פסוק א:וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ את הדברים וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק, וַיָּבֹא אל בֵּית ה' להתפלל.
פסוק ב:וַיִּשְׁלַח אֶת אֶלְיָקִים אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְאֵת שֶׁבְנָא הַסּוֹפֵר וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים מִתְכַּסִּים בַּשַּׂקִּים, לאות אבל וצער אֶל יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא.
פסוק ג:וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ: יוֹם צָרָה וְתוֹכֵחָה, עונש וּנְאָצָה, וקללה הַיּוֹם הַזֶּה. העיר במצוקה כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר, מושב היולדת, שעליו הוולד שובר ופורץ החוצה, וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה. מצבנו כמצבה של יולדת שבעת שהוולד צריך לצאת אפסו כוחותיה, ואין היא מסוגלת ללדת. דבר-מה מוכרח לקרות עכשיו, אך אין בנו הכוח לפעול.
פסוק ד:אוּלַי יִשְׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף, לגדף אֱלֹהִים חַי. רבשקה לא הקריא את דברי מלכו. סנחריב לא שלח בפיו את המלים שעליו לומר, אלא מסר לו הנחיות כלליות. בנאומו ניסה רבשקה לערער את מורל שומעיו בתיאור כיבושי סנחריב מדינה אחר מדינה, ואין מציל מידו; הוא הציע לעם ששמע את דבריו להיכנע ולהסכים לגלות ממקומו; אולם מעל לכול, הוא פגע בכבוד שמים. וְהוֹכִיחַ, והתווכח בַּדְּבָרִים, כאֲשֶׁר שָׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ. אשר על כן, וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה בְּעַד הַשְּׁאֵרִית של העם הַנִּמְצָאָה בעיר.
פסוק ה:וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ.
פסוק ו:וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְשַׁעְיָהוּ: כֹּה תֹאמְרוּן אֶל אֲדֹנֵיכֶם: כֹּה אָמַר ה': אַל תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ, אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר, אספסוף של צעירים פרועים. ביטוי מזלזל המכוון כלפי רבשקה, שהיה שר גדול בממלכת אשור, אוֹתִי — את ה'.
פסוק ז:הִנְנִי נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ, רצון או בהלה, וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב אֶל אַרְצוֹ, ולאחר מכן — וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ.
פסוק ח:וַיָּשָׁב רַבְשָׁקֵה לבסיסו, וַיִּמְצָא אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר נִלְחָם עַל לִבְנָה, כִּי שָׁמַע כִּי נָסַע מִלָּכִישׁ. קודם לכן צר סנחריב על לכיש. כעת מצא אותו רבשקה נלחם נגד העיר החשובה לבנה שבאותו אזור.
פסוק ט:וַיִּשְׁמַע מלך אשור עַל תִּרְהָקָה מֶלֶךְ כּוּשׁ. תרהקה היה בן לשושלת הנובית שמוצאה בכוש ומלך אז במצרים, לֵאמֹר: יָצָא לְהִלָּחֵם אִתָּךְ. היעד העיקרי של אשור היה תחזוקתה של שליטת האימפריה שלו בפלשת לאחר המרידות שהיו שם. הצבא הנובי-מצרי בא לסייע לפלשת נגד אשור. כאשר שמע מלך אשור שמלך מצרים יצא לקראתו, לא רצה להפנות את כוחותיו לכיבוש עיר נוספת בממלכה הקטנה שבדרך. למרות שהצבא האשורי התכונן עתה למסע דרומה, ועזב את מקומות החניה שלו סביב ירושלים — וַיִּשְׁמַע, וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים, שליחים ובפיהם מסר נוסף אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר:
פסוק י:כֹּה תֹאמְרוּן אֶל חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר: אַל יַשִּׁאֲךָ, ישלה אותך אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בּוֹ, לֵאמֹר: לֹא תִנָּתֵן יְרוּשָׁלִַם בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר. אין זו אלא הפוגה זמנית.
פסוק יא:הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל הָאֲרָצוֹת לְהַחֲרִימָם — וְכי רק אַתָּה תִּנָּצֵל?!
פסוק יב:הַהִצִּילוּ אוֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ אותם אֲבוֹתַי — אֶת גּוֹזָן וְאֶת חָרָן וְרֶצֶף וּבְנֵי עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַשָּׂר. ממלכת אשור הייתה אז בשיאה. סנחריב ושושלת המלכים הגדולים שלפניו כבשו בהתמדה עוד ועוד ארצות.
פסוק יג:אַיֵּה מֶלֶךְ חֲמָת וּמֶלֶךְ אַרְפָּד וּמֶלֶךְ לָעִיר סְפַרְוָיִם?! היכן מלכי הֵנַע וְעִוָּה?! הממלכה האשורית מנצחת כל אויב, ואף לכם אין סיכוי.
פסוק יד:וַיִּקַּח חִזְקִיָּהוּ אֶת הַסְּפָרִים, המכתבים הללו מִיַּד הַמַּלְאָכִים, וַיִּקְרָאֵהוּ — את המכתב. וַיַּעַל אל בֵּית ה', וַיִּפְרְשֵׂהוּ חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי ה'. הוא שטח את המכתב כך שהכתב פונה כלפי מעלה.
פסוק טו:וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ אֶל ה' לֵאמֹר:
פסוק טז:ה' צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים, השוכן בין הכרובים, בבית הזה, אשר סנחריב בא עליו, אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ, היחיד לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ. אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. כיוון שהכול בידך, יכול אני לבקש ממך בקשה מיוחדת:
פסוק יז:הַטֵּה, ה', אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח, ה', עֵינֶךָ וּרְאֵה, וּשְׁמַע אֵת כָּל דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שָׁלַח לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי.
פסוק יח:אָמְנָם, ה', הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר אֶת כָּל גויי הָאֲרָצוֹת וְאֶת אַרְצָם,
פסוק יט:וְנָתֹן, נתנו אֶת אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ, אך הם הצליחו לעשות זאת כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה, כִּי אִם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם, עֵץ וָאֶבֶן, וַיְאַבְּדוּם.
פסוק כ:וְעַתָּה, ה' אֱלֹהֵינוּ, הוֹשִׁיעֵנוּ מִיָּדוֹ של סנחריב, וְיֵדְעוּ כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה ה' לְבַדֶּךָ.
פסוק כא:חזקיהו, שלא היה נביא, לא היה מסוגל לשמוע את מענה ה'. לעומתו, הנביא ישעיהו לא היה זקוק לשמוע על תפילת חזקיהו. הוא קיבל את תשובת ה' לתפילת חזקיהו ומסרה למלך. וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אֲשֶׁר, יען הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל, על דבר סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר —
פסוק כב:זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עָלָיו: בָּזָה לְךָ, לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן, דימוי נשי של האומה או הממלכה. אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה בַּת יְרוּשָׁלִָם בתוכחה, בלעג או בתנועה המבטאת רחמים כלפיך. ירושלים אינה מתרשמת ממך.
פסוק כג:אֶת מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ, וְעַל מִי הֲרִימוֹתָה קּוֹל, וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ?! — אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, ה'.
פסוק כד:בְּיַד עֲבָדֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי וַתֹּאמֶר: "בְּרֹב רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים, הגעתי עד ליַרְכְּתֵי לְבָנוֹן, המגלמים את פסגות ההרים הגבוהות, וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו, מִבְחַר בְּרֹשָׁיו, בכוחי לעשות הכול, וְאָבוֹא אל מְרוֹם קִצּוֹ, תכלית גובהו של הלבנון וליַעַר כַּרְמִלּוֹ, לחלקו המשובח ביותר.
פסוק כה:כמו כן, אֲנִי קַרְתִּי, ניקרתי, חפרתי וְשָׁתִיתִי מָיִם, וְאַחְרִב, וייבשתי בְּכַף פְּעָמַי, רגלי את כֹּל יְאֹרֵי מָצוֹר, מקווי המים של העיר שצרתי עליה.
פסוק כו:אולם הֲלוֹא שָׁמַעְתָּ: לְמֵרָחוֹק אוֹתָהּ — את תבל ומלואה עָשִׂיתִי, כוננתי ויצרתי אותה ואת אשר נגזר בה, מִימֵי קֶדֶם עשיתיה וִיצַרְתִּיהָ — עַתָּה הֲבֵאתִיהָ — את יצירתי הקדומה, וּתְהִי לְהַשְׁאוֹת, להפוך לשממה, ולגַּלִּים נִצִּים, לתלי חורבות פורחים, הפכו עָרִים בְּצֻרוֹת. חורבן הערים הבצורות שחשבת שהבאת אתה, אינו אלא מעשה ידי.
