותר והוא זה שכיון שאמר ויצברו בר תחת יד פרעה משמע שיהיה האוכל הצבור תחת יד פרעה עצמו לכך ק' לרש"י אם כן מה זה שאמר והיה האוכל לפקדון שאם פירושו להיות פקדון צריכין אנו לומר שפרעה הוא הנפקד והמפקיד הוא איש אחר שהפקידו אצלו כיון שלשון פקדון הוא מן שמות המצטרפין צריך להיות שם מפקיד ונפקד ויקשה מי הוא המפקיד הלא כל הארץ היא של פרעה ואם הי' אומר והיה האוכל לפקדון ביד פקידי פרעה הוה אתי שפיר דהוה להו הפקידים הנפקדים ופרעה הוא המפקיד והיינו מפרשים מה שאמר למעלה תחת יד פרעה ר"ל תחת יד פקידי פרעה שאז הוא כאלו הוא תחת ידו אבל כיון שאמר לפקדון לארץ ולא הזכיר הפקידים ע"כ פירושו שיהיה האוכל כשאר פקדונות שבנגזי המלך שהם גנוזים לקיום הארץ כן יהיה גנוז האוכל הזה אף על פי שלא היו כאן לא נפקד ולא מפקיד כי מפקיד הבר הוא עצמו המפקיד והנפקד והכל לקיו' הארץ נ"ל:
פסוק לח:רש"י הנמצא כזה הנשכח כדין אם נלך ונבקשנו הנמצא כמוהו כתב הרא"ם הורה לנו בזה שנו"ן הנמצא היא נו"ן האית"ן שאלו היה הנו"ן הנפעל עבר היה התרגום שלו האשתכח כדין ואלו היה הנו"ן בינוני היה התרגום שלו המשתכח כדין ואשר הכריחו לתרגם נו"ן הזה נו"ן האיתן ולא נו"ן הנפעל הוא מפני אילו היה נו"ן הנפעל עבר או בינוני היה פירושו היתכן שנמצא בשום זמן כמוהו או היתכן שיהיה נמצא בזה הזמן כמוהו וזה לא יתכן מפני שה"א התמי' לא תבא על עבר כמו החייתם כל נקב' או על העתיד כמו הייטב בעיני ה' לא על הבינוני ואם כן אי אפשר שתתפרש מלת הנמצא כזה המשתכח כדין להיותו בינוני ולא האשתכח כדין שהוא פועל עבר מפני שמה לו לפרעה לחקור אם נמצא בשום זמן כזה וכ"ש שהוא נמנע שלא נמצא בשום זמן כמוהו ויחוייב שיהיה פי' הנשכח כדין שהוא מורה על העתיד שאם נבקש בזה הזמן למצוא חכם כמוהו היתכן שנמצאהו עכ"ל ותמיהני מאד למה לא תבא ה"א התימה על הבינוני במלה זו וכיוצא בו כיון שהלשון נופל לדיבור מאד כלומר שאף אם אינו נמצא בשום מקום הרי יהיה כאן מציאותו גם הרג"א תמה עליו והביא שנמצא כזה והוא השומר אחי אנכי ויפה דבר ע"ש אבל אני אומר שמה שהכריח התרגום לתרגום כן אינו מטעמו כי וודאי תבא ה"א התימה גם על הבינוני אלא שבכאן אי אפשר לתרגמו בינוני המשתכח כדין לפי עניין הכתוב וזה מפני שכתוב קודם זה וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו והאי וייטב על כרחך פירושו שהיה טוב וישר בעיניהם עצתו של יוסף במה שאמר ועתה ירא פרעה וגו' לא על פתרון החלום שעל פתרון החלום אינו נופל לומר וייטב הדבר כי מה הטבה שייך לומר בזה רק ויאמינו לדבריו שייך לומר או נכנסו דבריו באזניהם שהיו דברים של טעם וכיוצא בהם לא לשון הטבה שנופל על נותן העצה אלא ודאי לא הוצרך הכתוב לומר זה שכבר הודיעני הכתוב שלא היה פרעה פתי מאמין לכל דבר מדכתיב ואין פותר אותם לפרעה שלא נכנסו דבריהם באזניו ועכשיו שתק ש"מ שנכנסו דבריו באזניו א"נ מלת וייטב כולל שניהם הפתרון והעצה וכיון שכן מה שאמר וייטב הדבר בעיני פרעה וגו' על כרחך חוזר לעצתו של יוסף שאמר ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וגו' שר"ל ועתה יבקש פרעה וירא איש נבון וגו' שבזה נופל לשון הטבה והודיעני הכתוב שהסכימו לעצתו לבקש איש נבון וחכם למנותו על ארץ מצרים כאשר יעץ יוסף ואחר זו ההסכמה אמר להם פרעה הנמצא כזה איש וגומר דמשמע אחר שהסכמתם לבקש איש נבון וכו' הנמצא כזה כו' ומעתה אי אפשר לתרגומו אלא בנו"ן האית"ן לעתיד ולומר אם נבקשנו כו' שאם היה בינוני ע"כ היה משמעו הישנו במציאות בזמן הזה איש כזה כו' והיאך תפרשהו אם תפרשהו בלשון שאלה ששאל פרעה לעבדיו אחר שהסכמנו למנות איש נבון וחכם כזה ר"ל כמו שאמ' יוסף הישנו במציאות בזמן הזה ונשלח אחריו ונמנה אותו איה תשובתם ואם תפרשהו שבא פרעה לשבח את יוסף ולפארו וכוונתו בענין תמיהותו זו שאין במציאות איש כזה כמו יוסף לא שהיה בדעתו להעמיד איש כזה למנותו על מצרים במאמר יוסף ועתה ירא פרעה וגו' רק סיפור שבחו והתפארותו אין זה במשמעות הכתוב שהרי הוצרך להשיב על דברי עבדיו והסכמתם לבקש איש נבון למנותו וחימש את הארץ ואם תפרשהו שחוזר על עצת יוסף שאמר ירא פרעה וגו' והיה פרעה במחשבתו מתמיה אם נמצא איש כזה לפי עניינו שהוא היה צריך עכשיו לאיש כזה מאי קאמר הישנו במציאות בזמן הזה והרי אף אם היה במציאות בזמנו ואיננו אצלו למנותו על ארץ מצרים מה תועלת היתה לו לפרעה בו והיה צריך לומר אחריו אם ישנו במציאות בזמנינו נבקשנו היכן הוא ונשלח אחריו למנותו על ארץ מצרים ואחרי שאינו במציאות נמנה את זה שהוא בכאן וכל זה הוא חסר מן הפסוק אבל אם נפרשהו בנו"ן העתיד ושיהיה פירושו של עבדיו אמר אם נלך ונבקשנו אם נמצא כמותו הרי כלל הכל בה"א התימה ובנו"ן העתיד וה"ק אתם הסכמתם לבקש איש נבון וגו' אם נלך ונבקש איש כזה למנותו על ארץ מצרים מפני חכמתו וחמש את הארץ האם נמצא כמותו בתמיה והרי אינו במציאות בזמנינו זה ואם כן למה נטריח חנם ועתה אחרי שכבר הסכמתם לעצתו למנות איש חכם על הארץ סיים דבריו ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע וגו' אין נבון וחכם כמוך וזהו שפי' רש"י שם לבקש איש נבון וחכם שאמרת לא נמצא כמוך:
פסוק מד:רש"י אני פרעה שיש בידי יכולת לגזור כו' ואח"כ פי' ד"א אני פרעה אני אהיה מלך כו' יש מקשין מה חילוק יש בין ד"א לפירוש ראשון ואומר אני שחילוק רב יש ביניהם הן מצד הלשון הן מצד העניין מצד הלשון כי לפי פי' הראשון פירושו אני עכשיו פרעה ומלך וגוזר גזירות לפיכך מעכשיו אני גוזר שבלעדיך לא ירים איש וגו' ואתה לא תצטרך לשום סיוע ממנו מכאן ואילך כי מעכשיו הכל הוא בידך ולפי' האחרון לא היה פירושו אלא לשון הבטחה ותנאי כלומר שאני אהיה מלך גם מכאן ואילך כמו שאני עכשיו מלך אבל אני מבטיח אותך שמכאן ואילך מבלעדיך לא ירים איש וגו' כי כן אגזור כל זמן שאני אהיה מלך ואם כן יהיה הפרש רב ביניהם גם בעניין הממשלה שנתן ליוסף שלפי פי' הראשון נתן לו מתנת הממשלה מעכשיו בלי שום תנאי שאפי' הוא בעצמו לא יכול לחזור בו שכן הוא דת המלכות שאינו חוזר מגזרותיו ולפי פי' האחרון לא נתן לו מתנת הממשלה מעכשיו אלא בשיור ובתנאי שהשאיר בידו הכח שיוכל לחזור בו בכל עת שירצה אלא שהבטיחו שלא יחזור בו כל זמן שיהיה מלך אבל לפעמים המלך מבטיח ואינו עושה נ"ל:
פסוק מז:רש"י ותעש הארץ כתרגומו ואין הלשון נעקר מלשון עשייה פי' הרא"ם עשתה אוצרות חטה ופי' הארץ אנשי הארץ עכ"ל ואינו נכון שאם יהיה פירושו אנשי הארץ ותחסר מלת אנשי איך נופלת שימוש התי"ו דנקבה הנסתרת דוודאי התרגום דמפרש דיירי ארעא הוא פי' העניין לא המלה אבל רש"י שרוצה לתקן הלשון איך יתוקן אות התי"ו הנסתרת לפי פי' הרא"ם ואל תשיבני מתי"ו דותרעב כל ארץ מצרים דהתם נופלת התי"ו נקבה הנסתרת על מלת הארץ ופי' הארץ ארץ ממש מפני שהיא הרקיבה את התבואה כינה הכתוב רעבון שליושבי הארץ בארץ מפני שהיא הרקיבה התבואה ונעשית היא רעבה בתוך האוצרות מה שהיתה קודם לכן שביעה מרוב חפירות אוצרות שהיו בה ואין הפי' שם יושבי הארץ וראייה לדברי שהרי שם תרגום המתרגם וכפינ' כל ארעא ולא תרגם דיירי ארעא כמו שתרגם הכא ע"כ אני אומר שכוונת רש"י שפי' ותעש היא עשיה ממש והארץ פירושו הארץ ממש ולא אנשי הארץ ועשייתה של הארץ ר"ל שהיתה מגדלת הארץ כמו ועשתה את צפרניה שפרש"י שם תגדלם כי זה הוא עשייתם שמגדלת וה"פ דקרא לדעת רש"י ותגדל הארץ בשבע שני השבע בר עד שהיו יכולין לעשות ממנה קמצים קמצי' הרבה ולא יחסר רק מלת בר כמו שהוא חסר גם כן לפי פי' אונקלוס שפי' לפי העניין וכנשו דיירי ארעא כו' עיבורה לאוצרין וכן הוא חסר לקמן בפסוק כל אשר בהם כי כן דרך הפסוק לסמוך על המבין:
פסוק מז:בא"ד רש"י ונותנים בתבואה מעפר המקום ומעמיד כו' כן נמצאת הגרסא בכל ספרי רש"י שלנו ואיני יודע מאין לקח זה רש"י מן הפסוק שנותנין מן העפר בתבואה שאין משמעות הפסוק אלא שהתבואה מן השדה אשר סביב לעיר אחת אותה התבואה אוצרין באותה שדה הסמוך לאותה העיר לא שנותנין העפר תוך התבואה לכך נ"ל שטעות נפל בכל ספרי רש"י והכי נ"ל לגרום שכל ארץ וארץ מעמדת פירותיה ונותנין התבואה בעפר המקום ומעמיד את התבואה מלרקוב ע"כ והכי פירושו שנותנין התבואה בחפירי קרקע המקום ההוא והקרקע ההוא מעמיד את התבואה מלירקוב שכן הוא משמעות הכתוב שאומר אוכל שדה העיר נתן בתוכה ר"ל בתוך השדה של אותה העיר נתן האוכל ואפשר שטעו בלשונו שאמר בעפר המקום והיו מבינים אותו שהיו נותנים התבואה בתוך העפר ר"ל שהיו מערבין בה עפר ולכך שינו לשונו וכתבו ונותנין בתבואה מעפר המקום אבל אין זה משמע מן הפסוק שאין הפסוק אומר אלא שאוכל מן השדה נתנו בתוך העיר הסמוך לה ור"ל בתוך אוצרות של אותה העיר הסמוכה לו והכוונה בתוך אותן החפירות שעושין בארץ מתוך אותה העיר כי מפני שהקרקע של החפירה שבתוך העיר הוא קרובה לקרקע אותה השדה וטבען שוה לכך מתקיים בה ואינה מרקבת נ"ל:
פסוק נ:רש"י וליוסף יולד כו' מכאן שאסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון: דאל"כ בטרם תבא שנת הרעב למה לי יש מקשין והרי לא היתה לו לבת ליוסף ולא קיים עדיין פריה ורביה ואם כן אפילו בשנת הרעב היה מותר לו לשמש כדאמרינן בהדיא חשוכי בנים מותרין לשמש ומתרצין שהיתה לו בת והקשה הרג"א אם כן יהיו יותר משבעים נפש שהרי הנקבות היו בכלל חשבון ע' נפש ויוכבד וסרח בת אשר יוכיחו ומתוך קושיא זו דחה תירוצם ואני אומר שאין זה קושיא די"ל דמתה בתו של יוסף קודם שבא יעקב למצרים אבל עכשיו עדיין היתה חיה אלא אי קשיא לי הכי קשיא לי דמשמע וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב וגו' ומייתורא דטרם תבא וגו' למדו מכאן שאסור לאדם לשמש מטתו כו' ומשמע דה"פ בטרם תבא שנת הרעב ילדו לו אפרים ומנשה הא אלו היה באין שנת הרעב לא היו נולדין אפילו אפרים ומנשה בתוך שני הרעב מפני שהיה אסור לשמש מטתו וק' שהרי לא מצינו ליוסף בנים אחרים ולא היה לו אסור לשמש מטתו שהרי לא קיים עדיין פריה ורביה והכא אין לומר שהיו לו בנים ומתו שאם היו לו בנים היתה התורה מספרת מהם אע"פ שמתו כמו שספרו מעשה דער ואונן אעפ"י שלא ירדו למצרים ועוד על פי הדרש שדרשו על פסוק ויפוזו זרועי ידיו שיצא לו זרעו מעשר אצבעותיו ולא נשארו לו אלא שנים כי היה ראוי להוליד י"ב בנים כמו יעקב אביו כמו שמביא רש"י בפרש' ויחי אי אפשר לומר שהיו לו בנים יותר מאלו השנים לכך נ"ל שאין כוונת הפסו' לומר בטרם תבא שנת הרעב נולדו אבל אם היה בא שנת הרעב לא נולדו בתוך שני רעב מפני שהיה אסור לשמש מטתו דודאי אף אם לא נולדו קודם שני הרעב היו נולדים בתוך שני הרעב מפני שלא היה אסור לו לשמש מטתו שהרי היה חשוכי בנים אלא הכי פי' הקרא בטרם תבא שנת הרעב ילדה לו אסנת ואחר בא שנת הרעב לא ילדה לו מפני שפי' ממנה ברעב וזהו שאמר הכתוב מיד אשר ילדה לו אסנת וגו' דאם לא כן אשר ילדה לו אסנת ל"ל מאי יוליד אם לא מאשתו וכתיב למעלה שאסנת היא אשתו אשר נתן לו פרעה ולא מצינו שהיתה לו אשה אחרת אלא וודאי בא לומר שאחר כך לא ילדה מפני שפי' ממנה משום שאסור לשמש מטתו בשני הרעבון ואי קשי' למה פי' ממנה שהרי עדיין לא היתה לו בת י"ל שבאותה פעם היתה לו ומתה א"נ יודע היה יוסף שלא יהיו לו עוד בנים יותר לא בן ולא בת שגם הוא ידע שהיה ראוי להוליד י"ב בנים כאביו וכשם שאביו לא היה לו בת רק י"ב בנים גם הוא לא יהיה לו בת רק י"ב בנים ואף על פי שאביו היתה לו דינה לא נולדה דינה אלא ע"י תפלת לאה בעבור רחל ולולא זה לא נולדה דינה ולפי שידע שיצא לו זרעו של עשר בנים מעשר אצבעותיו במעשה אשת פוטיפר ועכשיו היו לו עוד שני בנים ידע שלא יהיו לו יותר ולכך פי' מאשתו בשנת הרעבון ומה שכתוב הרג"א וחילק בין רעב הקצוב לשאינו קצוב דכשהוא קצוב כגון הכא שהיה קצוב לשבע שנים אסור לשמש אפי' לחשוכי בנים וכשאינו קצוב מותר לחשוכי בנים זה אין נראה כלל שאף אם הרעב קצוב וכי בשביל זה קצובין לו לאדם שנותיו שיחי' עד כלות הרעב שמא ימות טרם כלות הרעב וימות בלא קיום פריה ורביה ואם בשאינו קצוב מותר מטעם זה גם זה בקצוב יהא מותר ואשר אמר עוד משום שאע"פ שהיה מותר ליוסף לשמש מטתו מ"מ היה גנאי לאפרים ומנשה שיוולדו בתוך שני הרעב גנאי זה לא שמעתי ולא ידעתי ולא סבירא לי כיון שמותר לאב למה יהא גנאי לבן דאם כן לוי שהוליד את יוכבד אם הנבואה והמלכות בשנת הרעב למה לא היה חושש לגנאי זה של יוכבד אלא מחוורת' כדשנינן:
פסוק נו:רש"י והרעב היה על כל פני הארץ מי הם פני הארץ העשירים מקשין מאי דוחקיה דרש"י להוציא הכתוב מפשוטו ונ"ל שרש"י הוציא זה מדכתיב על כל פני הארץ ולא כתיב על פני כל הארץ משמע דפני קאי על מלת הארץ ולא על מלת כל לפיכך הקשה רש"י מי הם פני הארץ כו':
