פסוק א:מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן, כינוי סמלי לירושלים, שהייתה מקום השראה לחזיונות — ביניהם גם חזיונות קשים – ושפעלו בה חוזים רבים. מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת?! כדי לזהות אויבים קרבים, או: כדי לחגוג את משתאותייך שם, שכן הגגות מרווחים יותר מן הבתים.
פסוק ב:תְּשֻׁאוֹת, קולות עיר מְלֵאָה, עִיר הוֹמִיָּה, קִרְיָה עַלִּיזָה, מלאת התרחשויות והמולה. עד עתה חֲלָלַיִךְ לֹא היו חַלְלֵי חֶרֶב וְלֹא מֵתֵי מִלְחָמָה. ייתכן שהנביא רומז לפגיעות בנפש מתוך הוללות ושכרות.
פסוק ג:כָּל קְצִינַיִךְ, קציני צבאך נָדְדוּ, נסו יַחַד, מִקֶּשֶׁת אֻסָּרוּ, כביכול כבולים ואסורים ואינם מסוגלים לירות בקשת. כָּל נִמְצָאַיִךְ, הנמצאים בתוכך אֻסְּרוּ, כאילו הוסגרו לאויב יַחְדָּו, למֵרָחוֹק בָּרָחוּ הקצינים עושי המלחמה.
פסוק ד:עַל כֵּן אָמַרְתִּי: שְׁעוּ, פנו מִנִּי, ממני ואֲמָרֵר בַּבֶּכִי. אַל תָּאִיצוּ, תדחקו לְנַחֲמֵנִי עַל שֹׁד, אסון בַּת עַמִּי.
פסוק ה:כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה, תבוסה וּמְבוּכָה לַה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בְּגֵי חִזָּיוֹן. כיוון שבמשך מאות שנים ירושלים הייתה במצור פעמים בודדות בלבד, ולא הייתה רגילה בהכנות למלחמה, היא תמצא עצמה בערבוביה ובטירוף מערכות. האויב מְקַרְקַר קִר, מקעקע קירות. הורס חומות, או: קול המהומה כמו שובר קירות, וְשׁוֹעַ, שועה, פונה אֶל הָהָר, כדי להיערך למתקפה.
פסוק ו:צבא אשור סיפח אליו צבאות שונים, וביניהם עֵילָם, שבניו היו בעיקר קשתים, נָשָׂא אַשְׁפָּה, כלי חצים. בְּרֶכֶב אָדָם ישנם פָּרָשִׁים, וְקִיר, שם עַם צפוני, עֵרָה מָגֵן, שלף את מגיניו, או: בנה דָּייק מול החומה.
פסוק ז:וַיְהִי מִבְחַר עֲמָקַיִךְ, העמקים המובחרים שלך, ירושלים, מָלְאוּ רָכֶב, רכבי מלחמה, וְהַפָּרָשִׁים שֹׁת שָׁתוּ, שמו פניהם הַשָּׁעְרָה, אל שער העיר כדי להתכונן לקרב.
פסוק ח:וַיְגַל אֵת מָסַךְ, הסיר את הכיסוי שמעל ממלכת יְהוּדָה. לאחר שנים רבות שבהן לא נדרשה יהודה לבחון את יכולתה הצבאית, הגיעה הזמן שבו היא תיחשף ותוערך. וַתַּבֵּט בַּיּוֹם הַהוּא אֶל נֶשֶׁק בֵּית הַיָּעַר, מחסן הנשק המרכזי, שנקרא בית יער הלבנון, לבדקו.
פסוק ט:וְאֵת בְּקִיעֵי, סדקי עִיר דָּוִד רְאִיתֶם אתם, הבודקים את החומות, כִּי רָבּוּ. מתברר שיש בחומותיה בקיעים רבים, וַתְּקַבְּצוּ אֶת מֵי הַבְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה להכניסם אל תוך העיר.
פסוק י:וְאֶת בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם סְפַרְתֶּם, וַתִּתְצוּ, שברתם את הַבָּתִּים על מנת להשתמש באבניהם כדי לְבַצֵּר את הַחוֹמָה ולמלא את הבקיעים שהתגלעו בה.
פסוק יא:וּמִקְוָה, מקוֶה מים עֲשִׂיתֶם בֵּין הַחֹמֹתַיִם, כמו בערים אחרות, נבנתה בירושלים חומה כפולה, לפחות בחלקה, ובין החומות יצרו מאגר לְמֵי הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה. את כל ההכנות הללו ביצעתם לקראת המצור, וְעם כל הפעלתנות הרבה בביצור העיר, לֹא הִבַּטְתֶּם אֶל עֹשֶׂיהָ של העיר, וְיֹצְרָהּ מֵרָחוֹק, מקדם לֹא רְאִיתֶם.
פסוק יב:וַיִּקְרָא ה' אֳלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק, ביטויי אבל שונים. הימים קשים. סכנה גדולה מרחפת על ירושלים, ונראה כי נשקף סופה של הממלכה.
פסוק יג:וְהִנֵּה בניגוד למתבקש — שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה בעיר, הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן, אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן. התגובה כלפי הנסיבות הקשות היא — אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת.
פסוק יד:וְנִגְלָה הדבר בְאָזְנָי, אומר ה' צְבָאוֹת, אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה, של האדישות והאטימות לָכֶם עַד תְּמֻתוּן, אָמַר ה' אֳלֹהִים צְבָאוֹת.
פסוק טו:כֹּה אָמַר ה' אֳלֹהִים צְבָאוֹת: לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן, הממונה הַזֶּה, עַל, אל שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת. אין זה הממונה על צורכי בית המלך בלבד אלא מעין ראש ממשלה. אמור לו:
פסוק טז:מַה לְּךָ פֹה, וּמִי לְךָ פֹה כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר?! בין שאר עיסוקיו טרח שבנא להכין מקום קבורה שיהלום את מעמדו המכובד. חֹצְבִי, חוצב במָרוֹם קִבְרוֹ, חֹקְקִי, חוקק בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ. בהכנת מקום קבורה מפואר לעצמו הצהיר שבנא שאף על פי שאין הוא המלך, על פיו יישק כל דבר.
פסוק יז:הִנֵּה ה' מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר, טלטלה עצומה, וְעֹטְךָ עָטֹה, ועוטף אותך כאבל וכצרוע.
פסוק יח:ה' צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה, יצרור ויגלגל אותך ככַּדּוּר משחק הנבעט ממקומו אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם, אל ממלכת אשור הגדולה. שָׁמָּה תָמוּת, וְשָׁמָּה יושלכו מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ, שהן קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ.
פסוק יט:וַהֲדַפְתִּיךָ, אדחה אותך מִמַּצָּבֶךָ, מהמקום שבו אתה ניצב, וּמִמַּעֲמָדְךָ, וממקום עמידתך יֶהֶרְסֶךָ, תיפול ותישבר.
פסוק כ:וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְקָרָאתִי לְעַבְדִּי, לְאֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ למלא את מקומך.
פסוק כא:וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ, וְאַבְנֵטְךָ אֲחַזְּקֶנּוּ. בגדי השרד שלך יעברו אליו. וּמֶמְשַׁלְתְּךָ אֶתֵּן בְּיָדוֹ, וְהָיָה לְאָב, ראש עדה, מדריך לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וּלְבֵית יְהוּדָה. הוא, לעומתך, יהא נאמן ומסור לעם. הוא לא יבגוד ולא ידאג לטובת עצמו.
פסוק כב:וְנָתַתִּי מַפְתֵּחַ בֵּית דָּוִד עַל שִׁכְמוֹ כדרך השרים הממונים על בית המלך, הנושאים מפתח גדול על שכמם. ובכלל המפתחות והמנעולים בימי קדם היו גדולים הרבה יותר מאשר בימינו. וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר, וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ. הוא יהיה האחראי הבלעדי.
פסוק כג:וּתְקַעְתִּיו כיָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן, חזק, שהיתד תיאחז בו היטב, וְהָיָה לְכִסֵּא כָבוֹד לְבֵית אָבִיו. משפחתו תתכבד בו.
פסוק כד:וכהמשך לדימוי היתד התקועה איתן בקיר — וְתָלוּ עָלָיו את כֹּל כְּבוֹד בֵּית אָבִיו, את הַצֶּאֱצָאִים וְהַצְּפִעוֹת, הבנים והבנות, שכן הוא לאב לבית יהודה, ואת כֹּל כְּלֵי הַקָּטָן, הכלים הקטנים. מִכְּלֵי הָאַגָּנוֹת, כלי חרס הדומים לספלים, וְעַד כָּל כְּלֵי הַנְּבָלִים, כלי חרס המשמשים בעיקר לנוזלים. כלומר, הכול יסמכו על אליקים, היתד הנאמנה, וייתלו בו גם בדברים הפעוטים.
פסוק כה:אולם, גם מחליפו של שבנא אשר יחוש יציבות במשרתו — סופו ליפול. בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, תָּמוּשׁ, תזוז ותיעקר הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה בְּמָקוֹם נֶאֱמָן, וְנִגְדְּעָה וְנָפְלָה. וְנִכְרַת הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר עָלֶיהָ, כל כלי החרס התלויים בה, ייהרסו לחלוטין. כִּי ה' דִּבֵּר.
