ראשית דגנך תירושך. פירש"י עין יפה אחד מארבעים עין רעה אחד מששים בינונית אחד מחמשים. במס' תרומות בירושלמי מוכיח הכל מקראי דאיתא התם וזאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחומר החטים וששיתם האיפה מחומר השעורים. אמר שמואל תן ששית על וששיתם פי' ששית האיפה הוא חצי סאה דאיפה ג' סאין והחומר ל' סאין הרי לך עין רעה אחת מס'. וכשתתן ששית על וששיתם הרי ג' שתותין הם סאה וחצי סאה לס' הרי לך עין יפה אחת מארבעים. וקאמר התם בינונית מניין א"ר לוי כתוב וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים כל מה שאתה אוחז ממקום אחר הרי הוא כזה מה זה אחד מחמשים אף כל מה שתאחז אחד מחמשים. וכל זה אינו אלא אסמכתא דהיינו שמואל דהתם דאלו שמואל סובר כתלמוד שלנו דחטה פוטרת הכרי לשון שטת שנ"ץ בפרק שני דקדושין הוזקקתי לכתוב כל זה לפי שלא סמך רש"י על המקרא רק מעין רעה שהוא אחד מס':
פסוק יא:
ודורש אל המתים. פרש"י כגון המעלה בזכורו והנשאל בגולגולת המת עכ"ל. בפ' ד' מיתות פרש"י וז"ל בזכורו מעלה ומושיב המת על זכרותו. בגלגלת המוטלת מן המת לארץ ועונה מה ששואלין אותו על הן הן ועל לאו לאו: