פסוק א:יש אומרים כי טעם אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר והנה הם הלכו במדבר ארבעים שנה וזה פי' ויהי בארבעים שנה. ואלה טעו כי עד קדש ברנע באו בשנה השנית רק ויהי בארבעים שנה דבק עם דבר משה והישר בעיני שפירושו אלה הדברים שהם דברי המצות הכתובים בפרשת ראה אנכי ושופטים וכי תצא והיה כי תבא כבר אמר אותם כאשר היו במדבר ויהי' דבר משה מושך עצמו ואחר עמו וכן הוא דבר משה במדבר בערבה מול סוף מיום שנסעו מסיני:
פסוק א:בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב. מקומות לא נזכרו בפ' אלה מסעי או נזכרו בשמות אחרים כי הנה שניר יש לו ג' שמות ורבים כן:
פסוק ב:אחד עשר יום. הטעם שדבר אלה הדברים באותם י״א יום מחורב. שהלכו מחורב עד קדש ברנע וכבר הגדתי לך כי מקדש ברנע הלכו המרגלי' ואחר שנשבע השם שלא יכנסו לארץ לא התחדש' מצו' רק בשנת הארבעים כי כן מצאנו והעד שאמר באר את התורה הזאת הנה באר התורה שאמר בין פארן ובין תפל כי רוב המצות הם בספר הזה וכן פי' ככל אשר צוה ה' אותו אליהם בעבר הירדן במדבר בערבה ואם תבין סוד (השרים) [צ״ל השנים] עשר גם ויכתוב משה והכנעני אז בארץ בהר ה' יראה גם והנה ערשו ערש ברזל תכיר האמת:
פסוק ג:י״א כי באחד [באדר] (ס״א בשבט) מת משה ואמר כי התאבלו שלשים יום וישבו שם (שתי) [צ״ל שש] שבתות והראי' שלהם ויהי בעצם היום הזה כי ביום אחד קרא זה הספר אל כל ישראל ובו מת וזאת איננה ראיה כי בעצם היום הזה הוא על השיר' והנה כתוב אתה עובר היום את הירדן:
פסוק ג:בעשתי. פירשתיו בפרשת נשא:
פסוק ה:הואיל משה באר. שנים פעלים עוברים דבקים בלא וי״ו וכן חמק עבר והנה משה החל לפרש לבנים שנולדו במדבר מה שאירע לאבותיהם ואמר להם כל המצות גם עשרת הדברים ששמעו אבותיהם מפי השם ישמעום גם הם מפי ציר נאמן:
פסוק ו:בחורב. הוא סיני כאשר אמרתי:
פסוק ז:פנו. עזבו זה המקום וסעו לכם. דרך הלשון כמו לך לך:
פסוק ט:לא אוכל לבדי. כטעם לא תוכל עשוהו לבדך:
פסוק י:הרבה אתכם. במצרים ונתקיימה הברכה שברך אביכם:
פסוק י:וטעם ככוכבי השמים. דרך משל:
פסוק יא:פעמים עם אלף וכן מאה הפך לשון קדר:
פסוק יב:טרחכם. מגזרת היו עלי לטורח ופי' טרחכם להבין אנשים פתאים המצות:
פסוק יב:ומשאכם. שבקשו לחם ומים ובשר כמו לשום את משא כל העם הזה:
פסוק יב:וריבכם. זה עם זה:
פסוק יג:הבו. מלה זרה והיה הה״א ראוי להתנועע בשו״א ופת״ח:
פסוק יג:וידועים. שהם היו ידועים שיכירום הכל:
פסוק טו:שרי אלפים. פירשתיו:
פסוק טז:שמוע. שם הפועל כמו זכור את יום השבת והוא שמוע שמעו או שמעו שמוע:
פסוק טז:גרו. כבר פירשתיו:
פסוק יז:תכירו. להכריח הדין למי שיכיר:
פסוק יח:אשר תעשון. הם החוקים והמשפטי' שהורום:
פסוק יט:את כל המדבר. זה אחד עשר יום:
פסוק יט:וטעם הר האמורי. כי כן כתיב בשעיר עד חרמה. והטעם שנצא להר האמורי:
פסוק כא:רש. במשקל שב מגזרת ירושה:
פסוק כא:תחת. כמו ידל כבוד יעקב מפעלי הכפל:
פסוק כב:ויחפרו. כמו לחפור את כל הארץ כי החופר יחפש מה שיש בסתר:
פסוק כב:אשר נבוא אליהן. בתחלה:
פסוק כג:וייטב בעיני הדבר בעבור שכלכם הסכמתם על זה:
פסוק כה:ויורידו בעבור גובה העץ והאמת בעבור היותם בנגב:
פסוק כז:ותרגנו. כמו ורוגנים ילמדו לקח והוא מבנין נפעל כמו אל תעצבו:
פסוק כט:לא תערצון. כמו לא תפחדון והוא מגזרת והוא מעריצכם והטעם שבר הלב בפחד:
פסוק ל:ילחם לכם. בשבילכם:
פסוק לג:לחנותכם. איננו פעל יוצא כי לא מצאנו מזה הבנין כן:
פסוק לג:לראותכם. נפתח הלמ״ד ללמד על האות שהוא ה״א ה״א הדעת הנעדרת:
פסוק לו:זולתי. היו״ד נוסף כי נמצא בלא י':
פסוק לו:ולו אתן את הארץ אשר דרך בה. היא חברון:
פסוק לז:כבר ביארתי כי אפו הנו״ן מובלע בפ״א והיא בל' ארמי' נראית גם הוא מגזרת כי אנפת בי גם בי התאנף ה':
פסוק לח:הזכיר כלב בתחלה כאשר פירשתי ואח״כ יהושע העומד לפניך. הוא משרתו:
פסוק לט:אשר לא ידעו היום. באותו היום:
פסוק לט:טוב ורע. על רובם דבר הכתוב:
פסוק מא:ותהינו. ותאמרו הן ואל תתמה איך יבא פעל נגזר ממלה מדבקת כי כן מלת על גם פן שמצאנו אפונה כאשר פירשתיו וי״א שהוא מגזרת הין והטעם מדה והוא רחוק:
פסוק מד:ויצא האמורי. הוא הכנעני כאשר פירשתי:
פסוק מד:כאשר תעשינה הדבורים. כי מי שיגע אל ביתם מיד ירדפו אחריו וינשכוהו:
פסוק מד:ויכתו. פירשתיו מגזרת וכתותי:
פסוק מד:עד חרמה. מקום או שם הפעל:
פסוק מו:ותשבו בקדש. ברנע:
פסוק מו:ימים רבים כימים אשר ישבתם. ברגול הארץ ואם טען טוען המרגלים ישבו לבדם הנה כן כמספר הימים אשר תרתם את הארץ:
