פסוק א:ואשה וכו׳. אמרו רבותינו ז״ל (זוהר חדש רות פב ב) שהיתה אשת עובדיה, והנושה היה יהורם בן אחאב, ובחיי אחאב הלוה לו ממון ברבית, לכלכל את הנביאים:
פסוק א:לעבדים. בעבור חוב הממון:
פסוק ב:מה יש לך. לשיהא הברכה שורה בו:
פסוק ג:מן החוץ. מן האנשים שחוץ לביתך, ולתוספות ביאור אמר: מאת כל שכניך:
פסוק ג:אל תמעיטי. אל תשאלי מעט כי אם הרבה כלים:
פסוק ד:והמלא תסיעי. הכלי אשר תמלא, תסיעי ממקומה, להעמיד האחר תחתיה, ולא תזוז האסוך ממקומה, על כי האסוך נעשה כמעין, ואין מדרך המעין לזוז:
פסוק ה:הם מגישים. את הכלים הריקים, כי היא לא זזה ממקומה עם האסוך:
פסוק ו:הגישה וכו׳. כי לא ידעה אשר כבר נתמלאו כולם:
פסוק ו:ויעמוד השמן. לא היה נשפך עוד:
פסוק ז:בנותר. בדמי השמן על דמי החוב:
פסוק ח:ויהי היום. רצה לומר: בא היום אשר עבר אלישע אל שונם:
פסוק ח:אשה גדולה. אשה חשובה:
פסוק ח:ויהי מדי עברו. מיום ההוא והלאה, מדי עברו וכו׳:
פסוק ט:הנה נא ידעתי. מכירה אני בו שהוא איש קדוש, ואין מהראוי לשבת אתנו יחד ואמרו רבותינו ז״ל (ברכות יב): האשה מכרת באורחים יותר מן האיש:
פסוק ט:עובר. אף הוא עובר עלינו תמיד, בכל עת בואו פה, ואיך ישב עמנו יחד פעמים רבות:
פסוק י:עלית קיר. עליה קטנה בנויה בקיר אבנים, בנין מעולה:
פסוק י:יסור שמה. להתבודד בחדרו לבד:
פסוק יא:ויהי היום. בא היום אשר בא שמה, אחרי עשותה את העליה:
פסוק יג:אמר וכו׳. לא רצה לדבר עם האשה פנים אל פנים:
פסוק יג:הנה חרדת וכו׳. רצה לומר: בעבור שאת מטרחת עצמך הטרחה הזאת בעבורינו, ומהו הגמול לעשות לך, האם יש לך דבר מה לדבר בעבורך אל המלך וכו׳:
פסוק יג:בתוך עמי. רצה לומר: אני יושבת בתוך בני משפחתי, ואין מי מהם עושה רעה עמדי, לשאצטרך לקבול ולהתרעם על מי:
פסוק יד:ומה לעשות לה. אחר שהלכה מפניו שאל לגיחזי ומהו אם כן הגמול שאעשה לה:
פסוק יד:אבל. באמת יש מקום לעשות לה גמול, כי אין לה בן, ואישה זקן, ובדרך הטבע לא תלד עוד, ואם תלד על ידך בן, יחשב לגמול רב:
פסוק טו:בפתח. בראותה שאיננו מדבר עמה פנים אל פנים הוסיפה להתרחק, ועמדה בפתח:
פסוק טז:למועד הזה כעת חיה. רצה לומר: לזמן הבא כעת הראויה להיות חיה רוצה לומר: יולדת, והיא ככלות תשעה חדשים, שהם ימי הריון:
פסוק טז:את חובקת בן. רצה לומר: תשעשע עצמך עם בנך לחבקו, ואף כי בתחלה לא דבר עמה פנים אל פנים, אבל אחר שראה צניעותה שעמדה בפתח, חזר לדבר עמה:
פסוק טז:אל אדוני. אל תדבר כדברים האלה:
פסוק טז:אל תכזב. אל תאמר דבר הנפסק, בעבור לשמח לב שפחתך, ועל כי אמר חובקת בן, המורה לשעשוע מה, ולא הבטיחה שיתקיים, לזה אמרה אל תשמחני בדבר שאינו מתקיים:
פסוק יז:אשר דבר. כפי אשר דבר אלישע:
פסוק יח:ויהי היום. בא היום אשר יצא אל אביו, כשהוא עומד על הקוצרים:
פסוק יט:ראשי ראשי. יש לי כאב בראש, וכפל המלה כדרך הנוהם מכאב, כמו (יריה ד יט): מעי מעי אוחילה:
פסוק כג:לא חדש ולא שבת. כי בראש חדש ושבת היתה רגילה לקבל פניו:
פסוק כג:ותאמר שלום. רוצה לומר: אין דבר רע שאלך בעבורו אל הנביא, ולא רצתה לגלות הדבר לבעלה, כי חשבה מוטב שיעשה הנס בצנעה:
פסוק כד:ותחבוש. קשרה האוכף:
פסוק כד:נהג ולך. נהג האתון ולך אתה, ואל תתעכב בעבורי, שארכב אני בה, כי אם כאשר אומר לך עמוד, אז תעמוד:
פסוק כה:הנה השונמית הלז. רצה לומר: הזאת הבאה, היא השונמית:
פסוק כו:ותאמר שלום. אחר ששאלה, אמרה לו הכל שלום, ולא רצתה לגלות גם אליו:
פסוק כז:להדפה. בעבור כבוד הנביא, שלא תחזיק ברגליו:
פסוק כז:הרפה לה. תן לה רפיון ואל תהדפנה, כי עושה כזאת בעבור מרירות נפשה, ולא ידעתי מה היא, כי ה׳ העלים ממני בעת נהיתה, וגם עתה לא הגיד לי:
פסוק כח:השאלתי. וכי שאלתי אני על הבן, עד שבעל כרחי הבטחתני אף בדבר שאינו מתקיים:
פסוק כח:הלא אמרתי. בעת ההבטחה אמרתי, אל תטעה אותי, להבטיח לי דבר הנפסק:
פסוק כט:חגור מתניך. ללכת מהרה ובזריזות:
פסוק כט:לא תברכנו. בכדי שלא תשהה בדרך:
פסוק ל:אם אעזבך. לבל תלך בעצמך עמדי:
פסוק לא:עבר לפניהם. הקדים להם:
פסוק לא:ואין קול. אמרו רבותינו ז״ל (ירושלמי סנהדרין י ב): כי גחזי לא שמע לדברי הנביא, והיה עוד מלגלג בדרך, לומר שהולך להחיות את המת:
פסוק לא:ואין קשב. היא היא, כי כשאין קול, אין מה להקשיב וכפל הדבר במלות שונות:
פסוק לד:פיו על פיו. כאילו ישפיע מן החיות שבאיבריו, אל איברי הנער:
פסוק לה:וישב. חזר לרדת מעל המטה:
פסוק לה:אחת הנה. פעם להעבר מזה, ופעם להעבר מזה:
פסוק לה:עד שבע פעמים. נתעטש ז׳ פעמים ופתח אחר כך את עיניו:
פסוק לח:שפות הסיר. ערוך הסיר על מקום מושבה, ובשל בה תבשיל:
פסוק לט:גפן שדה. מין גפנים הגדלים בשדה, והפירות הם דבר ארסי וממית:
פסוק לט:ויפלח. בקע לחתיכות, ונתנה אל הסיר, כי לא הכיר בו שהוא דבר ארסי:
פסוק מ:ויצקו. שפכו הנזיד אל הקערות לאכלה:
פסוק מ:מות בסיר וגו׳. אתה איש אלהים, הנה בסיר יש דבר הממית, כי הרגישו במרירתו:
פסוק מא:ויאמר. אלישע אמר, החזירו הנזיד אל הסיר, וקחו קמח לתת בסיר, ואז יוסר הארס:
פסוק מא:צק לעם. עתה שפוך אל הקערות ויאכלו:
פסוק מא:ולא היה. רוצה לומר: וכן היה, כי לא היה מעתה דבר ארסי וממית:
פסוק מב:לחם בכורים. לחם העשוי מהקציר הנקצר שם ראשונה, והיו במספר עשרים, וממין השעורים:
פסוק מב:וכרמל בצקלונו. שבלים רכים ומלאים, כשהם עדיין בקליפותיהן:
פסוק מג:מה אתן זה. רוצה לומר: הלא מעט המה:
פסוק מג:אכול והותר. בהם יהיה די לאכול, ועוד יהיה מותר:
