סיכום הספר: ישראל ואורייתא
מכל האמור לעיל אנו למדים שישראל והתורה חד המה, ואחדותם היא כעין אחדות הנשמה והגוף: כשם שהנשמה שולטת על הגוף והוא שמח לסור למשמעתה, כך כל עניינה של תורה הוא להאיר לישראל ולא, חלילה, לאיים על קיומם. התורה מתעלה על ידי ישראל, וישראל מתעלים על ידה. לא לחינם המשיל שלמה המלך בספר משליו את התורה לאשת חיל ואת ישראל לבעלה של אותה בת מלכים; שכן כמו איש ואשה – שיחסיהם ההדדיים הבריאים נובעים מאחדותם השורשית, כגוף אחד שצלעו לוקחה ממנו – כך אין תורה ללא ישראל ואין ישראל ללא תורה.
באותו משל מזכיר שלמה את מעלת האשה על בעלה, ש"נודע בשערים" בזכותה, וכך הודיעה התורה במשך אלפי שנים את גודלם ומעלתם של ישראל וגמלה עמהם טובה יותר ממה שגמלה חוה עם אדם, שהיא האכילה לו מפרי-עץ-הדעת-טוב-ורע, ואילו התורה "גמלתהו טוב ולא רע".
מכאן למדנו כמה גדולה התורה מכוח הדעת האנושית הנטוע באדם, שהוא בבחינת אותו עץ שטוב ורע משמשים בו כאחד. במשך הדורות השתמשו בני האדם בכוח מדעם לטוב ולרע, אולם התורה כולה טוב ואין עמה רע כלל, והיא היא "עץ החיים בתוך הגן", אשר לא רק המחזיקים בו דברים בחיים אלא גם תומכיו מאושרים: "עץ חיים היא למחזיקים בה ותמכיה מאשר".
התורה דורשת מכל החפץ בה שני דברים, שלכאורה סותרים זה את זה באופיים: "יד חזקה" ו"ומורא גדול" – דבקות ושקידה באומץ ובמסירות עצומה יחד עם יחס פנימי של אימה ויראה רתת וזיע, כדברי הגמרא:
"והודעתם לבניך ולבני בניך", וכתיב בתריה: "יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחרב"; מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע, אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע.
ברוח זו פסק הרמב"ם כי "מצווה לייחד לספר תורה מקום ולכבדו ולהדרו יותר מדאי. דברים שבלוחות הברית – הן הן שבכל ספר וספר. ועוד פסק כי "כל מי שיושב לפני ספר תורה ישב בכובד ראש, באימה ופחד, שהוא העד הנאמן לכל באי עולם, שנאמר: 'והיה שם בך לעד'".
אשריהם ישראל, שזכו לבנות לתורה מקדשים והיכלות ברוח ובחומר. כל מקום שהיו שם ישראל לא פסקה ישיבה מקרבם. מסירותנו לתורה ביד חזקה ובמורא גדול – עד כדי מסירות נפש – מוכיחה בעליל כי תורת ה' היא גם תורת ישראל, וכדרך כל יצור המוסר נפשו על עצם חייו כן גם אנו מוסרים נפשנו עליה ומתמסרים אל דבריה, כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה. כך בזמן גזרות השמד, על ידי רבי עקיבא וחבריו; כך בדורו של הלל הזקן, שסיכן חייו על התורה; וכך בכל הדורות, על ידי אותם אלפים ורבבות שכל חייהם היו קודש לתורה. אשרי העם שככה לו ואשרי תמימי דרך אשר בתורת ה' חפצם.
סיום התורה בגודל הדבקות שבין ישראל לתורה, הנמשכת מתוך גודל דמותו של משה וחיבורה המוחלט עם תורת ה' עד רגעיו האחרונים, מוסיף ומלמד על גודל הזכות והאחריות המוטלת עלינו כלפי אותם יחידי סגולה העוסקים בתורה ומתמסרים אליה במשך ימיהם עלי ארץ.
לא לחינם הגדירו חז"ל את חובת הכבוד לתלמידי חכמים בביטוי המיוחד: "כבוד תורה", שכן הכבוד אינו לאישיותם הפרטית אלא לתורתם. כל אותה הערכה עצומה למשה רבנו מוסיפה להימשך לאורך הדורות אל תלמידיו ותלמידי תלמידיו, שומרי התורה בדרך האורה שזכינו לה על ידו. כך אמרו חכמים כי "תלמידי חכמים כל גופן אש", וכוח זה ניתן להם מאת התורה – "אשדת למו".
העמידה על מעלת ישראל ומעלת התורה, אורו של עולם, חוזרת ומפגישה אותנו עם ראשית המחשבה שעמדה בבסיסו של בניין העולם, כאשר נברא האור הגנוז שעליו נאמר: "וירא אלקים את האור כי טוב". אור זה, שהיה שורש הבריאה כולה, נתעלם שנים ארוכות ולא חזר להתגלות בארץ אלא בעת נתינת התורה לישראל, המאירים בה את כל המחשכים, כנאמר: "נר מצוה ותורה אור". התורה מאירה את ישראל, וישראל מאירים את התורה ומוציאים אל הפועל את כוחותיה הנשגבים.
כדברים האלה אנו אומרים בעת גמר הלימוד בתורה ובמסכתותיה: "הדרן עלך והדרך עלן" – כוחנו ותפארתנו הישראליים נתונים כולם לך, אורייתא קדישתא, ואילו עצמתך ופארך שלך מאירים עלינו. "דעתן עלך ודעך עלן" – כל דעתנו עלייך, להיטיבך ולרומם את מעלתך, וכל דעתך להיטיב לנו ולעוזרנו.
הדברים ערוכים כמתכונתו של שיר האהבה בין כנסת ישראל לאביה שבשמים: "אני לדודי ודודי לי", וכבר כתבו הקדמונים שארבע היו"דין החותמות את המילים הללו הן ראשית השם הקדוש וראשית שמה של האומה, ויחדיו הן רומזות לאותם ארבעים יום שבהם ניתנה התורה, המכוונים כנגד ארבעים יום שבהם ניתנת הנשמה בוולד וכנגד ארבעים יום שבהם תרו שליחי ישאל את ארצנו הקדושה לאורכה ולרוחבה.
ארץ ה', עם ה' ותורת ה' אחוזים יחד ללא שום אפשרות להפריד ביניהם, חלילה. אלו הם השלושה שנבחרו להיות מעון לשכינת ה' בעולמו, כפי שנאמר על כל אחד מהם: על הארץ – "אני שכן בתוכה"; על העם – "אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לשכני בתוכם"; ועל התורה, בעת נתינתה: "וירד ה' לעיני כל העם". על הזוכה להידבק בתורה, בארץ ובאהבת ישראל, נאמר: "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום", ובפסוק זה נבחר לסיים את מבטנו על תורתנו, היא תורת החיים שמן העולם ועד העולם.