פסוק א:והנושה. המלוה, כמו (דברים כד יא): והאיש אשר אתה נושה בו:
פסוק ב:אסוך. שם כלי השמן, ויקרא כן על שם שסכין ומושחין ממנו:
פסוק ד:תסיעי. תעקרי ממקומה:
פסוק ח:מדי. מתי, רצה לומר: בכל זמן:
פסוק י:ונשים. מלשון שימה:
פסוק יג:חרדת. ענין תנועה חזקה, ואם היא מבלי פחד, כמו (שמואל א טז ד): ויחרדו זקני העיר לקראתו:
פסוק טז:חיה. כן נקראת היולדת, ובדברי רבותינו ז״ל (יומא עג ב): והחיה תנעול את הסנדל:
פסוק טז:תכזב. ענינו דבר הנפסק, כמו (ישעיהו נח יא): אשר לא יכזבו מימיו:
פסוק כב:וארוצה. ענין מהירות ההליכה:
פסוק כד:תעצר. תעכב, כמו (שופטים יג טו): נעצרה נא אותך:
פסוק כז:להדפה. לדחפה, כמו (תהלים א ד): אשר תדפנו רוח:
פסוק כח:תשלה. ענין שגגה ושכחה, כמו (שמואל ב ו ז): על השל, ורוצה לומר: תטעה:
פסוק כט:משענתי. המטה אשר נשען בו:
פסוק כט:תעננו. מלשון עניה ותשובה:
פסוק לד:ויגהר. ענין השתטחות הגוף, כמו (מלכים א יח מב): ויגהר ארצה:
פסוק לד:ויחם. מלשון חמימה:
פסוק לה:ויזורר. ענין עטוש, כי עטישותיו תהל אור (איוב מא י), תרגומו: זרירוהי:
פסוק לה:ויפקח. פתח, כמו (שם כז יט): עיניו פקח:
פסוק לח:שפות. ענין העמדת הסיר במקום מושבה, כמו (יחזקאל כד ג): שפות הסיר שפות:
פסוק לח:נזיד. תבשיל, כמו (בראשית כה כט): ויזד יעקב נזיד:
פסוק לט:אורות. ענינו צמחי שדה, כמו (ישעיהו כו יט): טל אורות טלך:
פסוק לט:פקועות שדה. הם הגדלים על גפן שדה, והמה מרים, ועושים מהם שמן ובדברי רבותינו ז״ל (שבת פרק ב משנה ב) נקרא שמן פקועות:
פסוק לט:ויפלח. ענין בקיעה, כמו (שיר השירים ד ג): כפלח הרמון:
פסוק מב:מבעל שלשה. שם מקום:
פסוק מב:בכורים. מלשון בכור, ורצה לומר: דבר הנקצר ראשון:
פסוק מב:וכרמל. כן יקרא שבלים רכים:
פסוק מב:בצקלונו. תרגם יונתן: בקליפותיהן: