פסוק א:אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם– אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ. חוק התורה הוא יציב.
פסוק ב:כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא, המתבטא בשפה מהוקצעת ומדויקת אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם נבואי, מעין חוזה, וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת, דבר פלא היוצא מגדר הטבע כדי לאמת את דבריו.
פסוק ג:וּבָא, ויתקיים הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ, ולכאורה נראה שהוא נביא אמת, המנבא בשליחותה של דת אחרת, או המבקש לערוך תיקונים בעולמו של עם ישראל, לֵאמֹר: נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם. הבעיה אינה נובעת משיתוף הפעולה שלו עם האויבים שמסביב, שכן הפסוק מדבר בעמים רחוקים.
פסוק ד:במקרה כזה – לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא, אף שנתן אות ומופת לדבריו. והדבר תמוה: כיצד קיבל סיוע מלמעלה, אם בפיו דברים שאסור לשמעם? – כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם, לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם, האם אתם אֹהֲבִים אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם.
פסוק ה:בסופו של דבר, אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ, וְאֹתוֹ תִירָאוּ, וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ, וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ, וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ, וּבוֹ תִדְבָּקוּן. עשו ככל יכולתכם כדי להידבק בבורא, כך ששום דבר בעולם לא יוכל להפרידכם.
פסוק ו:וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת, בין אם חלם בפועל חלומות של דופי, ובין אם המציאם, כִּי דִבֶּר סָרָה עַל ה' אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים, לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ– וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ. לא ייתכן שה' הורה לכם לעבוד אלוהים זולתו. לכן כל מי שיטען כך אינו אלא בדאי, גם אם הסתייע באות ובמופת. אין לו סמכות לשנות את חוקי התורה, ובוודאי שלא להסית לאלוהים אחרים.
פסוק ז:כִּי יְסִיתְךָ אדם מן הקרובים אליך: אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ, שמסיבות שונות עשוי להיות קרוב אליך במיוחד. בין אחים מאותה אם שאינם אחים מאב אין אפילו יריבות בענייני ירושה, שהרי כל אחד יורש את אביו, אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ, אשתך, אוֹ רֵעֲךָ, ידידך הקרוב אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ, שאתה מרגיש כלפיו כמעט רגש של זהות. אם אחד מהקרובים הללו יסית אותך בַּסֵּתֶר, לֵאמֹר: נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ,
פסוק ח:בין שהוא סוכן של העבודה הזרה או מפני שהוא עצמו נלהב לעניין, ומעוניין לחלוק עם קרוב משפחתו או עם ידידו את התובנה החדשה שלו, לעבוד מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ אוֹ הָרְחֹקִים מִמֶּךָּ, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ–
פסוק ט:אף על פי שהוא קרוב מאוד, לֹא תֹאבֶה, תסכים לוֹ, וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו, וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ, תרחם עָלָיו, וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה, תחפה עָלָיו, כדי שלא ייענש, אלא חובה עליך לחשוף אותו.
פסוק י:כִּי אם הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ, וכך תעשה זאת: יָדְךָ תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ, שלא כמו במקרה של משפט עובד עבודה זרה, שיד העדים פוגעת בו בראשונה, כאן האיש שאותו ניסו להסית, צריך להיות הראשון שיהרוג את המסית. וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה.
פסוק יא:וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים– וָמֵת, כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל ה' אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.
פסוק יב:וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּן, וְלֹא יוֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ. מקרה זה עלול להישנות. על כן עליכם לחסל את מוקד הרוע הזה בכל מקום שבו יתגלה, גם אם לא נעשתה עברה מעשית אלא הסתה מילולית בלבד.
פסוק יג:כִּי תִשְׁמַע בְּאַחַת, על אחת מעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם, לֵאמֹר:
פסוק יד:יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל, גרועים חסרי תקנה מִקִּרְבֶּךָ, וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר: נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם. כאן אין מדובר באדם אחד המסית את רעהו בסתר, אלא בתעמולה מאורגנת וציבורית ברחבי העיר לעבודה זרה. במקרה זה האחריות מוטלת על בית הדין, המרכז המשפטי של ישראל. ואליו פונה הכתוב:
פסוק טו:וְדָרַשְׁתָּ, עליך לחפש וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב, ולבצע בדיקה מדוקדקת, וְהִנֵּה מתברר שאֱמֶת נָכוֹן, מכוון ומבורר הַדָּבָר לאשורו, ולא הייתה זו שמועת שווא. אכן נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ. הסיתו את העיר לעבודה זרה, וכולה עובדת עבודה זרה –
פסוק טז:הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִיא לְפִי חָרֶב, הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב. השמד את כל הנמצאים בעיר, ובעלי החיים בכלל זה.
פסוק יז:וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ, החפצים שאפשר לבזוז תִּקְבֹּץ, תאסוף אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ, כיכר העיר. וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַה' אֱלֹהֶיךָ. כל העיר תעלה באש לה' כקרבן. ואחרי שהיא תיהרס – וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם, לֹא תִבָּנֶה עוֹד, בתור אזהרה מוחשית וחריפה.
פסוק יח:וְלֹא יִדְבַּק, יישאר בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם, מרכוש העיר שהוחרם, לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ, מכעסו, וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ.
פסוק יט:כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ.
