פסוק א:אלה הדברים אשר דבר וגו'. אומר דברים והם תוכחות. כפי האמת אינם אלא דברים לפי שכל אלו הדברים והתוכחות שמוכיח בהם את ישראל הם לא עשו שום אחת מהם, כי אותו הדור שעשאום ספו תמו שנאמר ויהי כאשר תמו כל הדור וגו' ויאמר ה' אלי, וזה היה שנת הארבעים, ומשה לא אמרם אלא כדי לאיים עליהם כי היו בהם פחותים מבן עשרים כשעשו אבותיהם את הדברים האלה, וגם לנסותם ולראות אם יהיה שום טענה ולעמוד כנגדו לומר אנו אין בנו שום דבר מאלו הדברים שאתם מוכיחנו, ועם כל זה מרוב ענותנותן לא אמרו לו דבר וקבלו תוכחתו, אמר להם והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים ושתקו ולא דברו דבר, וכפי מה שכתבנו סוף פרשת מסעי שבאו בגלגול וידעו בעצמן לזה שתקו:
פסוק א:אל כל ישראל. פירש"י ז"ל והוא מהמדרש אילו הוכיח מקצתן היו אלו שבשוק אומרים שמעתם מבן עמרם ולא השיבותם דבר, שהיו יכולין לומר כמ"ש אבותיהם הם חטאו ואינם, לזה אל כל ישראל לכולם כולם בעלי תוכחה ויכולין לקבל תוכחות, לא לערב רב שמיד היו בועטים בו וכדאי הוא משה להוכיחן, זהו אשר דבר משה, לא כמו שאמר רבי טרפון העבודה אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח, ורבי אלעזר בן עזריה אמר אם יש בדור הזה מי שיכול לקבל תוכחות, לא כן בדורו של משה יש מי שיכול להוכיח והוא משה זהו אשר דבר משה, ויש מי שיכול לקבל תוכחות, זה אל כל ישראל. ועליו אמר שלמה מוכיח אדם, הם ישראל שנקראו אדם שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אחרי חן ימצא, שאמר משה שאחריו לא יש מי שיכול להוכיח, ואם ימצא חן ימצא יהיה לו חן לפני המקום, נבא על יהושע שהוכיח את ישראל וקבלו ממנו שנאמר ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל, ויאמר יהושע אל כל העם וכו', ויאמרו העם אל יהושע את ה' אלהינו נעבוד ובקולו נשמע ויכרות יהושע ברית לעם, ואומר ויעבדו ישראל את ה' כל ימי יהושע, אם כן אחרי שהוא ויהושע חן ימצא זה יקבלו ממנו שימצא חן שימצא בעיני כל בני ישראל, אבל הבאים אחריו לא יקבלו מהם כמו שארז"ל מ"ח נביאים וז' נביאות העמיד הקב"ה לישראל ולא יכלו להחזירן למוטב. ואחר שנחתם ספר במדבר בפסוק אלה שאמר אלה המצות, אמר אלה הדברים לומר אלו שקבלו המצות ראויים לתוכחה, ולא אמר ואלה בו כי ארבעה ספרים אמרן משה מפי הגבורה ומשנה תורה מפי עצמו, בפרשת ואתחנן תדע מהו פירוש מפי הגבורה ומהו מפי עצמו. לזה לא סמכן לומר ואלה. ואפשר לומר שלישראל וערב רב הוכיחן ואמרן ברמז ישראל שלא עשו שום דבר מאלו הדברים שמונה כאן לא הרגישו מהו אומר ושתקו, אבל ערב רב שעשו כל אלו הרעות הם נכוים ומתאוששים ומתרגשים, ולזה כאן קודם אמרם ברמז כדי שלא יבעטו, ואח"כ אמרן בפירוש, שאמר ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה ממרים הייתם עם ה' ובחורב הקצפתם וגו'., ממרים הייתם עם ה' מיום דעתי אתכם, וא"א שאמר כן לישראל שהרי לקה על ידם על שאמר שמעו נא המורים. א"כ אלה הדברים דברים מרים למי, לשאמרו אלה, אלה אלהיך ישראל, וכן הדברים אשר דבר משה ס"ת מ"ר. אשר דבר משה אל כל ישראל הם דברים רכים כמו דברו על לב ירושלים, א"כ אלה הדברים לישראל הם דברים אבל לערב רב הם דבורים. וכן במדרש ז"ל אלה הדברים מה דבורה זו מתנהגין אחריה אף ישראל מתנהגין על ידי הצדיקים ועל ידי נביאים, ד"א מה דבורה זו דובשה לבעלה ועוקצה לאחרים כך דברי תורה חיים לישראל וסם המות לעכו"ם, מה דבורה כל מה שמסגלת לבעלה כך ישראל כל מה שמסגלין מצות ומעשים טובים לאביהם שבשמים, ע"כ:
פסוק א:במדבר בערבה. לערב רב בדבור מר, לישראל בערבה בדברים עריבים משיבין הלב. ומהמדרש נראה שמה שדבר משה אל כל ישראל הוא כשאמרו ערב רב אלה אלהיך ישראל לא קמו עליהם ולא עכבו עליהם, זה לשון המדרש, ד"א אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל זהו שאמר הכתוב אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך, מהו אלה עשית א"ר שמואל בר נחמני אלה אלהיך ישראל עשית במדבר והחרשתי לכם, למה שהים משה מפייס עלי ואומר לי סלח נא שמעתי לו, דמית היות אהיה כמוך דמית את הצורה ליוצרה ואת הנטיעה למי שנטעה, אוכיחך ואערכה לעיניך תרין אמוראין חד אמר אעורר כל לעיניך וחד אמר אסדר כל לעיניך, א"ל משה איני מוכיח אתכם על מה שעתיד אלא על מה שעבר שנאמר במדבר בערבה ע"כ. א"כ חלה הדברים על מה שאמר אלה ושמעו ושתקו, במדבר בערבה שהם ערבים זה לזה על אותו דבור, מול סוף שלא שמו למולן ונגד פניהם סופו של דברים, בין, פארן ובין תפל ולבן בגימ' עם המלות והאותיות ישראל ערב רב, לומר שבין ישראל וערב רב נעשו ח' צרות שמונה כאן, היינו וחצרות ות' צרות, כמ"ש בחיי ז"ל הזכיר להם ז' עבירות ואלו הן תלונת המדבר וחטא פעור והמרותם על ים סוף וחטא המרגלים ודבת המן ומחלוקתו של קרח ועון העגל הרי ז' ועם מה שאמרנו ששמעו באמרה אלה אלהיך הרי ח' צרות אם כן מלבד אלה הם ז', זהו זהב זה היה בידם, זהו ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם:
פסוק א:וכתב רבינו בחיי ז"ל שראה באלה הדברים רבה ודי שאמר יכול הוא לברוא העולם בששה ימים ולפרוס אותו לד' רוחותיו וליתן לנו עשרת דברות היינו ודי ע"כ. ומה שאמר זהב הוא לומר אילו לא אמרו אלא אלו שאמרו אלו הם זהב טהור, אבל אלו דברים אחרים עמהם חותם שבע עבירות שמניתי כאן:
פסוק ב:אחד עשר יום מחורב דרך וגו'. אמר במדרש אחד מעשרת הדברות הכעסתם בו ע"כ, והכוונה לומר שאחד מעשרת הדברות אנכי ולא יהיה לך עברתם עליה ששניהם נאמרו באחד והחרבתם העולם, זהו מחורב. דרך הר שעיר, לקחתם לכם דרכו של אותו שדר בהר שעיר שאומר שתי רשויות יש, ולזה תמצא בפסוק אלה הדברים פ"א אותיות כמנין אנכי ובפסוק אחד עשר תמצא ל"א אותיות כמנין לא. יהיה לך והתחיל בא' וסיים בב', ועוד א' אחד עשר יום, לומר שהוא אב אחד לא כמו שאומרים ערב רב. עד קדש עד שנתקדש שמו ע"י בני לוי, זהו ברנע בר נע שהיו נעים ונדים שנאמר עברו ושובו משער לשער והרגו וכו', ואע"פ שאמר ודי זהב והוכיחן על העגל חזר כאן לומר שזו היא כנגד עשרת הדברות, זהו אחד עשר יום מחורב. עד קדש ברנע ר"ת עקב, לומר שכבר נכרך הנחש על עקבם, וזהו שרמז התנא אפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק לומר שאין לו הפסק עד שהקב"ה יבערו שנאמר בלע המות לנצח, ורמז הכריכה לומר שהושם כבלים ברגליו כמו שארז"ל (סוכה נ"ג.) רגלוהי דבר אינש אינון ערבין ליה וכו' וא"כ אחד משר יום הוכיחם שכפרו ביחידו של עולם ובעשרת הדברות והביאו חורבה לעולם זהו מחורב:
פסוק ג:ויהי בארבעים שנה וגו'. וי על מה שהיה בשנת הארבעים שאבדו אבידה גדולה שמת בה משה שאבדו ג' מתנות הבאר וענני כבוד והמן ובמיתתו של משה כאלו מתו אהרן ומרים, כמו שאמר ז"ל על פסוק ואכחיד שלשת הרועים בירח אחד וכי בירח אחד מתו והלא בשנה אחת מתו אלא מתה מרים נסתלקה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן, מת אהרן בטלו ענני כבוד וחזרו בזכות משה, מת משה בטלו שלשתן, א"כ ראוי ליליל ולומר וי. ואמר בארבעים שנה ולא אמר בשנת הארבעים לומר שכל מה שהרויחו במ' שנה אבדו עתה בשנת הארבעים, וי על השנה וי על החודש וי על היום:
פסוק ג:דבר משה אל בני ישראל אמר להם לא שח"ו עליכם יש לי שום שנאה לפי שלקיתי על ידיכם ולזה אני מדבר לכם דברים קשים, כי אני שמרתי צוויו של מקום שאמר לי בארץ מצרים שאתנהג עמכם בנחת, שנאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל אז"ל שצום להנהיגם בנחת ולסבול אותם ואמר לו בני סרבנים הם טרחנים הם על מנת כן ואני קבלתי עלי הצואה ואיני זז ממנה, ואיני מוכיח אתכם אלא מרוב אהבה. וכן אמרו ז"ל אוהבו של אדם מוכיחו כדי שישמור עצמו, אבל שונאו אומר לו אל תירא כדי להפילו, זהו שאמר הכתוב אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים, וכתיב ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב, אלא כל מי שיודע שחבירו רשע ומחניף לו ואומר לו צדיק אתה ראוי שיבאו עליו כל קללות שבתורה, אבל מי שמוכיח חבירו שיחזור בו נוטל ברכות שנאמר ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב, לזה אני מוכיח אתכם כדי שתקבלו ברכות שנאמר ועליהם תבא ברכת טוב:
פסוק ד:אחרי הכותו את סיחון מלך וגו'. אמר משה אם אני מוכיחם קודם יבעטו בי ולא יקבלו תוכחתי, אבל עתה שהפלתי סיחון ועוג שהיו שני מלכים גדולים ששלשים ואחד מלכים שמו אותם למשמרת עליהם ואחר שאלו הוכו שלשים ואחד מלכים כבר נפלו וכאלו נכנסו לארץ, עתה אחר זה יהיה להם בושת פנים ולא יבעטו בי:
פסוק ה:בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה. הואיל הכניסם באלה כמו ויואל שאול ועוד הואיל כמו הנה נא הואלתי פירוש רציתי שרצה משה להכניסם באלה על ידו ולא על יד הקב"ה, שאם יהיה ע"י הקב"ה אם יעברו עליה אין להם תקנה, דור המדבר לפי שעברו על דבורו ספו תמו, לזה רצה משה להכניסם באלה ולומר להם משנה תורה ועשרת דברות שאם יעברו עליה יהיה להם תקנה לפי ששמעוה מבשר ודם.. ולמה בארץ מואב, לומר להם שאע"פ שהוא מאיים עליהם בכל האלות ובכל הארורים שבפרשת כי תבא, עם כל זה לא יפחדו שהרי המואבים החטיאו את ישראל ונפלו בסיבתם כ"ד אלף ועם כל זה צוה עליהם שלא לקחת ארצם שנאמר אל תצר את מואב לפי שהם מזרע לוט בן אחי אברהם אתם שאתם מזרעו של אברהם לא כ"ש:
פסוק ה:ורבינו בחיי ז"ל כתב על דרך המדרש בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת התורה נדרשת במ"ט פנים טמא ובמ"ט פנים טהור שמנין מואב, וכן הוא אומר דודי צח ואדום כלומר כ"ד ספרים שהם כמנין דודי הם נדרשים מ"ט פנים לימין ומ"ט לשמאל כמנין צ"ח זהו צח ואדום, וזהו שכתוב וכמטמונים תחפשנה, מ"ט מונים, מלשון עשרת מונים ע"כ:
פסוק ה:ואמר באר את התורה הזאת לאמר, מאי לאמר לאמר להם לישראל, שכל מי שיכול לעשות ביאור על התורה יעשה שכולם קבלו בסיני, כמו שאמרו ז"ל אפילו מה שתלמיד ותיק אומר בפני רבו הכל קבלו בסיני, אם כן אם יעשה ביאור על התורה אינו שלו אלא כפי מה שקבלה נשמתו והכל הלכה למשה מסיני כי משה הוא כלל כל ישראל ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה. זו הקדמה למה שגרמו במרגלים שסבבו רעה לעצמן ולמשה, כמ"ש ויקצוף וישבע לאמר אם יראה איש וגו' גם בי התאנף ה', ואמר עתה ראו מה גרמתם. ה' אלהינו דבר אלינו, אמר בלשון רבים מה שלא אמר כן בכל משנה תורה שאומר ה' אלהיך וכאן אמר ה' אלהינו, לומר שה' היתה כוונתו להכניס לארץ יחד כולנו, כי מרוב חבתו בנו אע"פ שנתן לנו התורה ואם נכנס לארץ כל אחד יתעסק איש בכרמו ואיש בשדהו ואיש בתאנתו ועם כל זה אמר לנו רב לכם שבת בהר הזה, ולא ישבו כי אם י"ב חודש חסר עשרה ימים שהרי בר"ח סיון חנו שם ולא נסעו עד עשרים באייר, והיכן דבר, שנאמר ויהי בשנה השנית בעשרים בחודש נעלה הענן ויסעו בני ישראל, א"כ אותה עליה שעלה היא לאמר רב לכם. ואמר רב שישבו שם רב אע"פ שהיו לומדים שם התורה ומסר לנו כל תחומי ארץ ישראל ובאי זה דרך קצרה נלך. זהו ובאו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר וכו' עד הנהר נהר פרת מה שלא זכו אח"כ כי לא ירשו אלא עד עבר הירדן לבד, ומרוב חבתו אמר ראה נתתי לפניכם את הארץ, לא אמר נתתי לכם אלא לפניכם, את לרמוז על השר של ארץ ישראל שהפילו לפניהם:
פסוק ח:באו ורשו. כמי שיורש אביו בלי שום ערעור כן אתם יורשים לפי שנשבע לאבותיכם. ואמר לאברהם ליצחק וליעקב היה מספיק לאבותיכם. אלא לומר שלכל אחד ואחד נשבע לו לבדו ומאחר שנשבע לתת להם הרי היא נתונה להם והם היורשים. ורבותינו ז"ל דרשו לתת להם חלו עולי מצרים, ולזרעם אלו עולי בבל, אחריהם לימות המשיח, הוצרכו לדרוש כן לפי שבכל ההבטחות שהבטיח לאבות בנתינת הארץ בכל אחת אמר לך ולזרעך אתננה, לאברהם נאמר כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך, ליצחק נאמר גור בארץ הזאת כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות, ליעקב נאמר הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך, ולאבות לא נתנה, לזה דרשו ז"ל לתת להם אלו עולי מצרים לפי שגלות מצרים הוא כנגד אברהם והוא היה סיבתו שירד והוריד אשתו למצרים, וכמו שארז"ל לפי שאמר במה אדע א"ל ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו', וגלות בבל נגד יצחק, לזה אמר ולזרעם אלו עולי בבל זה יצחק שנאמר בו כי ביצחק יקרא לך זרע. וזה הגלות הוא נגד יעקב שסבל כמה צרות, כמ"ש לא שלותי ולא שקטתי. זהו אחריהם שבא אחר אברהם ויצחק, ולזה אמר מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת שהוא על מלך המשיח, לפי שזאת הירושה עדיין לא נתקיימה. והג' ירושות נרמזו לאברהם שאמר לו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתם שם צפונה ונגבה וקדמה וימה כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם, נגד ירושת מצרים, ולזה אמר עד עולם, לפי שמה שכבשו עולי מצרים נתקדשה לעולם, אח"כ נאמר לו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה, כי, לך אתננה נגד ירושת עולי בבל, ולזה אמר לארכה ולרחבה, לפי שהרבה כרכים כבשום עולי בבל ולא כבשום עולי מצרים. אח"כ נאמר ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת, רמז לו על ירושת מלך המשיח כי ירושה זו עדיין לא הורישונו מנהר מצרים עד נהר פרת, לזה הוצרכו ג' הבטחות לאברהם כמו שהראה לו ד' גליות. וקרא לנהר פרת גדול, גדל כתיב, לפי שמימיו פרים ורבים ומגדל אילנות וגנות ופרדסים, ורז"ל אמרו לפי שהוא קרוב לא"י שמעון בן טרפון אומר קרב לדהינא ואידהן דבי ר' ישמעאל תנא עבד מלך מלך:
פסוק ט:ואומר אליכם בעת ההיא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם. לפי שאמר פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר וגו' שנתן לי ולכם את כל הארצות, לזה אמר לא אוכל לבדי שאת, עתה שאתם בקבוץ אחד במדבר יש בידי יכולת להנהיג אתכם, אבל כשתכנסו לארץ ישראל ותתפזרו כל אחד לנחלתו לא אוכל. רבינו בחיי ז"ל כתב בעת ההיא לאמר ע"י יתרו שאמר לו והקב"ה הסכים על ידו ע"כ. מלת לאמר הכריחות לפרש כן:
פסוק ט:ועל דרך המדרש אמר משה לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב"ה, וכי אפשר שלא היה יכול משה לדון את ישראל אדם שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים והוריד להם את המן והגיז להם את השלו ועשה להם נסים וגבורות ולא היה יכול לדונם. אלא כך אמר להם ה' אלהיכם הרבה אתכם על גבי דייניכם שהיו דייני ישראל שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות שבע רבוא ושמונת אלפים ושש מאות, א"כ זהו לאמר, שמרבוי הדיינים שהרבה אתכם מלשון רבי המלך פירוש שהגדיל אתכם עד שלא אוכל אני לבדי שלא מדעת קוני שאת אתכם, ויהיה פירוש לאמר מלשון האמרה ועלוי, כמו את ה' האמרת היום, וכן אמר ה' אלהיכם הרבה אתכם שהוא מלשון מעלה:
פסוק י:והנכם היום ככוכבי השמים, אמר במדרש ככוכבי השמים כשם שהראה הקב"ה לאברהם שהראהו כל המזלות מקיפין השכינה כך דגל מחנה ראובן ג' לכל רוח ורוח וכבודו באמצע, אמר לו הקב"ה כשם שהמזלות מקיפין אותם וכבודי באמצע כך בניך עתידין להתרבות וחונים דגלים דגלים וכבודי באמצע שנאמר ונסע אהל מועד וגו' הוי אומר והנכם היום ככוכבי השמים לרוב וחנייתכם היום ככוכבי השמים ע"כ:
פסוק יא:ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם. במדרש אמר הקב"ה למשה הואיל וקבלו עליהם תוכחתך צריך אתה לברכם אמר ה' אלהי אבותיכם וכו', וכן שלמה אומר ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב, אמר הואיל וננעמה עליהם התוכחה ועליהם תחול עליהם ברכתו של טוב שהוא משה שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא. ואמר ועליהם בוא"ו, לכלול המוכיח והנוכח. ואמר אלף פעמים ולא מאה פעמים בירכם ממקור נשמתו שהוא מאין שכן עולה משה מאין בירכם מהאל"ף המופלא והמכוסה. ובמדרש אמרו לו משה רבינו אין אנו רוצים שתברכנו המקום הבטיח את אבותינו וא"ל והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ושמתי את זרעך כעפר הארץ ואתה נותן קצבה לברכתנו. אמר להם זו משלי ושלכם ויברך אתכם כאשר דבר לכם. כמו שאמרנו תבין אמרם זו משלי מנין לו למשה עד שאומר זו משלי:
פסוק יב:איכה אשא לבדי וגו'. אחר שבירכם ואמר להם והנכם היום ראה שעתיד ליהרג מהם כמה וכמה שהרג נבוכדנאצר ונבוזראדן וטיטוס הרשע ואנדריאנוס קיסר ואספסיאנוס קיסר והרבה אחרים בימי השמדות, ולזה אמר להם והנכם היום, היום אתם ככוכבי השמים, אבל לא בימי אלו הנזכרים, לזה קונן עליהם איכה. ולזה ירמיה דאתי מחיליה דמשה, משה אמר לא איש דברים אנכי וירמיה אמר לא ידעתי דבר, קונן עליהם ג' איכות, וכנגד אלו הג' איכות אמר טרחכם ומשאכם וריבכם, טרחכם כנגד איכה ישבה בדד שמטריחים ואומרים איכה ישבה בדד איך היה דבר זה עיר רבתי עם היתה כאלמנה, בכה תבכה ומתרעמת ואומרת אין לה מכל אוהביה וגם כן מתרעמת ואומרת בנפול עמה ביד צר ואין עוזר לה, ומה עשתה חטא אחד חטאה ירושלים וגו', ראתה גוים באו מקדשה אשר צוית לא יבאו, ואתה נותן להם יד שיבאו, ראה ה' את עניי וגו', לא אליכם כל עוברי דרך אותם שעברו דרך ה' כמו דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה לא בא עליהם כמו שבא עלי, הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי, ועוד היתה מתרעמת ואומרת ממרום שלח אש בעצמותי וגו' נשקד עול פשעי בידו הכשיל כחי, סלה כל אבירי וגו', על אלה אני בוכיה כי רחק ממני מנחם וגו', סוף דבר שאיכה ראשונה כולה או רובה תרעומת, זהו טרחכם שאתם מטריחים ומתרעמים כלפי מעלה. ומשאכם נגד איכה יעיב באפו שהיא מקוננת ומיללת ואומרת דברים שאין יכול לסבול שמקרעים הלב כאשר תראה כתוב זהו ומשאכם כמו נלאתי נשוא, לסבול. וריבכם נגד איכה יועם זהב שהיא כולה דברי ריבות, בני ציון היקרים איכה נחשבו לנבלי חרש, גם תנים חלצו שד שהוא אכזר והניקו גוריהן ובת עמי לאכזר בתמיה, ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום בתמיה, וכן רובה דברי ריבות, וכן זכר ה' מה היה לנו. ומה שאמר אשא לבדי כמו שאמרנו כמה פעמים משה רבינו עם האותיות בגימ' כלל ישראל, ושקול משה כנגד כל ישראל, לזה אמר איכה אשא לבדי כאילו באו כולם עלי, ולפי שירמיה קונן עליהם ואמר מחטאות נביאיה עונות כהניה, לזה אמר להם הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לא טפשים לפי שאשמם של ישראל הוא בראשיהם כמו שארז"ל ואשימה ואשמם כתיב שאשמם של ישראל בראש דייניהם, אם כן הבו לכם אנשים חכמים לא כמו שהיו בימי ירמיה שחטאו והחטיאו לזה אמר אנשים, כל אנשים שבמקרא הוא לשון חשיבות אנשים ותיקים וכשרים:
פסוק יב:ובמדרש משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינים אחד ראה אותה בשלותה ואחד ראה אותה בחופזה ואחד ראה אותה בנוולה, משה ראה אותה בשלותה ואמר איכה אשא לבדי, ישעיה ראה אותה בחופזה ואמר איכה היתה לזונה, ירמיה ראה אותה בנוולה ואמר איכה ישבה בדד ע"כ. יש לדקדק הואיל שמשה ראה אותה בשלותה למה אמר איכה, וכן ישעיה, ירמיה שראה נוולה וכשלונה יש לו לקונן, אבל משה וישעיה מה להם לקונן. אלא משה ראה אותה בשלותה וראה שאין אותה שלוה עומדת להם לא מינה ולא מקצתה וראה שעתידין לבא עליהם כמה צרות צרורות אחר שהיו בשלוה הגדולה קבלו התורה על ידי ענני כבוד בזכותי מן יורד להם מן השמים הבאר הולך עמהם שכינה עם חילותיה שוכנת ביניהם ואין זר ביניהם ואחר כל זה יבאו האויבים ויהרגו מהם כמה וכמה וישרפו בית אלהיהם ויגלום מארצם שתכלית יציאתם מארץ מצרים הוא לתת להם א"י ולא עמד זכותי להם, א"כ יש לי לקונן ולומר אירה אשא לבדי שמן הראוי זכותי יעמוד להם, ולח עמד מרוב עונותם של ישראל, לזה אמר איכה אשא לבדי זכותי לבד היה ראוי להגן אלא רבוי העונות לא הניחו לי להגן, א"כ יש לי לקונן מעתה. וכן ישעיה ראה אותם שהן כלים ושותים ופוחזים ואין רואים מה שעתיד לבא עליהם והמשילם לאשה המזנה תחת בעלה מרוב עושר ומרוב אכילה ושתיה ואינה רואה שאח"כ ידע בעלה ויפשיטנה ערומה ויגרשנה אחר כמה הכאות ואחר כמה עינויים בא ירמיה וראה בעין אמר אם משה וישעיה שלא ראו בעין אלא במראה הנבואה קוננו אני שראיתי בעין יש לי לקונן ג' קינות אחת נגד קינת משה ואחת כנגד קינת ישעיה ואחת שלי. ולא די בזה עד שאמר קינה משולשת ואמר אני הגבר ראה עני, הם במראה הנבואה ואני בעין:
פסוק יד:ותענו תותי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות. לא אמרו כן נעשה, או כן תעשה, אלא לעשות. שאמרו מי יתן והיה לעשות כן בימי ירמיה שיהיו עליהם אנשים צדיקים להחזירם מכשלונם:
פסוק יד:במדרש ותענו אותי ותאמרו. היה לכם לומר משה רבינו ממי נאה לנו ללמוד תורה ממך או מתלמידיך או מתלמידי תלמידיך לא ממך שנצטערת עליה שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, אלא יודע אני מה שתחת עקבי רגליכם הייתם אומרים עכשיו הוא ממנה עלינו דיינים שמונים אלף חסר אלף וסרוסרוס אם אינו בני הוא בן בני ואם אינו בן בני אנו מביאין דורון והוא נושא לנו פנים בדין, לכך נאמר ותענו אותי, כשהייתי מתעצל בדבר הייתם אומרים יעשה הדבר במהרה ע"כ. אם כן פירוש לעשות הוא במהרה כדי לראות למי ממנה, וזהו ותענו אותי שלא עיינתם בדבר למי ראוי למנות אלא מיד ותאמרו:
פסוק טו:ואקח את ראשי שבטיכם. מיד כמו שאמרתם. ולקחתי מהראשים, לא כמו שעלה בדעתכם. ואמר ואקח ולא אמר ואשים כמ"ש שום תשים עליך מלך, אמרו במדרש שלקחם בדברים לפי שפחדו שלא ילקו על ידם של ישראל שהרי משה לקה על ידם, לזה לקחם בדברים ואמר לכם אשריכם על מי באתם להתמנות על בני אברהם יצחק ויעקב בני אדם שנקראו אחים ורעים כרם חמד ונחלה וצאן מרעיתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה וכל לשון חבה ע"כ:
פסוק טו:ואתן אותם ראשים. במדרש אמר להם משה ראשים במקח ראשים בממכר ראשים במשא ומתן ראשים בכניסה ראשים ביציאה נכנס ראשון ויוצא ראשון ראשים עליכם שיהיו מכובדים עליכם. ואשימם בראשיכם, א"ל משה אם אין אתם נשמעים להם אשמם תלוי בראשיכם למה הדבר דומה לנחש שאמר הזנב לראש עד מתי אתה מהלך תחילה אני אלך תחילה, אמר לו לך תחילה, הלך ומצא גומא של מים והשליכו לתוכה מצא קוצים והשליכו לתוכן, מי גרם לו על שהלך הראש אחר הזנב, כך כשהקטנים נשמעים לגדולים הן גוזרין לפני הקב"ה והוא מסכים על ידם, ואם הגדולים הולכים אחר הקטנים הם נופלים, כשישראל נשמעים לגדוליהם ואין גדוליהם עושים צרכיהם אשמם תלוי בראשיהם של הגדולים, ואם לא תלוי בראשי עצמן, וכשאין הגדולים עושים צרכיהם מה כתיב ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו ע"כ. אם כן ראשים אם אתם נשמעים להם והם עושים צרכיכם הם ראשים, ואם לאו הם רשים שחסר האל"ף האחד אינו מסכים עמהם אלא הם רשים וחסרים מכל טוב. ראשים בגימ' אתקן, כל מה שאתה עושה, ואם לאו חסר א' בגימ' תקן אתה אם תוכל, כי ודאי לא תוכל אדרבא ינתק הכל, תקן למפרע נתק:
פסוק טו:שרי אלפים וגו'. היה לו לומר שרי עשרות שרי חמשים שרי מאות שרי אלפים כי כן דרך המנין מלמטה למעלה. אמרו במדרש שאם היה אלף תתקצ"ט חסר א' נתפש שר האלף, וכן שרי המאות שאם היו צ"ט חסר אחד נתפס שר מאות, וכן שרי עשרות ע"כ. כוונתם לומר שאם לא הגיע לאלף לא יאמר שר האלף אין העון עלי אלא על שר המאות אלא הוא נתפס עליהם, וכן שר המאות שאם היו קצ"ט ולא הגיעו למאתים הם מכלל המאות, ולזה אמר שרי אלפים שרי מאות לומר שפעמים שר האלף נתפס על שני אלפים כגון אם היו תתקצ"ט כל עוד שהוא גדול משו מאה, כדאיתא בגמרא ההיא אתתא דאתת לקמיה דמר שמואל ולא אשגח בה א"ל רב יהודה לא אית ליה למר אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה, אמר שיננא רישך בקרירי, פירוש שמואל היה רבו של רב יהודה ואמר לו שאין עליו מזה העון כלום, רישא דרישך פירש מר עוקבא בחמימי שהיה רבו של מר שמואל והיה דיין, לזה בחמימי פירוש עליו זה העון, הרי כשיש מופלג אחד מחבירו הוא נתפס על חבירו, כן כאן שר האלף נתפס על המאות ועל שרי המאות, וכן שר המאות על שרי החמשים ועל החמשים וכן שרי העשרות, לזה לא התחיל משרי עשרות:
פסוק טז:ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר. בשביל האמירה שלכם שעלה על דעתכם לומר אנו מביאין לו דורון והוא נושא לנו פנים, לזה צויתי לאמר, צווי עם אמירה לא תכירו פנים וכו':
פסוק טז:בעת ההיא. אמרו ז"ל שאמר להם הוו מתונים בדין שאם בא דין לפניכם פעם ושתים ושלש אל תאמרו בא דין זה לפנינו ושניתיו ושלשתיו אלא היו מתונים בדין כאלו לא בא אלא עתה מחדש. זה בעת ההיא לאמר, אמרו שלא בא זה הדין אלא בעת ההיא. עוד אמר ז"ל בעת ההיא אמר להם לשעבר הייתם ברשות עצמכם מכאן ואילך אתם משועבדים לצבור, זהו בעת ההיא לאמר שמוע בין אחיכם וכו' לומר שמעתה אתם משועבדים לשמוע בין אחיכם שאתם משועבדים לצבור:
פסוק טז:שמוע בין אחיכם. אמרו ז"ל אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא חבירו. עוד נאמר שהזהירם על הפשרה שיעשו פשרה תחילה קודם שיתברר הדין, לזה לא אמר שמעו דברי אחיכם אלא בין אחיכם דבר זה ממוצע ויפה לשניהם זהו המצוע, אבל אחר שנתברר הדין ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו קודם אמר בין אחיכם לנוכח, ואח"כ אמר בין איש ובין אחיו שלא לנוכח, אלא רמז כאן מה שאמר רבי יהודה בן טבאי פרק א' דאבות כשיהיו בעלי הדין עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים, לזה אמר בין איש ובין אחיו, ולא אחיך, זהו ובין גרו כאלו הוא גר וכו', ורז"ל פירשו גרו מלשון דירה כמו חלוקת אחים ותנור וכירים, ועוד פירשוהו גרו כמו מגרת ביתה שהוא הלכות שכנים:
פסוק יז:לא תכירו פנים במשפט. לא תכיר לו פנים שלא היית מכיר לו מקודם ועתה אתה מכיר לך בו פנים אחרים, כמו שאז"ל אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה מה שלא היה כן מקודם לאחד תכירו ולאחד תנכרו כקטן כגדול תשמעון, רז"ל אמרו שיהיה חביב בעיניך דין של פרוטה כדין של מאה מנה, היה לו לומר קטון כגדול תשמעון, או כקטן גדול תשמעון, אלא כאלו אומר כקטון יהיה בעיניך הגדול והגדול יהיה בעיניך כקטון לא קטון אלא כקטון באופן שיהיו שוים:
פסוק יז:לא תגורו מפני איש. אז"ל וכן פירש"י ז"ל שלא תאמר לא אפגום בכבודו של עשיר ואחייבנו בדין בפני האנשים בשביל מעותיו של זה אזכנו עכשיו וכשיצא לחוץ אומר לו תן שאתה חייב לו, לזה אמר לא תגורו מפני איש מפני אותו איש שהוא עומד שם, לכך אינך רוצה לפגום בכבוד העשיר עד שיצא, לא תגור מזה:
פסוק יז:מי המשפט לאלהים הוא. אז"ל וכן פירש"י ז"ל, אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שנוטלים ממון מזה ונותנין לזה אלא שמטריחין אותי להחזיר ממון לבעליו, זהו לאלהים שאיני רוצה להתנהג עם בריותי אלא במדה"ר ואתם מטריחין אותי להתנהג במה"ד להחזיר ממון לבעליו או בעוה"ז או על ידי גלגול, א"כ עלי הטיית הדין:
פסוק יז:והדבר אשר יקשה מכם. אמר לו הקב"ה למשה משה אתה דן דין קשה אני מביא דין לפניך שתלמיד יכול לשמעו ואין אתה יכול לשמעו ואיזה זה דין בנות צלפחד, זהו שאמר תקריבון אלי ואומר ויקרב משה את משפטן לפני ה'. תקריבון אלי פירש"י ז"ל על דבר זה נסתלק ממנו דין בנות צלפחד ויהיה פירוש ושמעתיו מלשון הבנה שהבנתי שמפני זה שאמרתי תקריבון אלי נסתלק ממני:
פסוק יח:ואצוה אתכם. לעיל אמר ואצוה את שופטיכם. אלא ואצוה אתכם אזהרה לצבור שתהא אימת הדיין עליהם, ואצוה את שופטיהם אזהרה לדיין על הצבור, כן אמרו במדרש:
פסוק יט:ונסע מחורב ונלך את כל המדבר. כמו שאמר לעיל ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם, כן עשינו שנסענו יחד שעדיין לא נגזרה הגזרה עלי. ונלך את כל המדבר הגדול והנורא אשר ראיתם. איך אמר הגדול והנורא אלו הם י"א יום שהלכו מחורב עד קדש ברנע שכן הוא אומר אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע, וכאן אומר ונסע מחורב ונבא עד קדש ברנע, מהלך י"א יום קורא אותו מדבר גדול ונורא. לזה אז"ל שהיו שם נחשים כקורת בית הבד ועקרבים כקשתות, וזו מן התוכחות שאמרו ז"ל אנשים שראו כך מושלכים וסרוחים לפניהם כמו שנאמר המדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב, והלא דברים ק"ו, ומה דברים שהם חמורים כבושים לפניהם דברים שאינם חמורים על אחת כמה וכמה, א"כ הוכיחם על ששלחו מרגליה, זהו אשר ראיתם, ממה שראיתם הים לכם לדון על מה שלא ראיתם:
פסוק כ:ואומר אליכם באתם עד הר האמורי וגו' ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ עלה רש וגו'. נראה שהוא מיותר שהרי אמר לעיל ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם לאברהם ליצחק וליעקב, למה חזר ואמר ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ עלה רש. לזה אז"ל משל למלך שמסר את בנו לפדגוג אחד היה מחזירו ומראה לו ואומר לו כל הגפנים הללו וכל הכרמים הללו וכל הזיתים הללו שלך הם, משהגיע לארצות אמר לו כל הארצות הללו הם שלך, כך ישראל כשהיו במדבר ארבעים שנה היה משה אומר להם כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה, כיון שבאו לארץ אמר להם באתם עד הר האמורי אם תאמרו לא הגיע זמן ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ איני אומר לא מאמירה ולא משמיעה אלא מה שאתם רואים בעיניכם אם כן מה שאמר לעיל ראה נתתי לפניכם הוא אחר שאמר פנו וסעו לכם הר האמורי ואל כל שכיניו בערבה וכו', כמו המשל שהראהו כרמים א"ל אלו שלך, זיתים אלו אמר לו שלך, כיון שראו את הארץ א"ל ראה נתן ה' אלהיך:
פסוק כ:ואמרו לפניך אמרו ז"ל שלקח שרו של ארץ ישראל והפילו לפניהם. כאשר דבר ה' אז"ל אמר להם לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב"ה אני אומר. ומה שאמר בלשון יחיד ראה נתן ה' אלהיך לפניך עלה רש, אמר להם לא תחשבו אלא שאין אומה בעולם אלא אתם ואפילו אתם לא תחשבו אלא כאיש אחד, כמו אדם הראשון שהיה אחד בעולם וכל העולם היה שלו כן אתם, אם כן אל תירא ואל תחת:
פסוק כב:ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים באתם אלי בערבוביא לזה הוכרחתי לקחת מכם י"ב אנשים, כי אם הייתי לוקח שנים או שלשה היו שאר השבטים אומרים למה לא לקחת ממנו, לזה לקחתי י"ב אנשים איש אחד לשבט, אמר כן משה התנצלות כדי שלא יחשדוהו לומר שעשה הוא בכונה כדי שימותו כולם במדבר:
פסוק כב:ואמרו ויחפרו לנו. הרמב"ן ז"ל כתב ויחפרו לנו הדרך וידושו בה כדי שתהא כבושה לפנינו שלא היה דרך מהמדבר לא"י. ובמדרש א"ל כבר. הבטיחנו הקב"ה לבא לרשת ארץ כנען שהיא מלאה כל טוב שנאמר ובתים מלאים כל טוב אחרי ששמעו שאנו באים עליהם הן עושים להם מטמוניות אם מטמינין הן את ממונם ואנו נכנסים ולא נמצא כלום נמצא דבריו של הקב"ה בטל, אלא נשלחה אנשים לפנינו, ויראו לנו את הארץ אין כתיב כאן אלא ויחפרו לנו ילכו ויעמדו על מה שחפרו בארץ. כיון ששמע משה כן נלכד בידם שנאמר וייטב בעיני וגו', בעיני ולא בעיני הקב"ה:
פסוק כב:עוד נאמר ויחפרו לנו את הארץ פיהם הכשילם על ידי זה השליחות עתידין הם לחפור להם קברים בכל יום והיו נקברים שם ולמחר היה הכרוז אומר הבדלו חיים מתוך מתים, א"כ המרגלים נעשו לנו חופרי קברים:
פסוק כב:עוד במדרש ויחפרו לנו את הארץ לא נתכוונו אלא לראות חרפתה של א"י. וישיבו אותנו דבר אולי ישיבוני ממכשולנו ומעוותנו כי אנו יודעים אחר שאמר לנו ה' שהיא טובה אין צריך לשלוח שלוחים אלא כדי ליישב דעתנו בדבורם כי ודאי מאחר שהיא טובה לא יאמרו שהיא רעה בפרט ששלחנו אנשים כשרים, זהו וישיבו אותנו דבר, ישיבו לבנו בדבורם:
פסוק כב:את הדרך אשר נעלה בה. כי זה היה אחר שנגזרה הגזירה על משה שלא יעבור את הירדן, לזה אמרו לו ענני כבוד הם בזכות אהרן ואם יסתלק אהרן כדאי הוא זכותך להחזירם, אבל אחר סלוקך מי יורה לנו הדרך, לזה אנו צריכים לשלוח אנשים שיורו לנו הדרך, וכמו שארז"ל ויחפרו לנו את הדרך אשר נעלה בה שיחפרו דרך כי אולי האמוריים חרשו הדרכים כדי שלא יוכרו, ובזה נכנס לערים, לזה וייטב בעיני ולא בעיני הקב"ה אע"פ שנסתלקו ענני כבוד היה הארון נוסע לפניהם דרך שלשת ימים ומראה להם הדרך. ואמר וייטב בעיני הדבר, דבר אחד ולא דבריכם, כי מה שאמרתם נשלחה אנשים לפנינו לא הטיב בעיני מאחר שהקב"ה אמר שהיא טובה, אבל מה שאמרתם שיורו לנו הדרך זה היטיב בעיני, לזה הדבר ולא דבריכם:
פסוק כד:ויפנו ויעלו ההרה. כי כן צוה להם משה שא"ל עלו זה בנגב ועליתם את ההר:
פסוק כד:ויבאו עד נחל אשכול. רז"ל אמר שנקרא על שם העתיד. או נאמר נחל אש כל, שנחלנו אש שבאה וכלתנו, שעל ידה כלינו במדבר ועתידין להפיל אש בבית המקדש מן השמים, שנאמר ממרום שלח אש, ולשרוף את בית המקדש שהיה כלול מכל, זהו אש כל:
פסוק כד:וירגלו אותה. שעל ידם הלכו ברגליהם, כי אילו לא עשו כן היו עדיין ענני כבוד מוליכין אותם כמו שעתיד להיות, כמו שאז"ל על פסוק וכיונים אל ארובותיהם, כמו שכתבנו פרשת בהעלותך על פסוק ובהאריך הענן. עיין שם המאמר ארוך, ובסוף אמר אמר רב נחמן מה שהיה הוא שיהיה כשם שנטל הקב"ה את ישראל ממצרים בענני כבוד שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים כך הוא עושה לעתיד, אם כן אילו לא היה עון המרגלים שהניחו ענני כבוד והלכו ברגליהם שנאמר וילכו ויבאו והם סבבו שאפילו לראות את פני ה' שלש רגלים בשנה היו הולכים ברגליהם, אם כן וירגלו אותה שהם היו סיבה שהולכים לה ברגליהם:
פסוק כה:ויקחו בידם מפרי הארץ, אילו לא היה הפרי שהביאו בידם לא היינו מאמינים את דבריהם ונניח דבורו של מקום, אבל כשאמרו אפס כי עז העם וגו וזה פריה, בזה ויורידו אלינו. בזה הורידונו לשאול תחתית, וכדי שלא יחרה לנו אמרו לנו דבור אחד טובה הארץ, זהו אומרו וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ, והם לא האמינו לדבר זה אלא למה שאמרו וערים גדולות ובצורות וגם ילידי הענק ראינו שם וראו השנוי הגדול מהפרי ואמרו כמו פירותיה כן אנשיה:
פסוק כז:ותרגנו באהליכם. אמר במדרש תרתם וגיניתם באהלו של מקום, ותרגנו מלה מורכבת תר וגנו, באהליכם כנה, כדי שלא יאמרו באהלו שהוא אהלו של מקום כנה ואמר באהליכם:
פסוק כז:בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים במדרש אז"ל משל למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים ושתי שדות אחת של שקיא ואחת של בעל למי שהוא אוהב נתן של שקיא למי שהוא שונא נתן של בעל, ארץ מצרים היא של שקיא לפי שנילוס עולה ומשקה אותה וארץ כנען של בעל שנאמר למטר השמים תשתה מים, וארץ מצרים גנות ופרדסים שנאמר כגן ה' כארץ מצרים, וארץ כנען ארץ הרים וגבעות מרוב השנאה שלא די זה אלא לתת אותנו שיד האמורי להשמידנו שעדיין השנאה, לז"א בשנאת ולא משנאת ה' אותנו:
פסוק כח:אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו. אינם נכרים אלא הם אחינו ובודאי מאהבה אומרים כן לא משנאה, שאמרו עם גדול ורם, שהם רמים בקומה כמו שאמרו ונהי בעינינו כחגבים, והערים הולכות וגדלות, וגדלת כתיב, ובצורות בשמים, מהו בשמים שאמרו כי חזק הוא ממנו, ואז"ל אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם, א"כ בצורות כביכול אפילו למי שהוא בשמים, ורש"י ז"ל אמר והוא מהמדרש בשמים דברו הכתובים לשון הבאי, וכפי מה שכתבנו אינו לשון הבאי:
פסוק כט:ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראון מהם, מה מועיל אמירתו כנגד אמירתם שאמרו כי חזק הוא ממנו שאמרו כביכול כלפי מעלה, לזה אז"ל שאמר להם משה לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב"ה אני אומר לכם, לזה ואמר כתיב, ועוד שאמר ואמר לכם וסמיך ליה ה' אלהיכם, לומר שה' הוא האומר:
פסוק ל:ה' אלהיכם ההולך לפניכם. הם אמרו שני דברים, אמרו אחינו המסו את לבבנו וכנגד זה אמר ה' אלהיכם ההולך לפניכם הוא נלחם לכם ככל אשר עשה להם במצרים לעיניכם, שאמרתי לכם, ה' ילחם לכם ואתם תחרישון, וכנגד מה שאמרתם בשנאת ה' אמר ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא איש את בנו, ואין זה אלא מרוב חיבה ולא תאמרו שהיה זה בתחילה אלא עד בואכם עד המקום הזה אחר כמה הכעסות שהכעסתם למקום:
פסוק לא:ובזוהר תצוה (קפ"ג:) ז"ל, אמר ובמדבר אשר ראית, האי קרא הכי הוה ליה למכתב ובמדבר הזה אשר נשאך מהו ראית, אלא קב"ה דבר לון לישראל במדברא מדברא תקיפא כמה דכתיב נחש שרף ועקרב ומדברא דאיהו תקיף משאר מדברין דעלמא מ"ט בגין דההוא שעתא דנפקו ישראל ממצרים ואשתלימו לשתין רבבן אתתקף מלכותא קדישא ואסתליק על כולא וכדין אתכפיא מלכו חייבא וסיהרא אתנהירת ואפיק לון קב"ה למהך במדברא תקיפא מדברא דאיהו אתר ושולטנו דנחש מלכו חייבא דאיהו דיליה ממש בגין לתברא תוקפיה וחיליה ולכתתא ליה ולאכפיא רישיה דלא ישלוט ואלמלא דחבו ישראל בעא קב"ה לאעברא ליה מעלמא ועל דא אעבר לון באחסנתיה ועדביה וחולקיה ממש, כיון דחבו בכמה זינין בכמה זימנין נשך לון חויא כדין אתקיים הוא ישופך ראש וגו', ישראל מחו רישיה בקדמיתא ולא ידעי לאסתמרא מיניה ולבתר מחא איהו בבתריתא ונפלו כלהו במדברא ואתקיים. ואתה תשופנו עקב. וארבעין שנין לקו מיניה לקבל מלקו דבי דינא, ועל דא כתיב אשר ראית בעינייהו הוו חמאן לההוא מארי דמדברא אזיל כפית קמייהו ונטלי אחסנתיה ועדביה ע"כ. אם כן בדבר הזה אחר שראיתם כל זה ואומרים בשנאת ה' אותנו הוציאנו אינכם מאמינים וגו' בדבר הזה, אבל לא כמו שאמרתם אחינו המסו, כי הבאת הפרי הוא שהמיס, ועוד יש שני עדים אחרים מלבד אלו השנים אשר ראיתם, שהוא מה שנלחם לכם במצרים ובמדבר אשר ראית יש גם כן שנים אחרים גם כן שאתם רואים בעיניכם בכל יום ההולך לפניכם בדרך באש לילה ובענן יומם, אם כן אחר כל זה ראויים אתם ליענש, לזה וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף וישבע אם יראו, היכן נשבע, פרשת שלח לך אמר כי כל האנשים הרואים את כבודי וכו' אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם וכל מנאצי לא יראוה, לזה אמר וישבע לאמר, לומר שהאמירה של הקב"ה היא שבועה, לזה לא התפללתי עליכם אחר שיש שבועה ולא די זה אלא גם בי התאנף ה' בגללכם, אמר כן התנצלות לפי שלא התפלל עליהם, כי מאחר שאמר גם אתה לא תבא שם התפיס אותי גם כן בשבועה שאמר נהי כי כן הדין אם נשבע מ"ש על דבר אחד ואאמרלל דבר אחר וגם זה הרי שניהם נאסרו ולא די זה אלא שאמר יהושע הוא יבא שמה והוא ינחיל שהושם במקומי, אם כן לא נשאר לי מקום להתפלל עליכם:
פסוק לט:וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה ובניכם אשר לא ידעו טוב ורע. פירש הגאון ז"ל לא ידעו טוב ורע מענין המלחמה, כוונתו לומר שלפי שאמרו שע"י המלחמה שילחמו עם הכנענים יכנסו לארץ לזה השוה אותם לטף, לומר כמו שהטף אין להם כח להלחם ואינם יודעים מעניני המלחמה המה יבאו שמה ולהם אתננה והם יירשוה, המה יבאו שמה על יוצאי מצרים, ולהם אתננה על עולי בבל, ולזה אמר להם, כלומר כמו שנתתים ליוצאי מצרים כן אתן להם, והם יירשוה רמז על כבוש מלך המשיח ולזה והם, שהם דורו של מלך המשיח אלו תהיה להם ירושה עולמית:
פסוק מ:ואתם פנו לכם. פנה יומכם וסעו המדברה למקום קבורתכם, וכן וסעו המדברה בגימ' יובלו לקבורה, דרך ים סוף, שזהו כל אדם שסוף אדם למות:
פסוק מא:ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה' אנחנו נעלה, כמו שאמר פרשת שלח לך הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו, כי זה הוא כמו רפאה נפשי כי חטאתי לך, כן אמרו כאן ועלינו אל המקום אשר אמר ה' אע"פ שחטאנו, כן אמר גם כן כאן ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה' אנחנו נעלה, ודוי זה הוא כמו טובל ושרץ בידו אומרים חטאנו ונעלה אחר שקצף ונשבע אם יראה איש אתם אומרים אנחנו נעלה, ולא די בדבור אלא במעשה ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו וגו', ולא די כל זה אלא שמתוך דבריכם נראה שאתם מקטני אמנה כמ"ש להם ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' שראיתם כמה מלחמות שנעשו לפניכם מלחמת פרעה ועמלק וסיחון ועוג כולם בלא כלי מלחמה, ועתה אתם חוגרים כלי מלחמה בחשבכם שבכחכם ובכלי מלחמותיכם יועיל לכם ואין אתם יודעים כי לא בחיל ולא בכח כי אם ברצון הבורא ית' וית', ועם כל זה מרוב אהבתו ויאמר ה' אלי אמור להם לא תעלו ולא תלחמו ולא תנגפו לפני אויביכם ולא שמעתם ותמרו ותזידו ותעלו ויצא האמורי, שלא הועיל כחכם ולא כלי מלחמותיכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים ויכתו אתכם כמו שמפריחים הדבורים, כי היה מן הראוי מאחר שהתרה בכם ואמר לא תעלו והמריתם פיו ועשיתם במזיד, שנאמר ותזידו ותעלו, היה ראוי שיכו אתכם לגמרי, אלא מכאן תראו שאין הקב"ה בא עמכם בטרוניא, לא כמו שאמרתם לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו, הנה שבא האמורי עליכם ולא השמיד אתכם אלא מתו מהם, זהו אשר תעשינה הדבורים, שדרכה אחר שעוקצת היא מתה, ולא עשו בכם אלא עקיצה לבד ואפילו זה לא היה אלא לפי שהמריתם פיו ומן הראוי היה להחרימכם, זהו עד חרמה:
פסוק מה:ותשובו ותבכו לפני ה' ולא שמע ה' בקולכם. היה לו לומר ולא שמע בכייתכם מהו בקולכם. אלא אותה בכיה לא היה לה סיבה לבכות והם היו עושין לה סיבה והתעוררות, כמו שאמרו במדרש על פסוק ותרגנו באהליכם מלמד שהיו יושבים בתוך אהליהם בוכים ומבכים, היו נוטלים את בניהם ואומרים להם אוי לכם סגופים למחר צולבים מכם למחר הורגים מכם ושובים מכם, נוטלים בנותיהם ואומרים להן אוי לכם דוויות אוי לכם סגופות למחר הורגים מכם למחר שובים מכם ומעמידים מכם בקלון ע"כ. לזה לא קראה בכיה לפי שהיא חנם, שאין להם על מה לבכות, וכן אמר פרשת שלח לך ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם, היל"ל ותשא כל העדה את קולם ויבכו מהו ויתנו, הקול אינו ניתן, אלא היו מעוררים והיו מתחילים בנגון הקינה והיו מוסרים להם החן והנגון כדי לבכות על אותו החן, ולזה ותשא כל העדה ובבכיה לא אמר העדה אלא ויבכו העם, זהו שאמר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, לזה אמר כאן ולא שמע ה' בקולכם ולא בבכייתכם. ואמר ולא שמע ולא האזין כנגד מקדש ראשון ומקדש שני שנחרבו ליל תשעה באב ולא הועילה תפלתם, כמו שקונן עליהם ירמיה סכותה בענן לך מעבור תפלה, ורש"י ז"ל פירש ולא האזין אליכם כביכול עשיתם מדת רחמיו כאלו אכזרי:
פסוק מו:ותשבו בקדש ימים רבים. היל"ל ונשב בקדש כמו שאמר אחר כך ונפן ונסע וכו', אמר להם לא תאמרו שאני הייתי סיבת עיכובכם שם בקדש ששם נגזר עלי לכן לא תביאו את הקהל וכו', ולפי שאיני יכול ליכנס לארץ לזה נתאחרתם כל כך בקדש כדי שישלמו ימי, אדרבא אתם הגורמים כמו שאמר גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר, ועוד תינח הימים שישבתם בקדש שאתם אומרים שאני סיבה להם שאר המסעות מי היה סיבה שעדיין לא נגזרה גזירה כי השכינה היתה מתלבטת למהר ביאתכם שמהלך אחד עשר יום הלכתם בג' ימים, אם כן כמו שאותם המסעות אתם הייתם סיבה להם כן ישיבת קדש אתם הייתם סיבה, זהו כימים אשר ישבתם, ועוד שאתם הרבים וה' נשבע לאמר אם יראה איש באנשים את הארץ וכדי שלא ימות שום אחד מכם פחות מששים שנה לזה נתאחרתם, אם כן אתם סיבת הישיבה, לזה ותשבו:
