התנצלות
הגמ' אומרת(מגילה כה): מעשה דוד ואמנון נקראים ולא מתורגמים, כלומר, אין מפרשים ודורשים אותם בציבור.
אם כן - היה ראוי שלא לכתוב על נושא זה בפרסום כלשהו.
אולם לאחרונה זכינו, והלימוד בתנ"ך הולך ומתפשט גם בין ת"ח ויראי שמים ולא רק אצל משכילים ואפיקורסים.
והנה חלק מת"ח יצאו בע"פ ואף בכתב, לדרוש בגנותו של דוד בכל החומר. ואע"פ שאמרו חז"ל, "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", לעתים נדמה מדבריהם ש"כל האומר דוד לא חטא אינו אלא טועה". על כן אמרתי עת לעשות לה', וכשם שדרש רבי בזכותו של דוד אף אני אלך בדרכו.
ועוד הערה חשובה. האדם נוטה לפרש התנהגות רעהו על פי הנורמות שהוא חי בהם.
מתוך כך נוצר קושי אמיתי בהבנת דרכיהם ומניעיהם של ענקי אומתנו בעשותם מעשים ממעשים שונים. מכיון שהספירה הרוחנית שבה הם חיו רחוקה מאד מהרמה בה אנו חיים.
על כן מי שמנסה לבאר ולהתיחס למעשיהם של אותם ענקים על פי הסטנדרט שהוא חי, התאוות הקנאות ואהבות וכו' כשלונו קרוב יותר מהצלחתו.
שומא עלינו, להתרומם בחשיבתנו, ולנסות להקיף כל שאמרו חז"ל על אותם ענקים עם פשטי המקראות ע"מ שתהיה לנו אפשרות להבין את גדולי אומתנו.
"מתחיל בגנות ומסיים בשבח".
יש המפרשים, שכל מהלך ההתרחשויות, מחטא בת שבע ואילך הוא שרשרת של כשלונות. הדרדרות מתמשכת והולכת של דוד. מכיון שחטא דוד עם בת שבע, מנסה הוא לחפות על חטאו ע"י ששולח אליה את אוריה בעלה הראשון. ומשמסרב אוריה, הוא שולח אותו למות במלחמה. ומכיון שהוא לא שלט ביצרו, כאשר מתרחש כל מעשהו של אמנון, כיצד יוכל להוכיח את אמנון על מעשהו? הרי יאמר לו טול קורה מבין עיניך! ועוד אומרים הם, לא מוזכרת שום תגובה של דוד למעשהו של אמנון, מלבד מה שנאמר: "וירע בעיניו". שתיקה זו של דוד, אומרים הם, סימן היא לחולשתו הגוברת והולכת בהנהגת ביתו. חולשה זו, מתפתחת לחולשה בהנהגת כל הממלכה. מצב המאפשר את מרד אבשלום. ומכאן נמשכת הירידה עד לתיאור הקשה של תחילת ספר מלכים - "והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו ". תיאור של מלך מוקף בתככי חצר, ללא שליטה במתרחש סביבו.
ננסה בהמשך להעמיק בפשוטם של מקראות ובדברי חז"ל, ונראה שההיפך הוא הנכון לכל אורך הדרך!