א וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃ ב וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֨ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּרִיָּ֑ה וְהַעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶֽהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃ ג וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קָם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ הָאֱלֹהִֽים׃ ד בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֧ם אֶת־עֵינָ֛יו וַיַּ֥רְא אֶת־הַמָּק֖וֹם מֵרָחֹֽק׃ ה וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָהָ֜ם אֶל־נְעָרָ֗יו שְׁבוּ־לָכֶ֥ם פֹּה֙ עִֽם־הַחֲמ֔וֹר וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁ֥וּבָה אֲלֵיכֶֽם׃ ו וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֲצֵ֣י הָעֹלָ֗ה וַיָּ֙שֶׂם֙ עַל־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ אֶת־הָאֵ֖שׁ וְאֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו׃ ז וַיֹּ֨אמֶר יִצְחָ֜ק אֶל־אַבְרָהָ֤ם אָבִיו֙ וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֔י וַיֹּ֖אמֶר הִנֶּ֣נִּֽי בְנִ֑י וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה הָאֵשׁ֙ וְהָ֣עֵצִ֔ים וְאַיֵּ֥ה הַשֶּׂ֖ה לְעֹלָֽה׃ ח וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אֱלֹהִ֞ים יִרְאֶה־לּ֥וֹ הַשֶּׂ֛ה לְעֹלָ֖ה בְּנִ֑י וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו׃ ט וַיָּבֹ֗אוּ אֶֽל־הַמָּקוֹם֮ אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־ל֣וֹ הָאֱלֹהִים֒ וַיִּ֨בֶן שָׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֶת־הָעֵצִ֑ים וַֽיַּעֲקֹד֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיָּ֤שֶׂם אֹתוֹ֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ מִמַּ֖עַל לָעֵצִֽים׃ י וַיִּשְׁלַ֤ח אַבְרָהָם֙ אֶת־יָד֔וֹ וַיִּקַּ֖ח אֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת לִשְׁחֹ֖ט אֶת־בְּנֽוֹ׃ יא וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֜יו מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֖אמֶר אַבְרָהָ֣ם ׀ אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃ יב וַיֹּ֗אמֶר אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָּה כִּ֣י ׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱלֹהִים֙ אַ֔תָּה וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידְךָ֖ מִמֶּֽנִּי׃ יג וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּה־אַ֔יִל אַחַ֕ר נֶאֱחַ֥ז בַּסְּבַ֖ךְ בְּקַרְנָ֑יו וַיֵּ֤לֶךְ אַבְרָהָם֙ וַיִּקַּ֣ח אֶת־הָאַ֔יִל וַיַּעֲלֵ֥הוּ לְעֹלָ֖ה תַּ֥חַת בְּנֽוֹ׃ יד וַיִּקְרָ֧א אַבְרָהָ֛ם שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא יְהוָ֣ה ׀ יִרְאֶ֑ה אֲשֶׁר֙ יֵאָמֵ֣ר הַיּ֔וֹם בְּהַ֥ר יְהוָ֖ה יֵרָאֶֽה׃ טו וַיִּקְרָ֛א מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה אֶל־אַבְרָהָ֑ם שֵׁנִ֖ית מִן־הַשָּׁמָֽיִם׃ טז וַיֹּ֕אמֶר בִּ֥י נִשְׁבַּ֖עְתִּי נְאֻם־יְהוָ֑ה כִּ֗י יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְלֹ֥א חָשַׂ֖כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידֶֽךָ׃ יז כִּֽי־בָרֵ֣ךְ אֲבָרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְכַח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם וְיִרַ֣שׁ זַרְעֲךָ֔ אֵ֖ת שַׁ֥עַר אֹיְבָֽיו׃ יח וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֣י הָאָ֑רֶץ עֵ֕קֶב אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתָּ בְּקֹלִֽי׃ יט וַיָּ֤שָׁב אַבְרָהָם֙ אֶל־נְעָרָ֔יו וַיָּקֻ֛מוּ וַיֵּלְכ֥וּ יַחְדָּ֖ו אֶל־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֥שֶׁב אַבְרָהָ֖ם בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ כ וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֻּגַּ֥ד לְאַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר הִ֠נֵּה יָלְדָ֨ה מִלְכָּ֥ה גַם־הִ֛וא בָּנִ֖ים לְנָח֥וֹר אָחִֽיךָ׃ כא אֶת־ע֥וּץ בְּכֹר֖וֹ וְאֶת־בּ֣וּז אָחִ֑יו וְאֶת־קְמוּאֵ֖ל אֲבִ֥י אֲרָֽם׃ כב וְאֶת־כֶּ֣שֶׂד וְאֶת־חֲז֔וֹ וְאֶת־פִּלְדָּ֖שׁ וְאֶת־יִדְלָ֑ף וְאֵ֖ת בְּתוּאֵֽל׃ כג וּבְתוּאֵ֖ל יָלַ֣ד אֶת־רִבְקָ֑ה שְׁמֹנָ֥ה אֵ֙לֶּה֙ יָלְדָ֣ה מִלְכָּ֔ה לְנָח֖וֹר אֲחִ֥י אַבְרָהָֽם׃ כד וּפִֽילַגְשׁ֖וֹ וּשְׁמָ֣הּ רְאוּמָ֑ה וַתֵּ֤לֶד גַּם־הִוא֙ אֶת־טֶ֣בַח וְאֶת־גַּ֔חַם וְאֶת־תַּ֖חַשׁ וְאֶֽת־מַעֲכָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

הדר זקנים

תוספות

פסוק ב:
ויטע אש"ל. נוטריקון אכילה שתייה לויה:
פסוק ג:
והעלהו שם לעולה. אבל לא אמר ושחטהו שלא נתכוון המקום אלא לעלייה בלבד:
פסוק ג:
ויחבש את חמורו. וא"ת מ"ש דגבי יוסף כתיב ויאסור את רכבו וגבי פרעה כתיב ויאסור את רכבו. וגבי בלעם כתי' ויחבוש את חמורו היה לו לכתוב על הצדיקים או כולו ויחבוש או כולו ויאסור. אלא היינו טעמא כשהלך בלעם לקלל ישראל א"ל הקב"ה רשע אתה חובש חמורך לילך לקלל אברהם כבר חמורו חבוש לילך למקום מצוה חמורו יגן על חמורך ומהאי טעמא נמי כעס המקום על הליכתו. ואע"ג דמעיקרא אמר לו הקב"ה שילך משום שהוא עצמו חבש חמורו:
פסוק ה:
שבו לכם פה עם החמור. מפני מה דימה אותם לחמור לפי שראה ענן קשור על ההר ושאל ליצחק אם רואה אותו א"ל הן. שאל לישמעאל ולאליעזר אמרו לו לא אמר להם אינכם רואים שום דבר כחמור הזה:
פסוק ט:
ויעקד את יצחק בנו. יש במדרש שהכניסו בתיבה עד שעה שרצה לשוחטו שהיה ירא מן השטן פן יפיל בו מום:
פסוק יב:
ואל תעש לו מאומה. יש במדרש שהמלאכים בכו והדמעות ירדו על הסכין על שיהיה נשחט ורצה אברהם לחנקו א"ל אל תעש לו מאומה. אמר אברהם אחנקנו ואטריחך לבקש לשרה בן אחר ששמו יצחק לקיים מה שאמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע או השבע לי שלא תנסני עוד וכשיהיה אפרו של יצחק צבור לפניך להיות לזכרון לדורות כאלו הקרבתיו. א"ל הקב"ה בי נשבעתי יען אשר עשית את הדבר הזה. א"ל אברהם על כל זאת לא אניחנו אם לא תתן לי חותם שלך א"ל חייך דבדין אני פטור ע"י השבועה שהשבעתני שהרי פטרתני. אמנם אעשה לך חסד ואעשה בקשתך אבל לא אמסרנו לך לפי שיצא ממך ישמעאל. גם ליצחק נמי לא אתנהו לפי שיצא ממנו עשו אכן לבן בנך אמסור אותו דהיינו יעקב שמטתו שלימה והיינו דכתי' תתן אמת ליעקב חסד לאברהם כלו' ע"י חסד שעשה לאברהם נתן אמת ליעקב ואמת הוא חותמו של הקב"ה. עוד יש במדרש כשאמר אברהם שלא ינסנו עוד א"ל הקב"ה חייך צרות רבות עתידין לבא עליך אכן נולד עוץ שיצא ממנו שיקבלם בעבורך והיינו איוב דכתיב איש היה בארץ עוץ והוא היה מבני נחור דכתיב את עוץ בכורו:
פסוק יד:
ה' יראה אשר יאמר היום וכו'. הפשט כן הוא ה' יראה מה שיאמרו העולם עלי היום בהר ה' יראה אם אברהם צדיק כ"כ שישחט בנו בעבור הקב"ה שצוהו לשוחטו וכשיראו שלא זבחתיו יאמרו שאני עברתי צוייך ואיני שומר מצותיך אלא להנאתי ואותו דיבור שיכזבו עלי ה' יראה ושדוברים עלי שקר שאין הדבר נשאר על ידי:
פסוק יד:
מדרש אגדה. אברהם אברהם ב' פעמים למה שנה לפי שהיה ממהר לשוחטו כשא"ל אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה. אגדה. אדם מנסה את חבירו שאינו יודע מה שבלבו אמנם אתה רבונו של עולם יודע אתה הלבבות ואינך צריך לעשות כן לנסות א"ל כי עתה ידעתי אך להודיע טבעך בעולם מיראתך עשיתי כן. אגדה אחרת. בי נשבעתי אמר אברהם גם אני נשבעתי שלא ארד מן המזבח עד שאומר כל שאני צריך א"ל הקב"ה אמור א"ל אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע והיום אמרת והעלהו לי לעולה כשם שכבשתי יצרי מלהשיבך כן תכבוש כעסך כשיחטאו בניו של יצחק ותזכור עקדתו. א"ל הקב"ה אתה אמרת שלך. אני אומר שלי עתיד אני לדונם בראש השנה יתקעו בשופר ואזכור העקידה א"ל אברהם ומה הוא השופר. א"ל הקב"ה חזור אחריך מיד וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר וכו' וכן סדר המקרא זה אחר זה:
פסוק כג:
שמנה אלה ילדה מלכה. והפלגש ילדה ד' בנים נמצא שהיה לנחור י"ב בנים ח' מן הגבירה וד' מן הפלגש כמו שהיה ליעקב אבינו: