פסוק א:ויהי איש אחד מן הרמתים כו'. הנה מלת אחד מיותרת וכן מלת צופי' אם הוא שם מקו' לומ' שהיה ג"כ משם הל"ל ומצופים ואם הוא מ"ש ז"ל שהיה ממ"ח נביאים שקראוי' צופי' היה ראוי יאמר מצופי'. אמנם הנה מהנראה מרז"ל שצופים הוא שם מקום שאמרו בגמ' שהמגיעי' לצופים קורעי' על ירושלים שנראית משם והנה למראה עינינו הם ג' מקומו' בראשי ג' הרי' הב' שתי רמות שהם רמתי' והג' היא צופי' והם ג' מקומו' קרובי' זה לזה בכמו חצי עגולה ועל שלשתם יאמר הרמתי' צופים והענין ע"ד מז"ל במדבר רבה על מלת אחד המיותרת פה שהוא שכל מקום שנא' אחד גדול הוא. ובזה נבא אל הענין שנאמ' ויהי איש גדול אחד מיוחד שבכל ג' מקומות אלו מן הרמתים צופים שהיה האיש ההוא גדול מכל בני שלשה המקומות ההם והיה מהר אפרים ושמו וכו':
פסוק ב:ולו שתי נשים כו'. הנה אומ' בחנה אחת ובפנינ' נאמר השנית הלא יקשה שלא נכתב' הא' בשתיהן כד"א שם הא' ערפה ושם השנית רות ועוד שהיה די יאמר שחנה לא ילדה שהוא כוונת הספור ולא שהיה לפנינה ילדים ומה גם שמאליו יובן. ולבא אל הענין נזכירה מז"ל כי בראות חנה שלא ילדה נתנה את פנינה לאישה אולי בזכות זה תבנה גם היא ובזה יתכן כי על כן לא נאמר הא' חנה בה"א והו' כי באו' הא' יחוייב היות אחרת עמה שזו האחת אך באמור אחת משמעו יחידית ועל כן אחר אומר ולו שתי נשים אמר שם אחת כלו' כי זאת אחת לבדה היתה והאחרת היא שנתוספ' עליה אלא שהסיב' שבאה השנית שהיא למען יהיו לראשונ' ילדים לא נתקיים כי ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים ועל כן הביא מה שלפנינה היו ילדים כלו' שלא נתקיי' המכוון:
פסוק ב:או בדרך אחרת והוא כי הנה ידוע מחכמי האמת כי אות ה"א רומזת אל בחינת כח עליון נורא שמשם יוצאים הבנים כי על כן למען יולידו אברה' ושרה הוטלה אות ה"א בשם כל אחד מהם ובגלל הדבר הזה יאמר ולו שתי נשים תדע למה היו לו שתים על כי אות ה"א לא היתה בחנה כי המקור העליון המתייחס לה לא היה משפיע בה וזהו שם א' חנה כלו' בלא ה"א על כן נמשכה השנית ליבנו' חנה על שנתנ' צרה בחיקו והנה לא נעשה המכוון כי הנה ויהי לפנינה ילדי' ולחנ' שנישואי פנינה היו כדי שתבנה היא ממנה אין ילדים ואין זה כ"א שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקי' כמז"ל על האמהו' שעל כן היו עקרו' שמתאוה הקב"ה לתפלתן של צדיקים וכן היה בחנה כמפורש לפנים וזה יהיה ענין הסמיכו' שאחר אומ' שלחנה אין ילדים הוצרך לגלות טעם הדבר שהוא שתתפלל כאשר עשתה וסיפר איך נמשכה התפלה כי ועלה האיש ההוא וכו' וכעסתה כו' שע"י כך התפללה כאשר יבא בס"ד:
פסוק ג:ועלה האיש ההוא כו'. ראוי לשים לב מאן דכר שמייהו דחפני ופנחס בענין הזה ועוד או' מימי' ימימה אם הוא משנה לשנה למה לא היה עולה בכל השלש רגלי' ואם הוא מימים ימימה מרגל לרגל אין זה משמעות ימים ימימה אלו משנה לשנה כאשר הוא האמור ביפתח. ועוד למה יודיע ענין המנות שיורה כי אין לסיפור צורך בהם. ועוד אומ' אשתו שהיא מלה מיותר'. ועוד מה ענין או' אפים שהוא כמשולל הבנה. ועוד או' כי את חנה אהב כו' כי הלא ע"י כן היה ראוי יתן לה מנות הרבה ולא א' בלבד. ועוד או' וכעסת' צרתה גם כעס מהו כפל הכעס הלז וברבוי גם. ועוד למה חזר לומ' כי סגר ה' כו' הרי נאמ'. ועוד למה שינה כי בפ' הקודם הוא אומר וה' סגר רחמה ופה אומר בעד רחמה אמנם אין ספק כי אומ' מימים ימימה הוא משנה לשנה כאשר יכריע או' אחרי כן וכן יעשה שנה בשנה מדי עלותה כו' והלא לא יבצר מהיות צריך לתת טעם אלא בלתי עלותו שלשה פעמים בשנה. ואחשבה כי הכתוב ישיב אמריו לזה באו' ושם שני בני כו' והוא לומ' תדע למה יעלה פעם אחת בשנה ולא שתי' שלש על כי ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהני' ליי' והיה קץ לראות מעשיהם הבלתי טובים ג' פעמי' בשנה על כן השיב רגליו מלעלו' יותר מפעם אחת בל יתעכב יות' משנה מלראות את פני ה' ויהי היום ויזבח כו' ונתן כו' סיפר איך נתגלגלה תפלת חנה כי הנה היא לא הית' נותנת אלא לבה להתפלל כי היתה מתנחמת בראות כי אישה אהבתה כי הלא ראתה כי היה נותן לפנינה עם היותה אשתו ולכל בניה ובנותיה שהיו רבים עם כל זה לה ולכל הבנים והבנות לא נתן כי אם שתי מנות אך לחנה היתה נותנת מנה אחת שהיא החצי שהיה נותן לפנינה ולכל בניה ובנותיה נמצאת חנה נוטלת בחלק שלשה ע"כ אמר כי במה שהיה בעין יפה נותן לחנה יותר מלפנינה עם היותה אשתו הלא הוא אפים כלומר נמשכו שתי אפים אחד כי את חנה אהב והוא אף וכעס לפנינה שנית כי ה' סגר רחמה באופן שהוא אף לחנה על העדר בניה וזהו אפים אחד כי את חנה אהב שנית וה' סגר רחמה שהם שתי יגונות כמדובר. וע"י כן היתה צרתה מכעסתה וכעסתה צרתה כו' וע"י כן התפללה:
פסוק ג:והנה ארז"ל כי שטן ופנינה לשם שמים נתכונו שטן על כבוד אברהם שנא' באיוב יותר מבאברהם ופנינה כדי שתצעק אל ה' יתן לה הריון והנה לעומת זה ארז"ל כי בכל א' מהבנים שהיתה חנה יולדת היתה פנינה קוברת א' מבניה והלא כמו זר נחשב למה ימותו בניה זו תורה וזו שכרה אך אחשבה כי שתים היו כוונותיה א' מקנאה שהיתה רואה כי את חנה אהב ממנה שעל כן היה נותן לה כחצי מה שהיה נותן לצרתה וכל בניה ובנותיה. שנית לשם שמים כדי שתצעק ותתפלל ויהיו גם לה ילדי' ותוסר הקנאה כי אז ינתנו המנות במכסת נפשות וזה יהיה מאמר הכתוב וכעסתה צרתה שהוא על האמור שחלקה כחצי חלק אשה וילדיה כלם שהוא מקנאה וגם כעס מן בחינה לשם שמים שהוא בעבור הרעמה שהוא למען תרעם בקולה נפלאות כי תצעק על שברה לה' יושיע לה ויפתח את רחמה כי ידעה היא כי מה שנסגר רחמה לא לעולם היה ב"א שה' עשה על שמתאוה לתפלתה כענין האמהות ולמען ע"י תפלתה תפקד ברחמים גדולי' בזרע קדוש וזהו כי סגר ה' בעד רחמה כי סגר רחמה לא נאמר כ"א בעד רחמה כד"א ויסגור ה' בעדו כי מה שסגר ה' את נח בתיב' היה לטובתו למען ירוחם ע"י צער תיבה שאם לא כן לא היה כדאי. וע"ד זה יאמ' כי סגר ה' בעד רחמ' שסגר ה' בעדה לטובת רחמה לשתתפלל ולתת לה פטר רחם קדוש מאד כאשר היה ובידעה כי כן היה גם הכעס בעבור הרעמה שתצעק ותרעם עד ירחמוה מן השמי' והראיה כי לשם שמים כיונה למען תתפלל שהרי וכן יעשה שנה בשנה מדי עלותה כי כן היה עושה אלקנה שם בחילוק המנות כן פנינה תכעיסנה בחילוק הנז' כדרך הנז' ולמה לא היה מכעיסה בביתן ברמה כ"א מדי עלותה הוי אומ' כי אין זה כ"א למען היות שם בית ה' כי בית תפלה יקרא למען תתפלל שם כי שם שכינ' שור' ויעת' לה ה' מבמקומו' זולתו:
פסוק ח:ויאמר כו'. שנותן את לשונו שלא אמר למה בקמץ המ"ם כ"א בסגול הלא הוא כי אומ' למה בקמץ משמעו הוא למה היא בוכ' ואין זו שאלה כי גלוי הוא שהוא על כי לא ילדה אך באו' למה בסגול הוא כאומר ידעתי הטעם אן בשביל מה כלומ' איזה תועלת ותיקון מוציאי מזה לצרתך וזהו למה תבכי מה תועילי בבכי ושמא תאמרי שהוא להשקיט ולכבו' אש דאגת הלב כדרך הבוכי' שמשככי' בבכי קצת אש צרתם אם זו היא כוונתך להניס יגון ואנחה ע"י הבכי אם כן הוא ולמה לא תאכלי כי האכילה גם היא תסייע לדוץ דאבה ואם הוא כי מורת לבך ונפשך אונסתך ומעכבתך מאכול ושתה הנה אעיקרא דדינא פירכא כי ולמה ירע לבבך בלי סיבה והוא הנודע כי אין האשה חייבת בפריה ורביה כי אם כששואלת חוטרא לידא ומרא לקבור' ועל זה אמר הנה אנכי טוב לך מעשרה בנים שאפי' אם ימות הוא תחלה ישאר לה ממון ליסמך לזה ולזה:
פסוק יא:ותדור נדר ותאמר כו'. ראוי לשית לב אל כפל הנדר וגם כפל הראיות ראה תראה וכן או' אמתך פעמי' בסגול התי"ו ובשלישית התי"ו בחט"ף. ועוד או' ולא תשכח את אמתך כי מי לא ידע שלא בקשה שיזכרנ' ויחזור וישכחנה וכן מה ענין או' זרע אנשי'.
פסוק יא:והנה לבא אל הביאור נזכיר' שני מאמרי רז"ל א' אומרים ז"ל מה ראה קרח לחלוק על הכהונה ראה ברוח הקדש גדולה עתידה ולא ידע אם היה בו או בזרעו והו'. כי מאלקנה בן בנו היה עתיד לצאת שמואל והוא חשב שהיתה לו לעצמו מצורף לזה מז"ל על פסוק ועלה האיש ההוא מעירו כו' ארז"ל אלקנה אשתו בניו ואחיותיו וכל קרוביו היה מעלה עמו לרגל ובאי' ולני' ברחובה של עיר והיתה המדינ' מרגשת והיו שואלי' אותן להיכן הולכי' ואומרי' לבית ה' שבשילה שמשם תצא תור' ומצו' ואתם למה לא תבואו עמנו ונלך יחד מיד משגרות עיניה' דמעו' או' להם נלך כו' עוד לשנה הבאה ה' בתי' לשנה אחרת עשרה עד שהיו כלם עולים ובדרך שהיה עולה שנה זו לא היה עולה שנה אחרת עד שהיו כלם עולים אמר לו הקב"ה אלקנה אתה הכרעת את ישראל לכף זכות וחנכתם במצו' וזכו רבי' על ידך אני אוציא בן ממך שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצו' הא למדת שבשכר אלקנה שמואל עכ"ל. עוד מאמר שני כי ארז"ל כי בין איש ואשתו יש ב' אותיות של שם יו"ד באיש וה"א באשה וע"כ נקראו ישר' שבטי יה וכאש' זווגם הגון שם זה שבהם מצליחם בבני' וכמאמרנו על פ' אשתך כגפן פוריה כי על כן ננקדה אל"ף שבאשתך בסגול ולא בחי"רק לרמוז כי ג' שותפין שבאדם שהם אביו ואמו והקב"ה הוא שם יה שבהם מהוין הילדי' ועל רמז ג' אלה ננקדה האל"ף בסגול וגלה הרמז באומ' פוריה שהוא פרי של שם יה.
פסוק יא:ונבא אל הענין והוא כי אמרה בלבה יודעת אני כי ראוי הוא אישי להוליד בן צדיק עלייתו תמיד בית ה' ומעלה את כל ישראל תמיד אך אפשר יהי לו בן זה מאשה אחרת ע"כ אמרה אם ראה לומ' אם יש ראיה ופקידה על זכות הראות את פני ה' תראה בעני אמתך שלא יהיה לו מאשה אחרת ואמרה אמתך בסגול התי"ו לרמוז שלש' שותפין שבאד' שעמה ובעלה שם יה שע"י התחברות החוט המשולש תפקד והנה ידוע מחכמי האמת שכל בן הניתן מסטרא דנוקבא מעותד לבלתי התקיי' הרב' כי ע"כ כמעט נסתכן על שהורה הלכה בפני רבו שזר שוחט ואלעזר רואה כמ"ש ז"ל על וישחטו את הפר ויביאו את הנער כו' ע"כ ביודעה כי בהיות הילד מסטרא דנוקבא גם שיזכרנה ה' יתעתד הילד לבלתי התקיים ע"כ אמרה וזכרתני ולא תשכח את אמתך ואיך יתכן והלא מסטרא דנוקבא הוא מזכותה לז"א ונתת לאמתך זרע אנשי' שתתלה הזכות באנשי' ולא בי שהוא בזכות אלקנה על שזיכ' את כל ישראל בעליית הרגל ככתו' מרז"ל כי בשכר אלקנה שמואל ובזכות הנגררי' על ידו לרגל ועל היות כוונתה להסיר את עצמה מתליית הזכו' ע"כ לא אמר' ונתת לאמתך בסגול התי"ו כ"א בשוא לרמוז כי משלשה שותפין שהם היא ובעלה והקב"ה הנרמזי' בסגול כמדוב' למעלה לא יחשב לה כזה רק בחינת השם ב"ה ואלקנה אישה ולא את עצמה או הסיר א' משלשה הנקודות פה על שבאומרה ונתת הרי הנותן שהוא הקב"ה שלו שם גדול בשלשה אמור שהוא לבדו ית' הנותן נשארו מהשלשה השני' המקבלים לבדם על כן אמרה אמתך בחט"ף התי"ו שהם שני נקודות בלבד מהטעם האמור וטוב תתך אותו לי מבאשה אחרת כי אני אגדלהו בתורתך וזהו ונתתיו ליי כו' ופירשה השני נדרי' שהזכירה באומ' ותדר נדר הא' ונתתיו ליי כל ימי חייו שהוא שיהיה גדל בתורה וזולת כתר תורה עוד נדר שני כי ומורה כו' שהוא נזירות עולם שיהיה לו נזר אלהיו על ראשו:
פסוק יב:והיה כי הרבת' כו'. ידוע כי כל לשון והיה הוא שמחה כנודע מרז"ל אך הנה כתבנו כי חנה לא היתה עקרה בטבעה כי אם שקרה לה כאמהו' שהיו עקרות מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתם כך סגר ה' בעד רחמה בעד טובת רחמה כדי שתתפלל ויפתח בדב' רשום נמצא שכל מה שהיתה מרבה להתפלל היתה שמחה לפני ה' המתאוה לתכלת' וזה יאמ' והיה שהוא שמחה כי הרבתה להתפלל היתה שמחה הנז' לפני ה' כי היה ית' שמח ברבויה אך לא כן בעיני עלי כי ויחשבה עלי לשכורה והנ' בענין הכתובים ראוי לשום לב כי ארז"ל שכמה הלכו' תפלה אנו למדי' מחנה שפתיה נעות מכאן שצריך לחתוך האותיו' וקולה לא ישמע מכאן שאסו' להשמיע קולו בתפלתו והנה אין ספק כי לא נעדרה ידיעת דיני' אלו מעלי שהיה ראש קבלת הדור וא"כ למה חשבה לשכורה על עשותה הדין. אך בזה נבוא אל כוונת ייתור הכתובי' באו' והיה כי הרבתה כו' כי כל פסיק זה יראה לבלי צורך אך בא לתת טעם אל חששת עלי והוא כי דרך התפלה הוא להתפלל תפלה בלחש ואח"כ להתחנן בקול רם כנודע מהפוסקים על כן עלי אף שראה כי מאז התחילה להתפלל לא השמיעה קולה היתה בעיניו לאשה חכמה מתפללת על פי הדין אך בראותו כי הרבתה. להתפלל אמר בלבו אין ספק שהספיק מה שהתפללה עד כה לשיעור תפלה. ועתה תתחנן בקול רם ועל כן היה שומר וממתין את פיה שאחר התפילה בלחש שתגבה קולה בהתחננה בקול וישמע עניינה ובראות שעוד' מחזקת לדבר על לבה כו' אז חשבה לשכור' וזהו והיה וכו' וחנה וכו':
פסוק יד:ויאמר אליה כו'. אמר לא יבצר מהיותך שכורה או לפחות שתויה ועל הראשונה אמר עד מתי תשתכרין ועל השנית אמר הסירי את יינך מעליך:
פסוק טו:ותען חנה כו'. השיבה על ראשון ראשון מה שחשדתני לשכורה לא אדני והראיה כי אשה קשת רוח אנכי ועצובה הפך השכור כי היין ישמחני עד אם לא בכיתי לקשה יום שהוא רע המזל כן הוא רע וקשה רוחה ורצונה וגם על השנית שמא אני שתויית יין אף שלא היה הרבה שתספיק לשמח לאשר היא עצובת רוח לא כן הוא גם זה כי ויין ושכר לא שתיתי כלל ומה שראיתני מרבה להתפלל בלחש כי זה הביאתך לחשדני שהפלגתי משורת דרך המתפללי' הוא ששפכתי נפשי לפני ה' ברוב תפלה ולא תחשדני שלא הייתי מתפללת כי אם עושה מעשה שכורי' ושמא תאמר שהיה זה תרבות רע להעתיר על ה' יותר מדאי דברי' על שאלה א' ששאלתי ממנו וזה יתייחס אל אשר התגדלתי עם אם או אומנת קלת דרך ארץ ולמדתי ממנ' ונמשכתי אחריה אינו כן כי אם יש לי סבה וזהו אל תתן את אמתך ליושבת לפני בת בליעל ללמוד ממדותיה ועל כן הייתי מדברת עד כה כי אין סבת אריכותי רק כי מרוב שיחי וכעסי הוא מה שדברתי והארכתי עד הנה ויהיה שיחי על העדר הלידה וכעסי על מה שכעסתה צרתה:
פסוק יז:ויען עלי כו'. ראוי לשים לב למה סיפר לנו שאמ' לה לכי לשלום כי דרך המתפרד מחבירו לאמר לו לך לשלום ומסתמא שכך אמר לה ואין דרך המקרא לכותבו בכלל הסיפור, ועוד או' ואלהי ישראל יתן את שלתך למה השמיט האל"ף ולא אמר שאלתך וכן או' אשר שאלת מעמו הוא מיות' וגם יותר היה צודק יאמר ממנו ולא מעמו. ועוד אומ תמצא שפחתך חן ולא אמ' מצאה שפחתך חן לשון עבר וגם או' שפחתך ולא אמ' אמתך כדלעיל. ועוד אומר לדרכה כי ידוע הוא שלדרכ' תלך וכן או' ותאכל היתכן שלא היתה אוכלת וכן מהו או' ופניה כו':
פסוק יז:אמנם הנה בגמ' אמר רב יהוד' מנין לאכסנאי שאסו' בתשמיש המטה שנאמ' וישכימו בבקר ויבאו אל ביתם הרמת' וידע אלקנה את חנה אשתו השתא אין מעיקר' לא ע"כ.
פסוק יז:ובזה נבא אל הביאור והו' כי ע"י עביר' אין הקב"ה מזכיר עושיה לטוב' ע"כ יתכן אמ' לה עלי לכי לשלום שהוא אל ביתה הרמת' ושם אלהי ישראל. יתן את שלחך לתת לך הריון כלו' אך לא פה כי אכסנאי אסור בתשמיש ולא יזכרך ה' לטוב ע"י איסור ובזה יצדקו דברי קדמונינו אש' סידרו בתחינותינו דעני לעלי ברמה כי גם שהתפל' בשלה גם תפלתו היתה כי ברמה יתן ה' את שאלתו וכן היה.
פסוק יז:ואומ' שלתך יהיה כי הנה היא שאלה כמז"ל שיהיה בן צדיק ירא אלהי' זרע אנשי' שקול כמשה ואהרן וכיוצ' בדרש' זו שכלל הדברי שיהיה צדיק ושיהיה ניתן לה' כל ימי חייו ע"כ אמ' עלי בלבו הנה שאלת שיתן לה זרע וכיוצא אפשר ינתן לה אך שיהיה צדיק לא יצדק כי הלא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמי' ע"כ אמ' איני אומ' אלהי ישראל יתן את שאלתך שהו' כל השאלה בשלמו' כ"א חסרת דבר א' ע"כ השמיט האל"ף כי אחת היא שהוא ענין היותו צדיק וזהו יתן את שלתך והו' כי אשר יתן ה' הוא אשר שאלת מעמו כלומ' מאשר הוא עמו שהוא מפתח של חיה שהיא עמו שלא מסרה לשליח מש"כ יראת שמים שאינה עמו כי הכל בידי שמים חוץ כו' כי הוא ביד כל אדם לבחור ברע או בטוב ויתכן תקן הדבר באו' מעמו לומ' שיהיה צדיק אין זו שאלה כמדובר אך יהיה מעמו שיהיה מהנשמו' הגדולו' שעמו ית' שע"י כן יוכן להיות צדיק הרבה.
פסוק יז:או יאמר בשום לב אל אומ' למעלה ותתפלל על ה' כי מלת על קשה להלום. אך הנה כתבנו לשון רז"ל שעל זכות אלקנה את ישראל אמר לו הקב"ה אני אוציא בן ממך שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצות הא למדת שבשכר אלקנה שמואל ע"כ. הנה כי עתיד היה שמואל לבא ולהכריע את ישראל לכף זכות ולחנכם במצות ואם כן בואו לעולם הוא כבוד ה' שעל ידו יעבדו ישראל את ה' וטוב לישראל לזכותם וטוב לאביו ולאמו על כן אחשבה כי היא עשתה בחכמ' שלא שאלה כי אם על הנוגע אל ה' שהיא הבחינה הראשונה וזהו ותתפלל על ה' שהוא על הנוגע אל ה' על דבר כבוד שמו ותדור נדר כי אחר שזכות אלקנה הוא ששאלה תזכה להיות ממנה ולא מאשה אחרת ואם ראה שהוא אם בזכות הראות את פני ה' שהוא בזכות אלקנה שזיכה את ישראל בראיה תראה בעני אמתך שתהיה ממני ושתהיה זכירה באין שכחה כמדובר למעלה שלא יחשב לבא מסטרא דנוקבא באופן תהיה בו שכחה שלא יתקיים כי ונתת לאמתך זרע מיוחס לאנשי' שהו' לאלקנה וכל ישראל שיזכו על ידו וכשבא עלי להתפלל אמר ואלהי ישראל במה שהוא אלהי ישראל וזה עתיד לבא להכריע את ישראל לזכות ולחנכם למצות יתן את שלתך איני אומר שאלתך לגמרי כי כבר הוא נדור לאישך על כן חסר אל"ף ופירש ואמר מה שאמרתי שלתך כי אשר שאלת אינו דבר חדש כי אם מעמו כי כבר הזרע הזה הוא עמו ית' מוכן להביאו בזכו' אלקנה. עוד יתכן במה שאמרו ז"ל באגדת שמואל וז"ל ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק בכל יום היתה בת קול יוצאת ומנצנצת בכל העולם כלו ואומר צדיק אחד עתיד לעמוד ושמו שמואל וכל אשה שהיתה יולדת בן היתה מוציאה שמו שמואל וכיון שהיו רואים את מעשיו היו אומרי' אין זה שמואל וכיון שנולד זה וראו את מעשיו אמרו כמדומים אנו שזה הוא עכ"ל. ובזה יתכן כי זה היה מאמר עלי ואלהי ישראל העתיד להביא צדיק לעולם לזכות את ישראל יתן את שלתך כי אינה שאלתך שלמה כי אשר שאלת מעמו הוא כי כבר הוא עמו מזומן להביאו:
פסוק יח:ותאמר תמצא שפחתך כו'. הנה הראוי תאמ' מצאתי חן אך אמרה הנה ידעת שאלתי שהיא בן לעבוד את ה' ובטחתי בקוני כי אשר מצאתי חן לסייעני בתת ה' אותו לי עוד אמצא חן שתגדלהו לי לה' וזהו שכאשר גמלתו הביאתו לו ותאמר אל הנער הזה התפללתי כו' וגם אנכי השאלתיהו לה' כו' והניחתו אצלו ולהיותה מעתה שואלת יותר על קודם השפילה עצמה יותר ולא אמרה אמתך כי אם שפחתך וסיפר הכתו' כי כ"כ מאז הושפע בה שפע רוח חדשה מאשר כבר נגזר עליה מן השמים לתת לה הריון שלם כי ניתן שמחה בלבה תחת עצבונה וזיו פני' תחת פנים זועפו' כי הלא ותלך האשה לדרכה הראשון שהוא בכוונת היות' בוכה ולא תאכל ולא עשתה כי מן השמים נתנו שמחה בלבה ותאכל מאליה הפך מה שחשבה לעשות ואפילו פניה של מי שאין שמחה בלבה לא היו לה עוד עם היות שעדיין לא נפקדה כי מה' הורו מעתה כי ה' עמה למלאת שאלתה:
פסוק יט:וישכימו בבקר כו'. הנה על פסוק ה' נתן וה' לקח ארז"ל מלך להיטיב לאיש נמלך בבית דינו ואנשי עצתו ולהרע לו כועס ועושה ואינו נמלך אבל הקב"ה אינו כן אלא להיטיב אינו נמלך והיינו ה' נתן אבל להרע נמלך בבית דינו וזהו וה' לקח כי וה' הוא ובית דינו. ובזה יתכן יאמר פה וידע אלקנה כו' ויזכרה ה' שהוא ה' בלי בית דינו ולהיותו ויהי היום כו' ותהר חנה כו' ובענין הכתוב השני ראוי לשים לב שנותן טעם שקראתו שמואל על שמה' שאלתיו והלא אם כן הוא היה לה לקראו שאול אך אפשר שאחר שכוונת' לומר כי מה' שאלה אותו ואם היתה קוראתו שאול לא יובן שהיה שאול מה' על כן קראתו שמואל שיש מ"ם ומלבד המ"ם יש אותיות שאול המ"ם היא ראש תיבת מה' ועוד ד' אותיות שאול הוי כאומר מה' שאול. או בדרך אחרת והוא כי הנה ארז"ל במדרש אגדת שמואל וז"ל אך יקם ה' את דברו ר' ירמיה בשם ר' שמואל ב"ר יצחק בכל יום היתה בת קול יוצאת ומנצנצת בכל העולם כלו ואומר צדיק א' עתיד לעמוד ושמו שמואל וכל אשה שהיתה יולדת בן היתה מוציאה שמו שמואל וכיון שהיו רואים את מעשיו היו אומרי' אין זה שמואל וכיון שנולד זה ורואי' את מעשיו אמרו כמדומים אנו שזה הוא עכ"ל. הנה כי בת קול זה היה מפורסם עד שכל היולדת זכר היה קוראו שמואל ובזה יתכן כי אמרה חנה בלבה כי זה השמואל אשר דבר פי ה' וקראתו שמואל וז"א ותקרא את שמו שמואל ותדע למה קראתו שמואל הלא הוא כי מה' שאלתיו לומר הנה זה עם ה' היה שמואל במצותיו ובשמו וכאשר התפללתי הייתי כשואלת שיצא ממני וזהו כי מה' שאלתיו שהיה עם ה' נכר בשמו ושאלתיו אני לו' תנה אותו ע"י כלו' וא"כ איפה אחר שהוא אשר היה עתיד ומוכן לבא ולא הייתי רק כשואלת אותו ממנו ית' א"כ למה אקרא לו שם אחר מאשר קראו הוא ית' שקראו שמואל כמדוב':
פסוק כב:וחנה לא עלתה כו' ויאמ' כו'. הורה הכתו' כי אם היותה פטור' מהראייה לא נמנעה מלעלו' כי אם על כי אמרה לאישה כו' וראוי לדקדק אומ' יגמל ואח"כ אמר עד גמלך ולא אמר עד יגמל שתלה הדבר בה וכן למטה באו' עד גמלה אותו כאשר גמלתו:
פסוק כב:אך הוא כי יקרה ישהו התינוק יונק עד תגעל נפשו בחלב ויגמל מאליו אחר עבור ימים או עשור אחר זמן הקצוב ליניקת הולד וזהו או' עד יגמל הנער כלו' מאליו שהיה רך ויחיד לאמו וחסה עליו להשהותו יותר עד יגמל מעצמו מחמת בוריו ולשלא יראה בלתי הגון מה שמתעכבת מלכת להודות לה' עם הנער לז"א ונראה את פני כו' וישב שם עד עולם כי אז ישלים מה שיחסר כעת ולא שלבלתי הפרידו מאתה היתה עושה כי הרי דעתה להניחו שם עד עולם והשיב הוא על עצמך שאינך באה כמנהגך כנודע מרז"ל שהיתה עולה בכל שנה עשי הטו' בעיניך כי אינך מחוייבת עליך אך על הנער שבי עד גמלך אותו כלו' עד שאת תגמלי אותו שהוא בזמן המוגבל ולא עד יגמל מעצמו אך תעשה באופן יקם ה' את דברו שלא תתעכבי יותר מלהודות לה':
פסוק כד:ותעלהו כו'. הנה אומ' והנער נער יראה משולל הבנה כי מי לא ידע שהנער נער. ולבא אל הענין נזכירה מז"ל בפסוק שאחריו משום שוישחטאו את הפר ויביאו את הנער אל עלי אלא שהיו מבקשים כהן לשוחטו אמר הנער מה צורך כהן הרי זר שוחט ואלעזר רואה או על פיו וישחטו את הפר והיה עלי אומ' איך שחטו זר אז ויביאו את הנער אל עלי ואמר לו למדתני רבי ושחט אותה לפניו זר שוחט ואלעזר רואה אמר יפה אמרת אך המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה ובקש להענישו וצוחה אמו אנכי האש' כו' אמר אני אתפלל בעד אחר אז אמר אל הנער הזה התפללתי כו' ע"כ ענין דבריהם. וראוי לשים לב איך יתכן שבן שתי שנים שהביאתו כאש' גמלתו ידע להורות הלכה ובאיזה זמן למד וגם אמרנו שהמעשה היה אחר זמן למה לא פורש. על כן אחשבה כי אומ' נער הוא כד"א ויהושע בן נון נער שהוא משמש בלמוד וביאור הכתו' שאחר שסיפר איך אחר הגמל הנער הביאותו וזהו ותעלהו עמה כאשר גמלתו ואח"כ מספר הכתוב כי אחר זמן שוהנער גדל ליקרא נער היה נער כלו' משמש בית אולפנא כד"א ויהושע בן נון נער ובאותו זמן היה כי וישחטו את הפר ואז היתה ההורא' וההבא' אל עלי ואין הפר ההוא מהשלשה הנז' שא"כ למה הוטלה ה"א הידיעה מאי רבותיה מהב' הנותרים כ"א פר אחר שהיה מסווי' ע"י אותו מעשה ואז בראות' את בנה בסכנה אמרה בי אדוני כלומר זאת הסכנה בי הוא תלויה כי אני הסיבותי העדר קיומו והוא הנודע מספ' הזוה' כי בן הניתן ע"י נקבה אינו מתקיי' ופירשה הענין ואמרה חי נפשך אדני אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל ה' באופן שבבחינה זו אמרתי בי אדני כי ע"י תפלתי בא אמנם יש טענו' להצילו והם א' כי אל הנער הזה התפללתי והו' מז"ל כנז' למעלה כי היתה בת קול יוצאת ומנצנצת בכל העולם כלו ואומר צדיק א' עתיד לעמוד ושמו שמואל וכל אשה שהיתה יולדת בן היתה מוציאה שמו שמואל ושעל כן אמר אלקנה אך יקם ה' את דברו הנה כי להיות זה הדבר מפורסם כששאלה חנה לא היה שיעשה ה' חדשה על ידה כ"א שאותו הצדיק שהיה מוכן לבא שיבא על ידה:
פסוק כד:ובזה נבא אל ענין הכתו' כי אמרה לא יקרא זה בן בא ע"י אשה כי הלא כבר היה עמו ית' מוכן לבא ולא עשיתי רק שחליתי פניו לו' תנה אותו ע"י וזה יאמ' אל הנער הזה התפללתי שהוא כאלו כבר היה במציאו' הנער הזה בעולם ויתן ה' לי כלו' ולא לאשה אחרת את שאלתי אשר שאלתי מעמו כלומר אשר כבר היתה עמו הנשמ' כזאת מוכנת עמו ועוד טענה שנית כי הוא נתון לה' וממנו הוא והוא יצילנו כי שלו הוא וזהו וגם אנכי השאלתיהו ליי' כו' לומר וגם טענה אחרת כי ואנכי השאלתיהו כו':