פסוק א:ויהי אחר הדברים האלה, במדרש אחר דבריו של שטן, והוא רמוז במלת האלה וכן אחר הדברים האלה ס"ת המ"ר, הממרר לבות בני אדם:
פסוק א:והאלהים נסה כתיב ה' צדיק יבחן שהוא שם הרחמים אבל כאן והאלהים וכו' במדרש אמרה מד"הד לפני הקב"ה כל הנסיונות שנסית לאברהם היו בממונו נסהו בגופו יקריב לפניך בנו מיד אמר לו קח נא את בנך למדנו שמדת הדין המנסה ועכ"ז עמד בנסיונו, ולא מדה"ד בלבד אלא מדת הדין וב"ד שהיא מ"הד הקשה ומה"ד הרפה כמו שאמר וה' הוא ובית דינו, גם והאלהים הוא וב"ד, ועמד כנגדם, וזה היה לפרסם כמה היתה אהבתו של אברהם להקב"ה, כמו שאמרו במדרש נתת ליראיך נס להתנוסס נסיון אחר נסיון גדולה אחר גדולה מה טעם נתת ליראיך נס בשביל להתנוסס לנסותם בעוה"ז לגדלם לעוה"ב כנס הזה של ספינה, כל כך למה בשביל קושט סלה, בשביל שתתקשט מה"ד בעולם שאם יאמר לך אדם למי שהוא רוצה מעשיר למי שהוא רוצה מעני למי שהוא רוצה עושה אותו מלך אברהם כשרצה עשה אותו עשיר עשהו מלך. יכול אתה להשיבו יכול אתה לעשות מה שעשה אברהם אחר ק' שנה נולד לו בן ואחר כל הצער א"ל קח נא את בנך את יחידך ולח עכב ע"כ, אם כן והאלהים נסה שמדת הדין נתעלית כנס הזה ונתעלה דגלו ונסו של אברהם, זהו עתה ידעתי קרי ביה יידעתי לכל באי עולם:
פסוק א:עוד נוכל לומר והאלהים לרבות השטן שלא גער בו הקב"ה שלא ישטין, לפי שהוא נסיון עשירי והוא נסיון לכל הנסיונות ולכך הזכיר בו נסיון מה שלא הזכיר בשאר, וגם כן אמר נא מה שלא אמר בשאר הנסיונות כאז"ל אין נא אלא לשון בקשה אמר לו הקב"ה הרבה נסיונות נסיתיך ועמדת בכולן בבקשה ממך עמוד לי בזה כדי שלא יאמרו ראשונים אין בהם ממש ואמר את אברהם לרבות יצחק שגם כן לו הנסיון שהיה בן ל"ז שנה בתוקפו ובגבורתו והיה אברהם בן ק' ויצחק בן ל"ז שנה בידו אחת היה יכול להשליכו והעמיד עצמו כשעקדו א"כ לו היה גם כן הנסיון:
פסוק א:ויאמר אליו אברהם. כלומר אעפ"י שקראתי שמך אברהם אב המון גוים קח נא את בנך מי שהוא קרוי בנך ובנך הבא מן השפחה אינו קרוי בנך, ועם זה יובן מדרש ז"ל שאמר זה בני וזה בני, את יחידך שהוא יחיד בדור, אשר אהבת שהוא ראוי לאהבו, את יצחק שכל העולמות שמחו בצאתו כמו שאמר שחוק תרגום חדו, ואחר כך אמר והעלהו לי כו', שהקב"ה רמז לו מיד אבל לאברהם לקבל שכר על כל דבור ודבור אמר כן. אח"כ אמר ויקח את שני נעריו עמו מי היו ישמעאל ואליעזר שניהם שוים זה עבד וזה בן שפחה ואלו נקראו נערים, ואת יצחק בנו זה נקרא בן:
פסוק ב:ולך לך אל ארץ וכו', בנסיון ראשון נאמר לו ג"כ לך לך תדע כי מאל"ף עד כ' ע"ה ומאל"ף עד ל' ק"ה, ע"ה עם ק"ה עולה ק"פ ב' פעמים ק"פ ש"ס כנגד ל"ך לך יעלה שמ"ך, רמז לו שיהיה לו שם בעולם שיאמרו אחר ק' שנה הקריב בנו לאהבתו ית', וגם כן בנסיון ראשון אמר ואגדלה שמך. ועוד לך לך מארצך וכו' ולך לך אל ה"ר וכו' ע"ה והכולל אור, רמז שאחר שני אלפים של תהו יבא אור של תורה שממנו ההתחלה של ב' אלפים תורה, וכן ך' פשוטה ת"ק ד' ך' ך' ך' ך' הרי שני אלפים ועליו נאמר ויהי אור, ויהי בגימטריא אברהם עם ג"פ ה' אותיותיו, עוד רמז לו שהכל ילכו לאור העקידה וכולם אוכלים בזכות לך לך היינו כלכל שיכלכל את כל העולם ומעמידם בזכותו, ולזה אנו אומרים פרשה העקידה בכל יום, ועוד לך לך אינם מתחלפים בא"ת ב"ש והיינו כל לך לומר שזכותה עומדת לעד:
פסוק ג:וישכם אברהם בבקר. עד שלא יבא לו שום עצה או שום מחשבה וימנע מלעשות מצות קונו סנהדרין פרק הנחנקין קדמו שטן לדרך א"ל הנסה דבר אליך תלאה א"ל ואני בתומי אלך, א"ל הלא יראתך כסלתך תקותך ותום דרכיך א"ל זכור נא מי הוא נקי אבד, כיון דחזא דלא שמע ליה א"ל ואלי דבר יגונב כך שמעתי מאחרי הפרגוד השה לעולם ואין יצחק לעולה א"ל כך עונשו של בדאי שאפילו אומר דבר אמת אין שומעין לו ע"כ. כוונת השטן באומרו כך שמעתי מאחרי הפרגוד השה לעולה וכו' כדי שילך אברהם בלב בטוח שאין יצחק לעולה ולהמעיט שכרו של אברהם אבינו, והוא לא שמע לו ולא האמין לדבריו והלך בכוונה לשחוט בנו:
פסוק ג:ויחבוש את חמורו. שכבש החומר, ויקח את שני נעריו הם שני יצרים יצר טוב ויצה"ר, שני נעריו ר"ת בגימטריא יצרי"ם, להרגיזם זה על זה כאמרם ז"ל לעולם ירגיז אדם יצה"ט על יצה"ר ופירש"י ז"ל שני נעריו הם ישמעאל ואליעזר שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך בלא שני אנשים עמו שאם יצטרך האחד לנקביו ויתרחק יהיה השני עמו ע"כ. והוא מהמדרש. עוד י"ל שמה שהוליכם עמו הוא שהם היו שונאים ליצחק, על אליעזר אמר והנה בן ביתי יורש אותי, וישמעאל ממה שאמרה כי לא יירש אתה למד שהיה רוצה לירש, ולקחם פן ח"ו יעכב יצחק בעקידה, אחר כן ראה שאין כדאין לעלותם למקום קדוש כזה, וגם כן כדי שלא יהיה להם חלק במצוה זו, ולכך אמר שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור שאין לו חלק כי אם בזה העולם. עוד י"ל שמה שמנעם מהלוך עמו הוא אולי כשיראו שהולך לשוחטו ירחמו עליו ויעכבו על ידו לכך מנעם:
פסוק ו:ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק ואם תאמר יוליכם על החמור י"ל שלא רצה להוליך בהמה טמאה וכל שכן בהר המוריה ועוד שמא יטיל גללים ויטנף, הנה בהר סיני אמר גם הצאן פירוש גם אעפ"י שהיא בהמה טהורה כל שכן כאן שהיא בהמה טמאה וכל שכן בהר המוריה מקום שהקריב אדם שכבר נתקדש על ידו. ולזה אמר וירא את המקום מרחוק מאדם שהוא רחוק, מרחוק מרוחק מכירו היה לשעבר, ולזה אמר המקום בה' הידיעה:
פסוק ו:שמעתי שמה ששם העצים על יצחק הוא כדי להתחיל לנסותו אם יקבל מצותיו אם יבעוט, ולזה אמר וישם על יצחק בנו, בנו למה אלא לראות אם הוא יכול לסבול ולעמוד בנסיון כמו שעמד הוא, ולזה אמר בנו ברא כרעא דאבוהי ודאי יעמוד שטבע האב בבן. ולזה אמר לנעריו שבו שבטח בה' שיעמוד בנסיון ויעשה מצות אביו, ולזה אמר בנו שאע"פ שהוא בן ל"ז שנה הוא כמו בנו בן ח' שנים או י' שנים בערך קבלת עול אביו:
פסוק ו:ויקח בידו את האש ואת המאכלת. הסכין, למה ביד יניחנה בחיקו או תלויה עמו כל זה לנסות את יצחק לראות אם כשיראה הסכין אם יעמוד כנגדו עכ"ז וילכו שניהם יחדו ביחוד אחד:
פסוק ז:ויאמר יצחק אל אברהם וכו', יש לשאול למה לא שאל כשיצא מהבית ולא היה עמהם שה יאמר איה השה, אלא הוא חשב שהולך לטייל, וכשאמר ונשתחוה אמר אין השתחויה אלא בקרבן אם כן איה השה לעולה:
פסוק ז:ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני, א"ל כשתעשה זה הפועל בי לא תעשנו באכזריות כאלו אין אתה אבי אלא תעשנו באהבה. ויאמר הנני בני כן אעשה בכל פועל שאני עושה אעורר אהבתך, וכן בכל פעם הוא מזכיר בנו, וישם על יצחק בנו, ויעקוד את יצחק בנו, לומר שעם כל זה לא נמנע מלעשות מצות ה' בשמחה ולא באכזריות, וכן אז"ל על פסוק ויבאו אל המקום, שניהם מביאים את האש שניהם מביאים את העצים, אברהם דומה כמי שעושה חתנות לבנו, ויצחק דומה כמו שעושה חופה לעצמו, אם כן גדול כחו של אברהם יותר משל יצחק כי היתה אהבתו כאהבת האב לבן מתעורר בכל פועל ופועל, מה שאין כן ביצחק כי לא היה בו הנסיון אלא בשעת השחיטה, אבל אברהם בעקידה ובשריפה כי לזה השימו ממעל לעצים, א"כ נסה את אברהם, עיקר הנסיון היה לאברהם:
פסוק ז:עוד ויאמר אבי. א"ל אתה החסד והרחמים ובפרט בזמן הזקנה והלבנינות אולי בשעת המעשה יכבשו רחמיך ואפסל מהקרבה, א"ל הנני בני נתהפכתי למדת בני שהוא מדת הגבורה ולזמן הבחרות, וכן בנו בא"ת ב"ש פשט שפשט מדת החסד ונתלבש במדת הגבורה, בני בגימ' חן שבכל פועל ופועל שהיה עושה היה אומר יהי רצון שאמצא חן לפני השי"ת:
פסוק ט:ויבואו אל המקום ויבן את המזבח, מזבח לא נאמר אלא המזבח הוא מזבח הידוע שהקריב עליו אדם הראשון, וזהו וירא את המקום מרחוק מרוחק שהכירו, לפיכך הקריב עליו שמח, וכן מרח"ק בגימט' שמח, המזבח בגימ' בני, שראה אברהם שזה המזבח נברא מששת ימי בראשית ליקרב עליו בנו:
פסוק יא:ויקרא אליו מלאך ה' וגו' למה מן השמים שאילו לא כן לא היה נמנע שאילו בא אליו המלאך ואומר לו אל תשלח ידך אל הנער היה אומר לו דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים ולא היה נמנע מלשחוט, לזה היה מן השמים לומר שגזרת עילאין היא:
פסוק יא:ויאמר אברהם אברהם שתי פעמים א"ל רח"ם על רמ"ח איבריו רח"ם לך רח"ם ליצחק. רח"ם רח"ם. א"ל כמו שאתה שמך רח"ם ונתמלאת אכזריות לעשות מצותי כן אני אמלא רחמים בעת שהעולם צריך אכזריות, אברהם אברהם ב' פעמים בגימט' המאכלת, שישראל אוכלים מתן שכרה:
פסוק יב:עוד אל תשלח ידך אל הנער, הוא בן ל"ז שנה וקורא אותו נער, אלא לפי ששמע לדברי אביו כשנעקד ידיו ורגליו ופשט צוארו לשחיטה ולא בעט באביו שהיה זקן בן קל"ז שנה, וכאן רמז שהעקידה הוא גם כן נסיון ליצחק:
פסוק יב:עוד אל תשלח ידך אל הנער, קרא אותו נער גימטריא זהו אב רחמן ע"ה, לפי שראה הקב"ה שעתיד לומר כשיאמר לו הקב"ה בניך חטאו יאמר הוא ימחו על קדושת שמך, לא כיצחק אבינו שעתיד לומר וכי על חנם פשטתי צוארי לשחיטה עליהם בני ולא בניך כדאיתא פרק רבי עקיבא במסכת שבת ע"ש, לזה נאמר לו ברמז זה הוא אב רחמן, זהו שאומר שם לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עטא, ולזה רמז לו כאן אל תשלח ידך אל הנער עכשו ואל תעש לו מאומה לעתיד כשתאמר ימחו על קדושת שמך שלא אעשה כמאמרך כי המים כשהם נקפים נעשים קשים כן אתה אחר שזקנת נתלבשת באכזריות:
פסוק יג:וירא והנה איל. במדרש ר' יהושע אומר מלאך הביאו מגן עדן ותחת עץ החיים היה רועה ושותה מהמים שעוברים תחתיו והיה ריחו נודף בכל העולם, וכן בקרני"ו בגימטריא מלאך הביאו לו מגן עדן:
פסוק יג:עוד במדרש והנה איל רבי זכריה אומר איל שנברא בין השמשות רץ ובא להתקרב תחת יצחק והיה סמאל עומד ומסיתו כדי לבטל קרבנו של אברהם אבינו ונאחז בשתי קרניו בין האילנות מה עשה אותו איל פשט את ידיו ואת רגליו בטליתו של א"א והביט אחריו והגישו והקריבו ע"כ. וזהו לשון נאחז כי היל"ל אחוז אלא הוא נאחז שהיה בורח מסמאל שלא יסיתו, בקרניו בגי' ריחו נודף עה"מ, מכאן ידע אברהם שהוא מגן עדן ואינו של שום אדם והקריבו, אחר בגימ' ברח ע"ה שברח מסמאל, ונאחז בסבך שנאחז באילנא רברבא שהוא אברהם, ולזה רמזו ז"ל הרוצה ליתלות יתלה באילן גדול, בסבך בא"ת ב"ש בגי' לתרח, שההסטה היתה שהוא מזרעו של תרח, איל אחר נאחז בסבך גימטריא ת' שהוא סמאל שהוא ר"ע עי"ן, שרעה עינו שלא יקרב תחת בנו, וכשנאחז בסבך שהוא אברהם ברח, וכן איל אחר נאחז בסבך (ע"ה והמלות) בגימ' ברח מידי סמאל. אז"ל כי האיל הוא אחד מי' דברים שנבראו בין השמשות, והוצרך להיות כן נגד מדתו של יצחק, כי אברהם מדתו בקר שנאמר וישכם אברהם בבקר וחשב לו הקב"ה כאילו הקריב תמיד של בקר, והאיל שהוא תחת יצחק במקום תמיד של בין הערבים לזה נברא בין השמשות:
פסוק יד:ויקרא שם המקום ה' יראה. כמו שאמרו במדרש על פסוק ויבאו אל המקום מתחלה היה המקום עמוק אמר הקב"ה אין דרך המלך לשכון בעמק אלא במקום גבוה מעולה ויפה והגביהו הקב"ה לכך נקרא הר המוריה, שמיראתו נעשה הר, ולזה אמר אברהם ה' יראה ה' ראה המקום כדי שיהיה המקום רצוי ומקום שכינה ומקום קבלת התפלה ולכך עשאו הר, וזהו אשר יאמר היום בהר ה' יראה שאמר ונעשה הר ואמרו ונשאו ועלהו כן יהיה לדורות שיהיה מקום רצוי ומקובל כמו שתרגם הכא יהון פלחין דריא, אם כן בהר ה' יראה יהיה הר ראוי לדורות, וזה רמז לו הקב"ה בתחלת הענין על אחד ההרים אשר אומר אליך, אינו הר אלא אשר אמרתי יהיה הר, וזהו אשר אומר באמירה מאושרת שאין ראוי למלך לשכון בעמק כמו שאמרו במדרש:
פסוק טז:בי נשבעתי כי יען, כי זה אין לו טעם מכל ד' לשונות שהוא משמש מאחר שאמר יען. ועוד פעם אחרת כי ברך אברכך, אלא אמר לו הקב"ה כי אשר עשית, פירוש כי דהא, א"ל הרי עשית והמעשה אין. ערך לשכרו כי שכר עשיית המצות בהאי עלמא ליכא, כי ברך אברכך, פירוש כי אם, ר"ל אם ארבך וארבה את זרעך הוא עקב על שדש בעקיבו והשכים בבקר, אשר כמו ואשר שמע בקולי על השמיעה לבד אבל על העשייה אין ערך לשכרה:
פסוק יט:וישב אברהם אל נעריו. ויצחק לא בא עמו אז"ל שהלך ללמוד תורה. ועשה אברהם כן שלא הביאו עמו להראות חבתו להקב"ה שאם היה מביאו היה מתוסף ביצחק אהבה, כמו אדם שחלה בנו והגיע למיתה או נצול מהריגה שהאב מביט בו ואינו שבע מראות שדומה עליו כאילו נולד מחדש ותתקשר בו אהבתו יותר ממה שהיתה מקודם, אבל אברהם אבינו אם היה עושה כן היה נראה ח"ו כתוהא על מה שעבר ולזה הניחו כאילו כבר מת שחט וכמעט שהוקשה עליו שלא נשחט מרוב אהבתו להקב"ה:
פסוק כ:ויהי אחר הדברים האלה ויוגד לאברהם וכו' כשראה הקב"ה אהבתו כל כך עזה בא הקב"ה לנחמו עד שלא נשחט ואמר לו הנה ילדה מלכה גם היא, שלא היתה ראויה אלא לפי שהוא אחיך בזכותך זכה לבנים אם הוא אוכל בזכותך אתה שאתה עיקר לא יהנה לך זכותך, אם כן. אל יקשה בעיניך על שלא נשחט כי נחור לא זכה אלא בזכותך וכדי להוליד רבקה זוגתו של יצחק כדי לקיים מה שאמר לך כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך וביצחק יקרא לך זרע ולא ישמעאל. ואם תאמר למה נתאחרה לידתה של רבקה עד אחר העקידה, כבר אמרנו דיצחק מחילא דנוקבא אתא שנאמר והנה בן לשרה אשתך לא אמר והנה בן לאברהם, כמו שאמר הזוהר על בן הצרפית שאמר לה את חובקת בן (אה מת) דמסטרא דמותא אתא לזה מת עד דמתיא מסטרא דדכורא, ומה שישב במעי הדגה ג' ימים וג' לילות כי הדגים הם חמים ביותר ומעכלים המאכל במהרה, והסוד הוא שמה שהיה מחמת המיתה דאתי מחילא דנוקבא נתקן ע"י אליהו אבל הגוף שנבנה ע"י כותי וכותית הביאו הקב"ה במעי הדגה ונתעכל אותו גוף ונעשה בריה חדשה והיה בו ג' ימים וג' לילות הם ע"ב שעות גימטריא חס"ד שעשה עמו הקב"ה חסד כדי שתחול עליו הנבואה בכלי נקי וזך, כן אירע ביצחק עד דאתא מחילא דאברהם, א"כ כשנולד לא היה לו בת זוג עד דאתא מחילא דדכורא שנאמר הנה ילדה וכו'. ולמה לא בא מעיקרא מחילא דדכורא ויאמר לו והנה לך בן, י"ל שמא לא היה יכול לעמוד בנסיון שהיו גוברים הרחמים אברהם גימטריא רחם, ולזה מתה שרה אחד העקידה כי קודם היו חייו תלויים בחייה דאתא מסטרה וכיון דאתא מסטרא דאברהם שוב אין לה צורך, ולזה ויהיו גימט' ל"ז שהוא שנותיו של יצחק באותו פרק היה בן ל"ז שנה, עתה שנסתלק לדכורא שוב אין לה חיות, זהו ויהיו שני חיי שרה שלא היו לה יותר חיים והבן:
פסוק כ:ויהי אחר הדברים האלה. דבריו של מי, ועוד אמרו הנה ילדה מלכה גם היא מה רבוי גם, ועוד מאי בעי הכא לנחור אחיך יאמר לנחור מהו לזכור האחוה, ועוד מהו את עוץ בכורו ודאי שהראשון הוא בכורו, ומהו אומרו אחריו ואת בוז אחיו ולא הזכיר אחוה בכשד וחזו וכו', ולמה הזכיר ובתואל ילד את רבקה והשאר לא הולידו, ועוד מה הוא שמונה אלה ילדה מלכה לנחור אחי אברהם, מה לו להזכיר האחוה, ועוד ופילגשו מה לנו בפלגש, ומה לנו בשם שאמר ושמה ראומה. אלא עם מה שאמרו חז"ל יובן זה. אמרו חז"ל ילדה מלכה היא אין כתיב כאן אלא גם היא שכשם שהיתה שרה עקרה ונפקדה כן מלכה נפקדה. ואמרו רבותינו כל נביאי אומה"ע מן מלכה עמדו שנאמר את עוץ בכורו זה איוב שנאמר איש היה בארץ עוץ איוב שמו את בוז אחיו זה אליהוא בן ברכאל הבוזי ואת קמואל זה בלעם שקם כנגד אומתו שלא אמר בלעם ובלק אילולא הם לא היינו בעולם וכך באנו לפרוע מן האדם ע"כ. ולזה אמר אחי אברהם כלומר שבזכות אברהם באו לו הבנים. אמר את עוץ בכורו הזכיר בו הבכורה ולפי שיצא ממנו איוב שאמר עליו הקב"ה כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב ואת בוז אחיו נזכר בו אחוה לפי שהוא גם כן סייע לאיוב וניחמו בדברים משא"כ בשאר חביריו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי שקנטרו לאיוב ובאו כנגדו בדברים, שנאמר זכור נא מי הוא נקי אבד ואמר הלא יראתך כסלתך וכו', לזה בכשד וחזו ופלדש שיצאו אלו מהם לא נזכר בהם אחוה, ובתואל לא בא אלא להוליד את רבקה, כי אחר שהולידה מת שהרי הוליד לבן, אלא לא בא אלא להוליד את רבקה, והזכיר הפילגש לומר שגם בה הנס והפלא שהיא גם כן היתה עקרה ולזה אמר בה גם היא, ולזה נזכר שמה כלומר רא"ו מ"ה הפלא. וילדה ארבעה אז"ל מה זו בני גבירה ח' שהם לאה ורחל שילדו ח' והפילגשים ד' שהם בלהה וזלפה אף זו בני הגבירה ח' והפלגשים ד' ע"כ. לזה אמר ח' אלה ילדה וכו'. לומר שלא זכו לנבואה אלא בשביל שהוא אחי אברהם לזה אמר פעם אחרת אחי אברהם:
פסוק כד:ובמדרש ופילגשו ושמה ראומה כלם לשון מרדות הן. טבח טבחון גחם גחמון תחש תחשון מעכה מעכון ע"כ. והכוונה לומר שאעפ"י שאלו שהם בני הפלגש ותראה שהם בעלי דין אינן אלא בני מרדות, כי הן מצדו של אברהם שהוא איש חסד, ואעפ"י ששמותיהם מורה עליהן שהן בעלי דין אינן אלא לאיים לבד כמו שאמר דהע"ה אם לא ישוב חרבו ילטוש לטישה לבד כדי לאיים, קשתו דרך ששם החצים בקשת לדולקים יפעל ולא עליהם כי אינו אלא לאיום לבד, זהו אז"ל טבח טבחון וכו':
פסוק כד:גימטריאות
כחם היום אותיות חמה כיום שהוציא חמה מנרתקה אותו היום. ויאמר אדני. פירש רש"י ז"ל לגדול אמר ד"א לשכינה. ויאמר אדני אם נא, בגימ' זה היא השכינה:
פסוק כד:ואקחה פת. גימ' ת"ר רמז לו שבזכותו ירד המן לת"ר אלף שהם כלל כל ישראל:
פסוק כד:זקנים באים בימים מזומנים ובאים לעולם שכולו ימים ואין בו לילות:
פסוק כד:אשר יצוה בגימטריא גמילות חסדים:
פסוק כד:צדיק עם רשע. ר"ת צער כי צער לצדיק להקבר עם הרשע:
פסוק כד:חלילה לך. חללה כתיב חסר י' כי עשרה דורות מנח ועד אברהם אמר לו וכי תעשה בהם כמו דור המבול להרוג אותם ולעשותם חללים:
פסוק כד:וכמו השחר עלה. שהשכים אברהם להתפלל תפלת השחר ונצול בזכותו וכן אמר לו ההרה המלט בזכות ההר הגדול, שהאבות נקראו הרים שנאמר אשא עיני אל ההרים:
פסוק כד:הנך מת על האשה אשר לקחת, על הלקיחה לבד אתה חייב מיתה, לקחת והפרדת אשה מבעלה:
פסוק כד:כי עצור עצר. למה עצר שאר העם כדי שידעו כולם שאבימלך לא קרב אליה שהרי הם נעצרים כמוהו:
פסוק כד:בעד כל רח"ם. בגימ' אברה"ם בשבילו נעצרו:
פסוק כד:ותה"ר, בגימ' תור"ה שמלמדין לילד תורה כשהוא במעי אמו:
פסוק כד:ותמלא החמת מי"ם, בגימ' מלא"ך ע"ה, לומר שעל חמת המלאכים שערערו עליו וזהו אחד השיחים אחר שיחת המלאכים:
פסוק כד:המרי"ה, בא"ת ב"ש ציגמ"ץ גי' רג"ל, רמז לו שעתידין הדורות לעלות שם ג' רגלים, וגם רמז לו שלא יעלה להר אלא ברגלו לא עם החמור ולזה אמר שבו לכם פה עם החמור:
פסוק כד:כל גויי הארץ עקב. רמז לו שכל העכו"ם יהיו נדושים בעקב רגלי זרעו, זהו זרעך כל גויי הארץ:
