לא כן נתן לך הקב"ה. צריך ביאור במה שכתב הקב"ה במקום ה' אלהיך הנזכר בפסוק. ונראה דל"ת דה"ק לפי שהוא ה' אלהיך ע"כ לא נתן לך לשמוע להקוסמים אבל לעכו"ם נתן להם קוסמים, וזה אינו נכון לייחס לו ית' שיתן להם דברים כאלה אפילו לעכו"ם אמר הקב"ה שהוא שמו הקדוש על כל העולם ולא תתיחס אחר ישראל דוקא, ומה שאמר לא כן נתן ה', לא קאי הדיוק לומר אבל להם נתן, אלא הדיוק הוא מיניה וביה וה"ק בעכו"ם לא נתן להם הקוסמים וגם לא נתן להם דבר אחר, אבל לך ישראל לא כן נתן אלא מידי אחרינא נתן ופירוש זה תלוי באם לא נפרש ה' אלהיך לא נתן בשביל זה שהוא אלהיך ממילא משמע דלעכו"ם נתן, אבל אם היינו מפרשים כן לא מתיישב שפיר:
פסוק יד:
שהרי השרה שכינה כו' אין לזה רמז בפסוק אלא מדכתיב אחר זה נביא מקרבך כו' מכלל דהדיוק דפסוק שלפני זה קאי על השראת שכינה ע"י נביא, אך ק"ל מנליה לרש"י שהכתוב אומר, כן דרך הוכחה מכח שכבר השרה כו' דילמא לא אמר הכתוב אלא דרך עתידות והבטחה, ומלשון נתן שמשמע לעבר אין ראיה דגבי הקב"ה הוי עבר ועתיד שוין בכל התורה, וא"כ ה"נ קאמר לא כן נתן ה' אלהיך שתשמע לקוסמים אלא נביא אקים לכם ובזה יהיו ישוב הפסוקים טפי ניחא. ונראה לתרץ דקשה בפסוקים אלו דמיותר הוא דהאי כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם כו' כבר נכתב בפירוש לעיל כי בגלל התועבות ה' מוריש אותם אלא צריך לתרץ דלעיל אמר ציווי להבא וכאן אמר דרך הוכחה דהרי אתם רואים כי כבר ה' השרה שכינתו ביניהם משא"כ בין העכו"ם:
פסוק כב:
אשר ידבר הנביא כו', אלא א"כ מומחה. פי' דתרתי בעינן, אחת שהוא מומחה בצדקות, השנית שהוא אומרלמגדר מילתא כמו באליהו, דאילו במומחה לחוד לא סגי דשמא נתקלקל אותו המומחה כמו ביוחנן כ"ג שהיה כ"ג שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי, ואי במגדר מילתא לחוד שמא לא יוכל לגמור דבריו: