אל תכזב בשפחתך
וַיֹּ֗אמֶר לַמּוֹעֵ֤ד הַזֶּה֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה אתי (אַ֖תְּ) חֹבֶ֣קֶת בֵּ֑ן וַתֹּ֗אמֶר אַל־אֲדֹנִי֙ אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים אַל־תְּכַזֵּ֖ב בְּשִׁפְחָתֶֽךָ׃
הֲשָׁאַ֥לְתִּי בֵ֖ן מֵאֵ֣ת אֲדֹנִ֑י הֲלֹ֣א אָמַ֔רְתִּי לֹ֥א תַשְׁלֶ֖ה אֹתִֽי׃
(מלכים ב ד טז,כח)
ויש לשאול מדוע מעצמה לא ביקשה מהנביא שייתן לה בן. וכתב האלשיך שהסיבה שלא ביקשה שיברך אותה בילד היא מפני שידעה בקבלה שבן הניתן בזכות אישה הוא מסטרא דנוקבא ואין לו קיום. כמו כן הילד הזה גם נולד בנס, שכן אישה כבר הזדקן, והיא הייתה עקרה וכבר הזקינה בעצמה. לכן חששה לבקש דבר שלא יהיה לו קיום. וביאר האלשיך שלכן דבריה הם: "אַל־תְּכַזֵּ֖ב בְּשִׁפְחָתֶֽךָ", מלשון נחל אכזב שהוא נחל מאכזב, תולים בו שיזרמו בו מים אך לבסוף לא זורמים, והיינו דבר שאין לו קיום.