פסוק א:ואשה אחת כו'. הנה אישה היה עובדיה הנביא והוא הי' מכלכל מאה נביאי ה' חמשים חמשים במערה כאשר אמר הוא לאליהו והיה מלוה ברבית מיהורם בן אחאב והיתה צעקתה כי גם שהלוה ברבית נענש ועושים לו שלא כהוגן הנה ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה' ואשר עשה אדרב' לזכות יחשב לו לפרנס מאה נביאי ה' שלא ימותו והנושה הידוע בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים עם היות שאין לו לא עלי ולא על ילדי חיוב לפרוע ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך כי לא ישמע ממני הגידי כו' ושאלי לך כלים כו' ובהמלאות הכלים שאת מריקה בו מן האסוך לבא להריק בכלי אחר לא תזקוף פי האסוך למעלה לבלתי יריק על הארץ עד לכתך להריק בכלי אחר פן יפסק הקילוח המושך ממנו ולא ישוב לקלח עוד כי אם את המלא שתחת האסוך תסיעי להביא אחר תחתיו אך את האסוך לא תסיעי כי אם תניחהו מריק כאשר הוא עד שומך אחר תחתיו וזהו והמלא תסיעי וכן עשו הם מגישים אליה הכלים זה אחר זה והיא מוצקת כי לא היתה זוקפת פי האסוך למעל' לבל יצוק על הארץ מהמלאות האחד עד יגישו השני תחתיו כי אם תמיד היה מוצקת בלי הפסיק חוט הברכה כי לא ישוב לקלח בהמשך ועל כל זה כאשר לא היה עוד כלי עמד ופסק השמן מלקלח ותבא ותגד לאיש האלהים כלומר כי במה שהיה עד כה בטבע לא היה די שלם נשיה כי רב היה כי לכלכל מאה נביאים בימי רעב ממון רב היה מה שלוה מיהורם אז אמר לה לכי מכרי את השמן ויבורך שתוציא מן הכלים שמלאת עד שתשלמי את נשייכי כי יתברך בהם ואת ובניך תחיי בנותר כי לא יכלה כל עוד שהם מוציאים אך לא להעשיר כי אם כדי מחייתם שיהו לוקחים ומוכרים ונזונים וזה אמר תחיי שהוא כדי חייהם והנה רז"ל אמרו מאומרו תחיי שהוא עד תחיית המתים ועדיין קשה אם לכך נאמר לשון חיות היה לו לומר תחיו כי גם בניה יזכו לתחיית המתים ובמה שכתבנו מתיישב לשון חיות ומה שלא נאמר תחיו אפשר שרמז כי כל הברכה הזאת אינה רק כל ימי חייה בלבד כי צדקת היתה וכמו שכתבו רז"ל על סמיכות הקודש כי מאשר היה קצף גדול על ישראל לא נתקיימו כי אם בזכותה כי דרשינן סמוכים ויהי קצף כו' ואשה אחת מנשי בני הנביאים כו':
פסוק ח:ויהי היום ויעבר אלישע כו'. ראוי לשים לב האם להיותה גדולה וחשובה תחזק באיש לאכל לחם הלא טוב טוב היה לאישה להחזיק בו ולא לה. ועוד למה מאז והלאה יסור שמה לאכול והלא יותר דרך ארץ היה לבלתי התמיד מאליו ועוד אומרו הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא והנה רז"ל בקשו טעמים אשר אינן בפשט הכתובים ועוד אומרו נעשה נא עליית קיר האם לא היה לה אלא קיר אחד. ועוד מה ענין ארבעה דברים אלו מטה ושולחן וכסא ומנורה ועוד אומר וישכב שמה למה לא הזכיר שאכל בה לחם וגם למה טרם ישכב לא אמר לה הנה חרדת אלינו כו' שאמר לה אחרי כן. ועוד אומרו ותעמוד לפניו שהוא מיותר. ועוד כיון שהיא לפניו למה דבר ע"י גחזי ולא דבר אליה. ועוד אומרו הנה חרדת כו' מה לעשו' לך שיורה שעל מנת לקבל עשתה. ועוד מה השיבה באומר' בתוך עמי אנכי יושבת. ועוד אומרו בפעם השנית ותעמוד בפתח ובראשונה ותעמוד לפניו. ועוד אומרו אל אדוני איש האלהים כי אומרו אל אדוני מיותר ובלתי מובן. ועוד אומרו אל תכזב איך ערבה אל לבה לדבר כה אל איש אלהים קדוש ועליו יפלא שלא הקפיד:
פסוק ח:אמנם הנה יראה מרז"ל כי זקנה היתה וחדל מהיות לה אורח כנשים ולפי זה אפשר לכאורה לומר כי זה כיון באומר ושם אשה גדולה שהיא גדולה בימים וע"כ לא בושה מלהחזיק בו לאכול לחם כאשר אם היתה בחורה אך לפי דרך המפרשים שהיתה גדולה בחשיבות מפורסמת בחסידות וכמ"ש ז"ל כי כל שאר נשים היו יראות כי נבהלו מבהיקות אור פניו וע"כ שם אשה גדולה כו' כי לחסידותה בטחה יתאכסן אצלה ובזה יאמר ותחזק בו ולא יעלה על לב שפירושו לשון אחיז' כמו והחזיקה בו כי אם לשון חזקה כמשמעו והוא שע"י שלוחיה רבים ונכבדים לפי כבודו לא אחת ולא שתים פעמים האכילתו לחם בביתה כי אם עד היות לה חזקה בו למצוה זו שהוא ג' פעמים כי בתלתא הויא חזקה.
פסוק ח:וזהו ותחזק בו לאכל לחם ומאז והלאה לא היה לה להזמינו בכל פעם שהיה בא לעיר כי כבר הוחזק ואין לשנות אכסניא כי אם ויהי מדי עברו יסור שמה אך לא היה כי אם לאכול לחם כי תאכילנו חולין בטהרה אך לא היתה שמה כי היתה שם היא עם בעלה ולא יאות לשבת שם בל יתקיים בו נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה וזהו מדי עברו יסור שמה לאכל לחם כלומר אך לא לשכב עמה כי אם במקום אחר אז ראתה כי זה הוא טלטלה גבר.
פסוק ט:ע"כ ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא כלומר כי בלחם אשר הוא אוכל ראיתי אור פניו ויסף אל השמועה והוא עובר עלינו שהוא דרך העברה בלבד לאכול ולא ללון ואלו היה קצת פעמים במקרה החרשתי אך הוא תמיד.
פסוק י:לכן נא נעשה עלית קיר קטנה כו' והיה בבואו אלינו יסור שמה כי לא תהיה העברה כאשר עד כה כי אם ביאה ללון כי גם בלילה ישכב בה וגם לא יצטרך לבא הביתה אלינו מקום אנשים ונשים כי אם יסור שמה מעצמו ויהיה ענין עלית קיר כדרך שרים לעשות עליה שאין לה גג כ"א כמין אהל משופע מדפין מתוקנין טובים בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים כי מטר לא ניתך בתוכה כי ישפע וירד סביב וע"כ עלית קיר תקרא כמז"ל בגמרא סוכה שעשאה כמין צריף או כמין אהל פסולה מפני שאין לה גג שכולה קיר אחד.
פסוק י:וע"כ לזאת תקרא עליית קיר ואמר ונשים לו שם מטה כו' הוא מה שכתבנו כי עיקר מה שרצת' לחדש לו עתה היה המטה במה ישכב ע"כ הקדימ' עם היות מציאותה מאוחר לכל שאר הדברים הנאמרים באמת וע"ד האמת הם ד' תקוני שכינתא כי הבינה כי נהור' שכינתא עמיה שרי עוד כיוונה כי הפרישה העליה ההוא לכבוד כמו הסוכה של מצוה שאין מכניסין בה אלא דברים נאים מצעות נאות וכסא ומנורה ומטה לישן בה וכלים בלתי נאים חוץ לסוכה וע"ד זה אמרה ונשים לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה כלומר אך לא שאר כלים של תשמיש וכל שאר שאינו של כבוד ויהי היום ויבא שמה כו' וישכב שמה כי מלבד הלחם הנהוג גם וישכב שמה שהיא הנאה שנית כי עד כה לא היה נהנה רק מהאכילה לבד ועתה גם וישב כי זאת היתה כונתה בעלית קיר כמדובר וע"כ ביום שבאה אל הפועל הנאה זו השנית ומה גם לחכמי האמת שראש היה רצה להיטיב לה ולראות אם ראויה לעשות לה נס אמר אל גחזי נערו קרא לשונמית הזאת ותעמד לפניו והוא כי הנה כתבנו מרז"ל שכל אשה שהיתה רואה אותו היתה מתה רצה לנסות בזו אם גדולה באיכות קדושה היא מהשאר וירא כי עצר' כח להיות נצבת לפניו אז הכיר כי רוח אחרת עמה יתירה משאר נשים ראויה ליעשות לה נס אז ויאמר אמר נא אליה כו' על ידי שליח כי אינו דרך ארץ לייחד דבור עם אשה והיו הדברים הנה חרדת כו' לומר הן אמת ידעתי כי לא ע"מ לקבל הטבה הטבת חסדך כי אם מה שחרדת אלינו היה ולא אליך להנאתך שנטיב לך ועכ"ז אמרי מה לעשות היש לך לדבר אל המלך הוא מלכו של עולם כמאמר חכמי האמת או אל שר הצבא שלמעלה להליץ בעדך ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת ובזכות הכלל ייטב לי בכללם מה שאין כן אם תזכרני לבדי כי יבוקר פנקסי או אמר אל הנער ומה לעשות לה כו' לומר הנה בר"ה השאלה המיוחדת היא חיים וזה חשבתי לשאול אליה ביום זה שאמרו חכמי האמת שהיה ר"ה ואמר' בתוך עמי שיזכרם ה' לחיים אנכי יושבת ואחי' בכללם אבל מה היא צריכה בייחוד שאינו כעת בכללות ישראל וזהו מה לעשות לה כלומר בייחוד שאינו צורך לכל שלא תאמר בתוך עמי כו' אז אמר אבל בן אין לה כו' לומר אין שאלתה כאשר חשבת שהיא חיים שהוא שאלת הכללות אבל הוא כי בן אין לה כו'.
פסוק טו:אז ויאמר קרא לה כו' כי אחר חסידותה זה שאמרה בתוך עמי שהקטינה את עצמה רוצה אני לדבר עמה ולא על ידך כאשר בתחלה אז הקטינה עצמה יותר ותעמד בפתח ולא נכנסה לפניו כבתחל' כי הוכלמ' ליכנס לפניו פעם אחר פעם.
פסוק טז:וידבר לנוכח אתה ויאמר כעת חיה כו' ותאמר אל אדני כו' לכאורה יאמר ראה מה אתה אומר כי גם שאל היה אדוני איש האלהים כי אם איש מהמון ישראל ראוי הוא שאל תכזב כי בני ישראל לא ידברו כזב כלו' ראה ועשה שיאמנו דבריך:
פסוק טז:או יאמר במ"ש ז"ל שאמרה חדל להיות לי ארח כנשים כו' וזה יאמר יתכן תאמר הלא נערך לא חשש היה עיכוב כי אם על שאישי זקן כי לא ידע כי פסק אורח כנשים ממני ע"כ אני אומר אל אדוני כלומר גם שלא היה אדוני כלומר זקן שהוא סיבת אדוני לעכב איש האלהים יראה אני אל תכזב בסבת שפחתך כי אתה חשבת כי דרך נשים לי והבטחתני בנס בלתי כפול ואלו ידעת כי חדל ממני לא היית אומר כי ב' נסים יחד אין לי זכות לקבל וא"כ ימצא שע"כ לא יהיה הדבר להחזירני לנערותי וגם ללדת בן ותשאר בדאי כי לא יהי' הדבר בסבתי ויחשיבוך לכוזב בשביל שפחתך כי חדל ממנה אורח כנשים ואתה לא ידעת זה כשנדרת ולא חש לזה כי נקל בעיני ה' להחזירה לנערותה שתהי' ראויה להריון ושיהיה בן.
פסוק יז:ועל ב' הדברים הוא אומר ותהר האשה ותלד בן וכו' ובזה יתיישב מז"ל באמרם על ויגש גחזי להדפה להוד יפיה כי למה לא בערה בו אש יפיה כל הימים אשר היה בביתה והיה קורא לה לבא אל העליה כי אם שם בהר לפני קהל עדת ישראל לעיני כל קהל העם אך הוא כי עתה מעת בישרה הנביא חזרה לנערותה ותגלה הוד יפיה כאשר בתחלה.
פסוק יז:או יאמר אל תכזב כי בהזכיר מאז"ל שהתפלל ריב"ל שיראה לו אליהו ושילך עמו ממקום למקום עוסקים בתורה ולינה אחת לנו בית איש עני ויעש להם אכסניא גדול' מעניותו בשמחה רבה וישכימו בבוקר לדרכם וירא אליהו בחצרו עגלת בקר מהאיש העני ויהרגנה וילכו בלילה השנית לנו בית איש עשיר ויאכילם בעין רעה וישכימו בבקר כפעם בפעם וירא והנה חצרו של בעל הבית רחב ידים בנה לו שם בירה גדולה אמר לו ריב"ל בלכת' בדרך אין דעתי סובלת זה למטיב לנו הרגת פרתו ולצר עין בנית לו בירה א"ל הלא אמרתי כי לא תוכל ללכת עמי ולהתמי' עמי דע כי הראשון היה עתיד למות מהרה עשיתי לו ככרת נעשו בפרתו והשני היה עתיד לחפור בחצרו ולמצא מטמון ועתה ע"י בירה זו לא יחפור תחתיה והבירה היא מעשה נס בעלמא לא תתקיים לו הרבה ע"כ וע"ד זה יתכן חששה זאת האשה כי אמרה הלא אדוני זקן ואני חדל ממני ארח כנשים כמדובר מרז"ל וגם כל בן הניתן בזכות אשה אינו מתקיים כי על כן אמרו חכמי האמת על שמואל שנסתכן בקטנותו ביד עלי על שהורה הלכה בפני רבו ויבקש המיתו לולא התחננה אמו והית' גרמת נזקו על דאתא מסטרא דנוקבא כך חששה גם זאת ואמרה אל אדוני כו' לומר הנה ענין בן זה בא שלא בדרך טבע כי אם נס בעלמא ובלי זכות מסטרא דנוקבא יראה אני שיהי' דבר בלתי מתקיים כבירה שהזכרנו שבנה אליהו לאכסניא שלו והדבר הבלתי מתקיים נקרא בכתוב כוזב כד"א כמו אכזב מים לא נאמנו וזהו אומרו אל היה אדוני איש האלהים כי אם אחד העם אל תכזב בשפחתך לעשות דבר כזב שלא יתקיים שתמצא בזה כמתהלל במתת שקר שתדור לי הטבה ואינה כלום כענין הבירה שהזכרנו וז"א אחרי כן במות הילד הלא אמרתי אל תשלה אותי שהוא אל תעשה דבר שאחטא לך בשגגה שתצא מפי שהתהללת במתת שקר:
פסוק יט:ויאמר אל אביו ראשי ראשי כו'. אפשר שלאביו קרא ראשי ואמר ראשי כלומר חש עלי ראשי אני חש בראשי ויאמר אל הנער שאהו אל אמו כלומר כי בזכותה בא ועל ידה תהי' תרופתו והיא אמרה במותו אלכה לי אל הנביא כי מאי דלא הוה הוה על ידו מאי דהוה לא כל שכן ועשתה בחכמה להסתיר דבר ושלא להזכיר עליו שם מות כי הדבור מזיק בעניינים כאלו לבלתי יתקן וכן הנביא דבר נפשה מרה לה ובאומד הדעת נתן אל לבו כי מת הילד ואמר וה' העלים ממנו ולא הגיד לי כלומר העלים ממני טרם יהי' ולא הוגד לי אחר העשותו כלומר וטוב הוא כי אוכל לתקן כיין שלא הגיד שהוא מת פן תוחלט מיתתו ויאבד תיקונו וכן היא לא אמרה מת הילד כי אם השאלתי כו' הלא אמרתי אל תשלה אותי ולא אמרה כי מת הילד בל הוציא מפיה תואר זה בל יצא עליו שם מות:
פסוק כח:ותאמר השאלתי בן כו'. הנה כתבנו בשם חכמי האמת כי כל בן הבא מסטר' דנוקבא אינו מתקיים ובזה כי מיראת' פן יאמר לה הנביא מה אעשה לך ועל הולדו מצדך לא נתקיים ע"כ פתח דבריה הי' השאלתי בן מאת אדוני כלומר לא מסטרא דנוקבא יקרא כי לא שאלתיו ממך כי אם אתה מעצמך אמרת לי וא"כ מסטרא דדכורא יקרא אז ויאמר לגחזי כו' והנה השם לבו אל ענין הנביא הלזה הלא יסכים ויאמר אוי לנו מיום הדין האם איש אלהים קדוש כזה נשמר מלדבר אל אשה גדולה בחסידות כזו לנוכח אתה כי אם ע"י שליח עם היותה אכסניא שלו כמה שנים כי הנה כאשר באה לפניו תחלה לא דבר לה מאומה כי אם אל גחזי אמר יאמר לה מה חרדת אלינו כו' כי אם בפעם השנית בעמדה בפתח רחוקה ממנו אמר לה כעת חיה כו' וכאשר השיבה ותאמר אל אדוני איש האלהים כו' שתק ולא השיב לה מאומה וגם עתה בבואה מרת נפש לפניו מרחוק שלח לה את גחזי לאמר לה השלום לה כו' ובהגישה אליו ותאמר השאלתי בן מאת אדוני לא אמר לה מה לך ולא דבר לה מאומה כי אם מיד ויאמר לגחזי כו' וכן באומרה אליו חי ה' כו' אם אעזבך ויקם וילך אחריה עד ביתה ואין דובר לה דבר עד שהחיה את בנה ויאמר לה שתי תיבות בלבד שהם שאי בנך בלבד וכל זה ללמדנו דעת לבלתי הרבות שיחה עם האשה ומאשר ארז"ל על ויזורר הנער עד שבע פעמים שהוא כנגד ימי שנותינו בהם ע' שנה יראה שהי' סוב שלם החי ע' שנה:
פסוק מא:ויאמר וקחו קמח כו' ראיתי מה שהקשה מה לענין הקמח אצל זה והוא אינו ענין הפכיי לומר שממתק מר במר וטוב טוב היה בלי השליך שום דבר יאמר כה אמר ה' רפאתי כו' אך אין ספק כי אין זה כי אם שהרהר צירוף איזה שם או שמות הרמוזים בקמח הוא מהרהר והם משליכים והרע מסתלק ואם נשים לב אל וי"ו יתירה שהל"ל קחו קמח ולא וקחו אפשר שכיון לצרף וי"ו עם אותיות קמח שעולים כמספר שמות עם י"ו אותיותיהם:
פסוק מב:ואיש בא כו'. ארז"ל כי אומרו מה אתן זה הוא ככר לחם א' לכל מאה איש כי אלפים היו ויתכן לפי זה כי משרתו רצה לשומרם לאלישע לבדו כי בשבילו הובאו ויספיקו לו כמה ימים אמר לו הוא תן לעם ויאכלו גם שהובאו בשבילי אז אמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש כלומר ולכן טוב טוב לשומרם לך ונעשה רצון הנותן שיהיו לך שתהנה אתה בעצמך מהם ע"כ אמר זה וזה יהיה כי נהנה אני והם כי כה אמר ה' אכול והותר נמצא כי הם יאכלו וישבעו וגם אני אוכל ואחיה בנותר נמצא כי אשר הובא לי והוא שלי אני נותנו להם והם יאכלו תחלה ואני אחריהם באשר יותירו והוא כמעשה הצרפת לאליהו שהוא אכל תחלה והיא ובנה באחרונה וכן עשה כי ויתן לפניהם ולא לפני הנביא ויאכלו ויותירו ואינו אומר ויותר כי אם ויותירו כי כח הצדקה שעשה עמהם וזכות המקבלים כי יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני עושה העני עם בעל הבית שמטילים ברכה בנכסיו כך הם הותירו בלחם הנביא לבעליו ואכל גם הוא בנותר ולהורות שלא היה מעט מזער אשר נותר אמר ויותירו כדבר ה' כי להיות אומרו והותר דבר ה' היתה ברכה גדולה וכיון לא הותיר בערך היות אומרו והותר דבר הנביא אשר דברו בשם ה' כי אם כדבר ה' אשר דבר אל הנביא תחלה:
