פסוק א:ויהי כשמוע המלך חזקיהו וכו' עד ויתפלל חזקיהו: כאשר שמע המלך חזקיהו את דברי רב שקה קרע את בגדיו, בשמעו מה שחרף מערכות אלהים חיים, כי כמו שהשומע ברכת השם מפי המברך חייב לקרוע, כך חייב לקרוע גם כן השומע מפי השומע, ועם היות שאין השומע חייב לקרוע על גדוף השם היוצא מפי הגוי, הנה רב שקה היה משומד, ולכן קרע המלך על דבריו, כך אמרו חכמים ז"ל במסכת סנהדרין (ב) וישלח את אליקים ואת שבנא ואת זקני הכהנים מתכסים בשקים אל ישעיה הנביא, לאמר לו (ג) יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה כי באו בנים עד משבר וכח אין ללדה רוצה לומר, שהיום ההוא היה יום צרה חזקה בבא מלך אשור והשחית את ירושלם, והיה עם זה יום תוכחה ונאצה מפני התוכחות והנאצות אשר אמר רב שקה כנגד השם, מלשון והוכח בדברים, והודיעו עוד, כי רפו ידיהם כל כך ונחלש כחם בשמעם דברי רב שקה, עד שלא היה בהם עוד כח להלחם, וזהו כי באו בנים עד משבר, כי המשיל הצרה ההיא לאשה הרה אשר יאחזוה חבליה, ובא הבן עד המשבר, שהוא פי הרחם מקום יציאת הוולד, שאז חבליה יותר קשים כשהוולד קרוב לצאת ואין כח ליולדה לחזק עצמה להוציא הוולד, כאלו אמר, כן אנחנו בצרה הגדולה הזאת שאין לנו כח לצאת ממנה אם לא יעזרנו השם ית', ורש"י פירש, כי באו בנים עד משבר, ישראל שהם בניו של הקדוש ברוך הוא, באו עד צרה הדומה לאשה היושבת על המשבר ואין כח לוולד לצאת, והנה חזקיהו להקטין עצמו לא נקרא בשם מלך, אבל אמר כה אמר חזקיהו מפני ענותנותו, ואמר כמהתל, (ד) אולי ישמע ה' אלקיך את דברי רב שקה, רוצה לומר, מחוייב הוא שישמע חרופיו וגדופיו, ומה שהוכיח מאותם הדברים אשר שמע ה' ולכן יאות לנביא שיעזרם בתפלתו, וזהו אמר, ונשאת תפלה בעד השארית הנמצא רוצה לומר, בעד בני יהודה וישראל אשר נשארו מעט מהרבה מחרבן השבטים, (ו) והנביא ישעיהו השיבם, כה תאמרון אל אדניכם כה אמר ה' אל תירא מפני הדברים אשר שמעת, רוצה לומר, אל תירא מסנחריב עם כל חוזק החירופים והגידופים שאמרו נעריו ומשרתיו, (ז) כי הנני נותן בו רוח ושמע שמועה ושב לארצו והפלתיו בחרב בארצו, והנה כללה התשובה הזאת הקצרה ארבעה גזרות.
פסוק א:א' הנני נותן בו רוח ולא אמר זה על העתיד כי אם על מה שעבר, רוצה לומר, מה שראית מחוזק סנחריב וגבורתו בשאר המלחמו', וגם עתה חפצו ורצונו לבא על ירושלם, הנה מאתי היה זה כלו, כי אני נתתי בו אותו הרצון והגבורה ורוח המושל.
פסוק א:הגזרה השניה היא, ושמע שמועה, והשמועה ההיא היתה שתרהקה מלך כוש יצא להלחם אתו, והצטרך סנחריב ללכת מלכיש שהיה יושב בה אל לבנה, להלחם עם מלך כוש שמה, והיה זה מהשם יתברך, כדי שיסור מהמצור בזמן ההוא ויוכלו בני ישראל להביא ולהכניס בעיר מה שיצטרך אליהם מהמזון ושאר הדברים מחוץ, וכל זה הנכלל באומרו, ושמע שמועה.
פסוק א:והגזרה השלישית היא, באומרו ושב לארצו רוצה לומר, שישוב הוא לבדו, כי לכן אמר ושב בלשון יחיד, רומז אל המגפה. אשר יגוף ה' את מחנהו כמו שיזכור אחר זה, באופן שימותו אנשיו וישוב הוא יחידי לארצו.
פסוק א:והגזרה הרביעית היא, אמרו והפלתיו בחרב בארצו רוצה לומר, שאחרי שובו אל מלכותו יפול בחרב שמה, כי בניו יהרגוהו, הנה אם כן נתן הנביא, בזה המאמר הקצר ארבע הודעות, הראשונה כבר נתקיימה בהצלחת מלך אשור ובבואו על ערי יהודה, בגזרת עירין ובמימר קדישין, והג' הנשארות היו עתידות להתקיים, (ח) וזכר הכתוב שמיד נתקיימה ההודעה השנית, כי הנה רב שקה שב למלך סנחריב להגיד לו מה שעשה על ירושלם, וימצא כי נסע סנחריב מלכיש וילך על לבנה, רוצה לומר, אצלה שהיתה עיר מבני יהודה להלחם שמה על תרהקה מלך כוש ששמע שיצא להלחם עמו, וסנחריב כאשר שמע אותה השמועה הלך לקראתו ונלחם עמו על לבנה, וחכמים ז"ל פירשו, שבאותו פרק השלימו שבנא וסיעתו עם סנחריב, ואין ספק כי כבר היה נשלם עמו בסתר בבואו על ערי יהודה, אבל לא יצא מן העיר ללכת אל סנחריב כי אם אחרי דברי רב שקה, ושקרע את בגדיו והלך לפני ישעיהו כמתחסד, ולפי שלא האמין דברי הנביא יצא להתחבר לסנחריב, וזכר הכתוב וישמע וישלח מלאכים אל חזקיהו לאמר, שמיד כשהלך רב שקה לדבר לסנחריב, עם היותו טרוד במלחמת תרהקה מיד שמע לדברי רב שקה, (ט) ושלח מלאכים אחרים אל חזקיהו וספרים בידם, ועליהם ככל הדברים אשר דבר רב שקה, כדי שידעו בירושלם שדברי רב שקה היו מפי סנחריב, אם לא שרב שקה האריך בדבריו כנגד הבטחון, אשר היה חזקיהו בוטח בחוזק אנושי, אם בגבורת עמו ואם במלך מצרים, וגם הרחיב פה והאריך לשון בספרו אל היהודים הטובות שיעשה עמהם סנחריב, אם יצאו אליו ויכנעו לפניו, אבל סנחריב לגודל מעלתו לא דבר מזה כלל לא מבטחון מצרים. כי מה יעשה אדם לו, ולא לדבר על לב העם טובות, כי לא רצה לכבשם כי אם בהכנעה ובבזיון, (י) ולכן היו דבריו בלבד מכוונים אל חזקיהו שהיה מלך יהודה לא לעם, כאשר עשה רב שקה, כי חרפה היא לו, וכוונת דבריו לחרף ולגדף יכולת השם יתברך כמו שאמר (יא) הנה אתה שמעת את אשר עשו מלכי אשור (יב) ההצילו אותם אלוהי הגוים וגו', ולפי שהיו הדברים האלה כנגד השם (יד) לקח חזקיהו הספרים מיד המלאכים, ואחרי שקרא אותם עלה בית ה' ויפרשם שמה, והנה אמר הכתוב ספרים בלשון רבים, ואמר ויקראהו ויפרשהו בלשון יחיד, לפי שעם היותם ספרים רבים בספר אחד היו כתובים החירופים והגדופים ההם, או אמר, שפירש כל אחד מהם לפני השם:
פסוק טו:ויתפלל חזקיהו אל ה' וכו' עד בימים ההם חלה. הנה תפלת חזקיהו כללה ה' טענות, לשהקדוש ברוך הוא יציל את ישראל.
פסוק טו:הראשונה (טז) אומרו, ה' צבאות, רוצה לומר, אדון ושליט על כל צבא השמים, ואם המערכה שמימיי' תחייב נצחון סנחר' אתה הוא ה' צבאות שתוכל לשדד מערכות צבאות השמים ההם.
פסוק טו:והטענה השנית העיר, באמרו, אלהי ישראל, רוצה לומר כי מאחר שאתה הוא אלהי העם הזה ראוי שתצילהו מיד אויבו ושתחמול עליהם.
פסוק טו:והטענה השלישית העיר באומרו, יושב הכרובים, רוצה, כי מאחר שאתה הוא יושב הכרובים, שהוא בית המקדש, והשגחתך שמה, איך יבא סנחריב להשחית מקום מקדשך.
פסוק טו:והטענה הרביעית, מפני שם כבוד מלכותו, והוא אמרו, אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ, רוצה לומר, הנה סנחריב קרא שמו המלך הגדול, ואינו כן כי אתה אלקים לבדך גדול ועליון למלכי ארץ, ולך הארץ ומלואה ולא לו, והראיה על זה, כי אתה עשית את השמים ואת הארץ וזהו המלך הגדול והאלוה האמתי אשר ברא ויצר הדברים כלם אחרי האפס המוחלט.
פסוק טו:והטענה החמישית, מפאת הקנאה שראוי שיקנא השם יתברך על דברי סנחריב, (יז) ועל זה אמר, הטה ה' אזנך ושמע פקח ה' עיניך וראה את כל דברי סנחריב אשר שלח לחרף אלקים חי, רוצה לומר, אשר שלח רב שקה ושאר מלאכיו לחרף את השם הנכבד והנורא, כי הוא אלקים חי ולא אלקים מת כמלכי הגוים, (יח) כי, אמנם החריבו מלכי אשור כל הארצות, רוצה לומר, הנה סנחריב עשה גזרה שוה משאר האלוהות להשם יתברך, אבל יש לה פירכה רבה, כי הנה אמת שהחריבו מלכי אשור את כל הארצות אשר כבשו להם ואת ארצם רוצה לומר, ואת ארצות אשור עצמם, (יט) ואמת גם כן שנתנו את אלהיהם באש, לפי שלא אלהים המה כי אם מעשה ידי אדם עץ ואבן, ולכן היה יכולת למלכי אשור לאבד אותם האלוהות ואין כאל ישורון (דברים לג, כו), (כ) ולכן, ועתה ה' אלקינו הושיענו מידו, כדי שידעו כל ממלכות הארץ כי אתה ה' לבדך רוצה לומר, אתה מהוה העולם ואתה לבדך אלהים אמת, ושאר האלוהות הבל המה מעשה תעתועים, ורש"י כתב, את הארצות ואת ארצם, את המדינות ואת ארץ הסמוכה להם, ארץ הממלכה אשר היא ראש למדינה קורא ארצות, ואת המחוזות שסביבותיהם קורא ארצם, ובספר מלכים (ב' יט, יז) כתוב את הגוים ואת ארצם, לשון אחד הוא, ולמודים הכתובים לקרוא לגוים ארצות, וכל הארץ באו מצרימה (בראשית מא, נז) ותרעב כל ארץ מצרים (בראשית מא, נה) וכן הרבה עד כאן.
פסוק טו:והנה התפלה הזאת התפלל חזקיהו בבית ה' בינו לבין עצמו, וישעיהו הנביא שהיה בביתו ידע מיד בנבואתו כל אשר התפלל חזקיהו, (כא) ולכן שלח לאמר אליו מביתו, כה אמר ה' אלהי ישראל אשר התפללת אלי אל סנחריב מלך אשור, רוצה לומר, אשר התפללת אלי על ענין סנחריב מלך אשור (כב) כה אמר ה' עליו רוצה לומר, על סנחריב, בזה לך לעגה לך בתולת בת ציון, רצה לומר, אתה סנחריב חשבת להפחיד ולהבהיל את ישראל בזדון דבריך, ידוע תדע שבתולת בת ציון עשתה לעג ובזיון ממך, ובת ירושלם הניעה ראש אחריך, כאדם הרואה את חבירו עושה גוזמות גדולות ומיעד בגבורות אשר יעשה, והוא יודע שביום ההוא יומת, שהנה הוא בלא ספק ישחק וילעג על חלומותיו ועל דבריו, ואמר זה להגיד כי כן יהיה ענין ישראל עם סנחריב, וקרא מלכת יהודה בתולה, לפי שכמו שהבתולה לא ידעה איש, כן ירושלם לא בעלה שום מלך נכרי ולא החריבה, כאלו אמר, אין לי להשיבך דברים על מה שדברת על בת ירושלם, כי היא מבזה ולועגת לך ולא תשיב אמריה לך, ואמנם אצטרך להשיב על מה שדברת כנגדי, (כג) וזהו, את מי חרפת וגדפת וגומר, רוצה, שהמחרף יעשה ג' דברים בחירופיו, הראשונה, רוע הדברים בעצמם שהם דברי חירופים וגידופים, ועל זה אמר, את מי חרפת וגדפת.
פסוק טו:והב', שיאמר אותם הדברים בקולות וברקים, כי הנה הקול ההוא הוא יותר מרעיש מהדברים, ועל זה אמר ועל מי הרימות קול.
פסוק טו:והג', בצורות והתנועות שיעשה המחרף בפניו וידיו, וכמו שאמר (ישעיה ח, כא) וקלל במלכו ובאלהיו, ופנה למעלה, כי בזה יורה יותר רשעת לבבו, ועל זה אמר, ותשא מרום עיניך אל קדוש ישראל, רצה לומר, שפנית למעלה למרום כדי לחרפו, ולא די שעשית זה בעצמך, (כד) אבל גם ביד עבדיך ומלאכיך חרפת ה', וחכמים זכרונם לברכה, אמרו בפרק חלק (סנהדרין צד ע"א), תאנא משום רבי יהושע בן קרחה, פרעה שחרף על ידי עצמו להקדוש ברוך הוא, שנאמר, מי ה' אשר אשמע בקולו, נפרע ממנו הקדוש ברוך הוא על ידי עצמו, שנאמר, וינער ה' את מצרים בתוך הים, וכתיב, דרכ' בים סוסיך, סנחריב שחירף ע"י שליח, שנאמר, ביד מלאכיך חרפת ה', נפרע ממנו ע"י שליח, שנאמר, ויצא מלאך ה', ומלבד החירופים הנה עוד דברת שגעונות וכזבים הרבה, במה שאמרת, ברב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון, רוצה לומר, שברוב רכבו ופרשיו יעלה אל מרום הרים, שהיא ארץ ישראל הגבוהה מכל הארצות, ויכנס לירכתי הלבנון ויכרות קומת ארזיו מבחר ברושיו, שהם השרים והנכבדים שהיו בירושלם שנמשלו ללבנון, ושיבא מרום קצו יער כרמלו, שהוא בית המקדש, כי הוא בית ה' קץ וסוף הרוממות אשר בארץ, ובספר מלכים (ב' יט, כג) נאמר, מלון קצו להיות משכן האלקים ומלונו שמה.
פסוק כה:ועוד אמרת, אני קרתי ושתיתי מים ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור, רוצה לומר, שכרה ושתה מים, והוא משל למקומות ולארצות שכבש ושהחריב בלי השתדלות כל יאורי מצור, והם הערים החזקות שלא יתכן לכבשם כי אם בבנין המצור עליהם, וי"מ יאורי מצור על מצרים, לפי שנילוס הוא הנהר הגדול, וסנחריב החריב את מצרים קודם בואו לירושלם, ובספר מלכים כתוב קרתי ושתיתי מים זרים, רמז לנכסי העמים, ורש"י פירש, אני קרתי ושתיתי מים, כלומר, התחלתי בכל מעשה וגמרתי והצלחתי, כזה הכורה בור ומוצא בו מים ומצליח.
פסוק כה:ואחריב בכף פעמי אם באתי לצור על עיר הבטוחה בנהרותיה, הבאתי עליה גייסות רבים, וכלו מימי נהרותם בשתייתם, ובהמתם ומדרך כף רגליהם, יאורי מצור, יאורי עיר הבאה במצור ע"י, ובספר מלכים שכתוב מים זרים פירש רש"י, מים נובעים קורא זרים, לפי שעד הנה לא הכירו בהם, ועל זה זכרון הדברים שהיה אומר סנחריב בזדון לבו ובגאותו ועתה ידבר הנביא בשם האל כנגד סנחריב, (כו) הלא שמעת למרחוק אותה עשיתי, כלומר, למה תתפאר על הצלחותיך במלחמות, הלא שמעת שאני עשיתי את כל זה וברצוני היתה הצלחתך, ולכן למרחוק הודעתיה ע"י עבדי הנביאים, וזה לאות כי אני עשיתיה, וכמאמר הנביא (ישעיה מא, ד) מי פעל ועשה קורא הדורות מראש וזהו אומרו, הלא שמעת למרחוק אותה עשיתי, רוצה לומר, הלא שמעת קודם נצחון מלחמותיך שאותה עשיתי אני, מימי קדם ויצרתיה, רוצה לומר, כי קודם כל דבר היתה המלחמה נוצרת בחכמתי העליונה ועתה הבאתיה והוצאתיה לפועל, מפני זה, ותהי להשאות גלים נצים ערים בצורות, רוצה לומר, ולכן היתה הארץ שואה ומשואה והערים הבצורות היו גלים נצים, ר"ל, גלי אבנים חרבים כי נצים הוא מגזרת ציה, ורש"י פירש, ותהי להשאות גלים נצים, הביאותיה לאותה גזירה כדי שתהא להשאות גלים נצים ערים בצרות עשה כנוי ת"יו, ותהי שב אל הגזרה (כז) ושיהיו יושבי הערים ההם קצרי יד, רצה לומר עניים וחלושים, וחתו ובשוממך יהיו לפניך ולפני אנשיך כעשב השדה וירק דשא וכחציר הגגות שיאכלו הפירות, ושדמה לפני קמה רצה לומר בתבואה קודם שתגיע להתבשל ולהתקשות ולבוא לידי קמה והוא חלוש ורך ושדמה, והכונה כולה שמלך אשור היה כלי זעמו של הקדוש ברוך הוא, וכמאמר הנביא הוי אשור שבט אפי ולכן היתה הצלחתו להיותה גזורה מאת השם יתברך ואיך אם כן יתפאר הגרזן על החוצב בו, ויש מפרשים שני הפסוקים האלה הלא שמעת למרחוק אותה עשיתי רצה לומר את ירושלם, ומימי קדם יצרתיה רצה לומר שהכינה למקום שכינתו, וכמו שאמר ויוצרה מרחוק לא ראיתם והנה היא פעל ידי, ואם כן עתה הבאתיה ותהי להשאות גלים והוא נאמר בתימה, רצה לומר וכי יעלה בדעתך שאשחית פעל ידי עד שאביאנה שתשאה שממה כשממון הערים הבצורות שהחרבת ושהיו יושביהן קצרי יד חתו ובשו וגומר, לא יהיה הדבר ולא יקום כי עיני ולבי שם כל הימים להכין אותה ולסעדה, (כח) ושבתך וצאתך ובואך ידעתי ואת התרגזך אלי רוצה לומר כשהיית יושב בארצך וכשיצאת לבא לירושלם ובבואך כאן לא נעלם ממני כי הכל ידעתי, והתרגזך אלי רצה לומר אבל גם כן שמעתי התרגזך אלי בחרופים ובגדופים אשר חרפת וגדפת אותי, ועתה אני מעניש אותך על הארצות אשר החרבת ולא על בואך על ערי יהודה ועל שערי ירושלם כי ממני היה כל זה, (כט) אבל יען התרגזך עלה באזני רצה לומר מה שגדפת אותי בעבור זה אני אשים חחי באפך שהוא הכלי של ברזל הכפוף שצדין בו הדגים ומוציאים אותם על ידי החבל הקשור בראשו חוץ המים, ומתגי בשפתיך המתג שהוא הרסן שישימו לבהמות להדריכם אל אשר יהיה רוח הרוכב ללכת, כן אעשה לך ואשים מתגי בשפתיך, כי בעבור שהחרופים דברת בפיך ובשפתיך לכן אשים בפיך החוח והמתג באופן שלא תדבר עוד כדברים האלה, ותדע ותשכיל כי אני האדון והמנהיג ואתה העובד והבהמה, והיה משל החח והמתג למגפה אשר יגוף השם את מחנהו וישוב לארצו בפחי נפש, והוא אומרו והשיבותיך בדרך אשר באת בה.
פסוק ל:ואמנם אמרו וזה לך האות אכול השנה ספיח כתב רש"י שאמר הנביא לחזקיהו מפלת סנחריב תהיה לך לאות על הבטחה זו שאני מבטיחך מפי השם, כי לפי שחיילות סנחריב החריבו התבואות וגדעו האילנות בכל ארץ יהודה, שהנה בשנה הזאת יתברכו הספיחים ותסתפקו בהם ובשנה השנית תסתפקו בשחיס, ובשנה השלישית זרעו וקצרו, ויותר נכון לפרש שאמר לחזקיהו זה הדבר אשר תראה ממפלת סנחריב ושישוב בדרך אשר בא בה יהיה לך האות על ייעוד אחר שמיעד אותך השם יתברך, והוא שבשנה הזאת תאכלו הספיחים אשר בשדות ולא יהיה אויב מחוץ שימנע אתכם מזה, ונצטרך לומר זה לפי שעדיין היו בני יהודה בפחד אולי ישוב עליהם סנחריב עם חיל אחר, ובשנה השנית לא תצטרכו לזרוע כי תאכלו השחיס והוא היוצא באדמה מהנופל מהספיח הראשון, וידמה שאותה שנה היתה שנת שמטה ולכן לא יזרעו ולא יקצורו, או השנה הראשונה עברה בעסק המלחמה והשנית פתחו האדמה ונרו להם ניר ולכן בשנה השלישית כתוב זרעו וקצרו וגומר, ואמר ואכלו פרים להגיד שישבו בהשקט ובבטחה ויאכלו פרי אדמתם, (לא) לפי שאותה הפליטה הנשארת מכל ישראל והיא בית יהודה תוסיף שרש למטה ותעשה פרי למעלה כדרך העצים השתולים על יבלי מים, והשרש הוא מעשה הצדקה ולמוד התורה האלהית ומזה יצא הפרי למעלה והוא ברכת התבואות, ואפשר שאמר פליטת בת יהודה לפי שסנחריב הרג והגלה רבים מהם בכבשו כל ערי יהודה הבצורות והודיע שעם היות שסנחריב כבש והגלה רבים מערי יהודה (לב) הנה ירושלם תמלט ומשם תצא שארית ופליטה וקיום לבית יהודה, והיה זה מפאת הכבוד החונה בירושלם והשכינה אשר בהר ציון, ושעם היות יושבי ירושלם בלתי ראויים לשיעשה להם נס גדול כזה הנה קנאת ה' צבאות על החרופים שחרף אותה מלך אשור תעשה זאת הפליאה העצומה.
פסוק ל:ולפי שהיו כל דברי הנביא במשלים וחידות הוציא מדבריו הייעוד המבואר והוא (לג) כה אמר ה' אל אשור לא יבא אל העיר הזאת רצה לומר שלא יכנס לירושלם עם היות שבא סמוך אליה עם מחנהו ושם נגף ולא נלחם בה, והוא אומרו ולא יורה שם חץ ולא יקדמנה מגן ולא ישפוך עליה סוללה רצה לומר שלא ילחמו עליה בחצים ולא גם כן שיקדמו מגינים לגשת אל החומה להפילה, וגם כן שלא ישפכו עליה סוללה שהם כולם דרכים מתחלפים מהמלחמה (לד) וישוב בדרך אשר בא בה והנה אמר ואל העיר הזאת לא יבא אחרי שכבר זכרו למעלה, לפי ששם ייעד שלא יכנס בירושלם וכאן אמר שאל העיר הזאת לא יבא שרצה לומר פעם אחרת עם מחנה אחר כי ימיתוהו בחרב אחרי לכתו ולכן לא ישוב עוד, (לה) ואמר שיהיה השם יתברך מגן ומחסה להושיעה לא בזכות העם היושב בה כי אם למען כבוד שמו יתברך, ובעבור הברית אשר כרת את דוד עבדו שאם ישמרו בניו את בריתו ומצותיו לא תסור המלכות, ולכן בהיות חזקיהו ירא את ה' במצותיו חפץ מאד הנה היה משורת הדין שהשם צבאות יגן עליהם, ואם כן במאמר הזה העיד הנביא על זכות חזקיהו וצדקתו שתגין על העיר, (לו) והעיד הכתוב שכמו שניבא הנביא כן היה שיצא מלאך ה' והכה במחנה אשור מאה ושמנים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים, כבר זכרו חכמים זכרונם לברכה (תנחומא וארא ט, א) שאותם מאה ושמנים וחמשה אלף שהכה המלאך היו קשורי כתרים בראשיהם, וכן נראה בדברי הימים (ב' לב, כא) ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור ולכן אמר ישעיהו בנבואות שעשה על סנחריב ישלח ה' במשמניו רזון שקראם משמניו להיותם שרים, ובמכילתא (ישעיה י, טו) אמרו הגדול שבהם היה ממונה על מאה ושמנים וחמשה אלף והקטן שבהם אינו פחות משני אלפים שנאמר ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך רוכבים עליהם ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדוני הקטנים, ואמרו עוד שמכתם היתה שרפת נשמתם והגוף קיים וכמו שאמר על זה ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש.
פסוק ל:אמנם בספר מלכים כתוב (מלכים ב' יט, לה) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' וגומר וזה מורה שסנחריב בהיותו בלכישה ידע שתרהקה מלך כוש היה בא נגדו ויצא לקראתו עד לבנה ושם נלחם עמו ויתפשהו ויקח את כל חילו ומשם שלח המלאכים השניים עם הספרים שנזכרו למעלה אל חזקיהו, ובא מיד סנחריב על ירושלם עם כל השבי ממצרים ומכוש שהחריב אותם באותו פעם, ואותו היום שבא עם מחנהו על ירושלם נבא ישעיהו הנבואה הזאת ומיד בלילה הסמוכה לאותו יום יצא המלאך והכה במחנה אשור, ומפני זה לא היה לו זמן לירות שם חץ ולקדם מגן ולא לשפוך עליה סוללה, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו (ישעיה ל, כט) כי ליל פסח היה ושאותו הלילה אמרו ישראל שירה שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, ועוד אמרו כי לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיהו וביום השלישי לחוליו שעלה בית ה' היתה מפלת סנחריב, וכדי שישוב סנחריב לארצו בפחי נפש גזרה חכמתו העליונה שלא ימיתהו המלאך בקרב המחנה כדי שיבוא לארצו בקלון וחרפה ושם יהרג על ידי בניו, (לז) והוא אומרו כאן ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בננוה שהוא היה ראש מלכות אשור כמו שאמר (מלכים ב' יט, לו) ומן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה (לח) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלוהיו, והנה אדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב ואמרו חכמים זכרונם לברכה שסנחריב שאל מה זכות אומה זו שאלהיהם נלחם להם ושהשיבוהו חכמיו אברהם אביהם העלה את בנו עולה ושהוא אמר אף אני אעלה את שני בני אלה, וכאשר שמעו זה בניו הרגו אותו בעוד שהיה משתחווה בית אלהיו וברחו אל ארץ אררט כי לא הרגו אותו כדי למלוך אחריו כי הנה לא מלך אחריו כי אם אסרחדון בנו:
פסוק ל:מה גדלו מעשיך ה' ומה עמקו מחשבותיו, הנה סנחריב חרף וגדף שם כבוד מלכותו ולכן הוא ירב לו ושלח מלאכו והכה במחנהו אשר היה בוטח בו ולא רצה השם יתברך שתהיה מפלתו בידי בני אדם כי אם ביד האלים, כמו שהוא חרף וגדף לאלקים זימן שכדי שמלכי מצרים וכוש יראו מפלתו וישמחו בה, שקודם המפלה הזה יהיה נצחון סנחריב עם מצרים וכוש, ואם לפי שישראל יזכו בשללם שהביא עמו כאשר בא על ירושלם, ועל זה אמר ישעיה עליו השלום (ישעיה מה, י) נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתך ואומר (ישעיה מג, ג) יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה עליך יעבורו ולך יהיו עד שגם המה יעידון יגידון אך בך אל ואין עוד אפס אלקים:
