א וַיַּ֨עַל מֹשֶׁ֜ה מֵֽעַרְבֹ֤ת מוֹאָב֙ אֶל־הַ֣ר נְב֔וֹ רֹ֚אשׁ הַפִּסְגָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י יְרֵח֑וֹ וַיַּרְאֵ֨הוּ יְהוָ֧ה אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֶת־הַגִּלְעָ֖ד עַד־דָּֽן׃ ב וְאֵת֙ כָּל־נַפְתָּלִ֔י וְאֶת־אֶ֥רֶץ אֶפְרַ֖יִם וּמְנַשֶּׁ֑ה וְאֵת֙ כָּל־אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיָּ֥ם הָאַחֲרֽוֹן׃ ג וְאֶת־הַנֶּ֗גֶב וְֽאֶת־הַכִּכָּ֞ר בִּקְעַ֧ת יְרֵח֛וֹ עִ֥יר הַתְּמָרִ֖ים עַד־צֹֽעַר׃ ד וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלָ֗יו זֹ֤את הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶ֑נָּה הֶרְאִיתִ֣יךָ בְעֵינֶ֔יךָ וְשָׁ֖מָּה לֹ֥א תַעֲבֹֽר׃ ה וַיָּ֨מָת שָׁ֜ם מֹשֶׁ֧ה עֶֽבֶד־יְהוָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ מוֹאָ֖ב עַל־פִּ֥י יְהוָֽה׃ ו וַיִּקְבֹּ֨ר אֹת֤וֹ בַגַּיְ֙ בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב מ֖וּל בֵּ֣ית פְּע֑וֹר וְלֹֽא־יָדַ֥ע אִישׁ֙ אֶת־קְבֻ֣רָת֔וֹ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ ז וּמֹשֶׁ֗ה בֶּן־מֵאָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים שָׁנָ֖ה בְּמֹת֑וֹ לֹֽא־כָהֲתָ֥ה עֵינ֖וֹ וְלֹא־נָ֥ס לֵחֹֽה׃ ח וַיִּבְכּוּ֩ בְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֧ל אֶת־מֹשֶׁ֛ה בְּעַֽרְבֹ֥ת מוֹאָ֖ב שְׁלֹשִׁ֣ים י֑וֹם וַֽיִּתְּמ֔וּ יְמֵ֥י בְכִ֖י אֵ֥בֶל מֹשֶֽׁה׃ ט וִֽיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן מָלֵא֙ ר֣וּחַ חָכְמָ֔ה כִּֽי־סָמַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אֶת־יָדָ֖יו עָלָ֑יו וַיִּשְׁמְע֨וּ אֵלָ֤יו בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ וַֽיַּעֲשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ י וְלֹֽא־קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ יְהוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים׃ יא לְכָל־הָ֨אֹת֜וֹת וְהַמּוֹפְתִ֗ים אֲשֶׁ֤ר שְׁלָחוֹ֙ יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֖וֹת בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכָל־עֲבָדָ֖יו וּלְכָל־אַרְצֽוֹ׃ יב וּלְכֹל֙ הַיָּ֣ד הַחֲזָקָ֔ה וּלְכֹ֖ל הַמּוֹרָ֣א הַגָּד֑וֹל אֲשֶׁר֙ עָשָׂ֣ה מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

בכור שור

יוסף בכור שור

פסוק א:
ויעל משה. שלא נחלש כשאר בני אדם:
פסוק א:
ועד דן. שהוא גבול ישראל, כדכתיב מדן ועד באר שבע. ורבותי' דרשו עד דן. שהראהו שמשון שהיה משונה שבא מדן:
פסוק ב:
ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה ואת כל ארץ יהודה. ושאר השבטים היו בנגב הככר ובביקעת יריחו שהוא מונה למשה וכללם יחד:
פסוק ב:
עיר התמרים עד צוער. לפי שיריחו היתה עיר הריח וחשיבות גדול היה בו מונה אותה בפי':
פסוק ב:
מים האחרון היה גבול ארץ ישראל לצד מערב:
פסוק ב:
ואת כל נפתלי. שהראהו דבורה וברק מקדש נפתלי נלחם עם סיסרא:
פסוק ב:
ואת ארץ אפרים. שהראהו כיצד יהושע שבא מאפרים כבש הארץ. ומלכי ישראל שהיו רובם מאפרים מירבעם ואילך הראהו:
פסוק ב:
ומנשה. שהראהו נצחון גדעון ויפתח שהיו ממנשה:
פסוק ב:
ואת כל [ארץ] יהודה. דוד ושלמה ולכי בית דוד:
פסוק ב:
עד הים האחרון. דרשו רבותינו היום האחרון שהראה לו ימות המשיח עד סוף העולם. כל זה כת' רש"י:
פסוק ה:
וימת שם משה עבד ה'. אילו ח' פסוקים יחיד קורא אותם לפי דאסקינהו יהושע שהרי הוא כתבם. ואיכא למ"ד דהק' אמרם ומשה כותב בדמע. יחיד קרוא אותם ואין מפסיקים בהם שיקראום שנים:
פסוק ו:
ויקבר [וגו'] לפי פשוט' מקרא קצר הוא. והכי קאמר ויקבור אותו הקובר בגיא. ורבותינו אמרו הקב"ה קברו. ותורה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים. תחילה גמילות חסדים שהלביש הק' ערומים. דכתי' ויעש ה' אלהים לאדם ולאשה כתנות עור וילבישם. סופה גמילות חסדים שקבר מתים:
פסוק ו:
בארץ מואב מול בית פעור שלשה סימנים נתנה תורה בקבורתו של משה. שאמר בגיא. ובאיזה גיא בארץ מואב. ובאיזה מקום מול בית פעור. ואפי' הכי לא ידע איש את קבורתו:
פסוק ז:
לא כהתה עינו לא נס ליחה. לפי הפשט בחייו מחמת זקנה:
פסוק ט:
מלא רוח רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו. שמסר לו סדרי חכמה וסדרי נבואות וסידרי מלכות:
פסוק ט:
וישמעו אליו. כל ישראל שכולם נאות להיות שר ומושל עליהם:
פסוק י:
ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. אפי' בישראל. אבל באומות הועלם לא צריכ' למימר. שהרי ביקש מלפני הק' שלא תשרה שכינה על האומות העולם. דכתי' ונפלינו אני ועמך:
פסוק י:
אשר ידעו ה' פנים אל פנים. שהיה מודעי לו מה שהיה אומר לו. ולא היה מדבר עמו לא במראה ולא בחדות כשאר נביאים שהיה מדבר עמהם על ידי חלום וחזיון. כמו שאמר הק' לאהרון ולמרים:
פסוק יב:
אשר עשה משה לעיני כל ישראל. שאר נביאים מתנבאים ליחידים. כמו שעשה אליהו. שאמר לאשה הקמח והשמן לא תאכל. וכן אלישע. שאמר שאלי כלים ויצקת ושלמי את נשייך ואת ובנייך תחיי בנותר. אבל כל מעשיו של משה לצורך כל ישראל ולדורו הבאים ובמעמד כל ישראל ולעיניהם:
פסוק יב:
חסלת וזאת הברכה
פסוק יב:
וחסלת חמשה חומשי תורה שבח לאל גדול ונורא: בריך רחמנא דסייען רישא ועד כאן: