פסוק א:לא יהיה לכהנים וגו', סמך פרשת כהנים לפרשת מלך, לומר למלך ראוי שיהיה לו סוסים ונשים וכסף וזהב אבל לא ברבוי, אבל הכהנים אע"פ שהן למעלה מישראל עכ"ז לא יהיה להם חלק ונחלה עם ישראל, כדי שתהא עבודתם שלימה ולא משום שנותנין להם פרס, אשי ה' הם ונחלתו כדי שיהיה אדוק בהשי"ת, ואע"פ שאמר בכהן גדול שיגדלוהו אחיו כמו המעשה של פינחס הסתת שמלאו לו אחיו הכהנים המחצב דינרי זהב, כבר כתבנו שלא כדי להעשיר אלא כדי שתהא עבודתו שלימה בשעת העבודה שלא יהיה ביתו ריקן ויהיה לבו טרוד, וכדי שיהיה לבו פנוי לזה אמרה תורה יגדלוהו אחיו, לפי שעליהם היה מכפר תחילה קודם ישראל שנאמר וכפר בעדו קודם ובעד ביתו אלו אחיו הכהנים. ונחלה לא יהיה לו כדי שלא יהיה לבו טרוד בעבודתו על נחלתו:
פסוק ג:וזה יהיה משפט הכהנים מאת זובחי הזבח וגו' מאת העם, ולא מכולם אלא מאת זובחי הזבח, ולא כל זבח אלא שור ושה, ואמר מאת העם מאת זובחי הזבח, כי יאמר מאת זובחי הזבח ולא יאמר העם, אלא אמר מן הדין היה הואיל והן שלוחי צבור היה מן הדין שמזונותיהם תהיה על הצבור עם כל זה אמרתי להם אני נחלתם תרגם אונקלוס מתנן דיהב להון ה' אינון אחסנתיהון, עד עתה במדבר לא הותר להם שחיטת חולין היו מקריבים שלמים והיו נותנין לכהן חזה ושוק, עתה ישחט כל אחד ואחד בביתו והכהן רואה ואין לאל ידו לעשות גם כן נשחוט לו שור או שה לזה עשה לו הקב"ה חלק מן הראש שהוא הלשון שהוא מיטב כל הבשר, ועשה לו חלק מן הבשר שהוא הזרוע שהן ב' פרקים שיש בהם שני עצמות שיש בהם מוח כי הוא מיטב המאכל, ואע"פ שיש בשוק שני עצמות עכ"ז הזרוע הוא יותר קל והוא קרוב לנפש פירוש לבית השחיטה, ואמרו בגמרא כל הקרוב לנפש משיב את הנפש, פירוש לבית השחיטה, ונתן לו חלק בבני מעים שהיא הקיבה שהיא מיטב המאכל שבמעים, כל זה כדי שלא ידאב לבו עליו ואולי יתהה על הקב"ה שעשאו כהן ולא תהיה עבודתו שלימה, על זה אמר מאת זובחי הזבח שהו חולין שנאמר וזבחת מבקרך ומצאנך, ומזה הטעם נותנין לו ראשית דגן תירוש ויצהר כדי שיהיה לו לחם יין ויצהר, וראשית הגז כדי שיהיה לו בגד ללבוש:
פסוק ג:עוד טעם אחר למה מתנות אלו, הזרוע רמז שהן נזונין בזרוע, מה שאין כן בשאר העם שהן נזונין מן הצדקות, כמו שאז"ל על פסוק שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה אלו בני אדם שכל העולם נזון בזכותם והן אפילו בזכות עצמן אינן נזונים כמו רבי חנינא בן דוסא, א"כ אלו אינן נזונין בצדקה שעושה הקב"ה בעולם אלא בזרוע, שהן משרתים למקום והמשרת יש לו פרס והלחיים לפי שהן בכל עבודה ועבודה מתפללים על ישראל ומשיבין חרון אף הקב"ה מעליהם ואומרים ישוב חרון אפך מעמך ומעירך וגו', וישראל אינן מתפללים ואינן ראוים להתפלל, לזה נתן להם הלחיים עם הלשון, והקב"ה לפי שמשם השינה באה כדאיתא בברכות פרק הרואה רנו רבנן הלב מבין כליות יועצות טחול שוחק קיבה ישן וכו', ישראל ישנים עד שלש שעות כבני מלכים והכהנים אינן ישנים שרוב הלילה הם בעבודה, תחילת הלילה עוסקים באיברים שלא נתאכלו ביום ונשרפין כל הלילה שנאמר על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר, וקמים לעבודה מקריאת הגבר א"כ אלו אינם ישנים להם ראויה הקיבה (שהקיבה מעכלת כל הלילה ואוכלין אותה ועכ"ז הם כובשין יצרם, וכדי להגדיל שכרם. לא לישראל להוסיף שינה על שינתם, ונתן לכם ראשית דגן כדי שימצאו מה לאכול בשבוע שאינו משמרם, ותירוש לפי שהן אסורים לשתות יין בשעת עבודה שנאמר יין ושכר אל תשת, והם מוזגים יין על הקרבן ואינן שותין ממנו, לזה נתן להם, ויצהר שהוא השמן נתן להם לפי שהורגלו לאכול שירי מנחות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן וכשאינו משמר שלהם יתאוו לאכול ולא ימצאו לזה נתן להם השמן להשלים תאותו ולא ידאג על שאינה משמרתו, ונתן להם ראשית הגז לפי שהן משמשים בד' בגדים מצנפת ואבנט וכתונת ומכנסים ויש להם צה, תחת אותו צער נתן להם ראשית הגז כדי שיהיו לו בגדים תחת הצנה שנצטנן, שמא תאמר מאחר שיש לו מאכל ומשתה ובשר וראשית שמנים ימשח שמא תזוז דעתו עליו ויבא לידי בעיטה, לזה אמר כי בו בחר ה' לעמוד לשרת בשם ה', והוא שם בן מ"ב שהוא שגור בפיו לא יבא לידי חטא, וכתב רבינו בחיי ז"ל, שזה השם הוא שם מ"ב, ותמצא בפרשה זו מ"ב תיבות כמנין ברכת מגן אברהם, והברכה תחילתה ב' ברוך וסופה מ' אברהם. ורבותינו נתנו טעם לג' מתנות אלו, הזרוע כנגד היד שנאמר ויקח רומח בידו, הלחיים כנגד התפלה שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל והקיבה תחת האשה אל קבתה, ע"כ:
פסוק ו:וכי יבא הלוי מאחד וגו. הכריחו בגמרא שהלוי האמור כאן הוא כהן שאמר ושרת בשם ה' ככל אחיו העומדים, ואין שירות אלא עבודה ואין שירות בעמידה אלא לכהנים, ואמר ושרת ככל אחיו אינו אלא ברגל שכל המשמרות שוות לא בשאר הימים כי דוד ושמואל קבעו המשמרות, זהו אומר לבד ממכריו על האבות הם דוד ושמואל שמכרו השבתות שאמר זה לזה טול אתה שבתך ואני אטול שבתי שחלקום לכ"ד משמרות. ועיין בבחיי ז"ל תמצא טעם למה חלקום לכ"ד משמרות ולא יותר ולמה קראום משמרות, ומה מברך משמר היוצא למשמר הנכנס מי ששכן שמו בבית הזה ישכין ביניכם אהבה ואחוה עיין שם:
פסוק ו:עוד וכי יבא הלוי, רמז על אלקנה כשהביא את שמואל, מאחד שעריך מהמיוחדת שבשעריך, שהיא הרמתה שהיא רמה ונשאה. ולז"א הלוי בה"א הידיעה המיוחס שבלוים שהיה מבני קרח, וכן ארז"ל מן הרמתים א"ר חנן אדם הבא מבני אדם שעמדו ברומו של עולם ומאן ניהו בני קרח שנתבצר להם מקום בגיהנם ועמדו עליו ואמרו שירה, ובא בכל אות נפש"ו עם ד' אותיות. גימ' שמואל חנה, שהן היו אות נפשו של אלקנה. ושרת בשם ה' ככל אחיו הלוים העומדים שם שהיה שקול כנגד כולם, וכן ארז"ל שקול שמואל כנגד משה ואהרן שנאמר משה אהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, וכל מה שעתיד הכל רמוז בתורה:
פסוק ט:כי אתה בא אל הארץ וגו' לא תלמד. למה תלה הלימוד בביאת הארץ אלא על מה שאמר לא תלמד לעשות, אין אתה לומד לעשות, אבל אתה לומד להבין ולהורות, כמו שמצינו בסנהדרין שהיו בקיאין אפילו בחכמת הכשוף כדי שיהיו דנין הדין לאמתו, ואם יחסר להם ענין אחד שלא ידעוהו אין יכולין לחייב או לפטור כי שמא בא בכשוף או אפשר באחיזת עינים, א"כ מוכרח הוא שילמוד, אמר להם משה אם אתה מוכרת ללמוד לא תלמד מאנשי הארץ, כי מאחר שהם ילמדוך לא תוכל להרגם ותחמול עליהם לפי חכמתם, אלא קודם שתכנס תלמוד ממי שחוצה להם. ומונה והולך ט' דברים, מעביר בנו ובתו קוסם קסמים ומעונן וגו, להורות שאע"פ שבאילן התמורות הם עשר עכ"ז אינן בשלימות לזה חסר אחד, ולפי שארץ ישראל היא חלקו של הקב"ה שנאמר הארץ אשר ה' דורש אותה תמיד עיני ה' בה והם הז' אומות שהן דרים בה כפי תועבתם קורין ואינן נענין, כי ה' קרוב לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת אלו ישראל שהן נקראו עם קרובו. לזה הם הולכים למעוננים ולקוסמים ומעבירין בניהם באש אולי יתרצו אל אדונם וישמע להם, ומבקשים להם אמצעי בינם לבין אלהיהם להפך הגלגל על ידי כשופיהם שנאמר ובגלל התועבות האלה, כמו כי בגלל הדבר הזה, ארז"ל גלגל הוא שחוזר בעולם, כן פירוש בגלל כאן. והקב"ה הפך הגלגל עליהם והורישם מפניך, אבל אתה תהיה תמים תרגום שלים עם ה' אלהיך, כמו שאמר במקום אחר ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר, כן א"ל משה לישראל תמים תהיה שתהיה שלם, למה עם ה', הואיל וה' עמך ודאי שתהיה שלם, כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם, לפי שאתה יורש אותם שהארץ לא נתנה להם לזה אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, אבל אתה לא תעשה כן, למה, נתן לך ה' אלהיך הארץ והוא אלהי הארץ ואינך צריך לאמצעי, ואם תרצה לדעת העתידות נביא יקים לך ה' אליו תשמעון:
פסוק ט:עוד תמים תהיה, לומר הם שהן תחת המזל הולכים לדרוש בעד החיים אל המתים כדי להפוך המזל ולהפוך הגזירה, ולזה הם תועבת ה' שרוצין לבא כנגדו, אבל אתה אינך תחת המזל כי אין מזל קבוע לישראל ויש יכולת בידם להפוך המזל ולבטל הגזירה כפי מעשיהם כפי כוונת תפלתם, ואפילו שתראה שאנשי נינוה ביטלו הגזירה, שם לא נגזרה הגזירה לבא, כי אם היתה נגזרה לא היה שולה ליונה, ואילו היתה הגזירה גזורה לא היה בידם לבטל, אבל ישראל יש כח בידם אפילו אחר שנגזרה הגזירה לבטלה, שאין הפרגוד ננעל מפניהם שנאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו, לזה שלים תהא בדחלתא דה':
פסוק יג:ובזוהר פרשת שלח לך דף קס"ג ז"ל, תמים תהיה עם ה' אלהיך ודאי כמא דאיהו תמים כללא חדא אוף אנת תהא עמיה תמים עמיה ודאי, במאי אתעביד בר נש תמים דיהא תם ים כמא דאתמר ויעקב איש תמים, ים, כל אינון דרגין קדישין דיליה אקרון ים ולא אתפרשן מיניה לעלמין אוף אנת כגוונא דא לאעדאה מינך דרגין נוכראין ולאתקשרא בתמים למהוי בך דרגין קדישין רזא דים, ודרגא קדישא תם, ע"כ:
פסוק טו:נביא מקרבך מאחיך כמוני. הרב רבינו בחיי ז"ל פירש שהוא יהושע, אמר כאן אליו תשמעון וביהושע אומר וישמעו אליו כל בני ישראל. ויש מי שפירש שהוא ירמיה זהו כמוני שאני דברתי לכם קשות כן ירמיה, וסוף שתשמעו על כרחכם:
פסוק טז:ככל אשר שאלת וגו', היכן שאלו כשאמר קרב אתה ושמע וגו' ואת תדבר אלינו ושמענו ועשינו, ושמענו ועשינו להורות שנשמע מהנביאים, ויאמר ה' אלי היטיבו אשר דברו נביא אקים להם וגו':