דוד ובת שבע
כבר עוררנו באחד המאמרים הקודים את השאלה, מה המשמעות של הפסוק "ויקם דוד מעל משכבו לעת הערב". מפרשים חז"ל "אמר דוד לקב"ה מדוע אומרים אלוקי אברהם יצחק ויעקב ולא אלוקי דוד? אמר לו הקב"ה, הם עמדו בניסיון ואתה לא. אמר לו דוד "בחנני ה' ונסני"(תהילים כו ב) אמר לו הקב"ה נסיונך יהיה קל מנסיונם. שלך אומר אני במה אנסה אותך, ולהם לא אמרתי. ונסיונך יהיה בעניני עריות. הלך דוד והיה עם אשתו (נתכוון לגדור עצמו במותר לו). וזהו ויקם מעל משכבו לעת הערב. אגב אף בדורות מאוחרים יותר אנו מוצאים דברים דומים. כשהופיעה "חומה"(כתובות סה.), אלמנתו של אביי בבית דינו של רבא נתאוה רבא תאוה מחמת יופיה, והלך לביתו ביום והיה עם אשתו, בת רב חסדא. אף הוא נתכוון לגדור עצמו.
אחר כך, בהיותו על גג ביתו ראה דוד את בת שבע רוחצת על הגג.
מה ראה? אומרים חז"ל: "ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית"(סנהדרין קז.), בזיווגם של אנשים רגילים נאמר(סוטה ב.): "ארבעים יום קודם יצירת הולד מכריזה בת קול בת פלוני לפלוני", אולם אצל דוד ובת שבע ההתאמה היא מששת ימי בראשית! לפעמים כאשר פוגש אדם אשה, מרגיש הוא בהרגשה פנימית חזקה, שהם נועדו זה לזו משעה ראשונה (יש מכנים את זה אהבה ממבט ראשון), התאמה זו היא בבחינת ארבעים יום קודם יצירת הולד. בדוד ובת שבע ההתאמה איננה בבחינת זו אלא מששת ימי בראשית(מפי הרב אברהם רמר). יש כאן התאמה נשמתית מופלאה מראשית הבריאה בין נשמת דוד לנשמת בת שבע, ומשתי נשמות אלו צריכה לצאת נשמתו של משיח. מתחילת בריאת שמים וארץ מחכות שתי נשמות אלו להופיע בעולם להפגש ולהביא לעולם את המשיח שהוא בונה המקדש.
התאמה פנימית זו יוצרת הרגשת משיכה פנימית חזקה מאוד, עשרת מונים מכל הרגשה אחרת(מהר"ל ספר חדושי אגדות חלק שלישי עמוד רנד - מסכת סנהדרין: "ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם אלא שאכלה פגה ... לכך אי אפשר רק שיהיה שלמה מן האשה שהיא ראויה לדוד, ובת שבע ראויה לו כי דוד היה שביעי ג"כ בבני ישי, לכך ראויה לו בת שבע. רק שאכלה פגה, כלומר שעדיין לא הגיע הזמן, ומפני שהיתה ראויה אליו היה להוט אחריה, כמו דבר שהוא מוכן ומזומן אליו ואין יכול להמתין עד שהגיע זמן הכושר: [צ"ע שדוד היה שמיני]).