פסוק א:ויעל משה. עלה לעלוי גדול, כמ"ש בזוהר על פסוק מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, לאתר עילאה לאתר יקר לאתר קדישא מנהירו עילאה מנהירו דמלכא קדישא, עלה תמימה ודאי הוא מעולה, ויעל וי על, שאמרו ישראל וי שעלה משה, כמו שאמר במדרש אל תקרי מערבות אלא מערבות, משל לאחד שהלוה את חבירו על ידי ערב, עיין שם. א"כ מערבות מואב, מערבותו של אב, אבי שבשמים. מצאתי כתוב ויעל משה מערבות מואב בגימ' מ"ט, שהשיג בחייו מ"ט שערים, ושער החמשים לא השיג בחייו וזהו ערבות שהיה רעב ומשתוקק ומתאוה לשער החמשים והשיגו לאחר מיתה, וזהו אל הר נבו הר נ' בו שהוא שער החמשים, ומשם עלה למקום אצילות נשמתו שהוא מאין, שכן משה מ"ם שי"ן ה"א הנעלם מאי"ן. ראם הפסגה בגימ' לכתר עם האותיות:
פסוק ב:ואת כל נפתלי. הזכיר קודם נפתלי לפי שנתן לו נחלה בלא מצרים שאמר לו ים ודרום ירשה, וברכו שיהיה לו חלק בעוה"ז ובעוה"ב, ירשה רש י"ה, לזה הראהו את ארצו. ולזה לא אמר ואת ארץ נפתלי, לפי שאין לו מצר, ועוד שנתן לו נחלת ב' עולמות:
פסוק ב:ואת ארץ אפרים ומנשה. לפי שאמר ליוסף מבורכת ה' ארצו היא נחלת אפרים ומנשה. ואת כל יהודה לפי שנבנה בית המקדש בחלקו. ולזה לא הוצרך להזכיר נחלת בנימין לפי שבנחלת שניהם נבנה כמ"ש ובין כתפיו שכן, וחלק של שאר שבטים לא נזכרו לפי שאין הכונה בראיית הארץ אלא מקומות המקודשים שבה, ולזה התחיל בנפתלי לפי שבתחומו היה משכן שילה, והוא היה קודם בית המקדש, ולזה לא נאמר בו ארץ שלא נתקדש לעולם אבל נחלת שאר השבטים אין בהם בנין של קדושה, ומה תועלת לראות ארצות. ואפשר שהן כלולים באומרו ויראהו את כל הארץ את הגלעד עד דן:
פסוק ב:ובמדרש ויראהו ה' את כל הארץ. אר"ע מגיד שהראהו את כל חדרי א"י כשולחן ערוך. ר' אלעזר אמר נתן כח בעיניו שהיה רואה מסוף העולם ועד סופו. הוקשה להם שזאת הראיה אינה מסודרת שדרך לראות קודם מה שקרוב לו ואח"כ הרחוק ואח"כ היותר רחוק, אבל כאן אמר ואת כל נפתלי ואח"כ ארץ יהודה שהיא יותר קרובה, ובראיית הרחוק נראה הקרוב, כי נפתלי על מרומי שדה, לזה אמר מגיד שהראהו הרחוק כקרוב, לזה אמר ואת נפתלי ואח"כ ארץ יהודה, לומר שהראהו ארץ נפתלי שהיא רחוקה כמו ארץ יהודה שהיא קרובה, ואת שאינו גלוי כגלוי, שארץ נפתלי על מרומי שדה היא יותר בגלוי מארץ אפרים ומנשה, ורבי עקיבא בא לתרץ קושיא אחרת, הראיה זו היא בסירוגין שדרך הראיה לראות מה שלפניו ואח"כ מה שלאחוריו, ואח"כ מה שלאחורי אחוריו, אבל כאן הוא בצפון ומראהו בדרום הוא בדרום ומראהו בצפון, אף כאן מראהו עד גלעד דן שהוא בצפון ואח"כ ארץ נפתלי שהוא במזרח, לזה אמר ר"ע שאין קושי בראיה זו אע"פ שהיא בלתי מסודרת כי הכל היה לפניו כשולחן ערוך לומר שהכל נראה בפעם אחת, ור"א בא לתרץ קושיא אחרת, שמאחר שהראהו את כל הארץ כולה מה צורך לחזור ולפרש ארץ נפתלי וארץ יהודה וארץ אפרים ומנשה, הא הראהו הכל בדרך כלל, לזה אמר שמה שהראהו ה' את כל הארץ לומר שנתן הקב"ה כח בעיניו לראות מסוף העולם ועד סופו וראה הכל בראיה אחת לא בזה אחר זה, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. עוד במדרש ויעל משה מערבות מואב הראהו כל המלכים העתידין לצאת מרות המואבי דוד וכל זרעו. ואפשר לומר שמה שאמר עד דן שהוא על צדקיהו המלך שנעשה בו דין שעוורו עיניו, או עד מלך משיחנו שעתיד לעשות דין בעולם שנאמר ושפט בצדק דלים. עוד עד דן זה שמשון שבא משבטו של דן, ונעשה בו דין, ועשה דין בפלשתים. ואת כל נפתלי מלמד שהראהו דבורה וברק בן אבינועם, נאמר כאן ואת כל נפתלי ונאמר להלן ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי. ואת ארץ אפרים הראהו יהושע שבא משבט אפרים. עושה מלחמה עם שלשים ואחד מלכים והורגם. והראהו כל זה כדי לפייסו לומר שהוא היה מלך הראשון וכלם נגררים אחריו והכל לו יחשב, כמו שכל הנביאים נאצלו מנבואתו, כן כל המלכים אתה סיבת מלכותם בנתינת התורה, שנאמר בי מלכים ימלוכו, ואמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען יאריך ימים על ממלכתו:
פסוק ו:ויקבור אותו בג"י, בגימ' באחד שנדבקה נשמתו באחד, כמו שה' אחד כן משה אחד, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אחד באחד נגשו, משה במספר קטן ע"ה גימ' אחד. ובזוהר טמיר מכל טמירין דעלמא ודינא לא שלטא עליה זכאה חולקיה ע"כ. ומ"ש ודינא לא שלטא עליה הוא לפי שאין הדין שולט על האדם אלא בעודו גוף שנאמר קץ כל בשר, ואומר אך בשרו עליו יכאב, ומשה חומרו נזדכך שנאמר של נעליך מעל רגליך, שפשט החומר ונשאר רוחני. ולזה לא ידע איש את קבורתו, מפני שהקבר הוא לגוף החומרי, ועם זה אין אנו צריכין לתשובה שהשיב ר' יהושע ששאלו מין ואמר לו אלהיכם שקבר את משה היכן טבל שנאמר בו כונס כנד מי הים, אמר לו באש טבל שנאמר כי באש ה' יבא, ואומר כי באש ה' נשפט, שפט לא נאמר אלא נשפט. זה היה לשכך אזנו אבל לפי האמת לא שייך בו ח"ו שום טומאה, כי הטומאה היא מצד החומרי, מה שלא היה כן במשה, לזה לא ידע איש, בעודו איש מורכב מחומרו, אלא אמר בגי באתב"ש שמר, שהוא שמור וגנוז בארץ מואב, ברצון האב אביו שבשמים, כמו שארז"ל על פסוק אל תצר את מואב, א"ל הקב"ה למחר אתה ניתן בארצם ואתה עושה עמהם מלחמה, א"כ כן רצה האב כדי שלא יתיאשו מתי חוצה לארץ מן התחיה, שיאמרו הנביא אמר יחיו מתיך מתי א"י הם מתים על ידי הקב"ה שאמר מתיך ואמר בהם יחיו, אבל מתי חוצה לארץ שאינם מתי הקב"ה אלא ע"י מלאך המות אינם חיים, לזה מת משה בחו"ל לנחם לבן ולומר שכמו שמשה עתיד להחיות כן מתי חוצה לארץ הוא מביאם, שנאמר ויתא ראשי עם:
פסוק ז:לא כהתה עינו. כמת בשעת המיתה עיניו כהות כדי שלא יבעת ממראה עיניו שרואה באותה שעה, ומשה השכינה כנגדו, ועוד בזוהר פרשת ויחי שסותמים עיני המת שאם ישארו פתוחים כל מה שהוא רואה ומביט בו מטיל עין הרע ומתלטיא, אבל במשה הוא טוב עין, עין של ותמונת ה' יביט איך תכהה. ולא נס ליחה, לפי שאינה חומרית כמ"ש:
פסוק ח:ויתמו ימי בכי אבל משה, למה לפי שהניח תלמיד ממלא מקומו, לזה סמך ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, כמו שארז"ל אשר אין חליפות למו זה שאינו מניח תלמיד וכו':
פסוק י:ולא קם נביא עוד, לא אמר לא יקום, ורמז רמז למלך המשיח שיקום שנאמר ונחה עליו רוח וגו', וכל אותה הפרשה נאמר עליו:
פסוק י:אשר ידעו ה' פנים אל פנים, פירש"י ז"ל שהיה לבו גס בו כי והקשה עליו הרמב"ן ז"ל ע"ש פירושו, וכן פי' הגאון ז"ל:
פסוק י:עוד אשר ידעו ה פנים אל פנים. שידע הקב"ה שאין לגאול גאולה זו אלא על ידו של משה כמו שכתבנו בפרשת בראשית ובפרשת שמות על פסוק ועתה לכה ואשלחך אל פרעה ושם הארכתי ע"ש. זהו פא"פ שהביאו והמליכו משמטת החסד להנהיג זו השמטה, זהו פא"פ שהביאו מלפני לפנים לפי שאין חבוש מתיר עצמו וכלם הם זרעו של אברהם והם בכלל כי גר יהיה זרעך, ולזה בא על זה הדרך שנתגרשה אמו וחזר ולקחה ועשה בה ליקוחין, וילדה בת קל"ג שנה ונולד לז' חדשים, לומר שבא שלא כדרך בני זה הדור, ונתגדל בבית פרעה, כל זה הוא לומר שהוא אינו מהם, וכן אמר משה ברמז ויתעבר ה' בי למענכם, הביאני בסוד העבור, ונתן לי מטה המלוכה, ידעו בגימ' מלך, ואמר לו קח את מטך, לז"א אשר ידעו ה' וסמיך ליה לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות וגו'. ולא אמר אשר שלחו ה' להוריד תורה ליתנה על ידו לישראל, הכל ברמז וכבוד ה' הסתר דבר ושתוק לכל האת"ת כתיב בגימ' שתוק, ולא תהיה רכיל מגלה סוד:
פסוק יב:ולכל היד החזקה. במדרש בזמן שעלה משם ונטל הלוחות וכו' ושברם, אמר לו הקב"ה יישר כחך ששברת, זהו ולכל היד החזקה כמו שנותן לו שלמות ואומר תתחזק אותה היד ותתגבר ותתעלה. ואמר לכל המורא הגדול אשר עשה משה, שבאותה שעה שנשתברו הלוחות נשתבר לבן של ישראל ונכנס בלבן מוראו של מקום כששברם לעיניהם, וע"ז א"ל הקב"ה יישר כחך:
פסוק יב:גימטריאות
וזאת הברכה. הפ' מתחיל ומסיים בו' שברך י"ב שבטים תוכו לרגליך ישא מדברותיך, ר"ת תלים, תלים של הלכות:
פסוק יב:שמע ה' קול, ר"ת בגימ' יהושפ"ט ברמת גלעד:
פסוק יב:ידיו רב לו. ס"ת בגימ' דוד:
פסוק יב:ובין כתפיו. בגי' ובירושלים:
פסוק יב:נפתלי שבע רצון. ר"ת נשר, שהיה קל כנשר וכו':
פסוק יב:מבנים אשר יהי רצוי. ר"ת מאיר, ע"ש השמן, שמאיר במנורה:
פסוק יב:הראיתיך מלא י', שהראהו י' קדושות שבא"י:
פסוק יב:בגי. חסר א' שלא ידע קבורתו אלא יחידו של עולם ב"ה:
פסוק יב:ונחתם סיום התורה בל' שהיא גבוהה מכל האותיות, לומר שאם עוסק בה לשמה שמגדלתו ומרוממתו על כל המעשים. למ"ד בגימ' עד, לומר שהיא מעידה עליו שלמד לשמה לא להתגדל בה:
פסוק יב:נשלם פירוש הקדוש שפתי כהן, על חמשה חומשי תורה: