כיבוש ירושלים בתחילת ספר שופטים
הקדמה
בפרקנו כתובים שני פסוקים המתיחסים לכיבוש ירושלים, ולאי כיבושה.
בפסוק הראשון (פסוק ח') נאמר:
וילחמו בני יהודה בירושלם וילכדו אותה, ויכוה לפי חרב, ואת העיר שִלחו באש.
בפסוק השני (פסוק כ"א) נאמר:
ואת היבוסי יֹשב ירושלם לא הורישו בני בנימן, וַיֵשֶב היבוסי את בני בנימן בירושלם עד היום הזה.
יש לשאול שאלות רבות על פסוקים אלו, ומאמר זה יעסוק בחמש שאלות בלבד.
על הפסוק השני יש לשאול:
- מדוע כתוב: "ואת היבוסי יֹשב ירושלם"? כמעט בכל הפרק כתוב: "הכנעני"!
- מדוע לא הורישו בני בנימין את היבוסי?
על היחס בין שני הפסוקים יש לשאול:
- כיצד כתוב בפסוק כ"א שבני בנימין לא הורישו את היבוסי יֹשב ירושלים, כלומר: לא גירשו אותם, ולפי זה הם נשארו בירושלים? והרי כולם כבר מתו, כמו שכתוב בפסוק ח'!
- האם ירושלים היתה בנחלת שבט יהודה, כמו שעולה מפסוק ח', או בנחלת שבט בנימין, כמו שעולה מפסוק כ"א?
- מדוע תיאור המלחמה בירושלים מחולק לשני חלקים, וביניהם מפרידים שנים עשר פסוקים?
על כל השאלות הללו ניתן למצוא תשובה בדברי רש"י!
א. תשובת רש"י לכל השאלות
כתב רש"י בפסוק כ"א: "ואת היבוסי יושב ירושלים - מחוז היה בירושלים ששמו יבוסי, ומבני אבימלך היו, ולא הורישום מפני השבועה, עד שבא דוד, לפי שעדיין היה נכדו קיים, והוא נשבע לו ולנינו ולנכדו".
בדברי רש"י אלו יש תשובות לכל חמש השאלות!
1. תשובת רש"י לארבע מהשאלות
על השאלה הראשונה - מדוע כתוב: "ואת היבוסי יֹשב ירושלים" - ענה רש"י: "מחוז היה בירושלים ששמו יבוסי", וכוונתו לומר שאין זו ירושלים הנזכרת בפסוק ח', אלא מחוז שהיה בירושלים, כלומר שכונה, והיא היתה בפני עצמה, ובה היה עם אחר.
בכך ענה רש"י גם על השאלה השלישית - כיצד כתוב בפסוק כ"א שבני בנימין לא הורישו את היבוסי יֹשב ירושלים, כלומר: לא גירשו אותם, והרי כולם כבר מתו, כמו שכתוב בפסוק ח' - אין זו ירושלים הנזכרת בפסוק ח', שאותה הכו בני יהודה לפי חרב ושרפוה, אלא מחוז שהיה בירושלים, והוא היה בפני עצמו, ובו היה עם אחר, ואותו לא הורישו בני בנימין.
בכך ענה רש"י גם על השאלה הרביעית - האם ירושלים היתה בנחלת שבט יהודה, כמו שעולה מפסוק ח', או בנחלת שבט בנימין, כמו שעולה מפסוק כ"א - ירושלים הנזכרת בפסוק ח', שאותה הכו בני יהודה לפי חרב ושרפוה היתה בנחלת יהודה, ואילו היבוסי יושב ירושלים שנזכר בפסוק כ"א היה מחוז בפני עצמו, והוא היה בנחלת בנימין.
בכך ענה רש"י גם על השאלה החמישית - מדוע תיאור המלחמה בירושלים מחולק לשני חלקים - כיון שיש כאן התיחסות לשני חלקים שונים של העיר, ובכל חלק היה עם אחר, וכל חלק גם נפל בנחלת שבט אחר!
2. תשובת רש"י לשאלה השניה
על השאלה השניה - מדוע לא הורישו בני בנימין את היבוסי - ענה רש"י:
מחוז היה בירושלים ששמו יבוסי, ומבני אבימלך היו, ולא הורישום מפני השבועה, עד שבא דוד, לפי שעדיין היה נכדו קיים, והוא נשבע לו ולנינו ולנכדו.
כלומר: בני בנימין לא הורישו את היבוסי ישב ירושלים מפני שהיה אסור להם להרע לעם שישב בירושלים, בגלל השבועה שנשבע אברהם לאבימלך שלא להרע לו ולבנו [- "נינו" בלשון התנ"ך (עיין בתרגום אונקלוס בראשית כא, כג, ובמלון אבן שושן בערך "נין")] ולנכדו.
נמצאנו למדים אלו אוצרות נמצאים בדברי רש"י הקצרים, וכיצד בדבריו אלה ענה על חמש שאלות!
ב. דיונים בדברי רש"י
1. האם אבימלך היה יבוסי?!
רש"י כתב:
מחוז היה בירושלים ששמו יבוסי, ומבני אבימלך היו, ולא הורישום מפני השבועה, עד שבא דוד, לפי שעדיין היה נכדו קיים, והוא נשבע לו ולנינו ולנכדו.
יש לשאול: והרי אבימלך היה פלשתי, וכאן מדובר על היבוסי!
כתב על כך "דעת סופרים": "היבוסי, אחד משבעת עמי כנען, נמצא בודאי גם במקומות אחרים בארץ. חלק ממנו ישב בירושלים, שנכבשה עתה ונשרפה, אבל מקום מושב היבוסי השאירו, משום שאף כי היה משבעת האומות, התיחס גם על משפחת אבימלך, והם באו לישראל בטענה לשמור את הברית שכרת אברהם עם אבימלך. בני ישראל, קיבלו טענה זו ולא נגעו בהם".
כלומר: אכן הם היו יבוסים, אבל היה להם קשר משפחתי גם לאבימלך מלך פלשתים.
ועוד הוסיף שם בהערה: "מה שכתבתי שהם היו עם מעורב של פלשתים וכנענים מסתבר, שלא היו נקראים יבוסים בארץ שישב בה היבוסי, אם אין קשר אתם".
כלומר: כיון שאבימלך היה פלשתי, וכאן מדובר על היבוסי לא יתכן שהם היו רק פלשתים בלי קשר ליבוסים!
2. כיצד יתכן שנכדו של אבימלך חי עד ימי דוד?
רש"י כתב:
מחוז היה בירושלים ששמו יבוסי, ומבני אבימלך היו, ולא הורישום מפני השבועה, עד שבא דוד, לפי שעדיין היה נכדו קיים, והוא נשבע לו ולנינו ולנכדו.
יש לשאול: הרי משבועת אברהם לאבימלך עד עכשיו, אחרי מות יהושע, עברו למעלה מארבע מאות וחמישים שנה! שכן לימדנו רש"י בחומש בראשית (טו, יג) ובחומש שמות (יב, מ) שמהולדת יצחק ועד יציאת מצרים עברו ארבע מאות שנה. אחריהן היו בני ישראל במדבר ארבעים שנה (שמות טז, לה), ואחר כך הנהיג יהושע את ישראל עשרים ושמונה שנה (רש"י שופטים יא, כו). אם כן כיצד יתכן שנכדו של אבימלך היה עדיין בחיים אחרי מות יהושע? והרי תוחלת החיים בדורות ההם היתה פחות ממאתים שנה, והיא ירדה במהלך הדורות: אברהם חי מאה שבעים וחמש שנה (בראשית כה, ז), יצחק חי מאה ושמונים שנה (שם לה, כח), יעקב חי מאה ארבעים ושבע שנה (שם מז, כח), לוי חי מאה שלושים ושבע שנה (שמות ו, טז), והוא האריך ימים יותר מכל השבטים (רש"י שם), קהת חי מאה שלושים ושלש שנה (ו, יח), עמרם חי מאה שלושים ושבע שנה (ו, כ), אהרן חי מאה עשרים ושלש שנה (במדבר לג, לט), משה חי מאה ועשרים שנה (דברים לד, ז), יהושע חי מאה ועשר שנים (יהושע כד, כט), וכיצד יתכן שהנכד של אבימלך חי אחרי מות יהושע - כארבע מאות וחמישים שנה! ואולי עד ימי דוד - עוד כארבע מאות שנה!
נראה לענות על כך על פי מה שכתב הרד"ק בפירושו לספר שמואל (ב ה, ו):
וילך המלך ואנשיו - ובדברי הימים: 'וילך דוד וכל ישראל', כי כל ישראל היו עתה אנשיו. וכיון שמלך על כל ישראל הלך אל ירושלם ללכוד מצודת ציון, לפי שהיתה קבלה אצלם כי ציון ראש ממלכת ישראל ולא ילכוד אותה אלא מי שיהיה מלך על כל ישראל. ועד היום לא נתקיימה מלכות בישראל, כי שאול לא קמה מלכותו.
לפי זה נראה לומר שד' האריך את ימיו של נכדו של אבימלך באופן חריג, כדי שבני ישראל לא יכבשו את יבוס עד ימי דוד, כדי שירושלים עיר המלוכה תיכבש רק על ידי דוד, שמלך על כל ישראל.
3. היכן מצאו חז"ל רמז למדרש שהביאו?
יש לשאול: היכן מצאו חז"ל רמז למדרש שהביאו?
נראה שחז"ל למדו זאת בגזרה שוה "הֵנָה", "הֵנָה", הכתובה גם בשבועת אברהם לאבימלך, וגם בשני מקומות נוספים בספרי הנביאים, העוסקים בירושלים כעיר היבוסי.
כך נאמר בפרשת וירא (בראשית כא, כב-כג):
ויהי בעת ההוא, ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם לאמר: אלקים עמך בכל אשר אתה עֹשֶׂה. ועתה השבעה לי באלקים הֵנָה, אם תשקר לי ולניני ולנכדי. כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי, ועם הארץ אשר גרתה בה.
ובספר שמואל ב (ה, ו) נאמר:
וילך המלך ואנשיו ירושלם, אל היבסי יושב הארץ, ויאמר לדוד לאמר: לא תבוא הֵנָה, כי אם הסירך העורים והפסחים, לאמר: לא יבוא דוד הֵנָה.
מדוע נאמר פעמיים: "לא תבוא הנה", "לאמר: לא יבא דוד הנה"? אלא לרמוז שבגלל ה"הנה" שאמר אבימלך לאברהם אבינו - דוד לא היה רשאי, לפי טענתם, לכבוש את העיר.
וכן מצאנו בספר שופטים בפרשת פילגש בגבעה (יט, י-יב):
ולא אבה האיש ללון, ויקם וילך ויבא עד נכח יבוס, היא ירושלם, ועמו צמד חמורים חבושים, ופילגשו עמו. הם עם יבוס, והיום רד מאד, ויאמר הנער אל אדניו: לכה נא ונסורה אל עיר היבוסי הזאת, ונלין בה. ויאמר אליו אדניו: לא נסור אל עיר נכרי, אשר לא מבני ישראל הֵנָה, ועברנו עד גבעה.
שאל שם הרד"ק:
אמר 'הנה' על הערים, אף על פי שלא זכר אלא עיר!
כלומר: כיון שמדובר על עיר אחת, היה צריך לומר: "לא נסור אל עיר נכרי, אשר לא מבני ישראל היא"!
