בחינת הנביא

הקדמה

בפרק י"ח חמש פרשות, ובהן שלושה נושאים עיקריים: דיני הכהנים, איסורי כישוף ודיני הנביא.

בסוף פרשת הנביא אומרת התורה:

כא. וכי תאמר בלבבך: איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ד'?
כב. אשר ידבר הנביא בשם ד' ולא יהיה הדבר ולא יבא, הוא הדבר אשר לא דברו ד', בזדון דברו הנביא, לא תגור ממנו.

לפי זה עולה שכל דבר שאומר נביא האמת חייב להתקיים!

נשאלת השאלה: מופיעות בתנ"ך נבואות שנאמרו על ידי נביאי אמת ולא התקיימו! כמו נבואת ישעיהו לחזקיהו שהוא ימות, ומיד אחר כך אמר לו ישעיהו שד' הוסיף על ימיו חמש עשרה שנה (מל"ב כ, א-ו)! וכן נבואת יונה לנינוה שהיא תהפך, ובסוף היא ניצלה (יונה פרק ג)!

א. הסבר המפרשים

כבר הרגיש בשאלה זו הרשב"ם וכתב: "ולא יהיה הדבר ולא יבוא - וכגון שאין תשובה ומעשים טובים שינחם הקב"ה בשבילם, הרי חזקיה תפילה הועילה לו, ולנינוה כי שבו מדרכם הרעה".

כלומר: תשובה ומעשים טובים יכולים לעכב את הפורענות, או למנוע אותה כליל!

אבל לפי זה לא מובן מספיק כיצד נדע אם הנביא דבר אמת, או שקר ח"ו!

הרשב"ם כאן קיצר, וראשונים אחרים הרחיבו בהסבר הענין.

יסודם של דברי הרשב"ם הם בדברי ירמיהו. נביא השקר חנניה בן עזור התנבא שד' יחזיר את גלות יכניה עם כל כלי בית המקדש שגלו עמו (כח, א-ד). על כך אמר לו ירמיהו: "אמן, כן יעשה ד'. יקם ד' את דבריך אשר נבאת להשיב כלי בית ד' וכל הגולה מבבל... אך שמע נא הדבר הזה אשר אני דֹבֵר באזניך ובאזני כל העם: הנביאים אשר היו לפני ולפניך מן העולם, וינבאו אל ארצות רבות ועל ממלכות גדֹלות למלחמה ולרעה ולדבר. הנביא אשר ינבא לשלום - בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ד' באמת" (כח, ו-ט).

הסביר רש"י שם:

אך שמע נא וגו' - אמר: אני מתנבא פרענויות, אם לא יבוא - איני שקרן, הקב"ה ניחם על הרעה. אבל הנביא אשר ינבא לשלום וגו' - בבא דבר הנביא יודע וגו', אבל אם לא יבוא דברו - שקרן הוא, שנאמר: 'לא איש א-ל ויכזב וגו'' (במדבר כג, יט). כך דרש רבי תנחומא (וירא יג).

לפי זה אכן הנביא יכול להיבחן רק אם הוא יגיד נבואת נחמה, והיא ח"ו לא תקרה. אבל אם הוא יגיד נבואת פורענות והיא לא תקרה, הוא לא יוכל להבחן בה, כיון שאפשר שהאנשים שעליהם נאמרה נבואת הפורענות חזרו בתשובה, וד' ניחם על הרעה.

כך כתב גם הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ"י ה"ד):

דברי הפורענות שהנביא אומר, כגון שיאמר: 'פלוני ימות', או: 'שנה פלונית רעב', או: 'מלחמה', וכיוצא בדברים אלו - אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו, ואין אומרים: 'הנה דבר ולא בא'. שהקב"ה ארך אפים ורב חסד, ונחם על הרעה, ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם, כאנשי נינוה, או שתלה להם, כחזקיה.
אבל אם הבטיח על טובה, ואמר שיהיה כך וכך, ולא באה הטובה שאמר - בידוע שהוא נביא שקר. שכל דבר טובה שיגזור הא-ל, אפילו על תנאי - אינו חוזר.
הא למדת שבדברי הטובה בלבד יבחן הנביא. הוא שירמיהו אמר בתשובתו לחנניה בן עזור, כשהיה ירמיה מתנבא לרעה וחנניה לטובה, אמר לו לחנניה: 'אם לא יעמדו דברי - אין בזה ראיה שאני נביא שקר, אבל אם לא יעמדו דבריך - יודע שאתה נביא שקר', שנאמר: 'אך שמע נא את הדבר הזה וגו', הנביא אשר ידבר שלום - בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ד' באמת'.

ב. קושיה מהגמרא במסכת ברכות

במסכת ברכות (דף ד ע"א) נאמר:

ר' יעקב בר אידי רמי: כתיב: 'והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך' (בראשית כח, טו), וכתיב: 'ויירא יעקב מאד' (בראשית לב, ז)!
אמר: שמא יגרום החטא.
כדתניא: 'עד יעבור עמך ד', עד יעבור עם זו קנית' (שמות טו, טז), 'עד יעבור עמך ד'' - זו ביאה ראשונה, 'עד יעבור עם זו קנית' - זו ביאה שנייה. מכאן אמרו חכמים: ראויים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון, אלא שגרם החטא.

רואים מגמרא זו שגם נבואה לטובה שנאמרה לנביא יכולה שלא להתקיים!

ג. הסבר הרמב"ם

כתב על כך הרמב"ם בהקדמתו למשנה:

אבל זה שיעקב פחד, וד' כבר ייעדו בטובה, כמו שאמר לו: 'והנה אנכי' וכו', ומצאנוהו שירא פן ימות, כמו שאמר: 'ויירא יעקב מאד' וכו', ואמרו החכמים בזה שהוא ירא מכח עוון שיתחייב בו מיתה, והוא אומרם: 'קא סבר שמא יגרום החטא', והרי יורה זה שד' פעמים ייעד בטובה גם כן, ויגברו העוונות ולא תתקיים זאת הטובה - דע שזה אמנם יהיה במה שבין ד' ובין הנביא, אבל שיאמר ד' לנביא שייעד בני אדם בטובה מוחלטת, ואחר כן לא תתקיים הטובה - הרי זה בטל ולא יהיה, לפי שלא היה נשאר מקום לאמת בו הנבואה, והוא כבר נתן לנו בתורתו עיקר שהוא יבחן בצדק יעודיו.

ד. קושיה נוספת מהגמרא במסכת ברכות

עדיין יש לשאול: והרי לכאורה לא התקיימה נבואת משה:

'עד יעבור עמך ד', עד יעבור עם זו קנית' (שמות טו, טז), 'עד יעבור עמך ד'' - זו ביאה ראשונה, 'עד יעבור עם זו קנית' - זו ביאה שנייה. מכאן אמרו חכמים: ראויים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון, אלא שגרם החטא.

יש ליישב שזו אינה נבואה מפורשת, ופשט הנבואה הוא על ישראל בכניסתם לארץ בזמן יהושע, כמו שתרגם אונקלוס שם: "עד יעבר עמך ד' את נחל ארנון, עד יעבר עם זןו גאלת את הירדן". אלא שחז"ל דרשו שהיו ראויים ישראל בזמן עזרא לנס כמו בזמן יהושע ולא זכו.

[עיין בהרחבה במאמרי "האם הנבואה לטובה שאמרה חולדה הנביאה לא התקיימה?!" בספרי "הדר הנביאים" עמ' 471]

יהי רצון שנזכה לראות בשוב הנבואה לעמנו.