פסוק א:את כל הדבר קלה כחמורה. ואם תאמר תרתי ל״ל הא כבר כתיב לעיל שמור ושמעת את כל וכו׳ ופירש״י שם שתהיה חביבה מצוה קלה וכו׳ וי״ל דההיא לענין מ״ע לומר שכשאירע מצוה קלה לידו יעשה בחבה כמו מצוה חמורה והכא במל״ת שיהא זהיר וזריז שלא לעבור על מצוה קלה כמו שנזהר על החמורה ובזה א״ש דלעיל הזכיר רש״י חביבה עליך וכו׳ משא״כ הכא והבן:
פסוק א:לא תוסיף וכו׳ חמשת וכו׳. ק׳ דהא נמי כבר כתיב בפרשת ואתחנן לא תוסיפו על הדבר וכו׳ ותרתי ל״ל ואי לאו דברי רש״י ז״ל היינו יכולים לומר לפי שיש ב׳ מיני תוספת א׳ כזה שמוסיף במצוה עצמה כגון ה׳ פרשיות בתפילין וכו׳ ועוד כגון שמניח ב׳ תפילין (שוין לאפוקי דרש״י ודר״ת שעושה משום ספקא) בראש ולהכי צריכי תרתי אבל רש״י מפ׳ שניהם בענין אחד. אך נראה דמ״מ שפיר דייק רבינו דהכא חידש דבר א׳ שלא כתבו שם והיינו ד׳ ברכות לברכת כהנים ואפ׳ דהיינו דקמ״ל הכא דאי לאו אלא חד קרא ה״א דוקא כגון ה׳ טוטפות ה׳ ציציות דבעידנא דקא מקיים עיקר המצוה מוסיף בה אבל כגון זו שאחר שכבר סיים עיקר המצוה דהיינו הג׳ ברכות השתא מוסיף אחרת אימא לית לן בה קמ״ל וטעמא משום דאכתי זימניה הוא דאי מתרמי ליה ציבורא אחרינא כדאיתא בגמרא:
פסוק ב:ונתן אליך אות בשמים וכו׳ יהי נא חורב וכו׳. ה״ג בספרי ולא מייתי ראיה על מופת שהוא בארץ דלא צריכא דמראות בשמים מופת בארץ. אמנם ק״ק דאיברא דהטל בא מן השמים מ״מ האות על הגזה נראה בארץ. וראיתי בילקוט דגרס בענין אחר וז״ל אות בשמים וכה״א והיו לאותות ולמועדים ומצינו מופת בארץ וכה״א אם טל יהיה על הגזה וכו׳. וגי׳ זו נראית יותר לכאורה ומ״מ רש״י לא גריס הכי:
פסוק ז:אשר כנפשך זה אביך וכו׳. ויחסר או כי אין האב נקרא ריע בשום מקום כ״כ הרא״ם ז״ל ובספרי דרשו להדיא או ריעך זה הגר:
פסוק ח:הקרובים וכו׳ למה פרט וכו׳. ההרגש שמבחוץ דברישא אמר אשר סביבותיכם והיכי קאמר בתר או הרחוקים וכו׳ אם הם רחוקים אינם סביבותיכם אלא לעולם לא מיירי אלא בסביבות וה״ק מאשר סביבותיכם דהיינו הקרובים אתה למד מה טיבן של רחוקים:
פסוק ט:לא תאבה לו לא תהא תאב וכו׳. הוצרך רבינו לאפוקיה מפשטיה דאל״כ ליערבינהו קרא ולימא לא תאבה ולא תשמע אליו דהכי אורחיה דקרא בכל כה״ג א״ו כל חד נדרש באפי נפשיה והא דפירש מל׳ האב אף על גב דא״כ חסרה תי״ו של השרש שהרי תי״ו דתאבה היא דאית״ן י״ל דפירש מלשון תאוה שהתי״ו היא יסוד נופל שמצינו אוה למושב לו וכן רבים והוי״ו מתחלפת בבי״ת. א״נ אפשר שזה כמו שמצינו חסרי למ״ד ה״א שהיא תי״ו כמו כרתי ברית הצמתה כל זונה שנחסרה התי״ו מפני פגישת שני התוי״ן וה״נ אירע כן. ובעיקר הפירוש שכתב לפי שנאמר ואהבת וכו׳ איכא למידק דהא פשיטא דלא גריעי משאר רשעים דשרי לשנאותם ומצוה נמי איכא וכדפירש ז״ל על פ׳ כי תראה חמור שונאך ואמאי אצטריך לפרוטי במסית פשיטא אטו מגרע גרע וי״ל דאצטריך כלפי מ״ש ז״ל על חייבי מיתת בית דין ברור לו מיתה יפה ומייתי לה מהך קרא דואהבת לרעך כמוך גלי קרא במסית שאינו בכלל צווי זה:
פסוק ט:ולא תשמע אליו בהתחננו וכו׳. ק׳ דהא כל חייבי מיתת בית דין הכי דאפילו רצו בית דין למחול לו אין מוחלים דב״ד של מטה לאו בני מחילה נינהו וא״כ מ״ש מסית ונראה משום דקי״ל מסית לא בעי התראה ואדרבה המוסת מערים עליו ומכמנין לו עדים אחורי הגדר והשתא סד״א שאם מתחנן לו למחול לו ולא לילך לב״ד רשאי לשמוע לו הואיל ולא היה כאן התראה קמ״ל. ומ״מ מ״ש רש״י אח״כ לפי שנאמר עזוב וכו׳ נראה דענין באפי נפשיה הוא ולא שייך עם מ״ש ברישא בהתחננו וכו׳ אלא הוא פירוש אחר ומהברייתא דספרי הוא ופירושו דמיירי קרא בהצלת ממונו כגון שחמורו רובץ תחת משאו דבשאר שונא כתיב עזוב תעזוב עמו קמ״ל דבמסית לא:
פסוק ט:ולא תחוס וכו׳ לא תעמוד וכו׳. כלומר אם נגמר דינו ואתה יודע לו זכות דכה״ג בעלמא אתה צריך לבא לב״ד להצילו דאל״כ נמצאת עומד על דם רעך קמ״ל הכא לא תחוס:
פסוק ט:ולא תחמול וכו׳ ולא תכסה וכו׳. פירוש משום דבשאר חייבי מיתות קי״ל המלמד חובה חוזר ומלמד זכות אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה קמ״ל הכא דחלופא במסית המלמד חובה שוב אינו מלמד זכות ומי שלימד זכות יכול ללמד חובה ולא עוד אלא דחיובא עליא רמיא אם בא מדעתו ללמד עליו חובה ואינו רשאי לשתוק:
פסוק י:כי הרוג וכו׳ יצא וכו׳. ז״ל הספרי מנין שאם יצא חייב אינו רשאי להחזירו תלמוד לומר כי הרוג תהרוג [פי׳ דהו״מ למכתב תהרוג] ומנין שאם יצא זכאי מחזירים אותו לחובה תלמוד לומר תהרגנו. ורבינו לא נקט הכי לפי שאינו מוכרח ע״פ פשוטו. והא דהוצרכו לדרוש משום דקרא יתירה הוא דהא כתיב בתר הכי ידך וכו׳:
פסוק יד:יושבי עירם וכו׳ אין נעשית וכו׳. פירוש בכל מקום דאמרינן אין נעשית עיר הנדחת רוצה לומר אלא נדון כל חד וחד מן העובדים באפי נפשיה ומיתתם בסקילה כיחיד וממונם פלט:
פסוק טו:ודרשת וכו׳ שבע חקירות וכו׳. כלם מפורשים במשנתינו דסנהדרין באיזו שבוע באיזו שנה באיזה חדש בכמה בחדש באיזה יום באיזו שעה באיזה מקום. ומ״ש דלמדו היטב היטב בגזרה שוה דמלת היטב מופנה בכלם לגזרה שוה. ואפשר דכדי להודיע דמלת היטב מופנה לגזרה שוה משום הכי הפסיק הכתוב בין החקירות במלת ושאלת דמיירי בבדיקות להודיע דהיטב כמאן דלא כתיב הכא הוא דאכלהו בעלמא קאי. ועוד אפשר דסמך ושאלת להיטב לרמוז דכל המרבה בבדיקות הרי זה משובח:
פסוק טז:הכה תכה אם אינך וכו׳. אף על גב דאנן קי״ל כמ״ד דברה תורה כלשון בני אדם שאני הכא דכוליה קרא יתירא הוא דהא כתיב בתר הכי החרם אותה וכו׳ לפי חרב א״כ ע״כ האי תכה לדרשה:
