תנ"ך על הפרק - שופטים א - כיבוש ירושלים בתחילת ספר שופטים / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שופטים א

212 / 929
היום

הפרק

וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ מ֣וֹת יְהוֹשֻׁ֔עַ וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּיהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֧נוּ אֶל־הַֽכְּנַעֲנִ֛י בַּתְּחִלָּ֖ה לְהִלָּ֥חֶם בּֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֖ה יְהוּדָ֣ה יַעֲלֶ֑ה הִנֵּ֛ה נָתַ֥תִּי אֶת־הָאָ֖רֶץ בְּיָדֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָה֩ לְשִׁמְע֨וֹן אָחִ֜יו עֲלֵ֧ה אִתִּ֣י בְגוֹרָלִ֗י וְנִֽלָּחֲמָה֙ בַּֽכְּנַעֲנִ֔י וְהָלַכְתִּ֧י גַם־אֲנִ֛י אִתְּךָ֖ בְּגוֹרָלֶ֑ךָ וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ שִׁמְעֽוֹן׃וַיַּ֣עַל יְהוּדָ֔ה וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה אֶת־הַכְּנַעֲנִ֥י וְהַפְּרִזִּ֖י בְּיָדָ֑ם וַיַּכּ֣וּם בְּבֶ֔זֶק עֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים אִֽישׁ׃וַֽ֠יִּמְצְאוּ אֶת־אֲדֹנִ֥י בֶ֙זֶק֙ בְּבֶ֔זֶק וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ בּ֑וֹ וַיַּכּ֕וּ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י וְאֶת־הַפְּרִזִּֽי׃וַיָּ֙נָס֙ אֲדֹ֣נִי בֶ֔זֶק וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אַחֲרָ֑יו וַיֹּאחֲז֣וּ אֹת֔וֹ וַֽיְקַצְּצ֔וּ אֶת־בְּהֹנ֥וֹת יָדָ֖יו וְרַגְלָֽיו׃וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹֽנִי־בֶ֗זֶק שִׁבְעִ֣ים ׀ מְלָכִ֡ים בְּֽהֹנוֹת֩ יְדֵיהֶ֨ם וְרַגְלֵיהֶ֜ם מְקֻצָּצִ֗ים הָי֤וּ מְלַקְּטִים֙ תַּ֣חַת שֻׁלְחָנִ֔י כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי כֵּ֥ן שִׁלַּם־לִ֖י אֱלֹהִ֑ים וַיְבִיאֻ֥הוּ יְרוּשָׁלִַ֖ם וַיָּ֥מָת שָֽׁם׃וַיִּלָּחֲמ֤וּ בְנֵֽי־יְהוּדָה֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיִּלְכְּד֣וּ אוֹתָ֔הּ וַיַּכּ֖וּהָ לְפִי־חָ֑רֶב וְאֶת־הָעִ֖יר שִׁלְּח֥וּ בָאֵֽשׁ׃וְאַחַ֗ר יָֽרְדוּ֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה לְהִלָּחֵ֖ם בַּֽכְּנַעֲנִ֑י יוֹשֵׁ֣ב הָהָ֔ר וְהַנֶּ֖גֶב וְהַשְּׁפֵלָֽה׃וַיֵּ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה אֶל־הַֽכְּנַעֲנִי֙ הַיּוֹשֵׁ֣ב בְּחֶבְר֔וֹן וְשֵׁם־חֶבְר֥וֹן לְפָנִ֖ים קִרְיַ֣ת אַרְבַּ֑ע וַיַּכּ֛וּ אֶת־שֵׁשַׁ֥י וְאֶת־אֲחִימַ֖ן וְאֶת־תַּלְמָֽי׃וַיֵּ֣לֶךְ מִשָּׁ֔ם אֶל־יוֹשְׁבֵ֖י דְּבִ֑יר וְשֵׁם־דְּבִ֥יר לְפָנִ֖ים קִרְיַת־סֵֽפֶר׃וַיֹּ֣אמֶר כָּלֵ֔ב אֲשֶׁר־יַכֶּ֥ה אֶת־קִרְיַת־סֵ֖פֶר וּלְכָדָ֑הּ וְנָתַ֥תִּי ל֛וֹ אֶת־עַכְסָ֥ה בִתִּ֖י לְאִשָּֽׁה׃וַֽיִּלְכְּדָהּ֙ עָתְנִיאֵ֣ל בֶּן־קְנַ֔ז אֲחִ֥י כָלֵ֖ב הַקָּטֹ֣ן מִמֶּ֑נּוּ וַיִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־עַכְסָ֥ה בִתּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֗הּ וַתְּסִיתֵ֙הוּ֙ לִשְׁא֤וֹל מֵֽאֵת־אָבִ֙יהָ֙ הַשָּׂדֶ֔ה וַתִּצְנַ֖ח מֵעַ֣ל הַחֲמ֑וֹר וַיֹּֽאמֶר־לָ֥הּ כָּלֵ֖ב מַה־לָּֽךְ׃וַתֹּ֨אמֶר ל֜וֹ הָֽבָה־לִּ֣י בְרָכָ֗ה כִּ֣י אֶ֤רֶץ הַנֶּ֙גֶב֙ נְתַתָּ֔נִי וְנָתַתָּ֥ה לִ֖י גֻּלֹּ֣ת מָ֑יִם וַיִּתֶּן־לָ֣הּ כָּלֵ֗ב אֵ֚ת גֻּלֹּ֣ת עִלִּ֔ית וְאֵ֖ת גֻּלֹּ֥ת תַּחְתִּֽית׃וּבְנֵ֣י קֵינִי֩ חֹתֵ֨ן מֹשֶׁ֜ה עָל֨וּ מֵעִ֤יר הַתְּמָרִים֙ אֶת־בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה מִדְבַּ֣ר יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּנֶ֣גֶב עֲרָ֑ד וַיֵּ֖לֶךְ וַיֵּ֥שֶׁב אֶת־הָעָֽם׃וַיֵּ֤לֶךְ יְהוּדָה֙ אֶת־שִׁמְע֣וֹן אָחִ֔יו וַיַּכּ֕וּ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י יוֹשֵׁ֣ב צְפַ֑ת וַיַּחֲרִ֣ימוּ אוֹתָ֔הּ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שֵׁם־הָעִ֖יר חָרְמָֽה׃וַיִּלְכֹּ֤ד יְהוּדָה֙ אֶת־עַזָּ֣ה וְאֶת־גְּבוּלָ֔הּ וְאֶֽת־אַשְׁקְל֖וֹן וְאֶת־גְּבוּלָ֑הּ וְאֶת־עֶקְר֖וֹן וְאֶת־גְּבוּלָֽהּ׃וַיְהִ֤י יְהוָה֙ אֶתּ־יְהוּדָ֔ה וַיֹּ֖רֶשׁ אֶת־הָהָ֑ר כִּ֣י לֹ֤א לְהוֹרִישׁ֙ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י הָעֵ֔מֶק כִּי־רֶ֥כֶב בַּרְזֶ֖ל לָהֶֽם׃וַיִּתְּנ֤וּ לְכָלֵב֙ אֶת־חֶבְר֔וֹן כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַיּ֣וֹרֶשׁ מִשָּׁ֔ם אֶת־שְׁלֹשָׁ֖ה בְּנֵ֥י הָעֲנָֽק׃וְאֶת־הַיְבוּסִי֙ יֹשֵׁ֣ב יְרֽוּשָׁלִַ֔ם לֹ֥א הוֹרִ֖ישׁוּ בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן וַיֵּ֨שֶׁב הַיְבוּסִ֜י אֶת־בְּנֵ֤י בִנְיָמִן֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וַיַּעֲל֧וּ בֵית־יוֹסֵ֛ף גַּם־הֵ֖ם בֵּֽית־אֵ֑ל וַֽיהוָ֖ה עִמָּֽם׃וַיָּתִ֥ירוּ בֵית־יוֹסֵ֖ף בְּבֵֽית־אֵ֑ל וְשֵׁם־הָעִ֥יר לְפָנִ֖ים לֽוּז׃וַיִּרְאוּ֙ הַשֹּׁ֣מְרִ֔ים אִ֖ישׁ יוֹצֵ֣א מִן־הָעִ֑יר וַיֹּ֣אמְרוּ ל֗וֹ הַרְאֵ֤נוּ נָא֙ אֶת־מְב֣וֹא הָעִ֔יר וְעָשִׂ֥ינוּ עִמְּךָ֖ חָֽסֶד׃וַיַּרְאֵם֙ אֶת־מְב֣וֹא הָעִ֔יר וַיַּכּ֥וּ אֶת־הָעִ֖יר לְפִי־חָ֑רֶב וְאֶת־הָאִ֥ישׁ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ שִׁלֵּֽחוּ׃וַיֵּ֣לֶךְ הָאִ֔ישׁ אֶ֖רֶץ הַחִתִּ֑ים וַיִּ֣בֶן עִ֗יר וַיִּקְרָ֤א שְׁמָהּ֙ ל֔וּז ה֣וּא שְׁמָ֔הּ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וְלֹא־הוֹרִ֣ישׁ מְנַשֶּׁ֗ה אֶת־בֵּית־שְׁאָ֣ן וְאֶת־בְּנוֹתֶיהָ֮ וְאֶת־תַּעְנַ֣ךְ וְאֶת־בְּנֹתֶיהָ֒ וְאֶת־ישביֹשְׁבֵ֨יד֜וֹר וְאֶת־בְּנוֹתֶ֗יהָ וְאֶת־יוֹשְׁבֵ֤י יִבְלְעָם֙ וְאֶת־בְּנֹתֶ֔יהָ וְאֶת־יוֹשְׁבֵ֥י מְגִדּ֖וֹ וְאֶת־בְּנוֹתֶ֑יהָ וַיּ֙וֹאֶל֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י לָשֶׁ֖בֶת בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת׃וַֽיְהִי֙ כִּֽי־חָזַ֣ק יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י לָמַ֑ס וְהוֹרֵ֖ישׁ לֹ֥א הוֹרִישֽׁוֹ׃וְאֶפְרַ֙יִם֙ לֹ֣א הוֹרִ֔ישׁ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י הַיּוֹשֵׁ֣ב בְּגָ֑זֶר וַיֵּ֧שֶׁב הַֽכְּנַעֲנִ֛י בְּקִרְבּ֖וֹ בְּגָֽזֶר׃זְבוּלֻ֗ן לֹ֤א הוֹרִישׁ֙ אֶת־יוֹשְׁבֵ֣י קִטְר֔וֹן וְאֶת־יוֹשְׁבֵ֖י נַהֲלֹ֑ל וַיֵּ֤שֶׁב הַֽכְּנַעֲנִי֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וַיִּֽהְי֖וּ לָמַֽס׃אָשֵׁ֗ר לֹ֤א הוֹרִישׁ֙ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י עַכּ֔וֹ וְאֶת־יוֹשְׁבֵ֖י צִיד֑וֹן וְאֶת־אַחְלָ֤ב וְאֶת־אַכְזִיב֙ וְאֶת־חֶלְבָּ֔ה וְאֶת־אֲפִ֖יק וְאֶת־רְחֹֽב׃וַיֵּ֙שֶׁב֙ הָאָ֣שֵׁרִ֔י בְּקֶ֥רֶב הַֽכְּנַעֲנִ֖י יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ כִּ֖י לֹ֥א הוֹרִישֽׁוֹ׃נַפְתָּלִ֗י לֹֽא־הוֹרִ֞ישׁ אֶת־יֹשְׁבֵ֤י בֵֽית־שֶׁ֙מֶשׁ֙ וְאֶת־יֹשְׁבֵ֣י בֵית־עֲנָ֔ת וַיֵּ֕שֶׁב בְּקֶ֥רֶב הַֽכְּנַעֲנִ֖י יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ וְיֹשְׁבֵ֤י בֵֽית־שֶׁ֙מֶשׁ֙ וּבֵ֣ית עֲנָ֔ת הָי֥וּ לָהֶ֖ם לָמַֽס׃וַיִּלְחֲצ֧וּ הָאֱמֹרִ֛י אֶת־בְּנֵי־דָ֖ן הָהָ֑רָה כִּי־לֹ֥א נְתָנ֖וֹ לָרֶ֥דֶת לָעֵֽמֶק׃וַיּ֤וֹאֶל הָֽאֱמֹרִי֙ לָשֶׁ֣בֶת בְּהַר־חֶ֔רֶס בְּאַיָּל֖וֹן וּבְשַֽׁעַלְבִ֑ים וַתִּכְבַּד֙ יַ֣ד בֵּית־יוֹסֵ֔ף וַיִּהְי֖וּ לָמַֽס׃וּגְבוּל֙ הָאֱמֹרִ֔י מִֽמַּעֲלֵ֖ה עַקְרַבִּ֑ים מֵהַסֶּ֖לַע וָמָֽעְלָה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

כיבוש ירושלים בתחילת ספר שופטים

הקדמה

בפרקנו כתובים שני פסוקים המתיחסים לכיבוש ירושלים, ולאי כיבושה.

בפסוק הראשון (פסוק ח') נאמר:

וילחמו בני יהודה בירושלם וילכדו אותה, ויכוה לפי חרב, ואת העיר שִלחו באש.

בפסוק השני (פסוק כ"א) נאמר:

ואת היבוסי יֹשב ירושלם לא הורישו בני בנימן, וַיֵשֶב היבוסי את בני בנימן בירושלם עד היום הזה.

יש לשאול שאלות רבות על פסוקים אלו, ומאמר זה יעסוק בחמש שאלות בלבד.

על הפסוק השני יש לשאול:

  1. מדוע כתוב: "ואת היבוסי יֹשב ירושלם"? כמעט בכל הפרק כתוב: "הכנעני"!
  2. מדוע לא הורישו בני בנימין את היבוסי?

על היחס בין שני הפסוקים יש לשאול:

  1. כיצד כתוב בפסוק כ"א שבני בנימין לא הורישו את היבוסי יֹשב ירושלים, כלומר: לא גירשו אותם, ולפי זה הם נשארו בירושלים? והרי כולם כבר מתו, כמו שכתוב בפסוק ח'!
  2. האם ירושלים היתה בנחלת שבט יהודה, כמו שעולה מפסוק ח', או בנחלת שבט בנימין, כמו שעולה מפסוק כ"א?
  3. מדוע תיאור המלחמה בירושלים מחולק לשני חלקים, וביניהם מפרידים שנים עשר פסוקים?

על כל השאלות הללו ניתן למצוא תשובה בדברי רש"י!

א. תשובת רש"י לכל השאלות

כתב רש"י בפסוק כ"א: "ואת היבוסי יושב ירושלים - מחוז היה בירושלים ששמו יבוסי, ומבני אבימלך היו, ולא הורישום מפני השבועה, עד שבא דוד, לפי שעדיין היה נכדו קיים, והוא נשבע לו ולנינו ולנכדו".

בדברי רש"י אלו יש תשובות לכל חמש השאלות!

1. תשובת רש"י לארבע מהשאלות

על השאלה הראשונה - מדוע כתוב: "ואת היבוסי יֹשב ירושלים" - ענה רש"י: "מחוז היה בירושלים ששמו יבוסי", וכוונתו לומר שאין זו ירושלים הנזכרת בפסוק ח', אלא מחוז שהיה בירושלים, כלומר שכונה, והיא היתה בפני עצמה, ובה היה עם אחר.

בכך ענה רש"י גם על השאלה השלישית - כיצד כתוב בפסוק כ"א שבני בנימין לא הורישו את היבוסי יֹשב ירושלים, כלומר: לא גירשו אותם, והרי כולם כבר מתו, כמו שכתוב בפסוק ח' - אין זו ירושלים הנזכרת בפסוק ח', שאותה הכו בני יהודה לפי חרב ושרפוה, אלא מחוז שהיה בירושלים, והוא היה בפני עצמו, ובו היה עם אחר, ואותו לא הורישו בני בנימין.

בכך ענה רש"י גם על השאלה הרביעית - האם ירושלים היתה בנחלת שבט יהודה, כמו שעולה מפסוק ח', או בנחלת שבט בנימין, כמו שעולה מפסוק כ"א - ירושלים הנזכרת בפסוק ח', שאותה הכו בני יהודה לפי חרב ושרפוה היתה בנחלת יהודה, ואילו היבוסי יושב ירושלים שנזכר בפסוק כ"א היה מחוז בפני עצמו, והוא היה בנחלת בנימין.

בכך ענה רש"י גם על השאלה החמישית - מדוע תיאור המלחמה בירושלים מחולק לשני חלקים - כיון שיש כאן התיחסות לשני חלקים שונים של העיר, ובכל חלק היה עם אחר, וכל חלק גם נפל בנחלת שבט אחר!

2. תשובת רש"י לשאלה השניה

על השאלה השניה - מדוע לא הורישו בני בנימין את היבוסי - ענה רש"י:

מחוז היה בירושלים ששמו יבוסי, ומבני אבימלך היו, ולא הורישום מפני השבועה, עד שבא דוד, לפי שעדיין היה נכדו קיים, והוא נשבע לו ולנינו ולנכדו.

כלומר: בני בנימין לא הורישו את היבוסי ישב ירושלים מפני שהיה אסור להם להרע לעם שישב בירושלים, בגלל השבועה שנשבע אברהם לאבימלך שלא להרע לו ולבנו [- "נינו" בלשון התנ"ך (עיין בתרגום אונקלוס בראשית כא, כג, ובמלון אבן שושן בערך "נין")] ולנכדו.

נמצאנו למדים אלו אוצרות נמצאים בדברי רש"י הקצרים, וכיצד בדבריו אלה ענה על חמש שאלות!

ב. דיונים בדברי רש"י

1. האם אבימלך היה יבוסי?!

רש"י כתב:

מחוז היה בירושלים ששמו יבוסי, ומבני אבימלך היו, ולא הורישום מפני השבועה, עד שבא דוד, לפי שעדיין היה נכדו קיים, והוא נשבע לו ולנינו ולנכדו.

יש לשאול: והרי אבימלך היה פלשתי, וכאן מדובר על היבוסי!

כתב על כך "דעת סופרים": "היבוסי, אחד משבעת עמי כנען, נמצא בודאי גם במקומות אחרים בארץ. חלק ממנו ישב בירושלים, שנכבשה עתה ונשרפה, אבל מקום מושב היבוסי השאירו, משום שאף כי היה משבעת האומות, התיחס גם על משפחת אבימלך, והם באו לישראל בטענה לשמור את הברית שכרת אברהם עם אבימלך. בני ישראל, קיבלו טענה זו ולא נגעו בהם".

כלומר: אכן הם היו יבוסים, אבל היה להם קשר משפחתי גם לאבימלך מלך פלשתים.

ועוד הוסיף שם בהערה: "מה שכתבתי שהם היו עם מעורב של פלשתים וכנענים מסתבר, שלא היו נקראים יבוסים בארץ שישב בה היבוסי, אם אין קשר אתם".

כלומר: כיון שאבימלך היה פלשתי, וכאן מדובר על היבוסי לא יתכן שהם היו רק פלשתים בלי קשר ליבוסים!

2. כיצד יתכן שנכדו של אבימלך חי עד ימי דוד?

רש"י כתב:

מחוז היה בירושלים ששמו יבוסי, ומבני אבימלך היו, ולא הורישום מפני השבועה, עד שבא דוד, לפי שעדיין היה נכדו קיים, והוא נשבע לו ולנינו ולנכדו.

יש לשאול: הרי משבועת אברהם לאבימלך עד עכשיו, אחרי מות יהושע, עברו למעלה מארבע מאות וחמישים שנה! שכן לימדנו רש"י בחומש בראשית (טו, יג) ובחומש שמות (יב, מ) שמהולדת יצחק ועד יציאת מצרים עברו ארבע מאות שנה. אחריהן היו בני ישראל במדבר ארבעים שנה (שמות טז, לה), ואחר כך הנהיג יהושע את ישראל עשרים ושמונה שנה (רש"י שופטים יא, כו). אם כן כיצד יתכן שנכדו של אבימלך היה עדיין בחיים אחרי מות יהושע? והרי תוחלת החיים בדורות ההם היתה פחות ממאתים שנה, והיא ירדה במהלך הדורות: אברהם חי מאה שבעים וחמש שנה (בראשית כה, ז), יצחק חי מאה ושמונים שנה (שם לה, כח), יעקב חי מאה ארבעים ושבע שנה (שם מז, כח), לוי חי מאה שלושים ושבע שנה (שמות ו, טז), והוא האריך ימים יותר מכל השבטים (רש"י שם), קהת חי מאה שלושים ושלש שנה (ו, יח), עמרם חי מאה שלושים ושבע שנה (ו, כ), אהרן חי מאה עשרים ושלש שנה (במדבר לג, לט), משה חי מאה ועשרים שנה (דברים לד, ז), יהושע חי מאה ועשר שנים (יהושע כד, כט), וכיצד יתכן שהנכד של אבימלך חי אחרי מות יהושע - כארבע מאות וחמישים שנה! ואולי עד ימי דוד - עוד כארבע מאות שנה!

נראה לענות על כך על פי מה שכתב הרד"ק בפירושו לספר שמואל (ב ה, ו):

וילך המלך ואנשיו - ובדברי הימים: 'וילך דוד וכל ישראל', כי כל ישראל היו עתה אנשיו. וכיון שמלך על כל ישראל הלך אל ירושלם ללכוד מצודת ציון, לפי שהיתה קבלה אצלם כי ציון ראש ממלכת ישראל ולא ילכוד אותה אלא מי שיהיה מלך על כל ישראל. ועד היום לא נתקיימה מלכות בישראל, כי שאול לא קמה מלכותו.

לפי זה נראה לומר שד' האריך את ימיו של נכדו של אבימלך באופן חריג, כדי שבני ישראל לא יכבשו את יבוס עד ימי דוד, כדי שירושלים עיר המלוכה תיכבש רק על ידי דוד, שמלך על כל ישראל.

3. היכן מצאו חז"ל רמז למדרש שהביאו?

יש לשאול: היכן מצאו חז"ל רמז למדרש שהביאו?

נראה שחז"ל למדו זאת בגזרה שוה "הֵנָה", "הֵנָה", הכתובה גם בשבועת אברהם לאבימלך, וגם בשני מקומות נוספים בספרי הנביאים, העוסקים בירושלים כעיר היבוסי.

כך נאמר בפרשת וירא (בראשית כא, כב-כג):

ויהי בעת ההוא, ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם לאמר: אלקים עמך בכל אשר אתה עֹשֶׂה. ועתה השבעה לי באלקים הֵנָה, אם תשקר לי ולניני ולנכדי. כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי, ועם הארץ אשר גרתה בה.

ובספר שמואל ב (ה, ו) נאמר:

וילך המלך ואנשיו ירושלם, אל היבסי יושב הארץ, ויאמר לדוד לאמר: לא תבוא הֵנָה, כי אם הסירך העורים והפסחים, לאמר: לא יבוא דוד הֵנָה.

מדוע נאמר פעמיים: "לא תבוא הנה", "לאמר: לא יבא דוד הנה"? אלא לרמוז שבגלל ה"הנה" שאמר אבימלך לאברהם אבינו - דוד לא היה רשאי, לפי טענתם, לכבוש את העיר.

וכן מצאנו בספר שופטים בפרשת פילגש בגבעה (יט, י-יב):

ולא אבה האיש ללון, ויקם וילך ויבא עד נכח יבוס, היא ירושלם, ועמו צמד חמורים חבושים, ופילגשו עמו. הם עם יבוס, והיום רד מאד, ויאמר הנער אל אדניו: לכה נא ונסורה אל עיר היבוסי הזאת, ונלין בה. ויאמר אליו אדניו: לא נסור אל עיר נכרי, אשר לא מבני ישראל הֵנָה, ועברנו עד גבעה.

שאל שם הרד"ק:

אמר 'הנה' על הערים, אף על פי שלא זכר אלא עיר!

כלומר: כיון שמדובר על עיר אחת, היה צריך לומר: "לא נסור אל עיר נכרי, אשר לא מבני ישראל היא"!

יש להוסיף שאפשר היה להסביר לכאורה שהכוונה היא על התושבים של העיר, אלא שאז היה צריך לומר: "לא נסור אל עיר נכרי, אשר לא מבני ישראל המה"! ומדוע כתוב "הנה"?

ענה הרד"ק:

רוצה לומר: לא בזו, ולא באחרת, אשר לא מבני ישראל הנה.

דבריו יכולים להיאמר על פי הפשט, אבל הם אינם מרווחים, ואילו לפי הדרש המלה "הנה" באה לרמוז לנו: מדוע העיר היא "עיר יבוסי אשר לא מבני ישראל"? בגלל ה"הנה" שאמר אבימלך לאברהם אבינו!

נראה שחז"ל למדו בגזרה שוה זו שהסיבה שבגללה לא יכלו בני יהודה ובנימין לכבוש את יבוס היתה שבועת אברהם לאבימלך, והמשמעות היא שד' האריך את ימיו של נכדו של אבימלך באופן חריג, כדי שבני ישראל לא יכבשו את יבוס עד ימי דוד.

ג. השוואה בין הכתוב בפרקנו לכתוב בספר יהושע

יש לציין שמפרקנו עולה ש"ירושלים" היתה בנחלת יהודה, ואילו "היבוסי ישב ירושלים" היה בנחלת בנימין. אבל בספר יהושע סוף פרק ט"ו (פסוק ס"ג) נאמר: "ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יכלו בני יהודה להורישם, וישב היבוסי את בני יהודה בירושלם עד היום הזה". עולה מכאן ש"היבוסי ישב ירושלים" היה בנחלת יהודה! ולכאורה זו סתירה!

באמת אין סתירה בין הדברים, ו"היבוסי ישב ירושלים" היה גם בנחלת בנימין, וגם בנחלת יהודה! כלומר: חלקו היה בנחלת בנימין, וחלקו היה בנחלת יהודה!

הסבר זה מפורש בדברי חז"ל.

כך אמרו במסכת מגילה (כו ע"א):

תניא: מה היה בחלקו של יהודה - הר הבית, הלשכות והעזרות.
ומה היה בחלקו של בנימין - אולם והיכל ובית קדשי הקדשים.
ורצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין, ובה מזבח בנוי, והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לבולעה, שנאמר: 'חֹפֵף עליו כל היום' (דברים לג, יב), לפיכך זכה בנימין ונעשה אושפיזכן לשכינה.

מפורש בגמרא שחלק מהר הבית היה בנחלת בנימין, וחלק היה בנחלת יהודה!

והר הבית הוא הרי גורן ארונה, שקנה דוד מארונה היבוסי בסוף ימיו (שמ"ב סוף פכ"ד), אחרי שכבר כבש את רוב "היבוסי ישב ירושלים", שלושים ושלש שנים לפני כן (שמ"ב ה, ו-ז).

עוד אמרו חז"ל שאפילו במזבח עצמו חלק היה בנחלת בנימין, וחלק היה בנחלת יהודה!

כך אמרו במסכת זבחים (נג ע"ב):

קרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד. מאי טעמא? אמר ר' אלעזר: לפי שלא היתה בחלקו של טורף [בנימין, דכתיב ביה: 'זאב יטרף' (רש"י)], דאמר רב שמואל בר רב יצחק: מזבח אוכל בחלקו של יהודה אמה. אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי חמא ברבי חנינא: רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסה בחלקו של בנימין.

נמצאנו למדים ש"היבוסי ישב ירושלים" היה גם בנחלת בנימין, וגם בנחלת יהודה!

יהי רצון שנזכה לראות את בית המקדש השלישי בתפארתו, בנחלת יהודה ובנימין.

[ועיין באריכות במאמרים "מתי כבשו בני ישראל את ירושלים?" ו"מדוע לא כבשו בני ישראל את היבוסי עד ימי דוד המלך?" בספרי "הדר העולם" עמ' 108-155]

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך