מדוע שרפו בני יהודה את ירושלים?

הקדמה

נאמר בפרקנו בפסוק ח':

וילחמו בני יהודה בירושלם וילכדו אותה, ויכוה לפי חרב, ואת העיר שִלחו באש.

יש לשאול: מדוע שרפו בני יהודה את ירושלים, מה שלא מצאנו ברוב הערים?

רבותינו הראשונים לא הסבירו ענין זה, ובאחרונים נאמרו על כך מספר תשובות.

א. הסבר המלבי"ם

כתב המלבי"ם:

כבר נזכר בספר יהושע (טו, סג): 'ואת היבוסי יושב ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם, וישב היבוסי את בני יהודה בירושלים עד היום הזה'. מבואר שכבר נלחמו בירושלים, ולא כבשום...
ולדעתי אחרי כי אדוני צדק מלך ירושלים היה הראשון מן חמישה המלכים שהתקבצו על גבעון, ושם נפל (יהושע פ"י), בודאי חשבו מחשבות ללכוד את עירו, כמו שלכדו אז ערי החמישה מלכים, והלכו במצוא ידם להלחם, והיה הלוחם יהודה, כי ירושלים היתה בחלקו של בנימין, ורצועה בתוכה היה ליהודה (כנ"ל יהושע טו, ח), ומצד זה היה גם הוא נוגע בנחלתה. ואז, בחיי יהושע, לא יכלו להוריש יושביה שהיו יבוסים, וישב בקרב יהודה עד היום הזה, רוצה לומר: עד סוף חיי יהושע, שכתב ספרו. ואחרי מות יהושע התעוררו מלחמות ביניהם ובין יושבי העיר, וילכדו אותה וישרפו העיר, לענוש על שמרדו ולחמו בם.

לפי המלבי"ם שרפו בני יהודה את ירושלים כעונש על כך שהיבוסים שהיו בירושלים מרדו בהם.

יש להעיר על דברי המלבי"ם מספר הערות:

1. הוא לא הביא לדבריו מקור, וכפי שהקדים וכתב: "ולדעתי".
2. דבריו אינם כדברי רש"י ביהושע (טו, סג), שגם ליהודה היה חלק באזור שנקרא "היבוסי יושב ירושלים", ולא רק באזור שנקרא "ירושלים". וכדברי רש"י עולה בפירוש מדברי חז"ל.
   (עיין היטב בשמ"ב ספכ"ד ובדהי"א ספכ"א ורפכ"ב ובדהי"ב רפ"ג, ובזבחים קטז ע"ב, נג ע"ב, קיח ע"ב, וביומא יב ע"א ובמגילה כו ע"א, והורחבו הדברים במאמר על כיבוש ירושלים בפרקנו, ועוד יותר בספרי "הדר העולם" עמ' 108-125).
3. דבריו אינם כדברי רש"י (ביהושע וכאן) והרלב"ג (כאן) על פי חז"ל (בספרי ראה עב), שאסור היה ליהודה ולבנימין להילחם ביבוסי יושב ירושלים. אם בגלל השבועה שנשבע אברהם אבינו לאבימלך, שהוא לא ירע לנכדו, ונכדו היה עדיין בחיים, אם בגלל השבועה שנשבע אברהם אבינו לבני חת, שבניו לא יכבשו את עיר יבוס שלא ברצונם, כפי שכתב רש"י בפרשת ראה (דברים יב, יז) על פי הפרקי דרבי אליעזר (פל"ו).
4. לכאורה אין בדבריו לקח לדורות מפירושו זה, והמלבי"ם עצמו, בהקדמתו לנביאים ראשונים, כתב: "שלא נמצא מאמר ריק מרעיון נשגב". כלומר בכל פסוק עלינו למצוא לימוד לדורות.
   אולי ניתן לענות על כך שהלקח הוא שראוי להעניש את מי שמורד בנו. אלא, שכאמור, המרידה אינה כתובה בפירוש, ולכן גם הלקח אינו מפורש.

ב. הסבר ה"דעת סופרים"

הסבר אחר כתב בפירוש "דעת סופרים":

באש שלחו ישראל רק ערים אחדות, שראו צורך מיוחד בהחרבתם, מפני שהיו מקולקלות מאד. את ירושלים שלחו באש, כנראה, מפני שהתקשו בכיבושה, ולא היתה להם אפשרות אחרת, אלא להצית בה אש, כמו שעשו בעתיד גם הכובשים מן הגויים.
אולי גם לא ראו עתה אפשרות להתישב בהריה ובעמקיה, וכדי שלא יתאספו שם כנענים מחדש, העדיפו להחריבה לגמרי. אבל אפשר שגם זה לא הועיל כל עוד לא התישבו ישראל בסביבתה.

לפי ה"דעת סופרים" שרפו בני יהודה את ירושלים מפני שהתקשו לכובשה, כיון שאסור היה להם לכבוש את "היבוסי יושב ירושלים", ואולי גם מפני שלא יכלו להתישב בה.

נראה להסביר על פי דרכו שהלקח הוא שכאשר מתקשים לכבוש מקום מסוים ניתן לשורפו.

ג. הסבר ה"שפתי חנה"

הסבר אחר כתב בפירוש "שפתי חנה" (לרב אברהם יוסף אהרמן, בני ברק תשנ"ד):

ואת העיר שלחו באש - להורות שזו העיר נכשלה בתפקידה של 'עיר הצדק'. וכן להבדיל עשו מחריבי המקדש כשירושלים נפלה במעט מתפקידה הרם.

כוונתו תובן יותר לאור מה שכתב בפסוק הקודם:

ויביאוהו ירושלים - נראה שירושלים תמיד היתה עיר הצדק, ומלך ירושלים היה נקרא 'מלכי צדק', ואפילו לפי החוקים של הגויים היה בזה [-בקיצוץ בהונות ידיהם ורגליהם של שבעים המלכים] עוולה גדולה, ולכן הביאוהו לירושלים לדון אותו, ולדון אנשי ירושלים על חוסר המשפט. בינתיים מת אדני בזק, אבל בני יהודה לחמו בירושלים לעונשם על מה שלא עשו מצוותם בעשיית משפט.

כלומר: כיון שירושלים היא עיר הצדק, עליה היה לדאוג לצדק בכל סביבותיה, וכאשר היא לא מילאה את תפקידה היא התחייבה שריפה.

אבל יש לשאול על דבריו: וכי הגויים ידעו על מעלתה של ירושלים? והרי אפילו בני ישראל עדיין לא ידעו על כך ששם עתיד להיבנות בית המקדש, כמו שמפורש במסכת זבחים (נד ע"ב) שדוד ושמואל חיפשו היכן צריך להיבנות בית המקדש!

יש לענות על כך על פי מה שכתב הרמב"ן בפרשת לך לך, על הפסוק "ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין, והוא כהן לא-ל עליון" (יד, יח):

ומלכי צדק מלך שלם - היא ירושלים, כענין שנאמר: 'ויהי בשלם סוכו' (תהלים עו, ג). ומלכה יקרא גם בימי יהושע 'אדני צדק' (יהושע י, א). כי מאז ידעו הגויים כי המקום ההוא מבחר המקומות, באמצע הישוב. או שידעו מעלתו בקבלה שהוא מכוון כנגד בית המקדש של מעלה, ששם שכינתו של הקדוש ברוך הוא, שנקרא 'צדק'. ובבראשית רבה (מג, ו): המקום הזה מצדיק את יושביו: 'ומלכי צדק', 'אדוני צדק', נקראת ירושלם צדק, שנאמר: 'צדק ילין בה' (ישעיה א, כא).

כלומר: הגויים ידעו על מעלתה של ירושלים, אף על פי שבני ישראל עדיין לא ידעו ששם עתיד להיבנות בית המקדש.

למדנו מכאן על מעלתה של ירושלים.

ד. הסבר ה"אילה שלוחה"

הסבר אחר כתב בפירוש "אילה שלוחה" (לרב אהרן אליהו וילהלם, ירושלים):

ואת העיר שלחו באש - נראה שלכך הם שילחו אש דווקא בירושלים ולא בשאר ערים, שהרי ירושלים היא עירו של ד', ואם שם יש עבודה זרה הרי זה יותר גרוע, וצריך לשרש הכל בעירו של ד', שלא ימצא שם אפילו זכר לכפירה.

כלומר: כיון שירושלים היא עיר ד' - עליה להיות נקיה מכל שמץ עבודה זרה, ולכן היה צריך לשורפה.

גם לפי פירוש זה למדנו על מעלתה של ירושלים.

על פי זה גם הסביר מדוע כתוב בפסוק הבא: "ואחר ירדו בני יהודה להלחם בכנעני יושב ההר והנגב והשפלה", והרי להר עולים! אלא שירושלים גבוהה מבחינה רוחנית מכל המקומות, ולכן אחרי שכבשו את ירושלים - כל כיבוש אחר כבר היה ירידה לעומת ירושלים.

אחרי כל ההסברים הללו יש לשאול: כיצד יתכן שהראשונים התעלמו משאלה זו?

אולי ניתן לומר שהם התעלמו מהשאלה, כיון שהם כבר התייחסו לשאלה דומה בספר יהושע.

ה. מדוע שרף יהושע את חצור?

בספר יהושע פרק י"א נאמר:

א. ויהי כִשְמֹעַ יבין מלך חצור, וישלח אל יובב מלך מדון, ואל מלך שִמרון ואל מלך אכשף.
ב. ואל המלכים אשר מצפון, בהר ובערבה, נגב כנרות, ובשפלה, ובנפות דור מים.
ג. הכנעני ממזרח ומים, והאמֹרי והחִתי והפרִזי והיבוסי בהר, והחִוי תחת חרמון בארץ המצפה.
ד. ויצאו הם וכל מחניהם עִמם, עם רב כחול אשר על שפת הים לרֹב, וסוס ורכב רַב מאד.
ה. וַיִוָעֲדוּ כל המלכים האלה, ויבֹאו ויחנו יחדו אל מי מֵרום, להלחם עם ישראל.
י. וישב יהושע בעת ההיא וילכֹּד את חצור, ואת מלכה הכה בחרב, כי חצור לפנים היא ראש כל הממלכות האלה.
יא. ויכו את כל הנפש אשר בה לפי חרב, החרם, לא נותר כל נשמה, ואת חצור שרף באש.
יב. ואת כל ערי המלכים האלה ואת כל מלכיהם לכד יהושע, ויכם לפי חרב, החרים אותם כאשר צוה משה עבד ד'.
יג. רק כל הערים העֹמדות על תִלם לא שרפם ישראל, זולתי את חצור לבדה שרף יהושע.

נשאלת השאלה: מדוע שרף יהושע את חצור?

נאמרו על כך שישה הסברים (שנידונו בהרחבה במאמרי שם):

1. לפי רש"י על פי חז"ל במדרש בראשית רבה (פא, ד) כך ציוה ד' את משה, וכך ציוה משה את יהושע, גם אם אין טעם בדבר.
2. לפי הסברו הראשון של הרד"ק שרף יהושע את חצור כיון שהיא היתה ראש הממלכות, וכדי להפחיד את כל הגויים שלא יעזו להילחם בישראל.
3. לפי הסברו השני של הרד"ק שרף יהושע את חצור כיון שכל הממלכות התכנסו לחצור כדי להילחם בישראל, וכדי להפחיד את כל הגויים שלא יעזו להילחם בישראל.
4. לפי הסבר הרלב"ג והאברבנאל שרף יהושע את חצור כיון שמלך חצור קרא לכל מלכי האזור להילחם בישראל, וכדי להפחיד את כל הגויים שלא יעזו לאסוף את שכניהם להילחם בישראל.
5. לפי הסברו הראשון של החיד"א שרף יהושע את חצור כיון שהיא היתה ראש הממלכות, ובה היו הרבה תשמישים של עבודה זרה, ויהושע רצה לבער את העבודה זרה.
6. לפי הסברו השני של החיד"א שרף יהושע את חצור כיון שבחצור היו מערות רבות, ובהן התחבאו אנשים רבים, ויהושע רצה להרוג את כולם.

ההסבר הראשון, שכתב רש"י על פי חז"ל, אינו שייך ביחס לירושלים, כיון שעל חצור נאמר במדרש שהיתה מסורת שצריך לשורפה, בלא טעם, אבל על ירושלים לא נאמר כן.

אבל שלושת ההסברים של הרד"ק, הרלב"ג והאברבנאל, שייכים גם בירושלים:

כמו שמלך חצור קרא לכל מלכי הצפון, כך גם מלך ירושלים קרא לכל מלכי הדרום.

וכמו שחצור היתה ראש הממלכות בצפון, נראה שירושלים היתה ראש הממלכות בדרום.

וכמו שכל מלכי הצפון התקבצו תחילה בחצור לפני המלחמה ביהושע, כך כל מלכי הדרום התקבצו תחילה בירושלים לפני המלחמה בגבעונים.

כך נאמר ביהושע פרק י':

א. ויהי כשמע אדני צדק מלך ירושלם כי לכד יהושע את העי ויחרימה, כאשר עשה ליריחו ולמלכה כן עשה לעי ולמלכה, וכי השלימו יֹשְׁבי גבעון את ישראל ויהיו בקרבם.
ב. וייראו מאד, כי עיר גדולה גבעון כאחת ערי הממלכה, וכי היא גדולה מן העי, וכל אנשיה גִבֹּרים.
ג. וישלח אדני צדק מלך ירושלם אל הוהם מלך חברון, ואל פראם מלך ירמות, ואל יפיע מלך לכיש, ואל דביר מלך עגלון לאמר:
ד. עלו אלי וְעִזְרֻני, ונכה את גבעון, כי השלימה את יהושע ואת בני ישראל.
ה. ויֵאָספו ויעלו חמשת מלכי האמֹרי, מלך ירושלם, מלך חברון, מלך ירמות, מלך לכיש, מלך עגלון, הם וכל מחניהם, ויחנו על גבעון וילחמו עליה.

גם ההסבר החמישי, של החיד"א, שיהושע שרף את חצור כיון שהיא היתה ראש הממלכות, ובה היו הרבה תשמישים של עבודה זרה ויהושע רצה לבער את העבודה זרה, מתאים לשריפת ירושלים, שכיון שהיא היתה ראש הממלכות של מלכי הדרום, היו בה הרבה תשמישים של עבודה זרה, ובני יהודה רצו לבער את העבודה זרה.

יש לציין שהסבר זה דומה במקצת להסבר ה"אילה שלוחה" בפרקנו, שכיון שירושלים היא עיר ד' - עליה להיות נקיה מכל שמץ עבודה זרה, ולכן היה צריך לשורפה.

אבל יש הבדל בין הפירושים, כיון שלפי החיד"א בחצור היה ריבוי של עבודה זרה יותר משאר הערים, בגלל היותה ראש הממלכות, ולכן שרפה יהושע, ואילו לפי ה"אילה שלוחה" בירושלים לא היה ריבוי של עבודה זרה יותר משאר המקומות, אלא בגלל מעלתה כעיר ד' - עליה להיות נקיה מכל שמץ של עבודה זרה, ולכן היה צריך לשורפה.

גם ההסבר הששי, הסברו השני של החיד"א, ששרפו את חצור כיון שהיו בה מערות רבות, ובהן התחבאו אנשים רבים, ניתן להיאמר גם ביחס לירושלים.

סיכום

נאמרו תשעה הסברים על שריפת ירושלים:

1. לפי המלבי"ם בני יהודה שרפו את ירושלים כדי להעניש את יושביה שנלחמו בהם.
2. לפי ה"דעת סופרים" בני יהודה שרפו את ירושלים כיון שהיה להם קשה לכבוש אותה.
3. לפי ה"שפתי חנה" בני יהודה שרפו את ירושלים כיון שירושלים היא עיר הצדק, ועליה היה לדאוג לצדק בכל סביבותיה, וכאשר היא לא מילאה את תפקידה היא התחייבה שריפה.
4. לפי ה"אילה שלוחה" בני יהודה שרפו את ירושלים כיון שירושלים היא עיר ד', ועליה להיות נקיה מכל שמץ עבודה זרה.
5. על פי הסברו הראשון של הרד"ק על שריפת חצור, יש להסביר שבני יהודה שרפו את ירושלים כיון שהיא היתה ראש הממלכות של מלכי הדרום, וכדי להפחיד את כל הגויים שלא יעזו להילחם בישראל.
6. על פי הסברו השני של הרד"ק על שריפת חצור, יש להסביר שבני יהודה שרפו את ירושלים כיון שכל מלכי הדרום התכנסו בירושלים כדי להילחם בגבעונים על אשר כרתו ברית עם ישראל, וכדי להפחיד את כל הגויים שלא יעזו להילחם בישראל.
7. על פי הסבר הרלב"ג והאברבנאל על שריפת חצור, יש להסביר שבני יהודה שרפו את ירושלים כיון שמלך ירושלים קרא לכל מלכי הדרום להילחם בגבעונים על אשר כרתו ברית עם ישראל, וכדי להפחיד את כל הגויים שלא יעזו לאסוף את שכניהם להילחם בישראל.
8. על פי הסברו הראשון של החיד"א על שריפת חצור, יש להסביר שבני יהודה שרפו את ירושלים כיון שהיא היתה ראש הממלכות של מלכי הדרום, ובה היו הרבה תשמישים של עבודה זרה, ובני יהודה רצו לבער את העבודה זרה.
9. לפי הסברו השני של החיד"א על שריפת חצור, יש להסביר שבני יהודה שרפו את ירושלים כיון שהיו בה מערות רבות, ובהן התחבאו אנשים רבים, ובני יהודה רצו להרוג את כולם.

יהי רצון שכל אויבינו יפחדו מפנינו ונזכה לנצחם ולכבוש את כל ארצנו, ונזכה להקים את בית המקדש בירושלים עיר קדשנו ותפארתנו, במהרה בימינו.