יש להוסיף שאפשר היה להסביר לכאורה שהכוונה היא על התושבים של העיר, אלא שאז היה צריך לומר: "לא נסור אל עיר נכרי, אשר לא מבני ישראל המה"! ומדוע כתוב "הנה"?
ענה הרד"ק:
רוצה לומר: לא בזו, ולא באחרת, אשר לא מבני ישראל הנה.
דבריו יכולים להיאמר על פי הפשט, אבל הם אינם מרווחים, ואילו לפי הדרש המלה "הנה" באה לרמוז לנו: מדוע העיר היא "עיר יבוסי אשר לא מבני ישראל"? בגלל ה"הנה" שאמר אבימלך לאברהם אבינו!
נראה שחז"ל למדו בגזרה שוה זו שהסיבה שבגללה לא יכלו בני יהודה ובנימין לכבוש את יבוס היתה שבועת אברהם לאבימלך, והמשמעות היא שד' האריך את ימיו של נכדו של אבימלך באופן חריג, כדי שבני ישראל לא יכבשו את יבוס עד ימי דוד.
ג. השוואה בין הכתוב בפרקנו לכתוב בספר יהושע
יש לציין שמפרקנו עולה ש"ירושלים" היתה בנחלת יהודה, ואילו "היבוסי ישב ירושלים" היה בנחלת בנימין. אבל בספר יהושע סוף פרק ט"ו (פסוק ס"ג) נאמר: "ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יכלו בני יהודה להורישם, וישב היבוסי את בני יהודה בירושלם עד היום הזה". עולה מכאן ש"היבוסי ישב ירושלים" היה בנחלת יהודה! ולכאורה זו סתירה!
באמת אין סתירה בין הדברים, ו"היבוסי ישב ירושלים" היה גם בנחלת בנימין, וגם בנחלת יהודה! כלומר: חלקו היה בנחלת בנימין, וחלקו היה בנחלת יהודה!
הסבר זה מפורש בדברי חז"ל.
כך אמרו במסכת מגילה (כו ע"א):
תניא: מה היה בחלקו של יהודה - הר הבית, הלשכות והעזרות.
ומה היה בחלקו של בנימין - אולם והיכל ובית קדשי הקדשים.
ורצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין, ובה מזבח בנוי, והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לבולעה, שנאמר: 'חֹפֵף עליו כל היום' (דברים לג, יב), לפיכך זכה בנימין ונעשה אושפיזכן לשכינה.
מפורש בגמרא שחלק מהר הבית היה בנחלת בנימין, וחלק היה בנחלת יהודה!
והר הבית הוא הרי גורן ארונה, שקנה דוד מארונה היבוסי בסוף ימיו (שמ"ב סוף פכ"ד), אחרי שכבר כבש את רוב "היבוסי ישב ירושלים", שלושים ושלש שנים לפני כן (שמ"ב ה, ו-ז).
עוד אמרו חז"ל שאפילו במזבח עצמו חלק היה בנחלת בנימין, וחלק היה בנחלת יהודה!
כך אמרו במסכת זבחים (נג ע"ב):
קרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד. מאי טעמא? אמר ר' אלעזר: לפי שלא היתה בחלקו של טורף [בנימין, דכתיב ביה: 'זאב יטרף' (רש"י)], דאמר רב שמואל בר רב יצחק: מזבח אוכל בחלקו של יהודה אמה. אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי חמא ברבי חנינא: רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסה בחלקו של בנימין.
נמצאנו למדים ש"היבוסי ישב ירושלים" היה גם בנחלת בנימין, וגם בנחלת יהודה!
יהי רצון שנזכה לראות את בית המקדש השלישי בתפארתו, בנחלת יהודה ובנימין.
[ועיין באריכות במאמרים "מתי כבשו בני ישראל את ירושלים?" ו"מדוע לא כבשו בני ישראל את היבוסי עד ימי דוד המלך?" בספרי "הדר העולם" עמ' 108-155]