חנה ופנינה

מהכתוב משמע שפנינה הייתה מכעיסה את חנה רק כשעלו להקריב קרבנות, שהרי נאמר: "וְכֵ֨ן יַֽעֲשֶׂ֜ה שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה מִדֵּ֤י עֲלֹתָהּ֙ בְּבֵ֣ית יְהוָ֔ה כֵּ֖ן תַּכְעִסֶ֑נָּה..."(שמואל א א ז). ומדוע לא הכעיסה פנינה את חנה ביתר השנה?

בפרק הבא כתוב:

וּבֵרַךְ עֵלִי אֶת־אֶלְקָנָה וְאֶת־אִשְׁתּוֹ וְאָמַר יָשֵׂם יְקֹוָק לְךָ זֶרַע מִן־הָאִשָּׁה הַזֹּאת תַּחַת הַשְּׁאֵלָה אֲשֶׁר שָׁאַל לַיקֹוָק וְהָלְכוּ לִמְקֹמוֹ
(שמואל א ב כ)

וביאר הרד"ק:

למקומו - ולא אמר 'למקומם', נראה כי הרמתה היתה מקומו ולא מקומה...
(רד"ק שמואל א ב כ)

צורת חיים דומה ראינו גם אצל יעקב אבינו, כפי שמתואר בספר בראשית:

וַיָּבֹ֨א לָבָ֜ן בְּאֹ֥הֶל יַעֲקֹ֣ב ׀ וּבְאֹ֣הֶל לֵאָ֗ה וּבְאֹ֛הֶל שְׁתֵּ֥י הָאֲמָהֹ֖ת וְלֹ֣א מָצָ֑א וַיֵּצֵא֙ מֵאֹ֣הֶל לֵאָ֔ה וַיָּבֹ֖א בְּאֹ֥הֶל רָחֵֽל׃
(בראשית לא לג)

ופירש הנצי"ב:

שעד כה היה...עיקר דירתו בבית רחל ומשום הכי[=לכן] נקראת ביחוד אשת יעקב.
(העמק דבר בראשית ל כ)

כלומר, חנה ופנינה לא נפגשו בד"כ, למעט בזמן שהיה אלקנה עולה עם שתיהן להקריב קרבנות, ואז נוצר המצב שבו יכלה פנינה להקניט את חנה.