פסוק א:גיא חזיון. זה ירושלים שהיתה מקום הנבואה ועם כי עמדה בהר קראה גיא לכנותה לרעה ולומר שהשפילום האויבים בחטאתיה ומהר נעשה גיא:
פסוק א:מה לך איפוא. מה נעשה לך עתה אשר עלית על הגגות כי כן הדרך כשבא העיר במצור עולים על הגגות לראות כמה יש המון עם הצרים:
פסוק ב:תשואות. עד הנה היית מלאה המיית אנשים:
פסוק ב:עיר הומיה. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ב:קריה עליזה. כרך מלאה שמחה במרבית הממשלה והעושר:
פסוק ב:חלליך. עתה איך עלתה בך אשר חלליך לא חללי חרב המה כי ברעב מתו הקשה ממיתת חרב:
פסוק ג:כל קציניך. צדקיהו ושריו אשר נדדו יחד וברחו הנה נאסרו מרובי הקשת כי כאשר ברחו דרך המערה הזמין הקב״ה צבי אחד רץ על המערה ממעל ורדפו אחריו רובי קשת וכשבאו לפתח המערה מצאו את צדקיהו ושריו יוצאים ותפשום ואסרום:
פסוק ג:כל נמצאיך. את כל הנמצאים כולם יחדו אסרו:
פסוק ג:מרחוק ברחו. אשר ברחו למרחוק מצאם האויב ואסרם:
פסוק ד:שעו מני. חדלו ממני ואל תנחמוני:
פסוק ד:אמרר בבכי. אמרר לב השומעים במרבית הבכי:
פסוק ד:אל תאיצו. אל תדחקו לנחמני על העושק של בת עמי כי רב הוא להנחם עליו וכפל הדבר במ״ש כדרך המקונן:
פסוק ה:כי יום וכו׳. לה׳ וכו׳ מוכן לה׳ להביא על ירושלים יום מהומה וכו׳:
פסוק ה:מקרקר קיר. האויב יהרוס קירות החומות:
פסוק ה:ושוע אל ההר. האויב יצעק עליו (לה׳) להר ציון וכבשוה:
פסוק ו:ועילם. בני עילם שהוא ממדינת מדי באו גם המה לעזרת בבל ונשאו אשפתות מלאים חצים ובאו עם רכב המיוחד לאדם ועליו פרשים:
פסוק ו:וקיר. אנשי קיר גלו המגינים לקראת המלחמה:
פסוק ז:מבחר עמקיך. העמקים המובחרים מלאו רכב מאנשי המלחמה:
פסוק ז:שת שתו. שמו פניהם לשערי ירושלים להלחם:
פסוק ח:ויגל. האויב גלה את מסך יהודה כי היו סבורים שיהיו מסוככין מרעת האויב לפי שבית המקדש היה בנחלתם ובא האויב וגלה המסך ר״ל לא הועיל להם סכך המקדש:
פסוק ח:ותבט. אל מול יהודה יאמר כשראית אשר בא האויב הבטת אל הנשק אשר בבית יער הלבנון שנתן שם שלמה מגינים וצנות כמ״ש ויעש המלך שלמה מאתים צנה וכו׳ ושלש מאות מגינים וכו׳ ויתנם המלך בית יער הלבנון (מ״א י) ונתת עיניך בהם להלחם עמהם וכאומר הכינות עצמך למלחמה ולא לתשובה:
פסוק ט:בקיעי עיר דוד ראיתם. שנתרבו בקיעות וסדקים בחומות ציון והיתה נוחה לכבוש משם:
פסוק ט:ותקבצו. ולזה קבצתם את המים המפוזרים להיות מוכן לגבל הטיט לבנות פרצות החומה:
פסוק ט:התחתונה. כי היא היתה סמוכה אל החומה:
פסוק י:ספרתם. לקחתם לפי הערך להרסם לחזק באבניהם את החומה:
פסוק יא:ומקוה. עשיתם חריץ להקוות מים בין החומות הכפולות להיות נמשך למי הברכה הישנה להיות לחוזק להעיר מול האויב:
פסוק יא:ולא הבטתם. ר״ל הנה עשיתם הכנות אנושות אבל לא הבטתם אל ה׳ העושאה ותקנה עד הנה כי לא שאלתם עזר ממנו:
פסוק יא:ויוצרה. היוצר את ירושלים מזמן רחוק להיות למשכן לו אותו לא ראיתם לשוב אליו בתשובה:
פסוק יב:ויקרא אד׳. ע״י הנביא קודם בוא הפורענות קרא ה׳ להזהיר להעם למען יספדו ויבכו ויקרחו קרחה לשוב מעונותיהם:
פסוק יג:והנה ששון ושמחה. והם לא עשו כן כי הנה לפניהם היה ששון ושמחה:
פסוק יג:הרוג בקר. ששחטו בהמות ואכלו בשר ושתו יין ואמרו זה לזה דרך לעג נאכול ונשתה בעודנו חיים כי מחר נמות ביד האויב ואם לא עכשיו אימתי:
פסוק יד:ונגלה באזני ה׳ צבאות. מאמר הנביא בשם ה׳ שאמר הנה דבריכם נגלה באזני אני ה׳ צבאות ותחסר מלת אני:
פסוק יד:אם יכופר. ר״ל לכן הריני נשבע אם העון הזה יכופר לכם בגלות כי אם עד תמותון בחרב:
פסוק טו:אל הסוכן. אל הממונה על האוצר וחזר ופירש אל שבנא אשר הוא פקיד על בית המלך:
פסוק טז:מה לך פה. כאלו אמר ואמרת אליו מה לך פה וכו׳ ולפי שחשב למסור את ירושלים ביד סנחריב אמר לו מה לך חלק בהעיר הזאת למסרה ביד סנחריב:
פסוק טז:ומי לך פה. ר״ל וכי יש לך פה משפחה מחשובי העיר לעשות בה דבר כזה:
פסוק טז:כי חצבת לך פה קבר. ר״ל אשר תדמה בנפשך לחצוב לך פה קבר כאלו פה תמות ופה תקבר כאחד מחשובי העיר אשר בעבור כן נשאך לבך לדבר כזה:
פסוק טז:חצבי מרום קברו. אתה כמי שחוצב קברו במקום גבוה שלא יפחד שיורידוהו משם וכמי שחוקק בסלע מקום שכנו שהוא לו למשגב ר״ל סבור אתה שתהיה לעולם בעיר הזאת בהשררה שאתה בה היום ולא יורידך מי ממנה ולזה מלאה לבך להסגיר העיר ביד סנחריב:
פסוק יז:הנה ה׳ מטלטלך. ר״ל לא כן יהיה כמו שחשבת כי ה׳ יטלטל ויגלה אותך מכאן:
פסוק יז:טלטלה גבר. טלטול גדול וחזק:
פסוק יז:ועוטך עטה. יפריחך כעוף בגלות:
פסוק יח:צנוף יצנפך צנפה. ר״ל תהיה מסובב באויבים ומציקים כמצנפת המסבבת את הראש מסביב:
פסוק יח:כדור אל ארץ רחבת ידים. תהיה מושלך בגולה למרחוק ככדור המושלך אל ארץ רחבת ידים ר״ל במקום שלא ימצא דבר המעכבו שאז מתגלגל והולך למרחוק:
פסוק יח:שמה תמות. במקום שתגלה תמות ולא פה כמה שחשבת:
פסוק יח:ושמה מרכבות כבודך קלון בית אדניך. במקום שתהיה מטולטל תרכב במרכבת שתחשוב אותה לנפשך כבוד גדול ואם היית רוכב בה בבית אדניך ר״ל בעוד היותך אדון היה לך בה קלון רצה לומר מה שיהיה נחשב לך בגולה לכבוד היה נחשב לך במקומך לקלון:
פסוק יט:והדפתיך. אמר במקום האל אהדוף אותך מן המצב שלך ר״ל לא תהיה עוד בממשלה אשר אתה עתה בה:
פסוק יט:וממעמדך יהרסך. זה מאמר הנביא לומר שהאל יהרוס אותו ממעמדו והוא כפל ענין במ״ש:
פסוק כ:וקראתי וכו׳. להיות פקיד וממונה במקומך:
פסוק כא:והלבשתיו כתנתך. הוא דרך משל לפי שהכתונת הוא מלבוש הוד ותפארת לגדולה ר״ל אלבישו בהוד הגדולה שיש לך עתה:
פסוק כא:ואבנטך אחזקנו. אחזק אותו בחגורת אבנטך להיות חזק ומזורז כמוך עתה:
פסוק כא:וממשלתך וכו׳. מפרש המשל לתוספת ביאור:
פסוק כא:והיה לאב. ולא כמו אתה שרצית למסור העיר ביד האויב:
פסוק כב:מפתח בית דוד. ר״ל הוא יסבול טורח צורך בית המלכות:
פסוק כב:ופתח. כשיפתח שערי הבית אין מי יסגור וכו׳ ר״ל הכל יהא נעשה על ידו:
פסוק כג:ותקעתיו יתד במקום נאמן. ר״ל לא יהיה נעתק ממשלתו כיתד התקועה במקום חזק ומתקיים:
פסוק כג:והיה לכסא כבוד וכו׳. ר״ל כל משפחת בית אביו יתכבדו בו:
פסוק כד:תלו עליו. לפי שהמשילו ליתד אמר ותלו עליו לשון הנופל ביתד ור״ל כולם יהיו סמוכים עליו:
פסוק כד:כל כבוד וכו׳. כבוד בית אביו יהיה סמוך עליו ונשען בו:
פסוק כד:הצאצאים והצפיעות. הבנים והבנות:
פסוק כד:כלי הקטן. כלי התשמיש הקטן במין ולפי שהמשילו ליתד אמר לשון הנופל ביתד שתולין בו כלים הגדולים עם הקטנים ור״ל אף הקטנים יהיו מתכבדים ומתפארים בו כי תהיה גדולתו מפורסמת מאד:
פסוק כד:מכלי האגנות. בין כלי אגנות בין כל מין כלי נבלים ור״ל כולם יתכבדו בו איש לא נעדר:
פסוק כה:תמוש היתד. ר״ל שבנא שחשב להיות קבוע בממשלתו כיתד התקועה במקום המתקיים הנה ביום ההוא תסור ממשלתו:
פסוק כה:ונגדעה. תהיה נכרתה ממקומה ותפול לארץ ר״ל תבוטל הממשלה ותושפל מעלתה:
פסוק כה:ונכרת המשא. בנפול היתד ישבר ויוכרת משא הכלים התלוים בה ור״ל במפלת שבנא תושפל משפחתו ואנשיו המתכבדים בו ונשענים עליו:
פסוק כה:כי ה׳ דבר. ובידו לקיים: