פסוק א:חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְהָאוֹפֶה. מִתְּחִלָּה קָרָא אוֹתָם ״מַשְׁקֵה״ וְ״אוֹפֶה״, וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר ״וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים וְעַל שַׂר הָאוֹפִים״ (בראשית מ:ב). וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּנְהַג הָעוֹלָם הוּא שֶׁכָּל שַׂר יֵשׁ לוֹ מְשָׁרְתִים לְמַטָּה מִמֶּנּוּ הַמְשָׁרְתִים לַמֶּלֶךְ בְּכָל עֵת, וְהֵמָּה בְּעַצְמָם יְשָׁרְתוּהוּ לִפְרָקִים בִּסְעוּדָה גְּדוֹלָה דֶּרֶךְ כָּבוֹד. וְחֵטְא זֶה לֹא חָטְאוּ הַשָּׂרִים כִּי אִם מְשָׁרְתֵיהֶם הַמַּשְׁקֶה וְהָאוֹפֶה, וּמִכָּל מָקוֹם הָיָה עִקַּר הַקֶּצֶף עַל הַשָּׂרִים שֶׁהוֹשִׁיבוּ הֶדְיוֹטִים כָּאֵלּוּ שֶׁלֹּא נִזְהֲרוּ בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר אֵצֶל הַחֲלוֹם ״הַמַּשְׁקֶה וְהָאוֹפֶה״ וְלֹא הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״שַׂר״, לְפִי שֶׁלֹּא בָּא לְהוֹרוֹת כִּי אִם מַהוּת הַחֲלוֹם כָּל אֶחָד מֵעִנְיָנוֹ, זֶה מֵעִנְיְנֵי מַשְׁקֶה וְזֶה מֵעִנְיְנֵי אֲפִיָּה.
פסוק א:וְלִי נִרְאֶה לְיַשֵּׁב זֶה, עַל דֶּרֶךְ שֶׁמָּצִינוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (פח ב) פְּלִיגֵי רַבָּנַן וְרַבִּי אֶבְיָתָר. רַבָּנַן אָמְרֵי: זֶה נִמְצָא זְבוּב בְּכוֹס שֶׁלּוֹ, וְזֶה נִמְצָא צְרוֹר בִּגְלוֹסְקָא שֶׁלּוֹ. וְרַבִּי אֶבְיָתָר אוֹמֵר: בִּקְשׁוּ לְהִזְדַּוֵּג לְבִתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ כוּ׳. וְרַשִׁ״י הִסְכִּים לְדִבְרֵי רַבָּנַן. וְנִרְאֶה שֶׁרְאָיָתוֹ מִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר ״מַשְׁקֶה״ וְ״אוֹפֶה״ וְלֹא הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״שַׂר״, לְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא הָיָה חֶטְאָם תָּלוּי בִּשְׂרָרָתָם. וְחֵטְא זֶה שֶׁבִּקְשׁוּ לְהִזְדַּוֵּג לְבִתּוֹ תָּלוּי בְּלִי סָפֵק בְּמָה שֶׁהָיוּ שָׂרִים וְנִכְבָּדִים, עַל כֵּן בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ וּלְהִזְדַּוֵּג לְבִתּוֹ מִצַּד שֶׁגָּבַהּ לִבָּם עַד לְהַשְׁחִית. לְכָךְ קְרָאָם סְתָם ״מַשְׁקֶה״ וְ״אוֹפֶה״, בֵּין בִּשְׁעַת זְכִירַת הַחֵטְא בֵּין בִּזְכִירַת הַחֲלוֹם, וְטַעַם אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם: לְהוֹרוֹת שֶׁחֶטְאָם הָיָה עַל עִסְקֵי מַשְׁקֶה וַאֲפִיָּה, וְלֹא הָיָה חֵטְא הַתָּלוּי בִּשְׂרָרָתָם. וְכֵן בַּחֲלוֹם קְרָאָם כֵּן, לְהוֹרוֹת שֶׁהַחֲלוֹם הָיָה מֵעִסְקֵי מַשְׁקֶה וַאֲפִיָּה.
פסוק א:וּמִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר ״חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְהָאוֹפֶה״ (בראשית מ:א), וְקָשֶׁה לְעָרְבִינְהוּ וְלִתְנִינְהוּ ״חָטְאוּ מַשְׁקֵה וְהָאוֹפֶה״, לָמָּה הִכְנִיס ״מֶלֶךְ מִצְרַיִם״ בֵּין הַדְּבֵקִים? אֶלָּא וַדַּאי לְהוֹרוֹת שֶׁכָּל אֶחָד חָטָא בָּעִנְיָן עַצְמוֹ, זֶה בִּזְבוּב וְזֶה בִּצְרוֹר. וּכְפִי הַנִּרְאֶה שֶׁפְּשִׁיעַת הַצְּרוֹר גָּדוֹל מִפְּשִׁיעַת הַזְּבוּב, כִּי זְבוּב אוּנְסָא וּצְרוֹר פְּשִׁיעוּתָא. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם״, כִּי אִלּוּ עָשָׂה זֶה לְאָדָם אַחֵר לֹא הָיָה נִקְרָא פּוֹשֵׁעַ, כִּי קָרוֹב לְאֹנֶס הַדָּבָר, אַךְ לַמֶּלֶךְ הוּא פְּשִׁיעָה, כִּי בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ צָרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּיוֹתֵר. אֲבָל חֵטְא הָאוֹפֶה הָיָה גָּדוֹל מִנְּשׂוֹא אֲפִלּוּ אִם הָיָה עוֹשֶׂה כֵן לְאָדָם אַחֵר שֶׁאֵינוֹ מֶלֶךְ, לְכָךְ נֶאֱמַר סְתָם ״וְהָאוֹפֶה״ וְלֹא אָמַר ״אוֹפֶה מֶלֶךְ מִצְרַיִם״. וּ״פַרְעֹה קָצַף עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים״ (בראשית מ:ב) – הִזְכִּיר לְשׁוֹן שְׂרָרָה אֵצֶל הַקֶּצֶף, כִּי כְּמוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה יוֹתֵר מִמָּה שֶׁמְּדַקְדֵּק עִם אָדָם אַחֵר, כָּךְ שָׂרִים אֵלּוּ, מִצַּד הֱיוֹתָם שָׂרִים וּקְרוֹבִים לַמֶּלֶךְ בְּיוֹתֵר, הָיָה לָהֶם לְהִזָּהֵר בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ. וְאִלּוּ הָיוּ הֶדְיוֹטִים לֹא יָצָא עֲלֵיהֶם הַקֶּצֶף כָּל כָּךְ, וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.
פסוק יא:וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי. בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (פח ה) אָמְרוּ: מִכָּאן תִּקְּנוּ חֲכָמִים אַרְבַּע כּוֹסוֹת בְּפֶסַח, כְּנֶגֶד אַרְבַּע פְּעָמִים ״כּוֹס״ שֶׁנִּזְכְּרוּ כָּאן. וְיֵשׁ לִתְמֹהַּ: מַה הֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׂר הַמַּשְׁקִים בָּזֶה, וּמַה עִנְיַן אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל פֶּסַח לַחֲלוֹמוֹ שֶׁל שַׂר הַמַּשְׁקִים? וְנִרְאֶה לִי, כִּי יָדוּעַ שֶׁשְּׁתִיַּת הַכּוֹס מוֹרָה עַל הַתְּשׁוּעָה מֵאֵיזוֹ צָרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קטז יג) ״כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא״, וְאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל פֶּסַח יוֹכִיחוּ. וְכָל שָׁבוּי סְבָבוּהוּ אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת הָרָעוֹת שֶׁנִּזְכְּרוּ בְּסֵפֶר יִרְמְיָה (ירמיה טו ב): ״כֹּה אָמַר ה׳ אֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב וַאֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי״. וּבְבָבָא בַּתְרָא (ח:) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמְאֻחָר בַּפָּסוּק קָשֶׁה מִשֶּׁלְּפָנָיו כוּ׳, עַד ״שְׁבִי״ – כּוּלְּהוּ אִיתַנְהוּ בֵּיהּ. כִּי בְּיָדוֹ שֶׁל אֲדוֹנוֹ לְיַסְּרוֹ בַּחֶרֶב, וְלַהֲמִיתוֹ, וּלְהַרְעִיבוֹ, וּלְעַנּוֹתוֹ בְּעִנְיַן בֵּית הַסֹּהַר. וְנִמְצָא שֶׁכָּל שָׁבוּי שֶׁבְּבֵית הַבּוֹר, כְּשֶׁיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִים, דִּין הוּא שֶׁיִּשְׁתֶּה אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יְשׁוּעָה, כִּי מֵאַחַר שֶׁשְּׁבִי כּוּלְּהוּ אִיתַנְהוּ בֵּיהּ, אִם כֵּן בִּיצִיאָתוֹ מִשָּׁם מִבֵּית הַסֹּהַר הוּא נִצּוֹל מֵאַרְבַּעְתָּן. עַל כֵּן נִזְכַּר בְּשַׂר הַמַּשְׁקִים אַרְבַּע פְּעָמִים לְשׁוֹן ״כּוֹס״, כִּי הֶרְאָה לוֹ בַּחֲלוֹם שֶׁיֵּצֵא מִן בֵּית הַבּוֹר וְיִהְיֶה נִצּוֹל מֵאַרְבַּע רָעוֹת אֵלּוּ, וְיִהְיֶה רָאוּי לִשְׁתּוֹת אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יְשׁוּעָה. וְאִם כֵּן לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִכָּאן שֶׁבְּפֶסַח חַיָּב כָּל אָדָם לִשְׁתּוֹת אַרְבַּע כּוֹסוֹת, כִּי יִשְׂרָאֵל הָיוּ גַּם כֵּן שְׁבוּיִים בְּמִצְרַיִם, וְהַשָּׁבוּי כּוּלְּהוּ אִיתַנְהוּ בֵּיהּ, עַל כֵּן דִּין הוּא שֶׁיִּשְׁתּוּ אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יְשׁוּעָה כְּנֶגֶד הַהַצָּלָה מֵאַרְבַּעְתָּן, כִּי לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמִּצְרַיִם, כִּי אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר. וּמִכָּאן שָׁפַט יוֹסֵף בְּשִׂכְלוֹ שֶׁשַּׂר הַמַּשְׁקִים יֵצֵא מִבֵּית הַסֹּהַר וְיוּשַׁב עַל כַּנּוֹ, אֲבָל שַׂר הָאוֹפִים לֹא רָאָה בוֹ דָּבָר הַמּוֹרֶה עַל גְּאוּלָּתוֹ וְעַל פְּדוּת נַפְשׁוֹ.
פסוק יא:וְאוּלַי זֶהוּ כַּוָּנַת רז״ל, בְּמַה שֶּׁדָּרְשׁוּ (חולין צב) ״וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָה שָׂרִיגִים״ (בראשית מ:י) – שְׁלֹשָה שָׂרֵי גוֹיִם כוּ׳, אוֹ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב כוּ׳, וְנִדְרְשׁוּ בְּכַמָּה פָּנִים שׁוֹנִים עַל הַצְלָחָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּמַה הֶרְאוּ לְשַׂר הַמַּשְׁקֶה בָּזֶה, אֶלָּא שֶׁכָּל אֵלּוּ סִבַּת גְּאוּלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִבֵּית הַשְּׁבִי, וּגְאוּלָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יוֹסֵף הָיְתָה עַל יְדֵי שַׂר הַמַּשְׁקִים, וְעַל יָדוֹ זָכָה יוֹסֵף לְכָל הַיִּעוּדִים הָהֵם, וְקַל לְהָבִין.
פסוק כג:וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ. כִּי עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, בָּרִאשׁוֹנָה אַף עַל פִּי שֶׁעָלָה יוֹסֵף בְּזִכְרוֹנוֹ, מִכָּל מָקוֹם לֹא זְכָרוֹ בִּפְנֵי פַרְעֹה לְטוֹבָה, וְזֶה גָּרַם לוֹ שֶׁלְּסוֹף שְׁכָחוֹ לְגַמְרֵי, וַאֲפִלּוּ בְּזִכְרוֹנוֹ לֹא עָלָה. וְעַל אֵלּוּ שְׁתֵּי עֲבֵרוֹת אָמַר ״אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם״ (בראשית מא:ט), הַיְינוּ שְׁנֵי חֲטָאִים אֵלּוּ, מַה שֶּׁחָטָא לְיוֹסֵף וּלְפַרְעֹה. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (בראשית רבה פט, ג) שֶׁיּוֹסֵף חָטָא בָּזֶה שֶׁתָּלָה בִּטְחוֹנוֹ בְּשַׂר הַמַּשְׁקִים, וְאָמַר שְׁנֵי פְּעָמִים לְשׁוֹן זְכִירָה: ״כִּי אִם זְכַרְתַּנִי״ וְגוֹ׳ (בראשית מ:יד), ״וְהִזְכַּרְתַּנִי״ וְגוֹ׳ (שם), וּכְנֶגְדָּם נֶעֱנַשׁ בְּכֶפֶל הַשִּׁכְחָה: ״וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ״ (בראשית מ:כג).
פסוק כג:וְעַל צַד הָרֶמֶז נוּכַל לוֹמַר, כִּי בִּזְמַן שֶׁאָמַר יוֹסֵף ״אִם זְכַרְתַּנִי״ וְהוּא לְשׁוֹן תְּנַאי, כְּאִלּוּ אָמַר ״אִם זְכַרְתַּנִי יֵשׁ תִּקְוָה, וְאִם לֹא אָבְדָה הַתִּקְוָה״, נִמְצָא שֶׁשְּׁנֵי תֵיבוֹת אֵלּוּ כּוֹלְלִים עִקַּר הֶעָוֹן. עַל כֵּן כְּנֶגְדָּם יָצָא בַּת קוֹל וְאָמַר ״תִּשְׁכַּח״, כִּי ״תִּשְׁכַּח״ עוֹלֶה לְמִסְפַּר ״אִם זְכַרְתַּנִי״. וְעַל כֵּן נִתַּן הַדִּין שֶׁיִּהְיֶה אָסוּר עוֹד שְׁתֵּי שָׁנִים, כִּי יְמוֹת הַשָּׁנָה שס״ה יָמִים, שְׁתֵּי פְּעָמִים שס״ה עוֹלֶה תש״ל כְּמִסְפַּר ״תִּשְׁכַּח״. וְעַל כֵּן הַדִּין נוֹתֵן שֶׁיִּהְיֶה אָסוּר עוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים, כִּי ״מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים״ (בראשית מא:א) מוֹרֶה שֶׁהָיוּ שָׁנִים שְׁלֵמִים מִיּוֹם אֶל יוֹם כְּדֵי לְמַלֹּאות מִסְפַּר ״תִּשְׁכַּח״, וְעוֹד שְׁנֵי יָמִים הַנּוֹסָפִים כְּנֶגֶד שְׁנֵי תֵּיבוֹת אֵלּוּ שֶׁאָמַר ״וְהִזְכַּרְתַּנִי״ ״וְהוֹצֵאתַנִי״. וְזֶה יוֹתֵר מְחֻוָּר מִמַּה שֶּׁאָמְרוּ קְצָתָם שֶׁשְּׁתֵּי שָׁנִים אֵלּוּ כְּנֶגֶד שְׁתֵּי תֵּיבוֹת אֵלּוּ, וְקָשֶׁה לָמָּה דַּוְקָא שָׁנִים וְלֹא חֳדָשִׁים אוֹ יָמִים. וּלְהַנָּחָתֵנוּ יִהְיוּ בֶּאֱמֶת שְׁנֵי יָמִים כְּנֶגְדָּם, וְיִתְבָּאֵר זֶה עוֹד בְּסָמוּךְ פָּרָשַׁת מִקֵּץ בעז״ה.
