רש"י ושרת בשם ד"א עוד לימד על הכהנים הבאים כו' מה שאמר ד"א עוד הכי פי' דתרוייהו שמעינן מיניה דאי בכהן שבא ומקריב קרבנות נדבתו או חיבתו לחוד מיירי היאך נופל עליו לומר ושרת בשם ה' וגו' ככל אחיו הלוים דלא דמי שירותו לשירות אחיו הלוים ששאר אחיו הלוים מקריבים בין קרבנותיהם של עצמם בין קרבנות הבאים מחמת הרגל והוא אינו מקריב אלא קרבנות של עצמו ואי ללמד על הכהנים הבאים בלא קרבנות עצמם אלא באים להקריב קרבנות הבאים מחמת הרגל לחוד קמיירי בכל אות נפשו למה לי ובא אל המקים אשר יבחר ה' לשרת וגו' היה לו לומר אלא בכל אות נפשו מיירי בקרבנות שלו ועליה קאי ושרת בשם ה' אלקיו ואח"כ יאמר ושרת בשם ה' אלקיו ככל אחיו וגו' והיינו בקרבנות הבאים מחמת הרגל כו' ושרת בשם ה' אלקיו קאי למעלה ולמטה וזהו שאמר רש"י ד"א עור כו':
פסוק כא:
רש"י וכי תאמר בלבבך עתידים אתם לומר כשיבא חנניה בן עזור כו' מה שפירש האי וכי תאמר וגו' בלשון מגיד עתידות של דבר ודאי עתידים אתם לומר כו' ולא פירשו כמו שפי' בפ' עקב וכי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה וגו' שפירש שם ע"כ לשון דלמא הוא שמא תאמר כו' ה"נ הכי הוה ליה לפרש וכי תאמר שמא תאמר בלבבך איכה נדע וגו' דהכי משמע הכא לישנא דקרא דהא בכל נביא שיבא פתאום ויאמר דבר נביאות בשם הש"י יש להסתפק בכך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה' נ"ל שהוצרך רש"י לפרש כן מתוך התשובה שהשיב הפסוק על זה וזה שאם היה כונת הכתוב של וכי תאמר בלבבך וגו' לספק כן על כל נביא שיבא וינבא בשם ה' וגו' היאך משיב הפסוק ואומר אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא היה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה' דהוה משמע בין שיבא הנביא וידבר יעוד רע בין שיבא הנביא וידבר יעוד טוב זאת היא תשובתו שכשלא יהיה הדבר ההוא ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה' וזה אינו אמת שהרי כשידבר יעוד רע ולא יבא אין אומרים עליו הוא הדבר אשר לא דברו ה' שהרי אפשר לומר דההוא הנאמר עליו נבואה זו שב בתשובה ונחם ה' על הרעה כמו שמצינו באנשי ננוה שנתנבא עליהם יונה בן אמתי ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום וננוה נהפכת וכתוב ויקראו צום וילבשו שקים וגו' וכתיב וירא אלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם ה' אלקים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה ואין בתינת הנביא אם הוא שלוח מאת הש"י אם לא אלא אם ידבר יעוד טוב ולא יהיה הדבר ולא יבא זהו ודאי אשר לא דברו ה' כי מיעוד טוב אין הש"י חוזר בו אף עלפי שחוטא אח"כ האיש ההוא אשר נאמרה עליו הנבואה ההיא וכמו שאמר ירמיה בפי' לחנני' בן עזור הנביא אשר ידבר שלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' וגו' לכך הוצרך רש"י לפרש כאן דהאי וכי תאמר דהכא אינו לשון שמא אלא מגיד עתידות הוא על חנניה בן עזור שהתנבא יעוד טוב ואמר כלי בית ה' מושבים מבבלה וגו' וצריכים אנו לומר שזה היה גלוי וידוע לפניו יתברך שדבר זה שיעמוד נביא בישראל וידבר בשמו יתברך יעור טוב או רע על ישראל והוא לא ישלחנו לא יזדמן לעולם כי אם אחד והוא חנניא בן עזור ולכך כתב עליו זה הפסוק כמגיד עתידות והשיב עליו סתם תשובת הפסוק השני אשר ידבר הנביא בשם ה' וגו' אף על גב דזאת התשובה לא שייכ' אלא כשידבר הנביא יעוד טוב אי נמי שיבא נביא וידבר יעוד רע אף על פי שלא שלחו ה' לא רצה הש"י לגלות עליו בחינה כדי לעונשו מיתה דמאי אכפת לי' בו אדרבה שהוא מעורר הלבבות לעשות תשובה מיראתו שמא נבואתו אמת אבל כשיבא ומיעד טוב הוא מונע הלבבות מלעשות תשובה כי סומכים על נבואתו ומונעי' עצמם מן התשובה ולכך ענשו הכתו' הריגה שכן דינו חרוץ: