מדרש תנאים על דברים יג

לא ידוע

🔗 שתף
פסוק א:
את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם היום שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה:
פסוק א:
אותו תשמרו לעשות ר' אליעזר בן יעקב אומר ליתן לא תעשה על כל עשה האמור בפרשה:
פסוק א:
לא תסף עליו ולא תגרע ממנו מיכאן אמרו הניתנין מתנה אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת ינתנו מתנה אחת מתן ארבע במתן ארבע ינתנו מתן ארבע מתן ארבע במתנה אחת ר' אליעזר אומר ינתנו מתן ארבע ור' יהושע אומר ינתנו מתנה אחת אמר ר' אליעזר והרי הוא עובר על בל תגרע אמר ר' יהושע והרי הוא עובר על בל תוסיף אמר ר' אליעזר לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא עצמו אמר ר' יהושע לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא עצמו ועוד אמר ר' יהושע כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידיך וכשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידיך:
פסוק א:
ד״א לא תוסף עליו מנ' שאין מוסיפין על הלולב ועל הציצית ת״ל לא תסף עליו ומנין שאין פוחתין מהן ת״ל ולא תגרע ממנו מנין שאם פתח לברך ברכת כהנים שלא יאמר הואיל ופתחתי לברך אומר ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ת״ל הדבר אפלו דבר לא תסף עליו:
פסוק ב:
כי יקום בקרבך נביא מה משה בכה אמר אף נביאים בכה אמר מה משה אמר מקצת וקיים מקצת אף נביאים אמ' מקצת ומקיימין מקצת מה משה אמר כלל ופרט אף נביאים כלל ופרט אי מה משה זקן ובן שמנים ובן עמרם יכול אף הנביאים כן ת״ל נביא מכל מקום:
פסוק ב:
או חולם חלום מכלל שנ' למשה (במ' יב ח) פה אל פה אדבר בו יכול אף נביאים כן ת״ל או חולם חלום:
פסוק ב:
בקרבך לרבות את האשה:
פסוק ב:
ונתן אליך אות בשמים וה״א (בר' א יד) והיו לאותות:
פסוק ב:
או מופת בארץ וה״א (שופ' ו לז) אם טל יהיה על הגזה לבדה מהוא אומר (שם מ) ויעש אלהים כן:
פסוק ג:
ובא האות והמופת אמר ר' יוסי הגלילי ראה עד היכן הגיע הכתוב סוף עובדי ע״ז ונתן להן ממשלה שאפלו מעמידין לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע להן מפני מה כי מנסה ה' אלהיכם אתכם:
פסוק ג:
אמר ר' עקיבה חס ושלום שהמקום מעמיד חמה ולבנה כוכבים ומזלות לעוברי רצונו הא אינו מדבר אלא במי שהן נביאי אמת מתחלה וחזרו להיות נביאי שקר כחנניה בן עזור שמתחלה נביא אמת היה ולבסוף נביא שקר, כיון שנסתלקה ממנו רוח הקדש היה מגנב דברים מירמיה והולך ומתנבא אותם כיצד שמע ירמיה אומר (יר' כט י) כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם אמר מאימתי ניתנה הממשלה לבבל משנת שלשים וחמש למלכות מנשה שנ' (דהי״ב לג יא) ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה צא וחשוב עשרים שנה נשתיירו למנשה ושתים לאמון ואחת ושלשים ליאשיהו ואחת עשרה ליהויקים הרי ארבע וששים שנה נשתיירו שש שנים כבר עברו ארבע שנים ממלכות צדקיהו שנ' (יר' כח א) בראשית ממלכת צדקיהו לפיכך אמר בעוד שנתים ימים אמר לו ירמיה אני מתנבא שמלכות בבל עומדת שנים רבות אמר לו [השמטה: אני אמרתי כך אמר לו אם כן תן לדבריך אות אמר לו] אף אתה תן לדבריך אות אמר לו אני מתנבא לרעה ופעמים שהבריות עושין תשובה והקב״ה מוחל להן אבל אתה מתנבא לטובה והקב״ה אינו חוזר בטובה אמר לו איני נותן אות עד שתתן אתה אות אמר לו אם כן הריני נותן אות באות האיש באותה השנה הוא מת ואומר (שם יז) וימת חנניה בן עזור הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי והלא שנה אחרת היתה אלא מלמד שמת ערב ראש השנה וצוה את בנו שלא להוציאו אלא לאחר ראש השנה כדי לבטל דברי ירמי':
פסוק ד:
לא תשמע אל דברי הנביא ההוא ולא החוזר בו:
פסוק ד:
או אל חלם החלום ההוא ולא החשוד למפרע:
פסוק ד:
כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים:
פסוק ה:
אחרי ה' אלהיכם תלכו זה הענן:
פסוק ה:
ד״א כשאמר משה לישראל אחרי ה' אלהיכם תלכו אמרו לו מי יוכל להלך בדרכיו שכן הוא אומר (נחום א ג) בסופה ובשערה דרכו ואומר (תה' עז כ) בים דרכיך ושביליך במים רבים אש לפניו תלך אמר להן משה לא אמרתי לכם (אלא) כך אלא דרכיו חסד ואמת שנ' (ע' תה' כה י) כל ארחותיו חסד ואמת:
פסוק ה:
ואותו תיראו שיהא מוראו עליכם:
פסוק ה:
ואת מצותיו תשמרו זו מצות עשה:
פסוק ה:
ובקולו תשמעו בקול נביאיו:
פסוק ה:
ואותו תעבדו עבדוהו בתורתו עבדוהו במקדשו:
פסוק ה:
ובו תדבקון היפרשו מע״ז ודבקו במקום:
פסוק ו:
והנביא ההוא ולא אנוס:
פסוק ו:
או חולם החלום ההוא ולא מוטעה:
פסוק ו:
יומת כל מיתה האמורה בתורה סתם חנק:
פסוק ו:
כי דבר סרה על ה' אלהיכם והלא דברים קל וחומר ומה מזייף דברי חבירו חייב מיתה המזייף דבריו של מקום על אחת כמה וכמה:
פסוק ו:
המוציא [אתכם] מארץ מצרים אפלו אין לו עליך אלא שהוציאך ממצרים די:
פסוק ו:
והפדך מבית עבדים אפלו אין לו עליך אלא שפדאך מבית עבדים די:
פסוק ו:
להדיחך זה נביא שהדיח:
פסוק ו:
נאמר כאן הדחה ונאמר הדחה במסית (יג יא) מה הדחה האמורה להלן בסקילה אף הדחה האמורה כאן בסקילה:
פסוק ו:
מן הדרך אפלו מקצת הדרך כגון שאמר בע״ז היום עובדה ולמחר ביטלה הרי זה חייב:
פסוק ו:
אשר צוך ה' אלהיך זו מצות לא תעשה ללכת בה זו מצות עשה:
פסוק ו:
[השמטה: ובערת הרע מקרבך בער עושי רעות מישראל].
פסוק ז:
כי יסיתך אין הסתה אלא טעות כענין שנ' (מ״א כא כה) אשר הסתה אותו איזבל אשתו:
פסוק ז:
אחרים אומרים אין הסתה אלא גירוי כענין שנ' (ש״א כו יט) ועתה ישמע נא אדוני המלך את דברי עבדו אם ה' הסיתך בי ירח מנחה:
פסוק ז:
מכלל שנ' (דב' כד טז) לא יומתו אבות על בנים למדנו שאין מעידין זה על זה יכול כשם שאין מעידין זה על זה כך אין מסיתין זה את זה ת״ל כי יסיתך אחיך בן אמך מסיתין הן זה את זה:
פסוק ז:
אחיך זה אחיך מאביך:
פסוק ז:
בן אמך זה בן אמך:
פסוק ז:
או בנך בנך מכל מקום:
פסוק ז:
או בתך בתך מכל מקום:
פסוק ז:
או אשת זו ארוסה:
פסוק ז:
חיקך זו נשואה:
פסוק ז:
או רעך זה הגר:
פסוק ז:
אשר כנפשך זה אביך:
פסוק ז:
בסתר מלמד שאין אומרין דבריהן אלא בסתר וה״א (מש' ז ט) בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה אבל דברי תורה אין נאמרין אלא בפרהסיא וה״א (שם א כ) חכמות בחוץ תרונה:
פסוק ז:
ד״א אחיך בן אמך הרי הכתוב פותח לו באחיו שהוא חיב עליו ומנ' שאחיו מאמו חביב עליו יתר מאחיו מאביו לפי שאינו מורישו:
פסוק ז:
בסתר לאמר למה נאמר והלא כבר נאמר כי יסיתך ומה ת״ל בסתר אלא אם היה רשע ערום ובעל שטנה מכמין לו עדים כיצד אמ' לו המסית יש יראה במקום פל' כך אוכלת וכך שותה כך מטיבה וכך מריעה:
פסוק ז:
כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמנין עליהן חוץ מזה אמר לשנים והן עדיו מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו:
פסוק ז:
אמר לאחד הוא אומ' לו יש לי חברים רוצים בכך אם היה ערום ואינו יכול לדבר בפניהם מכמנן לאחורי הגדר וכיצד עושין לו מדליקין לו את הנר בבית פנימי ומושיבין לו עדים בבית חיצון כדי שיהוא רואין אותו והוא אינו רואה אותן והלה אומ' לו אמור מה שאמרת לי בייחוד והלה אומ' לו היאך נניח את אלהינו שבשמים ונלך ונעבוד עצים ואבנים אם חוזר בו מוטב ואם אמר כך היא חובתינו וכך יפה לנו העומדין והשומעין מבחוץ מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו וכך עשו לבן סטרא בלוד ותלאוהו בערב פסח:
פסוק ז:
נלכה ונעבדה אלהים אחרים מיכן אמרו המסית שהסית בין בלשון רבים בין בלשון יחיד הרי זה נסקל כיצד האומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד, אזבח אלך ואזבח נלך ונזבח, אקטר אלך ואקטר נלך ונקטר, אנסך אלך ואנסך נלך וננסך, אשתחוה אלך ואשתחוה נלך ונשתחוה:
פסוק ז:
אשר לא ידעת אתה ואבותיך ר' יוסי הגלילי אומר דבר גנאי הוא לישראל שאומות העולם אין מניחין מה שמסרו להן אבותיהן וישראל מניחין מה שמסרו להן אבותיהן והולכין ועובדין ע״ז:
פסוק ח:
מאלהי העמים אשר סביבותיכם שלא תאמר יש יראה במקום פלוני כך אוכלת וכך שותה כך מטיבה וכך מריעה:
פסוק ח:
הקרובים אליך או הרחוקים ממך מה קרובים אליך אתה יודע מה הן אף הרחוקים ממך מה הקרובים אליך אינן כלום אף הרחוקים ממך אינן כלום:
פסוק ח:
מקצה הארץ ועד קצה הארץ אלו חמה ולבנה שמהלכין מסוף העולם ועד סופו:
פסוק ט:
לא תאבה לו מכלל שנ' (ויק' יט יח) ואהבת לרעך כמוך יכול אתה אוהב לזה ת"ל לא תאבה לו:
פסוק ט:
ולא תשמע אליו מכלל שנ' (שמות כג ה) עזוב תעזוב עמו יכול אתה עוזב לזה ת״ל ולא תשמע אליו:
פסוק ט:
ולא תחוס עינך עליו מכלל שנ' (ויק' יט טז) לא תעמוד על דם ריעך יכול אי אתה עומד על דמו של זה ת״ל ולא תחוס עינך עליו:
פסוק ט:
ולא תחמול לא תלמד עליו זכות:
פסוק ט:
ולא תכסה עליו אם אתה יודע לו חובה אי אתה רשאי לשתוק:
פסוק ט:
מנ' שאם יצא מבית דין חייב שאין מחזירין אותו לזכות [ת״ל כי הרוג תהרוג] יצא זכאי מנין שמחזירין אותו לחובה ת״ל תהרגנו:
פסוק ט:
ד״א לא תאבה לו בלבך אבל מקבלו אתה בפיך שאם אין אתה מקבלו בפיך כיצד את מכמין עליו:
פסוק ט:
ד״א לא תאבה לו למה נאמר לפי שהוא אומר כי יסיתך אחיך ולא תשמע אליו למה נאמר לפי שהוא אומר או בנך ולא תחוס עינך עליו למה נאמר לפי שהוא אומר או בתך ולא תחמול למה נאמר לפי שהוא אומר או אשת חיקך ולא תכסה עליו למה נאמר לפי שהוא אומר או רעך:
פסוק ט:
ד״א לא תאבה לו אפילו הוא גדול שבישראל:
פסוק ט:
ולא תשמע אליו שאם בא לידי סכנה אל תבדוק אחריו הכישו נחש אל תבדוק אחריו:
פסוק ט:
ולא תחוס עינך עליו שאם אין עדים שרוצין להעידו יעידו:
פסוק ט:
ולא תחמול קוב כיסך עליו:
פסוק ט:
ולא תכסה עליו גלה מסתריו:
פסוק י:
כי הרג תהרגנו זו דחייה אתה אומר זו דחייה או אינו אלא סקילה וכשהוא אומר וסקלתו באבנים ומת הרי סקילה (האמורה) [אמורה] הא מה ת״ל כי הרג תהרגנו זו דחייה שאם דחוהו עדיו ומת יצא ידי חובתו:
פסוק י:
ר' יאשיהו אומר כי הרג תהרגנו למה נאמר לפי שנ' (שמות כא טו) ומכה אביו ואמו מות יומת שומע אני אף המסית והמדיח במשמע ת״ל כי הרג תהרגנו ומה אני מקיים ומכה אביו ואמו בשאר כל אדם חוץ מן המסית והמדיח ובמסית ובמדיח מה אני מקיים כי הרג תהרגנו אפלו אביו ואמו:
פסוק י:
ידך תהיה בו בראשונה מצוה ביד המוסת להמיתו מנ' שאם לא מת ביד המוסת ימות ביד כל אדם ת״ל ויד כל העם באחרונה:
פסוק יא:
וסקלתו באבנים ומת יכול באבנים (ומת) [מרובות] ת״ל (ויק' כ כז) באבן או באבן יכול באבן אחת ת״ל באבנים אמור מעתה לא מת בראשונה ימות בשנייה:
פסוק יא:
כי בקש להדיחך זהו שאמרנו נאמר כאן הדחה ונאמר להלן הדחה מה כאן סקלה אף להלן סקלה:
פסוק יב:
וכל ישראל ישמעו ויראו מכן אמרו מניחין אותו עד הרגל וחונקין אותו ברגל אמר ר' יהודה וכי נאמר ייראו וייראון והלא לא נאמר אלא ישמעו וייראו כיצד הן עושין כותבין ושולחין לכרכים ביום פלוני נידון פלוני בהריגה לכך נאמר וכל ישראל ישמעו וייראו מלמד שצריך הכרזה:
פסוק יב:
ולא יספו לעשות זו אזהרה להדיוט המסית:
פסוק יב:
אין לי אלא זה בלבד מנ' לאומר לחברו נלך ונעבוד נלך ונזבח נלך ונקטר נלך וננסך נלך ונשתחוה ת״ל ולא יספו לעשות לא כדבר ולא כרע ולא כזה יכול אף המגפף והמנשק והמרבץ והמרחיץ והסך והמנעיל והמלביש והמעטיף ת״ל הזה זה בסקלה ואין כל אלו בסקלה:
פסוק יג:
כי תשמע לא מאליך:
פסוק יג:
באחת עריך אחת ולא שלש אתה אומר אחת ולא שלש או אינו אלא אחת ולא שתים כשהוא אומר עריך הרי שתים אמור הא מה אני מקיים אחת אחת ולא שלש:
פסוק יג:
אשר ה' אלהיך נתן לך מכל מקום לשבת שם פרט לירושלים שלא נתנה לבית דירה:
פסוק יג:
יצאו אנשים וכי מנין יצאו אלא שיצאו מתחת כנפי שמים ופרקו עול שמים מעליהן שנ' בליעל בלי עול:
פסוק יד:
יצאו הם ולא שלוחם:
פסוק יד:
אנשים אין אנשים פחות משנים:
פסוק יד:
ד״א אנשים ולא נשים אנשים ולא קטנים:
פסוק יד:
בני בליעל בנים שפרקו עול שמים מעל צואריהם:
פסוק יד:
מקרבך ולא מן הספר:
פסוק יד:
וידיחו את יושבי עירם ולא יושבי עיר אחרת:
פסוק יד:
לאמר מלמד שצריכין התראה לכל אחד ואחד מלמד שאין נהרגין עד שיהיו מדיחיה מאותה עיר ומאותו השבט ועד שיודחו רובה והיו המודחין מעשרה ועד מאה דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר ממאה ועד רובו של שבט שנאמר יושבי העיר לא כפר קטן ולא (כפר) [כרך] גדול (ולא) [וכל] פחות ממאה כפר ורובו של שבט כרך גדול:
פסוק יד:
נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידע' מיכן אתה למד שאינה נעשית עיר הנדחת עד שידיחוה מדיחיה בלשון רבים ויאמרו להן נלך ונעבוד או נלך ונזבח או
פסוק יד:
נלך ונקטר או נלך וננסך או נלך ונשתחוה או נלך ונקבל באלוה והן שומעין ועבדו או קיבלו באלוה:
פסוק טו:
ודרשת וחקרת ושאלת היטב מלמד שבודקין אותן בשבע חקירות באיזו שבוע באיזו שנה באיזה חדש בכמה בחדש באיזו יום באיזה שעה באיזה מקום:
פסוק טו:
ד״א ודרשת מן התורה וחקרת מן העדים ושאלת מן התלמידים:
פסוק טו:
היטב נאמר כאן היטב ונאמר להלן (יז ד) היטב מה היטב שנאמר להלן בשבע חקירות אף היטב האמור כאן בשבע חקירות מה להלן בשני עדים הכתוב מדבר אף כאן בשני עדים הכ' מדבר:
פסוק טו:
והנה אמת להוציא את הספק:
פסוק טו:
נכון הדבר שתהא עדותן מכוונת שאחד הבדיקות ואחד החקירות בזמן שמכחישות זו את זו עדותן בטלה:
פסוק טו:
נעשתה התועבה הזאת למה נאמר לפי שנאמר הכה תכה שומע אני אחד צדיקים ואחד רשעים ת״ל נעשתה [התועבה] הזאת בק' העובדין בלבד:
פסוק טז:
הכה תכה חובה ולא רשות:
פסוק טז:
מנ' לא יכלת להמיתו במיתה האמורה בתורה המיתו באחת מכל מיתות האמורות בין קלות בין חמורות ת״ל הכה תכה:
פסוק טז:
את ישבי העיר ההיא לא ישבי עיר אחרת מיכן אמ' החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום לנו בתוכה והודחו עמה אם נשתהו שם שלושים יום הן בסקילה וממונם אבד פחות מיכן הן בסיף וממונם פליט:
פסוק טז:
לפי חרב לא יהרגם לא בחצים ולא ברמחים ולא בראשו של סייף אלא בפיו שלא ינוולום:
פסוק טז:
החרם אותה פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה:
פסוק טז:
ואת כל אשר בה לרבות נכסי צדיקים שבתורה מיכן אמ' נכסי צדיקים שבתוכה אובדין ושבחוצה לה פליטין ושל רשעים בין מתוכה בין מחוצה לה אובדין:
פסוק טז:
אמר ר' שמעון בן יוחאי מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבתוכה אובדין מי גרם לצדיקים שידורו בתוכה [ממונם] לפיכך ממונם אבד והרי הדברים קל וחומר ומה אם נכסים שאין בהן דעת שגרמו להן לצדיקים לדור ביני הרשעים אמר המקום שיהוא בשרפה אדם שהוא גורם להטות את חבירו מדרך החיים לדרך המות על אחת כמה וכמה שתהא מיתתו בשרפה:
פסוק טז:
ואת בהמתה לפי חרב למה נאמר לפי שהוא אומר ושרפת באש את העיר ואת כל שללה שומע אני בין דבר שיש בו רוח חיים ובין דבר שאין בו רוח חיים הכל בשריפה ת״ל ואת בהמתה לפי חרב בהמה היתה בכלל ויצאת ללמד מה בהמה מיוחדת שיש בה רוח חיים ואינה נידונת אלא בסייף אף כל דבר שיש בו רוח חיים לא יהא נדון אלא בסייף:
פסוק טז:
[ואת בהמתה ולא בהמת הקדש] (ואפילו) [אבל] בכור ומעשר שבתוכה היו בעלי מומין הרי הן בכלל בהמתה ונהרגין:
פסוק יז:
ואת כל שללה תקבץ לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה:
פסוק יז:
ואת כל שללה תקבץ למה נאמר לפי שהוא אומר ושרפת באש את העיר ואת כל שללה שומע אני בין שלל שדרכו לקבץ ובין שלל שאין דרכו לקבץ ת״ל ושרפת באש ואת כל שללה תקבץ ושרפת מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושרפה יצא שלל שמחוסר תלישה קביצה ושריפה מיכאן אמ' אילנות מחוברין שבתוכה מותרין ותלושין אסורין בורות שיחין ומערות מותרות:
פסוק יז:
אל תוך רחובה אם אין לה רחוב עושין לה רחוב:
פסוק יז:
היה רחובה חוצה לה כונסין אותו לתוכה שנ' אל תוך רחבה:
פסוק יז:
ושרפת באש את העיר שריפתה מצות עשה:
פסוק יז:
ואל כל שללה שללה ולא שלל חברתה מכאן אמרו נכסי אנשי מדינה אחרת שהיו מופקדין בתוכה אע"פ שקבלו עליהן אחריות אין נשרפין אלא חוזרין לבעליהן:
פסוק יז:
שללה ולא שלל שמים מיכאן אמ' ההקדשות שבתוכה קדשי מזבח ואפלו בכור ומעשר כשהן תמימין ימותו שנ' (מש' כא כז) זבח רשעים תועבה קדשי בדק הבית יפדו ואח״כ שורפין אותן שנ' שללה ולא שלל שמים:
פסוק יז:
התרומות ירקבו אימתי בזמן שהגיעו ליד כהן מפני שהן נכסיו אבל תרומה ביד ישראל תנתן לכהן שבעיר אחרת מפני שהן נכסי שמים מעשר שני וכסף מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו:
פסוק יז:
כליל לה' אלהיך אמר ר' שמעון אמר הקב״ה אם אתה עושה דין בעיר הנדחת מעלה אני עליך כאלו העלית לפני עולה כליל:
פסוק יז:
ד״א כליל לה' אלהיך שומע אני ישרפנה בראש המזבח ת״ל ושרפת באש את העיר ואת כל שללה מה העיר במקומה אף שללה במקומו:
פסוק יז:
ומה אני מקיים כליל בעיר הנדחת אלא נוח למקום שיאבדו מכעיסיו מן העולם שנ' (מש' יא י) בטוב צדיקים תעלץ קריה ובאבד רשעים רנה:
פסוק יז:
ודרך רשעים יעות ימלך ה' לעולם (ועד) (תה' קמו ט):
פסוק יז:
שני רשעים שברת לה' הישועה (שם ג ח):
פסוק יז:
ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו (שם י טז):
פסוק יז:
יתמו חטאם מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה (שם קד לה):
פסוק יז:
והיתה תל עולם שומע אני יעשה תל ויחזור ויבנה ת״ל לא תבנה עוד לא תעשה אפלו גנות ופרדסים דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבה אומר לא תבנה עוד כמות שהיתה אינה נבנית אבל נעשית היא גנות ופרדסים:
פסוק יח:
ולא ידבק בידך מאומה מן החרם מגיד שכל הנהנה ממנה בכל שהוא לוקה אחת שנ' ולא ידבק בידך מאומה:
פסוק יח:
מן החרם שכל נכסי ע״ז הרי הן חרם ואפלו נתערבו:
פסוק יח:
מכאן אמ' נטל ממנה מקל או מלגז או כדכד או שרביט וארג בו בגדים כולן אסורין בהנייה נתערבו באחרים כולן אסורות בהנייה מה יעשה להן יוליך דמי הנייה לים המלח כללו של דבר כל הנהנה מע״ז יוליך דמי הנייה לים המלח:
פסוק יח:
ד״א ולא ידבק בידך מאומה מן החרם להביא שכר [נכסי] ע״ז שיהו אסורין בהנייה והרי הדברים קל וחומר ומה אם שכר נכסי ע״ז אסורין בהנ' קל וחומר לע״ז עצמה:
פסוק יח:
שאל פרוקלוס בן פלוסלוס את רבן גמליאל בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמר לו כת' בתורתכם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמר לו אין משיבין במרחץ כשיצא אמר לו אני לא באתי בגבולה היא באת בגבולי אין אומ' נעשה מרחץ נואי לאפרודיטי אלא נעשה אפרודיטי נואי למרחץ:
פסוק יח:
ד״א אם נותנין לך כל ממון שבעולם אתה נכנס לבית ע״ז שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה וזו עומדת על הביב וכל העם משתינים בפניה לא נאמר אלא אלהיהם את שהוא נוהג בו מנהג משום אלוה אסור ואת שאינו נוהג בו מנהג אלוה מותר:
פסוק יח:
למען ישוב ה' מחרון אפו אם עושה אתה דין בעיר הנדחת השיבות חרון אף מן העולם:
פסוק יח:
למען ישוב ה' מחרון אפו כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם:
פסוק יח:
ונתן לך רחמים לך רחמים ולא לאחרים רחמים וה״א (ש״ב כא ב) והגבעונים לא מבני ישראל המה:
פסוק יח:
וריחמך אם ריחמת מרחמין עליך ואם לאו אין מרחמין עליך נעשית פורענות ברשעים רחמים היא לעולם:
פסוק יח:
והרבך שלא תאמר הריני מחריב את ערי ארץ ישראל ת״ל והרבך:
פסוק יח:
כאשר נשבע לאבותיך הכל בזכות אבותיך כדגי הים וכחול הים וככוכבי השמים וכצמחי האדמה:
פסוק יט:
כי תשמע בקול ה' אלהיך אין לי אלא מה שפירט הכת' שאר דקדוקי הפרשה מנ' ת״ל לשמר את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום:
פסוק יט:
לעשות הישר בעיני ה' אלהיך זו היא שר' ישמעאל אומר הישר בעיני שמים:
פסוק יט:
לעשות הישר
פסוק יט:
בעיני אלה' לא להתנאות בעיני אדם אלא להתנאות בעיני ה' אלהיך:
פסוק יט:
לעשות הישר בעיני ה' אל' אם עושה אתה דין בעיר הנידחת עושה אתה את הישר בעיני ה' אלהיך:
פסוק יט:
לעשות הישר בעיני ה' אלהיך אם עושין אתם את הישר בעיני ה' אלהיכם בנים אתם לה' אלהיכם:

דברים יג - לֹא תֹסֵף וְלֹא תִגְרַע, נְבִיא שֶׁקֶר, מֵסִית ומדיח, עִיר הַנִּדַּחַת

א אֵ֣ת כָּל־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֤ר אָנֹכִי֙ מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם אֹת֥וֹ תִשְׁמְר֖וּ לַעֲשׂ֑וֹת לֹא־תֹסֵ֣ף עָלָ֔יו וְלֹ֥א תִגְרַ֖ע מִמֶּֽנּוּ׃ ב כִּֽי־יָק֤וּם בְּקִרְבְּךָ֙ נָבִ֔יא א֖וֹ חֹלֵ֣ם חֲל֑וֹם וְנָתַ֥ן אֵלֶ֛יךָ א֖וֹת א֥וֹ מוֹפֵֽת׃ ג וּבָ֤א הָאוֹת֙ וְהַמּוֹפֵ֔ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֞ה אַחֲרֵ֨י א-להים אֲחֵרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתָּ֖ם וְנָֽעָבְדֵֽם׃ ד לֹ֣א תִשְׁמַ֗ע אֶל־דִּבְרֵי֙ הַנָּבִ֣יא הַה֔וּא א֛וֹ אֶל־חוֹלֵ֥ם הַחֲל֖וֹם הַה֑וּא כִּ֣י מְנַסֶּ֞ה ה' א-להיכם אֶתְכֶ֔ם לָדַ֗עַת הֲיִשְׁכֶ֤ם אֹֽהֲבִים֙ אֶת־ה' א-להיכם בְּכָל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶֽם׃ ה אַחֲרֵ֨י ה' א-להיכם תֵּלֵ֖כוּ וְאֹת֣וֹ תִירָ֑אוּ וְאֶת־מִצְוֺתָ֤יו תִּשְׁמֹ֙רוּ֙ וּבְקֹל֣וֹ תִשְׁמָ֔עוּ וְאֹת֥וֹ תַעֲבֹ֖דוּ וּב֥וֹ תִדְבָּקֽוּן׃ ו וְהַנָּבִ֣יא הַה֡וּא א֣וֹ חֹלֵם֩ הַחֲל֨וֹם הַה֜וּא יוּמָ֗ת כִּ֣י דִבֶּר־סָ֠רָה עַל־ה' א-להיכם הַמּוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֣ם ׀ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם וְהַפֹּֽדְךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים לְהַדִּֽיחֲךָ֙ מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר צִוְּךָ֛ ה' א-להיך לָלֶ֣כֶת בָּ֑הּ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃ ז כִּ֣י יְסִֽיתְךָ֡ אָחִ֣יךָ בֶן־אִ֠מֶּךָ אֽוֹ־בִנְךָ֨ אֽוֹ־בִתְּךָ֜ א֣וֹ ׀ אֵ֣שֶׁת חֵיקֶ֗ךָ א֧וֹ רֵֽעֲךָ֛ אֲשֶׁ֥ר כְּנַפְשְׁךָ֖ בַּסֵּ֣תֶר לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֗ה וְנַֽעַבְדָה֙ א-להים אֲחֵרִ֔ים אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתָּ אַתָּ֖ה וַאֲבֹתֶֽיךָ׃ ח מא-להי הָֽעַמִּ֗ים אֲשֶׁר֙ סְבִיבֹ֣תֵיכֶ֔ם הַקְּרֹבִ֣ים אֵלֶ֔יךָ א֖וֹ הָרְחֹקִ֣ים מִמֶּ֑ךָּ מִקְצֵ֥ה הָאָ֖רֶץ וְעַד־קְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ׃ ט לֹא־תֹאבֶ֣ה ל֔וֹ וְלֹ֥א תִשְׁמַ֖ע אֵלָ֑יו וְלֹא־תָח֤וֹס עֵֽינְךָ֙ עָלָ֔יו וְלֹֽא־תַחְמֹ֥ל וְלֹֽא־תְכַסֶּ֖ה עָלָֽיו׃ י כִּ֤י הָרֹג֙ תַּֽהַרְגֶ֔נּוּ יָֽדְךָ֛ תִּֽהְיֶה־בּ֥וֹ בָרִֽאשׁוֹנָ֖ה לַהֲמִית֑וֹ וְיַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם בָּאַחֲרֹנָֽה׃ יא וּסְקַלְתּ֥וֹ בָאֲבָנִ֖ים וָמֵ֑ת כִּ֣י בִקֵּ֗שׁ לְהַדִּֽיחֲךָ֙ מֵעַל֙ ה' א-להיך הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃ יב וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל יִשְׁמְע֖וּ וְיִֽרָא֑וּן וְלֹֽא־יוֹסִ֣פוּ לַעֲשׂ֗וֹת כַּדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה בְּקִרְבֶּֽךָ׃ יג כִּֽי־תִשְׁמַ֞ע בְּאַחַ֣ת עָרֶ֗יךָ אֲשֶׁר֩ ה' א-להיך נֹתֵ֥ן לְךָ֛ לָשֶׁ֥בֶת שָׁ֖ם לֵאמֹֽר׃ יד יָצְא֞וּ אֲנָשִׁ֤ים בְּנֵֽי־בְלִיַּ֙עַל֙ מִקִּרְבֶּ֔ךָ וַיַּדִּ֛יחוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֥י עִירָ֖ם לֵאמֹ֑ר נֵלְכָ֗ה וְנַעַבְדָ֛ה א-להים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹא־יְדַעְתֶּֽם׃ טו וְדָרַשְׁתָּ֧ וְחָקַרְתָּ֧ וְשָׁאַלְתָּ֖ הֵיטֵ֑ב וְהִנֵּ֤ה אֱמֶת֙ נָכ֣וֹן הַדָּבָ֔ר נֶעֶשְׂתָ֛ה הַתּוֹעֵבָ֥ה הַזֹּ֖את בְּקִרְבֶּֽךָ׃ טז הַכֵּ֣ה תַכֶּ֗ה אֶת־יֹֽשְׁבֵ֛י הָעִ֥יר ההוא (הַהִ֖יא) לְפִי־חָ֑רֶב הַחֲרֵ֨ם אֹתָ֧הּ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֛הּ וְאֶת־בְּהֶמְתָּ֖הּ לְפִי־חָֽרֶב׃ יז וְאֶת־כָּל־שְׁלָלָ֗הּ תִּקְבֹּץ֮ אֶל־תּ֣וֹךְ רְחֹבָהּ֒ וְשָׂרַפְתָּ֨ בָאֵ֜שׁ אֶת־הָעִ֤יר וְאֶת־כָּל־שְׁלָלָהּ֙ כָּלִ֔יל לה' א-להיך וְהָיְתָה֙ תֵּ֣ל עוֹלָ֔ם לֹ֥א תִבָּנֶ֖ה עֽוֹד׃ יח וְלֹֽא־יִדְבַּ֧ק בְּיָדְךָ֛ מְא֖וּמָה מִן־הַחֵ֑רֶם לְמַעַן֩ יָשׁ֨וּב ה' מֵחֲר֣וֹן אַפּ֗וֹ וְנָֽתַן־לְךָ֤ רַחֲמִים֙ וְרִֽחַמְךָ֣ וְהִרְבֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ׃ יט כִּ֣י תִשְׁמַ֗ע בְּקוֹל֙ ה' א-להיך לִשְׁמֹר֙ אֶת־כָּל־מִצְוֺתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לַעֲשׂוֹת֙ הַיָּשָׁ֔ר בְּעֵינֵ֖י ה' א-להיך׃

פרשנים על הפרק

מאמרים על הפרק