פסוק כז:וְיֹשְׁבֵיהֶן של הערים הללו הם קִצְרֵי יָד, חדלי כוח, ולכן חַתּוּ, נשברו וָבֹשׁוּ. הָיוּ כעֵשֶׂב שָׂדֶה וִירַק דֶּשֶׁא, חֲצִיר הגדל על הגַּגּוֹת, וּשְׁדֵמָה, שיבולי השדה לִפְנֵי צמיחת הקָמָה, במצבן השפל והריק, קודם שצמחו ונתמלאו בגרעינים. לנוכח גזֵרתי הכול נחשבים עשבים חלושים שקל לתלשם ולעקרם. גם אתה, סנחריב, אחד השחקנים בתוכניתי הקדומה.
פסוק כח:וְכל צעדיך ידועים לי — שִׁבְתְּךָ וְצֵאתְךָ וּבוֹאֲךָ יָדָעְתִּי, וְאֵת הִתְרַגֶּזְךָ, התמרמרותך אֵלָי.
פסוק כט:יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי, מכיוון שהכעסת אותי בגידופיך, וְשַׁאֲנַנְךָ, שאננותך, ביטחונך העצמי עָלָה בְאָזְנָי — וְשַׂמְתִּי את חַחִי, טבעת הברזל שלי בְּאַפֶּךָ, כשם שנותנים באפם הרגיש של שוורים ובהמות גדולות אחרות לשם משיכתם והולכתם, ואת מִתְגִּי, יתד ברזל המחוברת לרסן בִּשְׂפָתֶיךָ, כשם שנותנים בפיו של הסוס או החמור כדי לרסנו ולהנהיגו, וַהֲשִׁיבֹתִיךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּאתָ בָּהּ, בלא שיעלה בידך מה שתכננת.
פסוק ל:וכאן פונה הנביא אל שומעיו בני יהודה: וְזֶה לְּךָ הָאוֹת: בגלל המצור אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ, הגדל מעצמו בשדות, וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית — שָׁחִיס, ספיחי הספיחים שיישארו, וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים וְאִכְלוּ פִרְיָם. אמנם בשנה הקרובה וזו שלאחריה יהיה קשה, שכן האויב השחית את התבואה, אך לאחר מכן תהיה שנה חקלאית רגילה ופורייה.
פסוק לא:וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה, וְעָשָׂה השורש פְרִי לְמָעְלָה. שארית הפליטה תצמח ותשגשג.
פסוק לב:כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית, וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן. קִנְאַת ה' צְבָאוֹת, המקנא לירושלים ודואג לה, היא תַּעֲשֶׂה זֹּאת.
פסוק לג:לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר: לֹא יָבוֹא אֶל הָעִיר הַזֹּאת — ירושלים, וְלֹא יוֹרֶה, יירה שָׁם חֵץ, וְלֹא יְקַדְּמֶנָּה במָגֵן וְלֹא יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה, סוללת מצור.
פסוק לד:בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּא — בָּהּ יָשׁוּב, וְאֶל הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבוֹא, נְאֻם ה'.
פסוק לה:וְגַנּוֹתִי, אגונן עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ, לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי. זו הנבואה ששלח ישעיהו למלך חזקיהו. הדברים נוסחו כפנייה למלך אשור, אך בין אם סנחריב ישמע אותם ובין אם לאו — אלו הם דברי הרגעה לחזקיהו.
פסוק לו:וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף. וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, הנותרים בחיים — וְהִנֵּה גילו כי כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים.
פסוק לז:וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר לארצו וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה עירו, ולא נלחם עוד.
פסוק לח:וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בבֵית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו, אחד מאלילי אשור, ובעת שפנה אליו, אַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב, הרגוהו. וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אל אֶרֶץ אֲרָרָט למצוא מחסה. אררט הייתה כפופה לממלכת החתים, שלא נכבשה בידי אשור. וַיִּמְלֹךְ אֵסַר חַדֹּן בְּנוֹ הנוסף של סנחריב, שכנראה לא היה מעורב ברצח אביו, תַּחְתָּיו.
