א וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ מ֣וֹת יְהוֹשֻׁ֔עַ וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּיהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֧נוּ אֶל־הַֽכְּנַעֲנִ֛י בַּתְּחִלָּ֖ה לְהִלָּ֥חֶם בּֽוֹ׃ ב וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֖ה יְהוּדָ֣ה יַעֲלֶ֑ה הִנֵּ֛ה נָתַ֥תִּי אֶת־הָאָ֖רֶץ בְּיָדֽוֹ׃ ג וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָה֩ לְשִׁמְע֨וֹן אָחִ֜יו עֲלֵ֧ה אִתִּ֣י בְגוֹרָלִ֗י וְנִֽלָּחֲמָה֙ בַּֽכְּנַעֲנִ֔י וְהָלַכְתִּ֧י גַם־אֲנִ֛י אִתְּךָ֖ בְּגוֹרָלֶ֑ךָ וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ שִׁמְעֽוֹן׃ ד וַיַּ֣עַל יְהוּדָ֔ה וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה אֶת־הַכְּנַעֲנִ֥י וְהַפְּרִזִּ֖י בְּיָדָ֑ם וַיַּכּ֣וּם בְּבֶ֔זֶק עֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים אִֽישׁ׃ ה וַֽ֠יִּמְצְאוּ אֶת־אֲדֹנִ֥י בֶ֙זֶק֙ בְּבֶ֔זֶק וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ בּ֑וֹ וַיַּכּ֕וּ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י וְאֶת־הַפְּרִזִּֽי׃ ו וַיָּ֙נָס֙ אֲדֹ֣נִי בֶ֔זֶק וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אַחֲרָ֑יו וַיֹּאחֲז֣וּ אֹת֔וֹ וַֽיְקַצְּצ֔וּ אֶת־בְּהֹנ֥וֹת יָדָ֖יו וְרַגְלָֽיו׃ ז וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹֽנִי־בֶ֗זֶק שִׁבְעִ֣ים ׀ מְלָכִ֡ים בְּֽהֹנוֹת֩ יְדֵיהֶ֨ם וְרַגְלֵיהֶ֜ם מְקֻצָּצִ֗ים הָי֤וּ מְלַקְּטִים֙ תַּ֣חַת שֻׁלְחָנִ֔י כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי כֵּ֥ן שִׁלַּם־לִ֖י אֱלֹהִ֑ים וַיְבִיאֻ֥הוּ יְרוּשָׁלִַ֖ם וַיָּ֥מָת שָֽׁם׃ ח וַיִּלָּחֲמ֤וּ בְנֵֽי־יְהוּדָה֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיִּלְכְּד֣וּ אוֹתָ֔הּ וַיַּכּ֖וּהָ לְפִי־חָ֑רֶב וְאֶת־הָעִ֖יר שִׁלְּח֥וּ בָאֵֽשׁ׃ ט וְאַחַ֗ר יָֽרְדוּ֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה לְהִלָּחֵ֖ם בַּֽכְּנַעֲנִ֑י יוֹשֵׁ֣ב הָהָ֔ר וְהַנֶּ֖גֶב וְהַשְּׁפֵלָֽה׃ י וַיֵּ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה אֶל־הַֽכְּנַעֲנִי֙ הַיּוֹשֵׁ֣ב בְּחֶבְר֔וֹן וְשֵׁם־חֶבְר֥וֹן לְפָנִ֖ים קִרְיַ֣ת אַרְבַּ֑ע וַיַּכּ֛וּ אֶת־שֵׁשַׁ֥י וְאֶת־אֲחִימַ֖ן וְאֶת־תַּלְמָֽי׃ יא וַיֵּ֣לֶךְ מִשָּׁ֔ם אֶל־יוֹשְׁבֵ֖י דְּבִ֑יר וְשֵׁם־דְּבִ֥יר לְפָנִ֖ים קִרְיַת־סֵֽפֶר׃ יב וַיֹּ֣אמֶר כָּלֵ֔ב אֲשֶׁר־יַכֶּ֥ה אֶת־קִרְיַת־סֵ֖פֶר וּלְכָדָ֑הּ וְנָתַ֥תִּי ל֛וֹ אֶת־עַכְסָ֥ה בִתִּ֖י לְאִשָּֽׁה׃ יג וַֽיִּלְכְּדָהּ֙ עָתְנִיאֵ֣ל בֶּן־קְנַ֔ז אֲחִ֥י כָלֵ֖ב הַקָּטֹ֣ן מִמֶּ֑נּוּ וַיִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־עַכְסָ֥ה בִתּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃ יד וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֗הּ וַתְּסִיתֵ֙הוּ֙ לִשְׁא֤וֹל מֵֽאֵת־אָבִ֙יהָ֙ הַשָּׂדֶ֔ה וַתִּצְנַ֖ח מֵעַ֣ל הַחֲמ֑וֹר וַיֹּֽאמֶר־לָ֥הּ כָּלֵ֖ב מַה־לָּֽךְ׃ טו וַתֹּ֨אמֶר ל֜וֹ הָֽבָה־לִּ֣י בְרָכָ֗ה כִּ֣י אֶ֤רֶץ הַנֶּ֙גֶב֙ נְתַתָּ֔נִי וְנָתַתָּ֥ה לִ֖י גֻּלֹּ֣ת מָ֑יִם וַיִּתֶּן־לָ֣הּ כָּלֵ֗ב אֵ֚ת גֻּלֹּ֣ת עִלִּ֔ית וְאֵ֖ת גֻּלֹּ֥ת תַּחְתִּֽית׃ טז וּבְנֵ֣י קֵינִי֩ חֹתֵ֨ן מֹשֶׁ֜ה עָל֨וּ מֵעִ֤יר הַתְּמָרִים֙ אֶת־בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה מִדְבַּ֣ר יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּנֶ֣גֶב עֲרָ֑ד וַיֵּ֖לֶךְ וַיֵּ֥שֶׁב אֶת־הָעָֽם׃ יז וַיֵּ֤לֶךְ יְהוּדָה֙ אֶת־שִׁמְע֣וֹן אָחִ֔יו וַיַּכּ֕וּ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י יוֹשֵׁ֣ב צְפַ֑ת וַיַּחֲרִ֣ימוּ אוֹתָ֔הּ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שֵׁם־הָעִ֖יר חָרְמָֽה׃ יח וַיִּלְכֹּ֤ד יְהוּדָה֙ אֶת־עַזָּ֣ה וְאֶת־גְּבוּלָ֔הּ וְאֶֽת־אַשְׁקְל֖וֹן וְאֶת־גְּבוּלָ֑הּ וְאֶת־עֶקְר֖וֹן וְאֶת־גְּבוּלָֽהּ׃ יט וַיְהִ֤י יְהוָה֙ אֶתּ־יְהוּדָ֔ה וַיֹּ֖רֶשׁ אֶת־הָהָ֑ר כִּ֣י לֹ֤א לְהוֹרִישׁ֙ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י הָעֵ֔מֶק כִּי־רֶ֥כֶב בַּרְזֶ֖ל לָהֶֽם׃ כ וַיִּתְּנ֤וּ לְכָלֵב֙ אֶת־חֶבְר֔וֹן כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַיּ֣וֹרֶשׁ מִשָּׁ֔ם אֶת־שְׁלֹשָׁ֖ה בְּנֵ֥י הָעֲנָֽק׃ כא וְאֶת־הַיְבוּסִי֙ יֹשֵׁ֣ב יְרֽוּשָׁלִַ֔ם לֹ֥א הוֹרִ֖ישׁוּ בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן וַיֵּ֨שֶׁב הַיְבוּסִ֜י אֶת־בְּנֵ֤י בִנְיָמִן֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ כב וַיַּעֲל֧וּ בֵית־יוֹסֵ֛ף גַּם־הֵ֖ם בֵּֽית־אֵ֑ל וַֽיהוָ֖ה עִמָּֽם׃ כג וַיָּתִ֥ירוּ בֵית־יוֹסֵ֖ף בְּבֵֽית־אֵ֑ל וְשֵׁם־הָעִ֥יר לְפָנִ֖ים לֽוּז׃ כד וַיִּרְאוּ֙ הַשֹּׁ֣מְרִ֔ים אִ֖ישׁ יוֹצֵ֣א מִן־הָעִ֑יר וַיֹּ֣אמְרוּ ל֗וֹ הַרְאֵ֤נוּ נָא֙ אֶת־מְב֣וֹא הָעִ֔יר וְעָשִׂ֥ינוּ עִמְּךָ֖ חָֽסֶד׃ כה וַיַּרְאֵם֙ אֶת־מְב֣וֹא הָעִ֔יר וַיַּכּ֥וּ אֶת־הָעִ֖יר לְפִי־חָ֑רֶב וְאֶת־הָאִ֥ישׁ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ שִׁלֵּֽחוּ׃ כו וַיֵּ֣לֶךְ הָאִ֔ישׁ אֶ֖רֶץ הַחִתִּ֑ים וַיִּ֣בֶן עִ֗יר וַיִּקְרָ֤א שְׁמָהּ֙ ל֔וּז ה֣וּא שְׁמָ֔הּ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ כז וְלֹא־הוֹרִ֣ישׁ מְנַשֶּׁ֗ה אֶת־בֵּית־שְׁאָ֣ן וְאֶת־בְּנוֹתֶיהָ֮ וְאֶת־תַּעְנַ֣ךְ וְאֶת־בְּנֹתֶיהָ֒ וְאֶת־ישב (יֹשְׁבֵ֨י) ד֜וֹר וְאֶת־בְּנוֹתֶ֗יהָ וְאֶת־יוֹשְׁבֵ֤י יִבְלְעָם֙ וְאֶת־בְּנֹתֶ֔יהָ וְאֶת־יוֹשְׁבֵ֥י מְגִדּ֖וֹ וְאֶת־בְּנוֹתֶ֑יהָ וַיּ֙וֹאֶל֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י לָשֶׁ֖בֶת בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת׃ כח וַֽיְהִי֙ כִּֽי־חָזַ֣ק יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י לָמַ֑ס וְהוֹרֵ֖ישׁ לֹ֥א הוֹרִישֽׁוֹ׃ כט וְאֶפְרַ֙יִם֙ לֹ֣א הוֹרִ֔ישׁ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י הַיּוֹשֵׁ֣ב בְּגָ֑זֶר וַיֵּ֧שֶׁב הַֽכְּנַעֲנִ֛י בְּקִרְבּ֖וֹ בְּגָֽזֶר׃ ל זְבוּלֻ֗ן לֹ֤א הוֹרִישׁ֙ אֶת־יוֹשְׁבֵ֣י קִטְר֔וֹן וְאֶת־יוֹשְׁבֵ֖י נַהֲלֹ֑ל וַיֵּ֤שֶׁב הַֽכְּנַעֲנִי֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וַיִּֽהְי֖וּ לָמַֽס׃ לא אָשֵׁ֗ר לֹ֤א הוֹרִישׁ֙ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י עַכּ֔וֹ וְאֶת־יוֹשְׁבֵ֖י צִיד֑וֹן וְאֶת־אַחְלָ֤ב וְאֶת־אַכְזִיב֙ וְאֶת־חֶלְבָּ֔ה וְאֶת־אֲפִ֖יק וְאֶת־רְחֹֽב׃ לב וַיֵּ֙שֶׁב֙ הָאָ֣שֵׁרִ֔י בְּקֶ֥רֶב הַֽכְּנַעֲנִ֖י יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ כִּ֖י לֹ֥א הוֹרִישֽׁוֹ׃ לג נַפְתָּלִ֗י לֹֽא־הוֹרִ֞ישׁ אֶת־יֹשְׁבֵ֤י בֵֽית־שֶׁ֙מֶשׁ֙ וְאֶת־יֹשְׁבֵ֣י בֵית־עֲנָ֔ת וַיֵּ֕שֶׁב בְּקֶ֥רֶב הַֽכְּנַעֲנִ֖י יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ וְיֹשְׁבֵ֤י בֵֽית־שֶׁ֙מֶשׁ֙ וּבֵ֣ית עֲנָ֔ת הָי֥וּ לָהֶ֖ם לָמַֽס׃ לד וַיִּלְחֲצ֧וּ הָאֱמֹרִ֛י אֶת־בְּנֵי־דָ֖ן הָהָ֑רָה כִּי־לֹ֥א נְתָנ֖וֹ לָרֶ֥דֶת לָעֵֽמֶק׃ לה וַיּ֤וֹאֶל הָֽאֱמֹרִי֙ לָשֶׁ֣בֶת בְּהַר־חֶ֔רֶס בְּאַיָּל֖וֹן וּבְשַֽׁעַלְבִ֑ים וַתִּכְבַּד֙ יַ֣ד בֵּית־יוֹסֵ֔ף וַיִּהְי֖וּ לָמַֽס׃ לו וּגְבוּל֙ הָאֱמֹרִ֔י מִֽמַּעֲלֵ֖ה עַקְרַבִּ֑ים מֵהַסֶּ֖לַע וָמָֽעְלָה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מראות הצובאות

אלשיך

פסוק א:
ויהי אחרי מות יהושע כו'. למה שהיה בכל אחד מחלקי כל שבט ושבט מקומות בלתי פנוים מיושביהם והיו צריכים כל שבט לפנות חלקו מהנשארים בו וה' אמר שכל מקום אשר ידרוך כף רגל יהושע וכבש לפניו והוא ינחילנו את ישראל ויהי בשכבו אמרו ישראל אין איש אתנו שזכותו יכבשו הכלל והפר' כי אם שכל שבט ושבט יכבוש כל יושבי תבל נחלתו הנותרים במקומותם וייראו מאד פן יתחיל בחלק שבט בלתי מצליח בעצם פן יימס את לבב אחיו מש"כ אם הלוחם תחלה יצליח שיחזי' את לב כל השאר וז"א מי יעלה לנו כלו ר כי גם שהלוחם תחלה על חבל נחלתו היה לוחם עכ"ז יתייחס ללוחם בעד הכל כי הצלחתו מועלת לכלם אז ויאמר ה' יהודה כו' ובראות יהודה כי כן רצה להוסיף זכות על זכותו לעשות דרך הטיבו את אחיו לקיים ואהבת לרעך כמוך למען ייטב לו ולאחיו עמו והוא כי ראה כי בברכות אשר בירך משה איש האלהים את בני ישראל לא ייחד ברכה לשמעון באופן תמעט הצלחתו על כן אמר לו עלה אתי בגורלי והלכתי אתך בגורלך ויהי כי ידע יהודה ענין מאמרם ז"ל שגם שלא ייחד ברכה לשמעון שותפו עם יהודה שאמר שמע ה' קול יהודה כי באו' שמע כיוון לכלול עמו את שמעון בתוך ברכתו על כן אמר לו עלה אתי בגורלי והלכתי גם אני אתך וז"א לשמעון אחיו כי מי לא ידע ששמעון הוא אחיו אלא כיוון על התחברות אחוה יתירה שנכלל בברכתו ויחברהו בכיבוש נחלתו שיתברכו יחד ואמר וילך אתו שמעון ויעלו יהודה ולא אמר ויעלו שניהם לומר כי יהודה אמר עלה אתי בגורלי והלכתי אתך בגורלך בשמעון אמר עליה ובעצמו הליכה כי בענותנותו ייחס המעלה את שמעון לומר שזכותו הוא ייטיב ויקנה מעלה אך הוא יתב' על ענותנות יהודה היפך וייחס העליה את יהודה ועל כן רוח הקדש אמרה ביהודה עליה ובשמעון הליכה. או יאמר כי יהודה אמר אתה עושה צדקה עמי לכן אתה הוא העולה בזכותך אך רוח הקדש צווחת כי נהפוך הוא כי רב זכות מקבל הטובה ע"ד מאמרם ז"ל על נותן לרש כי יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית וזהו שבשמעון אמר הליכה וילך אתו שמעון וביהודה אמר עליה ויעל יהודה וגומר שהוא לענין העליה אך הנצחון לשניה' היתה כי הנה ויתן ה' את הכנעני והפריזי בידם:
פסוק ו:
וינס וכו'. הנה אין מדרך כובשי מלכים לקצץ ידים ורגלים רק לכלכלם או להמיתם על כן אמר שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו מלקטים תחת שלחני כאשר עשיתי כן שלם לי אלהים לומר לא עשו אלה לי כי האלהים והוא ית' על הצדיקו עליו את הדין עשה שמת מיתת עצמו ואל המיתו לא נשאו נפשם וזהו ויביאוהו ירושלים וימת שם והיות מלך גדול כזה ששבעים מלכים היו מלקטים תחת שלחנו ואינו נזכר אפי' בשם מלך וגם בזק אינה כרך גדול כשאר כרכי' גדולים נזכר ואיך יתכן כי אדון עיר קטנ' יהיה שבעי' מלכים קצוצי בהונות מלקטי' תחת שלחנו מה שלא היה לשו' א' מכל ל"א מלכים וגם זה לא נמנה בכלל הל"א מלכים והו' לפי דבריו גדול מכולם אך הנ' במאמר' ז"ל כי הל"א מלכים לא היה ממשלות' ארץ כנען בלבד כי אם הן המה מלכי כללו' העולם בארצות' וגוייה' כי אם שכל א' היה לו חלק באר' הלזו כל אחד מה' כרך או עיר ויתכן כי אדוני בזק היה מלך גדול משל ממשל רב בארצו אך חלקו בארץ כנען עיר קטנה משאר כרכים ועיירות גדולות אשר ליתר המלכים ולהיות בזק מקום קטן לא נמנה עם שאר מקומות הנמנים בס' יהושע ולא נקרא מלך בזק כי לא היתה לה חשיבות לכנות עליה שם מלכות לאדוניה כי אם אדני בזק כי אין המקום כדאי לכנות עליה על שם בעליו אדר מלכות לומר מלך בזק כי במה נחשבה היא כי אם אדוני בזק כי עד פה תבא מדרגת שררת המקום אך במקומו מלך גדול היה ושם היו שבעים מלכי' מלקטי' תחת שולחנו כאשר אמר:
פסוק ח:
וילחמו כו' הנה נבוכו המפרשים אם ירושלים וחברון ודביר נכבשו בימי יהושע כי שלשתן נמנו במלכים אשר כבש יהושע אך אין הדבר קשה כי שם המלכים נועדו על יהושע והמה יצאו את העיר אשר לכל אחד מהם והרגם יהושע את מלך ירושלים ואת מלך חברון ואת מלך דביר אך עדן היו יושביהן יושבים במקומותם עד אחרי מות יהושע ואז נלחמו עם יושביהן וז"א וילחמו בני יהודה בירושלם וילכדו אותה שהוא בה ולא במלכה כי מת וכן וילך יהודה אל הכנעני היושב בחברון כלומר אך לא את מלכם כי הרגו יהושע וכן וילך משם אל יושבי דביר כו' שהוא את יושביה אך לא את מלכה כי איננו מאז ומה שמספ' גם בספר יהושע איך כבש כלב את חברון הוא כי שם נאמר נמשך אחר סיפור מה שאמר כלב ליהושע יזכור אשר צוה משה על פי ה' ואגבו סיפר איך נתאמת כי מה' היתה לו כי ראו כי קשתה ידו על ילידי הענק אך הענין היה אחרי מות יהושע כי על כן סופר גם פה כי הוא מקומו ודברי בת כלב אל אביה וענין. רז"ל הזכרנום בספר יהושע:
פסוק טז:
ובני קני כו' הסמך זה פה יהיה במה שאמרו ז"ל כי דביר ההזכר היא התורה שלש מאות הלכות שנשתכחו באבלו של משה והחזירם עתניאל בפלפולו וזהו אשר יכה את קרית ספר ולכדה כו' והנה ידוע כי עתניאל הוא יעבץ וארז"ל וממשפחת סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכחים כי זכו בני קני חותן משה ללמוד בבית מדרשו של יעבץ וזה יאמר ובני קני ללמוד עם עתניאל עלו מעיר התמרים הוא דושנה של יריחו שניתנ' להם אל מדבר יהודה ועזבו דשן נחלתם ללמוד תורה מעתניאל בן קנז:
פסוק יט:
ויהי ה' את יהודה כו' ראוי לשים לב אל אומר כי לא להוריש כי הראוי יאמר ולא הוריש. ועוד מה זו טענה כי רכב ברזל לו והלא ה' איש מלחמה היה הלוחם מלחמותם ולקש יחשבו לפניו. ועוד אומר ויתנו לכלב את חברון כו' כי הנה זה נאמר באורך זה פעמי' בספר יהושע ובספר זה למעל' ולמה חזר להזכירו פה. אך יאמר ויהי ה' את יהוד' ויורש את ההר ובאשר ה' אתו אין דבר יעמוד לפניו ורכב ברזל לאין דומי' אך מה שלא ירשו העמ' הו' כי לא להוריש כלו' כי לא רצה יהודה הנז' להוריש את יושבי העמק על כי רכב ברזל להם כלומר שאלו רצה להוריש היה יורש כי אין מעצור לה' על רכב ברזל והראיה שאלו בטחו בה' היו כובשים כי הלא גדול' מזו היתה להורי' את ג' בני הענק שכל העולם היו מתבהלי' מהם והיו בני אדם בעיניהם כנמלי' ועכ"ז כלב מבלי היות כל שבטו עמו הוריש' כי הנה ויתנו לכלב את חברון ויור' את ג' בני הענק עם היות כי מי יעמוד לפני בני ענק וא"כ הוי אומר כי אין זה רק כי בטח בה וינחם בעדו ובכן מכ"ש שהיה הוא מוריש ליהודה את העמק אחר שויהי ה' את יהודה אלא שלא שתו לבם אל הבטחון הראוי ולא ערבו אל לבם להורישם. וראוי לשום לב כי למעלה נאמר ויבא יהושע בעת ההיא ויכרת את הענקי' מן ההר ובספ' זה נאמר וילך יהודה אל הכנעני היושב בחברון וכו' ויכו את ששי ואת אחימן ואת תלמי ופה נאמר ויתנו לכלב כו' ויורש משם את שלשה בני הענק ואפשר כי יהושע הכרית מציאותם מן ההר כי ברחו מכל תחום ההר ואחרי מות יהושע חזרו לחברון ואז כלב גרשם משם וזהו ויורש משם את ג' בני הענק ואחר היותם חוץ לחברון הדביקום כללות שבט יהודה ויכום וימיתום:
פסוק כב:
ויעלו בית יוסף כו' אחרי או' כי יהודה עם היות שהיה ה' עמו לא שת לבו להורי' את יושבי העמק מפני הרכב ברזל ולא למד מכלב שויורש את ג' בני הענק אמר כי כאשר הוא אשר לא טוב עשה כן יוסף שעם היות כי וה' עמם וראו אשר הצליחם ה' בלוז שמבוא העיר היה אילן א' שהיו נכנסים א' א' ועכ"ז הכו את העיר לפי חרב ועכ"ז לא הוריש מנשה את בית שאן ואת כל הערים האלה ובמקום שבראות חוזק בעצמ' היה להם להוריש אדרבה ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והורש לא הורישו וכן אפרים שמבית יוסף לא הוריש את הכנעני כו' ופשתה המספחת גם בשאר שבטים כי זבולון לא הוריש וכו' אשר לא הוריש וכו' נפתלי לא הוריש וכו' וע"י כן ויעל מלאך וכו':