ניסיו של אלישע הנביא

אלישע הנביא, כמו אליהו הנביא, מתפלל ל"מפתח" של תחיית המתים

בפרקים הקודמים ראינו את אליהו הנביא מחיה את בנה של האישה הצופית. בתחילה עשה לה את נס הקמח והבטיח לה: 

כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְ-הוָ֜ה אֱ-לֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כַּ֤ד הַקֶּ֨מַח֙ לֹ֣א תִכְלָ֔ה וְצַפַּ֥חַת הַשֶּׁ֖מֶן לֹ֣א תֶחְסָ֑ר עַ֠ד י֧וֹם תתן־ (תֵּת־) יְהוָ֛ה גֶּ֖שֶׁם עַל־פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃
(מלכים א יז יד)

וכאשר החיה את בנה, אמרה לו:

עַתָּה֙ זֶ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִ֥ישׁ אֱלֹהִ֖ים אָ֑תָּה וּדְבַר־יְהוָ֥ה בְּפִ֖יךָ אֱמֶֽת׃
(מלכים א יז כד)

וקשה, למה לא ידעה זאת אחרי המופת הראשון שעשה לה עם הקמח. וכתב ר' יצחק עראמה:

כי לפי שהרבות הקמח בכד... (ו)אפשר שיעשה בפתע באחת מתחבולות הטבע ועבודת האדמה הנכריות... לפי זה הענין ההוא רופף בידה אם [הוא] מה' יתברך... או אם היה מפליאות הטבע ותחבולותיו...
(עקידה שער ג')

ובאמת רואים שעל הנס של החייאת הילד אליהו טורח להתפלל אל ה':

וַיִּקְרָ֥א אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔י הֲ֠גַם עַֽל־הָאַלְמָנָ֞ה אֲשֶׁר־אֲנִ֨י מִתְגּוֹרֵ֥ר עִמָּ֛הּ הֲרֵע֖וֹתָ לְהָמִ֥ית אֶת־בְּנָֽהּ׃
וַיִּתְמֹדֵ֤ד עַל־הַיֶּ֨לֶד֙ שָׁלֹ֣שׁ פְּעָמִ֔ים וַיִּקְרָ֥א אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔י תָּ֥שָׁב נָ֛א נֶֽפֶשׁ־הַיֶּ֥לֶד הַזֶּ֖ה עַל־קִרְבּֽוֹ׃
(מלכים א יז כ-כא)

וכן כתב ר' יצחק עראמה על ניסי אלישע בהשפעת השמן וריפוי הנזיד בפרקנו, ריפוי המים בפרק ב' והצפת הברזל בפרק ו', לא מוזכר בכתוב שאלישע הוצרך אל התפילה ואל התחינה, אלא עשה זאת בכח נבואתו והצליח.

אמנם בנס אחר בפרקנו, של החייאת בן השונמית, נאמר גם אצל אלישע, כמו אצל אליהו, שהתפלל:

וַיָּבֹ֥א אֱלִישָׁ֖ע הַבָּ֑יְתָה וְהִנֵּ֤ה הַנַּ֨עַר֙ מֵ֔ת מֻשְׁכָּ֖ב עַל־מִטָּתֽוֹ׃
וַיָּבֹ֕א וַיִּסְגֹּ֥ר הַדֶּ֖לֶת בְּעַ֣ד שְׁנֵיהֶ֑ם וַיִּתְפַּלֵּ֖ל אֶל־יְהוָֽה׃
(מלכים ב ד לב)

ומשום ש"מפתח" זה של תחיית המתים לא נמסר בידי שליח, אלא נשאר אצל ה' ולא בשליטת הנביאים, הוצרכו אליהו הנביא(מלכים א יז), ואלישע הנביא(בפרקנו) להתפלל אל ה' כדי שיסייע בידם לעשות הנס.

אל תכזב בשפחתך

על פי האמור, מסביר ר' יצחק עראמה עוד פסוקים בפרקנו:

...וַיֹּ֣אמֶר גֵּֽיחֲזִ֗י אֲבָ֛ל בֵּ֥ן אֵֽין־לָ֖הּ וְאִישָׁ֥הּ זָקֵֽן׃
וַיֹּ֖אמֶר קְרָא־לָ֑הּ וַיִּ֨קְרָא־לָ֔הּ וַֽתַּעֲמֹ֖ד בַּפָּֽתַח׃
וַיֹּ֗אמֶר לַמּוֹעֵ֤ד הַזֶּה֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה אתי (אַ֖תְּ) חֹבֶ֣קֶת בֵּ֑ן וַתֹּ֗אמֶר אַל־אֲדֹנִי֙ אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים אַל־תְּכַזֵּ֖ב בְּשִׁפְחָתֶֽךָ׃
(מלכים ב ד יד-טז)

כשם ש"מפתח" של תחיית המתים לא נמסר ביד שליח, גם כן לא נמסר מפתח של חיה, היינו יולדת(וראה מאמרים קודמים בנושא, ולקמן). לכן, כאשר אלישע מבטיח לשונמית שיוולד לה בן, היא איננה מאמינה: "אַל־תְּכַזֵּ֖ב בְּשִׁפְחָתֶֽךָ", כאומרת: אין אדון אתה בדבר הזה. 

הצדיקים עושים מה שעתיד לעשות הקב"ה

במדרש מובא:

אַתָּה מוֹצֵא כָּל מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת לֶעָתִיד לָבוֹא, הִקְדִּים וְעָשָׂה עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה:

↩ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֶּה מֵתִים, וְאֵלִיָּהוּ מְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים.
↩ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹצֵר גְּשָׁמִים, וְאֵלִיָּהוּ עוֹצֵר גְּשָׁמִים.
↩ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרֵךְ אֶת הַמּוּעָט, וְאֵלִיָּהוּ מְבָרֵךְ אֶת הַמּוּעָט.
↩ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים, וֶאֱלִישָׁע מְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים.
↩ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקֵד עֲקָרוֹת, וֶאֱלִישָׁע פּוֹקֵד עֲקָרוֹת.
↩ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרֵךְ אֶת הַמּוּעָט, וֶאֱלִישָׁע מְבָרֵךְ אֶת הַמּוּעָט.
(בראשית רבה עז א)

לצדיקים יש כח לשנות את הטבע

וכתב מהר"י מינץ:

ידוע מה שאמרו(ראה תענית ב.): הכל עושה הקב"ה על ידי שליח חוץ מארבעה דברים שאינם נמסרים ביד שליח, וסימנך: 'מפתח' - מטר פרנסה תחיה חיה. וכונתו להביא ראיה שאפילו הדברים שלא נמסרו ביד שליח, יש כח לצדיקים לשנות בהם הטבע; ולזה הביא ניסי אליהו וברר מהם שלושת הנזכרים. ולאשר יחסר לו עדין להביא ראיה על הרביעית, שהיא 'חיה' - לכן הביא אלישע שהיה שהיה פוקד עקרות.
(דרשות מהר"י מינץ דרוש עשירי)

'המפת"ח' - דווקא לאליהו הנביא ואלישע הנביא

ועדיין יש לשאול מדוע החליט הקב"ה למסור דווקא בידי אליהו הנביא ואלישע הנביא את המפתחות, ולא מצינו ניסים דומים אצל נביאים אחרים.

ויש להסביר על פי מה שהבאנו במאמר קודם בשם הרשב"א(חידושי אגדות ו.) שבזמן אליהו הנביא ואלישע הנביא התחילה עבודת הבעל בישראל, והיו נביאי הבעל מרבים לעשות מופתים, אשר באמצעותם משכו את לבות בני ישראל. לכן היה צריך הקב"ה למסור בידי אליהו הנביא ואלישע הנביא את ה"מפתחות", כדי לאפשר להם ניסים גדולים שמראים את עדיפות ה' על הבעל, להבדיל. אמנם בתקופות אחרות, שלא היה כזה מאבק עם עבודת הבעל והמותפים שעשו נביאיו, לא היה צורך לעשות ניסים מהסוג הזה של 'מפת"ח', ואולי אפילו שום נס, כמו שלא מצאנו אצל הנביא ירמיהו אזכור למופתים.

השימוש של אליהו ב"מפתח" הפרנסה התפרסם

בתחילת פרקנו נאמר:

וְאִשָּׁ֣ה אַחַ֣ת מִנְּשֵׁ֣י בְנֵֽי־הַ֠נְּבִיאִים צָֽעֲקָ֨ה אֶל־אֱלִישָׁ֜ע...
(מלכים ב ד א)

ויש לשאול מדוע באה אל אלישע?

ואולי יש לומר שהאישה הגיעה לבקש מאלישע על הפרנסה, מפני שידעה שמפתח הפרנסה נמסר כבר לרבו של אלישע הנביא, אליהו הנביא(מלכים ב יז).

אלישע הנביא פִּֽי־שְׁנַ֥יִם מאליהו הנביא

עוד יש לשאול, מדוע בפרקנו כאשר אלישע מברך את השמן אין הוא קורא בשם ה', ואילו אצל אליהו במופת הקמח נאמר: ""כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְ-הוָ֜ה אֱ-לֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל".

ואולי יש לומר שהתקיימה באלישע הנביא ברכת אליהו הנביא "יְהִֽי־לְךָ֣ כֵ֔ן" על בקשתו של אלישע הנביא: "וִ֥יהִי נָ֛א פִּֽי־שְׁנַ֥יִם בְּרֽוּחֲךָ֖ אֵלָֽי".

רק אלישע הוא הכתובת להחייאת מתים

וַיִּגְדַּ֖ל הַיָּ֑לֶד וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיֵּצֵ֥א אֶל־אָבִ֖יו אֶל־הַקֹּֽצְרִֽים׃
וַיֹּ֥אמֶר אֶל־אָבִ֖יו רֹאשִׁ֣י ׀ רֹאשִׁ֑י וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־הַנַּ֔עַר שָׂאֵ֖הוּ אֶל־אִמּֽוֹ׃
וַיִּ֨שָּׂאֵ֔הוּ וַיְבִיאֵ֖הוּ אֶל־אִמּ֑וֹ וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ עַד־הַֽצָּהֳרַ֖יִם וַיָּמֹֽת׃
וַתַּ֨עַל֙ וַתַּשְׁכִּבֵ֔הוּ עַל־מִטַּ֖ת אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּסְגֹּ֥ר בַּֽעֲד֖וֹ וַתֵּצֵֽא׃
וַתִּקְרָא֮ אֶל־אִישָׁהּ֒ וַתֹּ֗אמֶר שִׁלְחָ֨ה נָ֥א לִי֙ אֶחָ֣ד מִן־הַנְּעָרִ֔ים וְאַחַ֖ת הָֽאֲתֹנ֑וֹת וְאָר֛וּצָה עַד־אִ֥ישׁ הָֽאֱלֹהִ֖ים וְאָשֽׁוּבָה׃
וַיֹּ֗אמֶר מַ֠דּוּעַ אתי (אַ֣תְּ) הלכתי (הֹלֶ֤כֶת) אֵלָיו֙ הַיּ֔וֹם לֹא־חֹ֖דֶשׁ וְלֹ֣א שַׁבָּ֑ת וַתֹּ֖אמֶר שָׁלֽוֹם׃
וַֽתַּחֲבֹשׁ֙ הָֽאָת֔וֹן וַתֹּ֥אמֶר אֶֽל־נַעֲרָ֖הּ נְהַ֣ג וָלֵ֑ךְ אַל־תַּעֲצָר־לִ֣י לִרְכֹּ֔ב כִּ֖י אִם־אָמַ֥רְתִּי לָֽךְ׃
וַתֵּ֗לֶךְ וַתָּבֹ֛א אֶל־אִ֥ישׁ הָֽאֱלֹהִ֖ים אֶל־הַ֣ר הַכַּרְמֶ֑ל...
(מלכים ב ד יח-כה)

השונמית באה אל אלישע הנביא להודיעו שהנער מת. אמנם אלישע הנביא הוא שהבטיח לה שתיפקד, אך למה הוא הכתובת כעת בעת צרה זו?

ויש לומר ע"פ מה שהסברנו לעיל, שרק מאלישע הנביא אפשר לצפות לתשועה של תחיית המתים, ולכן פונה דווקא אליו.

הבטחון בנביא

ויש לשאול מדוע השכבתהו השונמית על המיטה, ולא על הרצפה עם שומר כמו שההלכה מצריכה(מעבר יבק מאמר שפתי רננות פרק ט). אלא שהייתה השונמית בטוחה שאלישע הנביא יציל את בנה. 

לנער מעולף מספיק טיפול של גיחזי

וַיֹּ֨אמֶר לְגֵֽיחֲזִ֜י חֲגֹ֣ר מָתְנֶ֗יךָ וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָֽדְךָ֮ וָלֵךְ֒ כִּֽי־תִמְצָ֥א אִישׁ֙ לֹ֣א תְבָֽרְכֶ֔נּוּ וְכִֽי־יְבָרֶכְךָ֥ אִ֖ישׁ לֹ֣א תַֽעֲנֶ֑נּוּ וְשַׂמְתָּ֥ מִשְׁעַנְתִּ֖י עַל־פְּנֵ֥י הַנָּֽעַר׃
וַתֹּ֨אמֶר֙ אֵ֣ם הַנַּ֔עַר חַי־יְהוָ֥ה וְחֵֽי־נַפְשְׁךָ֖ אִם־אֶֽעֶזְבֶ֑ךָּ וַיָּ֖קָם וַיֵּ֥לֶךְ אַֽחֲרֶֽיהָ׃
וְגֵֽחֲזִ֞י עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֗ם וַיָּ֤שֶׂם אֶת־הַמִּשְׁעֶ֨נֶת֙ עַל־פְּנֵ֣י הַנַּ֔עַר וְאֵ֥ין ק֖וֹל וְאֵ֣ין קָ֑שֶׁב וַיָּ֤שָׁב לִקְרָאתוֹ֙ וַיַּגֶּד־ל֣וֹ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א הֵקִ֖יץ הַנָּֽעַר׃
וַיָּבֹ֥א אֱלִישָׁ֖ע הַבָּ֑יְתָה וְהִנֵּ֤ה הַנַּ֨עַר֙ מֵ֔ת מֻשְׁכָּ֖ב עַל־מִטָּתֽוֹ׃
(מלכים ב כט-לב)

לפי מה שכתבנו לעיל, ש"מפתח" של תחית המתים נמסר באופן חריג לאלישע הנביא, מדוע כאשר השונמית מגיעה להודיע לו, הוא מאציל סמכות אל גיחזי, וכי חשב שגם גיחזי יוכל להחיות את בן השונמית המת?

אלא שכתבו ר' יצחק עראמה(עקידת יצחק שער ג) והמלבי"ם(מלכים ב ד כט) שאלישע חשב שהנער מעולף, ולכן יספיק לשלוח את גיחזי לרפאותו. ואכן כשחוזר גיחזי מהטיפול הלא מוצלח, אומר הוא לאלישע הנביא: "לֹ֥א הֵקִ֖יץ הַנָּֽעַר", כלומר לא שב להכרתו מעלפונו, ואינו אומר למשל 'לא חזר לחיים הנער', משום שנשלח רק לעורר מעולפים.

על כן כאשר מגיע אלישע הביתה מודגש "וְהִנֵּ֤ה הַנַּ֨עַר֙ מֵ֔ת", ולא מעולף. ואם תגיד שנפטר רק סביב הזמן שטיפל בו גיחזי, לכן כתוב: "מֻשְׁכָּ֖ב עַל־מִטָּתֽוֹ", והיינו שכבר מעת שפנתה השונמית אל אלישע הנביא הנער כבר לא היה בין החיים(מלבי"ם שם).

הדיבור משפיע

וַיֹּ֗אמֶר מַ֠דּוּעַ אתי (אַ֣תְּ) הלכתי (הֹלֶ֤כֶת) אֵלָיו֙ הַיּ֔וֹם לֹא־חֹ֖דֶשׁ וְלֹ֣א שַׁבָּ֑ת וַתֹּ֖אמֶר שָׁלֽוֹם׃
וַֽתַּחֲבֹשׁ֙ הָֽאָת֔וֹן וַתֹּ֥אמֶר אֶֽל־נַעֲרָ֖הּ נְהַ֣ג וָלֵ֑ךְ אַל־תַּעֲצָר־לִ֣י לִרְכֹּ֔ב כִּ֖י אִם־אָמַ֥רְתִּי לָֽךְ׃
וַתֵּ֗לֶךְ וַתָּבֹ֛א אֶל־אִ֥ישׁ הָֽאֱלֹהִ֖ים אֶל־הַ֣ר הַכַּרְמֶ֑ל וַ֠יְהִי כִּרְא֨וֹת אִישׁ־הָֽאֱלֹהִ֤ים אֹתָהּ֙ מִנֶּ֔גֶד וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־גֵּֽיחֲזִ֣י נַֽעֲר֔וֹ הִנֵּ֖ה הַשּֽׁוּנַמִּ֥ית הַלָּֽז׃
עַתָּה֮ רֽוּץ־נָ֣א לִקְרָאתָהּ֒ וֶֽאֱמָר־לָ֗הּ הֲשָׁל֥וֹם לָ֛ךְ הֲשָׁל֥וֹם לְאִישֵׁ֖ךְ הֲשָׁל֣וֹם לַיָּ֑לֶד וַתֹּ֖אמֶר שָׁלֽוֹם׃
וַתָּבֹ֞א אֶל־אִ֤ישׁ הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־הָהָ֔ר וַֽתַּחֲזֵ֖ק בְּרַגְלָ֑יו וַיִּגַּ֨שׁ גֵּֽיחֲזִ֜י לְהָדְפָ֗הּ וַיֹּאמֶר֩ אִ֨ישׁ הָֽאֱלֹהִ֤ים הַרְפֵּה־לָהּ֙ כִּֽי־נַפְשָׁ֣הּ מָֽרָה־לָ֔הּ וַֽיהוָה֙ הֶעְלִ֣ים מִמֶּ֔נִּי וְלֹ֥א הִגִּ֖יד לִֽי׃וַתֹּ֕אמֶר הֲשָׁאַ֥לְתִּי בֵ֖ן מֵאֵ֣ת אֲדֹנִ֑י הֲלֹ֣א אָמַ֔רְתִּי לֹ֥א תַשְׁלֶ֖ה אֹתִֽי׃
(מלכים ב ד כג-כז)

השונמית ידעה שמצב הילד רע מאוד, שהרי רצה אל אלישע וכמו שהסברנו. אם כן, מדוע היא מסתירה מסביבתה את עניין מותו? וביותר השאלה מדוע מדברת ברמזים אפילו אל אלישע הנביא, שבו שמה תקוותה להציל את בנה?

והסביר האלשיך שעשתה בחכמה לא להזכיר שם 'מת' על בנה, משום שהדיבור מזיק בדברים אלו.

אם כן, אפשר גם להבין מה שהסבירו ר' יצחק עראמה והמלבי"ם שהבאנו למעלה, שאלישע חשב שהנער רק מעולף, וכי חשב שהאבחנה הרפואית של השונמית מוטעית? אלא שהשונמית דיברה ברמזים כדי לא להזיק למצב בנה בפיה, ועל כן לא הבין אלישע הנביא שהנער מת.