פסוק ב:כי יקום בקרבך נביא. טעם בקרבך כי אין נביא כי אם מישראל וזאת הפרשה דבקה בעבור עכו״ם כי שרפת הבנים ע״ג. נביא שיאמר כי בהקיץ דבר השם או שלוחו עמו או בחלום ויש אומרים כי יתכן להיות הנביא ממגנבי דבר השם ופי' שאמר נביא האמת שיהי' אות כך להצדיקו ושמע השומע והגידו להיות אות לנפשו ויש אומרים כי אפילו בא האות והמופת אין להאמין בו כי הוא דבר הפך שקול הדעת ולפי דעתי שיש אות גם מופת כמו סימן והעד דברי ישעיה שאמר הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים ואות הנביא כאשר הלך עבדי ישעיה ערום ויחף ואותות בניו שמותם על דבר המקרה שיהיה בימיהם והם עמנואל מהר שלל חש בז ושאר ישוב ובמכות והיו לך לאות ולמופת וכן רבי':
פסוק ד:וטעם כי מנסה. בעבור שעזבו ולא המיתו ונסיון השם להראות צדקת המנוסה:
פסוק ה:אחרי ה' אלהיכם תלכו. שתעשו על פי יכלתכם כמעשיו ותרדפו אחרי נתיבותיו:
פסוק ה:ואותו תיראו. מלשאול למה זה:
פסוק ה:ואת מצותיו תשמורו. שהם העיקר:
פסוק ה:ובקולו תשמעו. מה שהם זכר לעיקר:
פסוק ה:ואתו תעבודו. במעשה:
פסוק ה:ובו תדבקון. בלב בראש ובסוף:
פסוק ו:כי דבר סרה. תחסר מלת דבר כמו וברוב יועצים תקום:
פסוק ו:וטעם סרה. שהשם צוה לסור מעבודת כוכבים או הוא מגזרת סורר ומורה והוא הנכון והיה הרי״ש ראוי להדגש:
פסוק ו:המוציא אתכם והפודך. כפול בטעם לחזוק:
פסוק ז:כי יסיתך אחיך. הטעם אפי' אחיך:
פסוק ז:וטעם בן אמך. שהייתם בבטן אחת והאם כגוף והאב כצורה והצורה לא יבינוה כי אם מתי מעט:
פסוק ט:לא תאבה לו. באמונת הלב:
פסוק ט:ולא תשמע אליו. במעשה:
פסוק ט:ולא תחוס עינך. להרגו:
פסוק ט:ולא תכסה. שתניחנו רק תגל' הדבר עד שישמעו העדים מפיו כי כן כתוב ואז תהרגנו:
פסוק י:ידך תהיה בו. היה נראה כי הוא משנים עדים לולא הקבלה:
פסוק יא:וסקלתו. פירוש מה תהיה מיתתו:
פסוק טו:ודרשת וחקרת ושאלת. אלה המלות היטב מפורשות בדברי רז״ל:
פסוק יז:כליל. כלה. לה' אלהיך. בעבור כבוד השם תשרפנה. באש:
פסוק יז:תל. מגזרת הר גבוה ותלול:
פסוק יח:למען ישוב ה' מחרון אפו. ולא ישחיתך בעון העיר:
פסוק יט:וטעם כי תשמע. כן תעשה אם בקשת לעשות הישר בעיניו. ונסמכה פרשת בנים אתם לה'. בעבור המסיתים אח או בן או אב או אנשי עיר הנדחת ואסור להתאבל עליהם אף כי להתגודד כי הנה אסור הוא על כל מת:
