א וְעַתָּ֥ה שְׁמַ֖ע יַעֲקֹ֣ב עַבְדִּ֑י וְיִשְׂרָאֵ֖ל בָּחַ֥רְתִּי בֽוֹ׃ ב כֹּה־אָמַ֨ר יְהוָ֥ה עֹשֶׂ֛ךָ וְיֹצֶרְךָ֥ מִבֶּ֖טֶן יַעְזְרֶ֑ךָּ אַל־תִּירָא֙ עַבְדִּ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וִישֻׁר֖וּן בָּחַ֥רְתִּי בֽוֹ׃ ג כִּ֤י אֶצָּק־מַ֙יִם֙ עַל־צָמֵ֔א וְנֹזְלִ֖ים עַל־יַבָּשָׁ֑ה אֶצֹּ֤ק רוּחִי֙ עַל־זַרְעֶ֔ךָ וּבִרְכָתִ֖י עַל־צֶאֱצָאֶֽיךָ׃ ד וְצָמְח֖וּ בְּבֵ֣ין חָצִ֑יר כַּעֲרָבִ֖ים עַל־יִבְלֵי־מָֽיִם׃ ה זֶ֤ה יֹאמַר֙ לַֽיהוָ֣ה אָ֔נִי וְזֶ֖ה יִקְרָ֣א בְשֵֽׁם־יַעֲקֹ֑ב וְזֶ֗ה יִכְתֹּ֤ב יָדוֹ֙ לַֽיהוָ֔ה וּבְשֵׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל יְכַנֶּֽה׃ ו כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֧ה מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל וְגֹאֲל֖וֹ יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אֲנִ֤י רִאשׁוֹן֙ וַאֲנִ֣י אַחֲר֔וֹן וּמִבַּלְעָדַ֖י אֵ֥ין אֱלֹהִֽים׃ ז וּמִֽי־כָמ֣וֹנִי יִקְרָ֗א וְיַגִּידֶ֤הָ וְיַעְרְכֶ֙הָ֙ לִ֔י מִשּׂוּמִ֖י עַם־עוֹלָ֑ם וְאֹתִיּ֛וֹת וַאֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֖אנָה יַגִּ֥ידוּ לָֽמוֹ׃ ח אַֽל־תִּפְחֲדוּ֙ וְאַל־תִּרְה֔וּ הֲלֹ֥א מֵאָ֛ז הִשְׁמַעְתִּ֥יךָ וְהִגַּ֖דְתִּי וְאַתֶּ֣ם עֵדָ֑י הֲיֵ֤שׁ אֱל֙וֹהַּ֙ מִבַּלְעָדַ֔י וְאֵ֥ין צ֖וּר בַּל־יָדָֽעְתִּי׃ ט יֹֽצְרֵי־פֶ֤סֶל כֻּלָּם֙ תֹּ֔הוּ וַחֲמוּדֵיהֶ֖ם בַּל־יוֹעִ֑ילוּ וְעֵדֵיהֶ֣ם הֵׄ֗מָּׄהׄ בַּל־יִרְא֛וּ וּבַל־יֵדְע֖וּ לְמַ֥עַן יֵבֹֽשׁוּ׃ י מִֽי־יָצַ֥ר אֵ֖ל וּפֶ֣סֶל נָסָ֑ךְ לְבִלְתִּ֖י הוֹעִֽיל׃ יא הֵ֤ן כָּל־חֲבֵרָיו֙ יֵבֹ֔שׁוּ וְחָרָשִׁ֥ים הֵ֖מָּה מֵֽאָדָ֑ם יִֽתְקַבְּצ֤וּ כֻלָּם֙ יַֽעֲמֹ֔דוּ יִפְחֲד֖וּ יֵבֹ֥שׁוּ יָֽחַד׃ יב חָרַ֤שׁ בַּרְזֶל֙ מַֽעֲצָ֔ד וּפָעַל֙ בַּפֶּחָ֔ם וּבַמַּקָּב֖וֹת יִצְּרֵ֑הוּ וַיִּפְעָלֵ֙הוּ֙ בִּזְר֣וֹעַ כֹּח֔וֹ גַּם־רָעֵב֙ וְאֵ֣ין כֹּ֔חַ לֹא־שָׁ֥תָה מַ֖יִם וַיִּיעָֽף׃ יג חָרַ֣שׁ עֵצִים֮ נָ֣טָה קָו֒ יְתָאֲרֵ֣הוּ בַשֶּׂ֔רֶד יַעֲשֵׂ֙הוּ֙ בַּמַּקְצֻע֔וֹת וּבַמְּחוּגָ֖ה יְתָאֳרֵ֑הוּ וַֽיַּעֲשֵׂ֙הוּ֙ כְּתַבְנִ֣ית אִ֔ישׁ כְּתִפְאֶ֥רֶת אָדָ֖ם לָשֶׁ֥בֶת בָּֽיִת׃ יד לִכְרָת־ל֣וֹ אֲרָזִ֔ים וַיִּקַּ֤ח תִּרְזָה֙ וְאַלּ֔וֹן וַיְאַמֶּץ־ל֖וֹ בַּעֲצֵי־יָ֑עַר נָטַ֥ע אֹ֖רֶן וְגֶ֥שֶׁם יְגַדֵּֽל׃ טו וְהָיָ֤ה לְאָדָם֙ לְבָעֵ֔ר וַיִּקַּ֤ח מֵהֶם֙ וַיָּ֔חָם אַף־יַשִּׂ֖יק וְאָ֣פָה לָ֑חֶם אַף־יִפְעַל־אֵל֙ וַיִּשְׁתָּ֔חוּ עָשָׂ֥הוּ פֶ֖סֶל וַיִּסְגָּד־לָֽמוֹ׃ טז חֶצְיוֹ֙ שָׂרַ֣ף בְּמוֹ־אֵ֔שׁ עַל־חֶצְיוֹ֙ בָּשָׂ֣ר יֹאכֵ֔ל יִצְלֶ֥ה צָלִ֖י וְיִשְׂבָּ֑ע אַף־יָחֹם֙ וְיֹאמַ֣ר הֶאָ֔ח חַמּוֹתִ֖י רָאִ֥יתִי אֽוּר׃ יז וּשְׁאֵ֣רִית֔וֹ לְאֵ֥ל עָשָׂ֖ה לְפִסְל֑וֹ יסגוד־(יִסְגָּד־)ל֤וֹ וְיִשְׁתַּ֙חוּ֙ וְיִתְפַּלֵּ֣ל אֵלָ֔יו וְיֹאמַר֙ הַצִּילֵ֔נִי כִּ֥י אֵלִ֖י אָֽתָּה׃ יח לֹ֥א יָדְע֖וּ וְלֹ֣א יָבִ֑ינוּ כִּ֣י טַ֤ח מֵֽרְאוֹת֙ עֵֽינֵיהֶ֔ם מֵהַשְׂכִּ֖יל לִבֹּתָֽם׃ יט וְלֹא־יָשִׁ֣יב אֶל־לִבּ֗וֹ וְלֹ֨א דַ֥עַת וְלֹֽא־תְבוּנָה֮ לֵאמֹר֒ חֶצְי֞וֹ שָׂרַ֣פְתִּי בְמוֹ־אֵ֗שׁ וְ֠אַף אָפִ֤יתִי עַל־גֶּחָלָיו֙ לֶ֔חֶם אֶצְלֶ֥ה בָשָׂ֖ר וְאֹכֵ֑ל וְיִתְרוֹ֙ לְתוֹעֵבָ֣ה אֶעֱשֶׂ֔ה לְב֥וּל עֵ֖ץ אֶסְגּֽוֹד׃ כ רֹעֶ֣ה אֵ֔פֶר לֵ֥ב הוּתַ֖ל הִטָּ֑הוּ וְלֹֽא־יַצִּ֤יל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ וְלֹ֣א יֹאמַ֔ר הֲל֥וֹא שֶׁ֖קֶר בִּימִינִֽי׃ כא זְכָר־אֵ֣לֶּה יַעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֣י עַבְדִּי־אָ֑תָּה יְצַרְתִּ֤יךָ עֶֽבֶד־לִי֙ אַ֔תָּה יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א תִנָּשֵֽׁנִי׃ כב מָחִ֤יתִי כָעָב֙ פְּשָׁעֶ֔יךָ וְכֶעָנָ֖ן חַטֹּאותֶ֑יךָ שׁוּבָ֥ה אֵלַ֖י כִּ֥י גְאַלְתִּֽיךָ׃ כג רָנּ֨וּ שָׁמַ֜יִם כִּֽי־עָשָׂ֣ה יְהוָ֗ה הָרִ֙יעוּ֙ תַּחְתִּיּ֣וֹת אָ֔רֶץ פִּצְח֤וּ הָרִים֙ רִנָּ֔ה יַ֖עַר וְכָל־עֵ֣ץ בּ֑וֹ כִּֽי־גָאַ֤ל יְהוָה֙ יַֽעֲקֹ֔ב וּבְיִשְׂרָאֵ֖ל יִתְפָּאָֽר׃ כד כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ גֹּאֲלֶ֔ךָ וְיֹצֶרְךָ֖ מִבָּ֑טֶן אָנֹכִ֤י יְהוָה֙ עֹ֣שֶׂה כֹּ֔ל נֹטֶ֤ה שָׁמַ֙יִם֙ לְבַדִּ֔י רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ מי אתי (מֵאִתִּֽי׃) כה מֵפֵר֙ אֹת֣וֹת בַּדִּ֔ים וְקֹסְמִ֖ים יְהוֹלֵ֑ל מֵשִׁ֧יב חֲכָמִ֛ים אָח֖וֹר וְדַעְתָּ֥ם יְשַׂכֵּֽל׃ כו מֵקִים֙ דְּבַ֣ר עַבְדּ֔וֹ וַעֲצַ֥ת מַלְאָכָ֖יו יַשְׁלִ֑ים הָאֹמֵ֨ר לִירוּשָׁלִַ֜ם תּוּשָׁ֗ב וּלְעָרֵ֤י יְהוּדָה֙ תִּבָּנֶ֔ינָה וְחָרְבוֹתֶ֖יהָ אֲקוֹמֵֽם׃ כז הָאֹמֵ֥ר לַצּוּלָ֖ה חֳרָ֑בִי וְנַהֲרֹתַ֖יִךְ אוֹבִֽישׁ׃ כח הָאֹמֵ֤ר לְכ֙וֹרֶשׁ֙ רֹעִ֔י וְכָל־חֶפְצִ֖י יַשְׁלִ֑ם וְלֵאמֹ֤ר לִירוּשָׁלִַ֙ם֙ תִּבָּנֶ֔ה וְהֵיכָ֖ל תִּוָּסֵֽד׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
ועתה. שמע את הטוב':
פסוק ב:
כה. ויצרך מבטן, רמז ליעקב, כטעם בבטן עקב את אחיו (הושע י"ב ד') ושם אפרשנו, או הוא על דרך משל, ומבטן מיום היותם לעם לשם:
פסוק ב:
ישורון. מגזרת ישר, והוא תאר השם, ואפס על משקלו:
פסוק ג:
כי אצק וגו'. כמו שאצק מים על מקום צמא כן אצק רוח קדשי או רוח ישעי, ונדגש צד"י אצק לחסרון היו"ד, וכמוהו בטרם אצרך בבטן (ירמיה א' ה'):
פסוק ד:
[וצמחו בבין חציר]. וצמחו רוחי וברכתי כמו חציר, ורבים אמרו על הצאצאים, וכן [הוא] וצמחו כאילו הם יושבים בין החציר, והטעם שיפרו וירבו:
פסוק ה:
זה וגו'. יהיו רבים, ורבם אוהבי השם לשוב אל ביתו:
פסוק ה:
וזה יקרא בשם יעקב. להתפאר לעיני הגוים שהוא מזרע קדוש:
פסוק ה:
וזה יכתוב ידו. חסר בי"ת, וכן הוא יכתו' בידו, לבא אל מקדש השם:
פסוק ה:
יכנה. כמו יקרא, ורבי' פירשוהו על הגרים כטעם והחזיקו עשרה אנשים (זכריה ח' כ"ג):
פסוק ו:
כה. מלך ישראל, בהיותם בארצם והם [צ"ל והוא] גואלם מהגלות:
פסוק ו:
יי צבאות. כי לעולם הוא מלך, והעדים צבאות השמים:
פסוק ו:
אני. מלך ראשון:
פסוק ז:
ומי [כמוני]. ומי שיאמר שהוא כמוני:
פסוק ז:
יקרא. (כאמר) ירים קולו:
פסוק ז:
ויגיד. כל העוברות ויערכם לי:
פסוק ז:
משומי [עם עולם]. העם הראשון, וטעם עולם בזמן שעבר:
פסוק ז:
ואותיות. פעל שלם ואשר תבאנה, יגיד לנפשם שידעום:
פסוק ח:
אל תרהו. אין לו ריע, והמחליפים באל"ף איננו נכון במקום הזה, בעבור חסרון היו"ד מהמכתב שהו' שורש:
פסוק ח:
וטעם אל תפחדו. כאשר תבאנ' אלה הצרות אל בבל, אל תפחדו אתם (אלה אתם):
פסוק ח:
הלא מאז הודעתי אתכם ואתם עדי, והנה תראו, היש אלוה מבלעדי, ואין צור [בל ידעתי] שלא אדענו כי הוא תוהו והבל [ובוהו] ויש אומרי' שהוא כטעם ויודע בהם (שופטים ח' ט"ז) אנשי סוכות, והנכון הוא רמז להמון מעלה:
פסוק ט:
יוצרי פסל כולם תוהו. הם ופסיליהם תוהו:
פסוק ט:
וחמודיהם. שיצירום במשכיות עד שיהיו נחמדים לעין והם הפסילים:
פסוק ט:
ועדיהם המה. כי הפסילים לא יראו ולא ידעו:
פסוק ט:
למען יבושו. דבק עם ועדיהם המה:
פסוק י:
מי וגו'. היש שגעון כמו מי שיצר אל, וקראו כפי מחשבתו:
פסוק י:
נסך. כמו עגל מסכה (ירמיה ז' ה') [לבלתי הועיל]:
פסוק יא:
הן כל חביריו. הם כהני הבעל או האומנים והוא הנכון:
פסוק יא:
יתקבצו כלם. ויכלמו:
פסוק יב:
חרש. כאשר הוא סמוך הוא פתוח הרי"ש ויש [צ"ל וכאשר הוא] במקום מוכרת לעולם הוא בקמץ גדול, ואין מלה זרה במקרא:
פסוק יב:
מעצד. כלי ברזל שיחתכו בו:
פסוק יב:
ובמקבות. כלי העושה בו נקב:
פסוק יב:
יצרהו. מגזרת צורה, והנכון מגזרת יצירה:
פסוק יב:
גם רעב. תאר החרש:
פסוק יג:
חרש. הזכיר פסילי האבן והברזל והנה גם פסילי העץ:
פסוק יג:
נטה קו. כי כן משפט':
פסוק יג:
יתארהו. יעשה תארו והנכון שהוא כמו ותאר לכם הגבול (יהושע ט"ו ט'), כדמות רושם:
פסוק יג:
בשרד. מין ממיני צבעונים, ואין רע לו:
פסוק יג:
יעשהו במקצעות. יתקן, ויאמר ר' יונה ז"ל כי המקצוע רמז לשרטוט:
פסוק יג:
במחוגה. מגזרת חוג, הוא הכלי שיעשה בו העגול:
פסוק יג:
בתפארת אדם. יש אומרים נקבה, ואין צורך רק הטעם כפול:
פסוק יג:
לשבת בית. כאדם שיושב בביתו:
פסוק יד:
לכרות. הטעם יש מי שיפסול אלהיו מארזים, ויש מי שיקח תירזה מין ממיני אילנים:
פסוק יד:
ויאמץ לו. יטעהו:
פסוק יד:
אורן. שם אילן, או פירושו שורש:
פסוק יד:
וגשם. גוף, גם כן תרגום ארמית, גם בלשון קדר, ויש אומרים הוא יטע אורן, והגשם יגדלנו:
פסוק טו:
והיה לבער. להדליק והנה פירש, יש שיחום באש ויש מי שישיקנו, כמו ואש נשקה (תהלים ע"ח כ"א), כדמות בעור:
פסוק טו:
ויסגוד. ידועה בארמית ובלשון קדר:
פסוק טז:
חציו. האח, מלה יאמר אדם אותה כאשר ימצא תענוג, וכמוהו האח ראתה עינינו [שם ל"ה כ"א]:
פסוק טז:
ראיתי אור. כמו אור לו בציון (ישעיהו ל"א ט'):
פסוק טז:
ראיתי. כמשמעו, ורב סעדיה נ"ע אמר כי טעמו רָוַחְתִּי, בלי רע:
פסוק יז:
ושאריתו לאל עשה. כפי מחשבתו:
פסוק יז:
לפסלו. פירוש לאל עשה:
פסוק יח:
לא. הדעה בנקבים הקרובים אל המצח, והבינה בנקב האמצעי שהוא בתוך הראש:
פסוק יח:
כי טח. כמו וטח את הבית (ויקרא י"ד מ"ב), והוא פועל יוצא, והפועל הוא השם:
פסוק יח:
עיניהם. כל אחד, וכמוהו רבים:
פסוק יט:
ולא ישוב אל לבו. רמז לשכל שהוא העקר:
פסוק יט:
מ"ם עם וי"ו במו נוסף כמלת כמו (תהלים נ"ח י'):
פסוק יט:
ויתרו. הנותר:
פסוק יט:
לבול. אין רע לו, יש אומרים לפסל או לצורה, ורבי משה הכהן אמר כי כמהו כי בול הרים (איוב מ' כ'), והטעם צמח:
פסוק כ:
רעה. כאדם שירעה אפר, שיזיק ולא יועיל, או טעמו כמו רועה רוח (הושע י"ב ב'):
פסוק כ:
הותל. תאר השם, כי שמות התאר משתנים על משקל ורגל מועדת (משלי כ"ה י"ט):
פסוק כ:
לב. הטפש:
פסוק כ:
הטהו. וזאת המלה לגנאי בכל המקרא, כי הוא נוטה מהדרך הישרה, ומלת להטות (שמות כ"ג ב') פירשתיו:
פסוק כא:
זכר אלה. שעשית בהיותך בארצי:
פסוק כא:
וטעם כי עבדי אתה, אחר שאת' היית עבדי, הודה פשעיך הקדמונים, כי אני חפץ שתהיה לי עבד:
פסוק כא:
וטעם [עבד לי] אתה לבדך:
פסוק כא:
תנשני. מבנין נפעל, ולפי דעתי שהוא כן לא תנש' ממני זכרני ואני אזכרך:
פסוק כב:
מחיתי כעב. העוברת בצאת השמש ואיננה:
פסוק כג:
רנו. דרך משל, כי שמחה גדולה תהיה בישראל כי בעבור ישראל שיגאלו, תגלה לכל העולם תפארת השם:
פסוק כד:
כה. עשה כל, אני עושה כל חפצי, והעד כי נטיתי שמים לבדי:
פסוק כד:
מאתי. מכחי, כי אין השם גוף, וכתוב מי אתי והנה הוא כמו לבדי, ודע כי הכתוב אמר נוטה השמים ורוקע הארץ כי עמידתם תמיד בשם:
פסוק כה:
מפר אתות בדים. הם הבודאים מלבם, וכמוהו בדיך מתים יחרישו (איוב י"א ג') ויותר נכון להיותו מגזרת בדד, כי יש נשמות שיש להם כח להתבודד:
פסוק כה:
וקוסמים. הם חכמי המזלות והטעם גוזרי', האומרי' כן יהיה, והנה הבדי' הם האומרי' כן יהיה, לא בדרך חכמה:
פסוק כה:
משיב חכמים. הם רואי הכבד והכתף וחכמי העתיד:
פסוק כו:
מקים דבר עבדו. הוא הנביא והטעם עצמו, ומה הוא דבר הנביא, שתושב ירושלם:
פסוק כו:
[תושב]. מגזרת ישיב' כמו תורד (ישעיהו י"ד ט"ו):
פסוק כו:
וחרבותיה. חרבות כל עיר ועיר, או הה"א סימן ירושלם:
פסוק כז:
האומר לצולה. כמו מצולה [יונה ב' ד'] במצולת ים [מיכה ז' ט'], וזה הטעם רמז על בבל שהיתה מליאה אדם והון, כמצולת ים:
פסוק כח:
האומר. ולאמר לירושלם תבנה, והנה זאת הראיה גמורה שנבנת' ירושלם בימי כורש, ורמז תוסד על בית השם שצוה שיבנה, וכאשר יסדו ידי זרובבל, צוה כורש שלא יבנה, והנה התברר שלא טעה דניאל בחשבונו, כאשר פירשתי במקומו: